המלצה לספר-חיוך הפלמינגו

[etay983]

הביקורת שהבאת על ספרו של גולד

"המבנה של התאוריה האבולוציונית" נכתבה על ידי סוציו-ביולוג אדוק. אני לא בטוח שאפשר להתייחס אליה ברצינות הראוייה מאחר והיא נכתבה על ידי מתנגד נלהב של גולד שגם דיעותיו לא נמצאות בטווח הזרם המרכזי.

 

[SilentMike]

כל כותב הוא בעל דעה.

הענין הוא ש-"סוציו ביולוג אדוק" הוא אולי קללה בחוגים מסויימים של הפוליטיקלי קורקט, אבל לא במדע. מה שגולד נלחם בו כל ימי חייו התקבל כתחום מחקר מדעי לגיטימי. אותם מתנגדי גולד בקרב הביולוגים (לאו דווקא דוקינס, אלא וילסון ,ויליאמס והמילטון) נחשבים למובילים בתחום. אתה לא חייב להסכים עם דעותיו של הכותב, אבל יש להכיר בדבר אחד. גולד פשוט בחר להתעלם מענף משגשג של מחקר ולפטור אותו כשולי משום שהוא לא מצא חן בעיניו. וזה בדיוק הענין, זה לא טוב ולא מקצועי, זה סוציוביולוג/פסיכולוג אבולוציוני, זה ב-"מחנה דוקינס" וזה סתם פילוסוף. אתה קולט שזה הגיע למצב שמיינרד סמית' נקרא חלק מ-"מחנה דוקינס"? הרי הוא מבוגר ממנו בעשרים שנה! הוא היה מחדש מוביל בתחומו כשדוקינס רק התחיל את הקריירה. וילסון במחנה דוקינס? הלוא זה אחד הבכירים שבביולוגים! מדובר פה בהתעלמות מוחלטת מהמציאות. גולד פשוט בילה את העשורים האחרונים של חייו ככותב פופולארי וסמי-סלבריטי מוביל בעל טור בירחון חשוב, אבל רחוק מחזית התיאוריה הניאו-דרוויניסטית. גולד היה אהוב התקשורת וכרת ברית עם כל מיני גורמים פוליטיים -שאין כלום בינם לבין אבולוציה בפרט או מדעי החיים בכלל- כדי לעשות הרבה רעש. אבל מי שכותב ספרים על התיאוריה האבולוציונית ומזכיר את דעת המיעוט המיושנת שלו כדעה שהתקבלה, ומתעלם לחלוטין מעשרות ומאות חוקרים, קשה להחליק לו על זה.

 

[etay983]

