האמת שהשמאל בשבילי הוא "אני"
בעיקר שאני מאמין שאני מייצג את השמאל "המקורי". אם זה מבחינת דעות חברתיות-כלכליות, ואם זה מבחינת דעות מדיניות. זה שמה שנקרא "שמאל", בשנים האחרונות עשה פניה יונית חדה - לא מעיד על כלום. לא טענתי שאני מתנגד לדמוקרטיה. ושוב, אני חוזר "ללמד" אותך. לא רק הימין מתנגד לדמוקרטיה, אלא גם השמאל. שני הקצוות הינן לא דמוקרטים, לא פלורליסטים, ופוגעים בסופו של דבר. אם ניקח את הסקלה שבין קפיטליסט מוחלט לבין קומוניסט. או בין יונה מוחלטת לנץ מוחלט - עקרון כלשהו תמיד יפגע. אני אישית מאמין שהדמוקרטיה זה הרע במיעוטו. זו לא מערכת טובה, ואף לא חיובית. ואם פספסת את החתימה שלי של "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", אז תקראי אותה עכשיו. כמו כן - זה שאני לא זוכר ציטוטים, וגם אין לי כ"כ זמן (או רצון) להביא לך ציטוטים מהשריעה, הקוראן והתנ"ך - לא אומר שאני לא מכיר את הדתות. לפחות לא במידה כזו שמאפשרת לי לדבר. האיסלאם קמה כדת מיליטריסטית. עשתה פניה לצד מאוד יוני וחיובי, ואז חזרה לדת מיליטריסטית. היהדות קמה כדת חקלאית, לקחה מפנה לאומי, ואז לקחה מפנה "נרדף". רוב האלימות ביהדות היא צדקנות. וכן, היהדות היא דת בדלנית. ולא מטיפה לשנאה ואי-סובלנות. אלא בעיקר לבדלנות. את הפירוש של "אתה הנבחר מכל העמים", לקחת לפירוש הלא נכון. כי אדם דתי, לרוב לפי רוב ההלכות, אמור לפרש זאת כ"אתה אמור להוות אור לגויים" בהתנהגות. ולא "ראש לגויים". שנית, אני לא רוצה שלום על בסיס חרב. אני מאמין ששלום לא יכול להיות קיים ללא חרב. כי אחרת אין אינטרס בכלל לחתום איתך על שלום. לא יעזור , טיבו של עולם. מה שאני רוצה, זה שלום הוגן. כזה שטוב לכולם. ולא רק לוקח ממני. זה לא שלום. שלום אינו רק המנעות ממלחמה. ואני לא חושב ששלום צריך להיווצר ע"י זה שאתה מוותר בכל ובתמורה נותנים לך שקט. מה עוד, שאני נאלץ להזכיר לך, שהמדינה שלנו קמה ב48, לא אנחנו הכרזנו על מלחמה שבעקבותיה אנחנו צריכים שלום. כך גם לא ב54, 67 , 73, 82, ואפילו לא 2006. את המלחמה כל פעם הם הכריזו, זו שבעקבותיה צריך שלום. הם רוצים שלום , שיוכיחו. שיעשו פשרות. למה לעזאזל אני תמיד צריך להיות "הצודק" ? או "הפשרן" ? הטיעון השחוק הזה של השמאל הקיצוני של "אנחנו לקחנו" ו"לערבים יש כבוד שהם לא יכולים לוותר עליו", זו גזענות וגזענות נגדית. אני לא מביא שטחים תמורת כבוד. אני מוכן לדון על כל דבר. אבל אני דורש פשרות מהצד השני. ופשרה מבחינתי זה לא "מלחמה בטרור אצלנו". זה תנאי מקדים לדיבור. שסוריה אומרת "שלום או מלחמה", אני בכלל לא מוכן להתחיל להתקרב לדיבור איתה. שהיא תגיד "שלום או שלום", פה יתחיל העסק. וכן, השליטה שלי מאוד חשובה לי. ואין פה שום עניין של מצואיזם. למה שאני לא ארצה שלום תחת תנאים שלי ? אין לי זכות לבוא בדרישות ? ברור שיהיו פשרות, אבל השמאל בא בגישה של "אתה צריך לשמוע את התנאים שלהם ואז לחשוב על לדבר". לא. אני מגיע עם דרישות מאוד ברורות. על הפשרות - נוכל לדבר אח"כ. אבל כל עוד אומרים לי "שלום ... אלא אם ..." וכל עוד אומרים "שלום בתנאי שישראל ..." לא אתחיל לדבר ולא מילה אחת. קחי כל מטאפורה שאת רוצה לדיאלוג בין שני אנשים. אם זה עסקה כלכלית, אם זה הסכם נישואים, ואם זה כל דבר אחר. אף אחד לא מוותר על עצמו שם. כל אחד צריך לצאת עם איזה רווח. כל אחד צריך לבוא עם אי-אלו דרישות.
