המלצה לספר-חיוך הפלמינגו

ב ן ח ו ר י ן

Member
מנהל
המלצה לספר-חיוך הפלמינגו

ספר של סטיבן גי גולד- יש בו אסופה של מאמרים שקשורים באבולוציה, פליאנטולוגיה, עלילותיו הקודמות של כדו"א, היכחדויות המוניות- זה לא ספר הכי קל לקריאה ולקח לי ים בזמן לקרוא אבל הוא מעניין בטירוף!!!
 

SilentMike

New member
אכן ספר נחמד.

אני נמצא בדיוק באמצע קריאתו. גולד הוא Story teller מוצלח למדי. הספר לא מלמד אבולוציה אבל הוא גדוש בעובדות מעשירות ואנקדוטות נחמדות. כרגיל אצל גולד, די מתיש, אבל שווה. לעומת זאת לא שווה ללמוד ממנו אבולוציה. המעט שגולד מגלה על ענינים ברמת המקרו הוא לא ממש האבולוציה כפי שתופסים אותה רוב הביולוגים האבולוציונית. מי שרוצה ללמוד אבולוציה מכתיבה פופולארית עדיף לו ללכת על "השען העיוור" ויתר ספריו של ריצ'רד דוקינס.
 
מי שרוצה ללמוד אבולוציה עדיף לו

ללמוד אבולוציה באוניברסיטה. מספריו של דוקינס אפשר ללמוד רק את הנושא "איך האבולוציה היתה צריכה להיות אם היא היתה מתרחשת כפי שדוקינס, מיינארד סמית וחבורתם היו מתכננים אותה". אולי נושא מעניין, אבל לפני שלומדים אותו יש לשכוח כל דבר נכון שידעת על אבולוציה.
 

SilentMike

New member
זו עמדתך.

היא מוכרת לי, אבל הרלוונטיות שלה למציאות מעורערת משהו. דוקינס, מיינארד סמית ו-"חבורתם" (וילסון, ויליאמס, המילטון ועוד כמה "אנשים שוליים") הם במקרה הזרם המרכזי של הביולוגיה האבולוציונית. גולד לעומת זאת נודע כמי שנוהג לעיתים להציג את חלק מרעיונותיו כאילו התקבלו, ונוהג בחיבוריו להתעלם או להמעיט מערכם של רבים מהרעיונות שאינם מקובלים עליו. אבל גולד נחשב בקהילת המחקר לעוף מוזר שהרעיונות המקוריים שלו "מבובלים עד כדי כך שכמעט לא שווה לטרוח". כמובן שמי שיש לו כמה שנים פנויות יכול להתעמק בתארים אקדמיים במדעי החיים. הנה רשימת הקריאה של אחד מהם. אגב, למרות מה שנאמר כאן, ולמרות הביקורת הרחבה מאוד (בקיצור, השתתף בהתנפלות הפוסט מודרניסטית האנטי-מדעית הפרועה על הסוציוביולוגיה, התנגד מטעמים דומים לפסיכולוגיה האבולוציונית, ופשוט התעלם מהעובדה שהברירה ברמת הגן זכתה להכרה בחוגים הרלוונטים והתיחס אליה כזניחה עד לא קיימת) על גולד, הייתי רוצה לציין שמדובר באדם מבריק ורחב דעת בצורה בלתי רגילה. הוא הסטוריון משובח של המדע בד"כ וספרי המאמרים שלו מחכימים ומעשירים. אבל למרבה הצער הוא נגרר למקום לא מאוד רלוונטי בתחום הביולוגיה האבולוציונית.
 
ה"זרם המרכזי" אליבא ד...

חברי אותו "זרם מרכזי". התנהלותם של אותם אנשי "זרם מרכזי", שיטות התעמולה שלהם והתעלמותם ממצאים פליאונטולוגים, הצגתם כבלתי רלוונטיים או עיוותם מזכירים יותר מכל את הבריאתנים. כך גם ההצגה של "הברירה ברמת הגן" כאילו היתה הכח היחיד הפועל באבולוציה, כפי שעושה דוקינס.
 

SilentMike

New member
זו פשוט האשמה חסרת בסיס.

התפיסה הזו (ויליאמס/וילסון/המילטון/מיינארד סמית'/דוקינס) התקבלה, למרות הלחץ הפוליטי של גולד וחבריו הפוסט-מודרניסטים. הזרם המרכזי הוא תמיד אליבא דעצמו. הענין הוא ש-"עצמו" זוכה לגיבוי של רוב החוקרים בתחום שהיום או שייכים אליו או נמצאיו בשוליו. גולד סירב לקבל זאת ונשאר מאחור. שיווי המשקל הקטוע של גולד ואלדריג' נכנס לתיאוריה הניאו-דרוויניסטית במקומו הראוי כעידון, והקהילה האקדמית (כולל הקבוצה הזו, אבל לא רק הם) קיבלה את זה. למרבה הצער גולד הפך כבר בשלב זה ללא רלוונטי בשל התעקשותו, ונשאר לו בעיקר לכתוב את מאמריו המחכימים ב-Natural History. מזכיר לי את מאמר מס' 17 בהר הצדפות של לאונרדו.
 
