היא נכונה במידה מסוימת, ואני חושב שיש לי
מגילה בראש.
זכור בבקשה שיחידות הבסיס שמהן אנחנו מורכבים הם אטומים (לא, אבל נניח), ואטומים לעולם אינם נוצרים יש מאין. חומר לעולם אינו נוצר יש מאין. האטומים שהגוף שלך בנוי מהם עכשיו הגיעו מהגוף של אמא שלך, ולגוף שלה הם הגיעו מהמזון שהיא אכלה. זה אומר בעלי-חיים וירקות, שהאטומים שאתה בנוי מהם היו קודם שלהם. לפני שהאטומים האלה הרכיבו גוף של פרה, הם הרכיבו את העשב שהיא אכלה, ולפני שהם הרכיבו את העשב שהיא אכלה הם הרכיבו את המינרלים והמלחים שבאדמה. לפני שהרכיבו את המינרלים שבאדמה הם ירדו מהשמיים בצורת גשם, לאחר שהתעבו והרכיבו עננים, וזאת לאחר שהרכיבו את האטמוספירה שלנו. אתה היית פעם השמיים, הרוח, הגשם, האדמה, העצים והכבשים. אתה היית פעם אני. אני הייתי פעם הכל. הכל הוא אחד. אבל! הגבולות הם לצערנו אינם אשלייה, מפני שבכל-זאת אי אפשר להתווכח עם המדע: לי יש את הגוף שלי ולך יש את שלך, והם מופרדים. כוח המשיכה קיים, הפיזיקה הניוטונית קיימת. ועל אף קיומה של פיזיקת הקוונטים, עדיין קשה להגיד שהגבולות בין העצמי לסביבה אינם קיימים לחלוטין. כידוע בהתאם לאפקט דופלר, אם אינני טועה וגילי תתקן אותי, הצופה משפיע על הנצפה, אבל עדיין אין בזה כדי להגיד שהצופה יכול לבטל את חוקי הפיזיקה, לעוף ולירות קרני לייזר מהעיניים. אחרת זה כבר היה קורה, כי ממש לא צריך אימון מיוחד בשביל זה. הרי פיזיקאי הוא אדם מן השורה ובכל ניסוי שלו בתורת הקוונטים הוא משפיע על התוצאות, ככה שלא צריך לעסוק שעות על גבי שעות במדיטציה לשם כך, ובכל-זאת רוב האנשים ה"רגילים" לא מסוגלים להשפיע על המציאות שלהם בצורה מוחשית כל-כך. יש להבדיל בין המימדים: המימד האטומים, המימד התת-אטומי והמימד העל-אטומי, שחוקי הפיזיקה בהם שונים. הפיזיקה הקוונטית, המתאימה לעקרון אי-הודאות של הייזנברג ואפקט דופלר, ושוב תתקן אותי גילי אם אני טועה
, נראה שאינה פועלת במימד העל-אטומי, שבו חוקיו של ניוטון עוד שרירים וקיימים. אבל!2, בוא לא נשכח את אפקט הפלצבו, שלדעתי המקום שנותנים לו במדע ובפילוסופיה הוא קטן משמגיע לו. אפקט הפלצבו הוא אחד הדברים המדהימים ביותר בעולם הזה, והוא ההוכחה לכך שהנפש היא מעל הגוף, mind over body, כפי שנטען כבר מאות ואולי אלפי שנים. בניסוי מפורסם נתנו לקבוצה של חולי סרטן מים, ונאמר להם שזוהי תרופה חדשה. רובם הבריאו. כאשר גילו להם שהתרופה הייתה בעצם מים, חלו שוב. אפקט הפלצבו, היא תרופת הדמה, מתגלם גם בכת הסופיסטית שחיה בחצי האי הערב: אנשים אלה, שמאמינים בכל לבם בהגנתו של אללה עליהם מפני כאב, מסוגלים לעשות מעשים מדהימים. אפילו ראיתי אותם עושים זאת בטלוויזיה, בתוכנית שחקרה (גם) אותם: אדם הכניס מחט ללחיו מתוך פיו, והיא הגיחה החוצה כשעליה טיפה של דם. מבלי כל סימן לכאב, אותו אדם הוציא שוב את המחט, ניגב את טיפת הדם שנותרה על לחיו מבחוץ וזה הכל. לא נמצא דם על המחט ולא נמצא פצע בלחי האיש. הוא האמין שלא יקרה דבר, ודבר לא קרה. mind over body. באותה תוכנית הוזכר גם "מלך הכאב", מופיע בלאס וגאס שנוהג לתקוע בעצמו מחטים או סתם חפצים חדים מבלי לחוש בכאב או להישאר עם סימני התעללות, מכאן שכנראה היכולת לנטרל את הכאב ואת השפעת העינוי על הגוף, מקורה לא באמונה באללה, אלא באמונה בכלל. mind over body. אפקט הפלצבו הוא מונח שמשמש בעיקר ברפואה, אבל מתגלם בעוד הרבה מקומות: אם תאמין שאתה יכול, אתה יכול. אם תרצה, אין זו אגדה. אבל במגבלה אחת: האמונה שלך יכולה להשפיע רק על מכלול האטומים שהוא הגוף שלך בהווה, ולא על הסביבה הנפרדת ממך. או במילים אחרות: עוד לא ראיתי אדם גורם לחפץ לרחף באוויר או מבטל חוקים שאינם קשורים במישרין לגופו שלו, כדוגמת כוח המשיכה או היכולת להימצא רק במקום אחד בעת ובעונה אחת. אז כן, מה שאמרתי בפסקה הראשונה תקף. וכן, מה שאמרתי בפסקה השנייה תקף. ושוב כן, כי גם מה שאמרתי בפסקה השלישית, תקף. אז האם העולם סותר את עצמו? כן, בפעם הרביעית בהודעה הזו.