ההאשמה חסרת הבסיס היחידה

היא האשמתו של גולד בפוסט מודרניזם בשל דעותיו הפוליטיות והתנגדותו להחלת מסקנות שהושגו במחקרים על חרקים על בני אדם.
 

SilentMike

New member
אני סבור שגולד.

1. לא היה רואה זאת כהאשמה. כתביו מלאים ברמזים לגישה פוסט-מודרניסטית, ולא נראה שהוא התבייש בזה. כמובן שלא מדובר בגירסה האנטי-מדעית הקיצונית. ניכר כי הוא חשב (בטעות לדעתי, אבל אני בטוח שהוא לא שואל אותי) שאפשר לערבב קצת מהז'רגון הזה בלי לגרום נזק. 2. ההתעלמות מהחיה שבאדם אינה לכבודו של חוקר במדעי החיים. אני מעדיף לחשוב על רגעים אלה כאפיזדות באישיותו ההפכפכה של גולד, ולא כדעה עקבית. אבל שוב, אין להתעלם מכך שברירת השארים (אותו הדבר שמסביר את החרקים החברתיים) התקבלה מאז נתן לה דוקינס פומבי בקרב חוגים רחבים. אי-אפשר יותר להתעלם מהסוציוביולוגיה והפסיכולוגיה האבולוציונית, ואי-אפשר להתעלם מקבוצה של מדענים רק מפני שאחד גולד לא אהב את הדעות שלהם.
 
מעניין שאני למדתי באוניברסיטה

שדווקא ברירת השארים אינה עומדת במבחנים מדעיים, ומבחינה מתמטית תיאוריית המניפולציה ההורית עדיפה. מי שרוצה הסבר למה, שיסביר לי קודם את ההגיון מאחורי ההסבר המקובל על יחס המשקל 1:3 בין זכרי ונקבות דבורים. כל פעם שניסיתי להבין אותו, נתקלתי בעוד ועוד חורים.
 
טעות!

הורים הם מקרה פרטי של ברירה אינדיבידואלית, אלא אם כן אתה רוצה לטעון שברירה אינדיבידואלית היא מקרה פרטי של ברירת שארים.
 

SilentMike

New member
שארות מבוססת על קרבה גנטית.

הורים וצאצאים חולקים גנים שאינם משותפים לכלל האוכלוסיה. הורים הם שארים.
 

SilentMike

New member
ברירת שארים היא:

הסבר להתנהגות זולתנית. הורים הם מקרה פרטי של שארים. עד המהפכה הגנטית הסתכלו רק על הפרט וראו בטיפול ההורי "מובן מאליו". ברירת השארים מסבירה את הסיבה להשקעה בצאצאים במונחים של ברירה גנטית, ונותנת הסבר להתנהגות זולתנית בין שארים מסוגים אחרים, שהיא ההתחלה של שיתוף הפעולה אצל בע"ח חברתיים. באבולוציה הכוח המניע העיקרי הוא ברירה גנטית (או ברירה בין פרטים שעוברת רדוקציה די פשוטה לרמה הגנטית). אבל בתור גולדיאני אני מתפלא ששכחת להזכיר שגם לברירה בין מינים יש לפעמים תפקיד.
 
לא שכחתי כלום.

אם השקעה הורית גם היא נכנסת לברירת שארים, אז אפשר להכניס בכוח גם ברירה ברמת האוכלוסיה או המין לברירת שארים. איך? לא יודע. אני גם לא יודע איך אתה מכניס השקעה הורית לברירת שארים.
 
כמו שאתה שאר של עצמך.

השקעה בצאצאים שלך היא ברירה אינדיבידואלית באופן מוחלט- אתה משקיע בגנים שלך, לא של קרוב שלך שקיימת הסתברות שהם גם שלך. אם תטען שהשקעה הורית היא ברירת קרובים, תצטרך לטעון אותו דבר גם לגבי הזדווגות.
 

SilentMike

New member
אם מדברים על מה שמופיע אצל דוקינס

אז זה מופיע בגן האנוכי בצורה ברורה. אין סיבה להפריד הורים משארים אחרים. סיוע עצמי, זה לא. ברירת שארים היא הסבר לזולתנות בין קרובי משפחה כבסיס לחיים בקבוצות. זו דרך של הגנים לסייע לעותקים של עצמם בגופים אחרים. לצאצא שלך יש מדד שארות של 0.5 איתך, בדיוק כמו לאחיך. ההבדל הוא שבד"כ הצאצא זקוק ליותר סיוע. יש לזכור כי ההתרבות היא פעולת היסוד של שכפול עצמי של הגנים, הנבררים האמיתיים. בע"ח הם מראשיתם אמצעים שהתפתחו לטובת מטרה זאת (לא מטרה מודעת כמובן). הטיפול בצאצאים התפתח כי הוא משתלם גנטית, ואותו הדבר נכון גם לגבי סיוע לשארי בשר אחרים.
 
כמו שאתה שאר של עצמך.

השקעה בצאצאים שלך היא ברירה אינדיבידואלית באופן מוחלט- אתה משקיע בגנים שלך, לא של קרוב שלך שקיימת הסתברות שהם גם שלך. אם תטען שהשקעה הורית היא ברירת קרובים, תצטרך לטעון אותו דבר גם לגבי הזדווגות.
 
למעלה