בתור אחד שקובל על "התעלמות" כביכול

של גולד ואני מצטט אותך -"גולד פשוט בחר להתעלם מענף משגשג של מחקר ולפטור אותו כשולי משום שהוא לא מצא חן בעיניו" מדוע אתה מתעלם מן הטיעונים שגולד נתן להתנגדותו לטעוני הסוציו-ביולוגים? הטרחתי את עצמי ואספתי מספר טיעונים של גולד מספריו- "אין להכחיש כי הסבר זה של וילסון, (על גנים אלטרואיסטים בקהילת האסקימוסים - שם ההורים נשארים מאחור למות על מנת שלא יהיו לנטל ויסכנו את הקהילה כולה.) אכן מתקבל על הדעת,אך אינו מכריע בשום פנים. עובדה היא שאפשר להציע גם הסבר לא גנטי,פשוט להפליא: אין שום גנים אלטרואיסטים. לאמיתו של דבר, אין שום הבדלים גנטיים חשובים בין משפחות אסקימוסיות. הקורבן של ההורה הזקן היא תכונה תרבותית-הסתגלותית,אך לא גנטית. משפחות חסרות מסורת לקרבן אינם מוסיפות לחיות דורות רבים. במשפחות אחרות חוגגים את הקורבן בשיר ובסיפור: הורים זקנים הנשארים מאחרו נהיים לגיבורים הגדולים ביותר של השבט. זכרונותיהם הראשונים של הילדים קשורים בתהילה ובכבוד של קורבן מעין זה. איני יכול להוכיח את התסריט שלי ,לא יותר מכפי שעמיתי יכול להוכיח את שלו." "מדוע נניח שיש איזה חשיבות לגנים ייחודיים לתוקפנות,שתלטנות או רשעות כאשר ידוע לנו כי הגמישות העצומה של המוח מתירה לנו להיות תוקפניים או רודפי שלום,שתלטניים או כנועים,נוטרי טינה או נדיבים? אלימות,סקסיזם ונבזות כללית הם ביולוגיים מפני שהם מייצגים תת קבוצה אחת של טווח התנהגויות אפשרי. אבל אהבת שלום שווין ואדיבות הם ביולוגים באותה מידה עצמה-ואולי נראה את השפעתם הולכת וגוברת אם רק נוכל לצור מבנים חברתיים שיתירו להם לשגשג. הביקורת שלי על וילסון אינה מסתמכת לפיכך על "סביבתנות" לא ביולוגית: אני פשוט מבקש להציב את המושג של פוטנציאליות ביולוגית-מוח המסוגל לתחום המלא של צורות התנהגות אנושיות ושאינו מייחס מלכתחילה אף אחת מהן -מול הרעיון של הדטרמיניזם הביולוגי-לגנים יחודיים של תכונות התנהגות ייחודיות." "אינני דוחה את הדטרמיניזם משום ששימושיו הפוליטיים אינם לרוחי. האמת המדעית, כפי שאנו מבינים אותה,היא שצריכה להיות אמת המידה הראשית שלנו. אנו חיים ען כמה אמיתות ביולוגיות לא נעימות,לרבות האמיתה שאין לכפור במוות ואין להתגבר עליו.אם יש אמת בדטרמיניזם הגנטי,אין לנו אלא ללמוד לחיות גם איתו. אבל אני חוזר על הצהרתי שאין שום ראיות לתמוך בו,שהגרסאות הגולמיות של המאות האחרונות הופרכו באופן חד משמעי,ושהמוניטין המתמשכים שיצאו לו הם פונקציה של דיעה קדומה חברתית בקרב אלה הנהנים ביותר מהסטטום קוו". אני חושב שיש כאן יותר מאשר "לא מצאו חן בעניו" לא...? השאלה היא אם משהו השתנה מאז שדברים אלו נכתבו בסוף שנות השבעים- האם יש איזהי ראייה חד משמעית לדטרמיניזם ביולוגי בבני אדם ? (לא בבעלי חיים!) איזהו גן ספציפי שהוכח כגורם להתנהגות מסויימת? איזשהוא מבנה מוחי מסויים שיכול לגרום דווקא לשנאת זרים ולחוסר סובלנות לדוגמא? שמקורו גנטי והוא משותף לאוכלוסייה מסויימת? זאת אני חושב,שאלת השאלות.

 

[22ק ו ס ם]

אוהו, כל כך הרבה השתנה מאז!

קודם כל הגישה של גולד מאוד בעייתית מלכתחילה. הוא מניח שדוקינס, וילסון ואחרים הם דטרמיניסטיים ביולוגיים למרות שהם מעולם לא אמרו את זה והכחישו את זה שוב ושוב. יוצא מכך שהוא מתווכח עם אבטיפוס של דטרמיניסט ביולוגי שלא קיים במציאות. אנשים שקוראים רק אותו מקבלים תמונה מעוותת של הדיעות האמיתיות של אלו שמתווכחים איתו. הטענה העיקרית של פסיכולוגים אבולוציוניים (אף אחד כבר לא משתמש במוזג סוציוביולוגיים היום) היא שלבני אדם יש פרה דיספוזיציות להתנהגויות או העדפות מסוימות. הם לא חייבים בהכרח להתנהג ככה. משונה בעיניי שכמי שמכיר באבולוציה הוא נעצר כשזה מגיע לבני אדם. בהרח מתבקש שלמוח האנושי יהיו אדפציות שונות. כמובן שזה לא אומר שהכל אדפציות ואין השפעות סביבתיות, אבל אם המוח הוא תוצר האבולוציה זה רק מתבקש. אני לא רוצה להיכנס לדוגמא שנתת כי בהחלט לא קל לדעת מתי תכונה מסוימת היא אדפטציה ומתי היא לא. כמו בכל תחום מחקרי חדש יש הרבה מאוד מחקרים שלא שווים את הטירחה, או של חוקרים שממהרים לקבוע שדברים מסוימים הם אדפטציות כאשר הם לא. יש קריטריונים שונים לקביעת אדפציות. זה כולל (אבל לא מוגבל רק) השוואות בין תרבותיות מקיפות, השוואת לבעלי חיים אחרים, ממצאים ארכיאולוגיים וכו'. לגבי השאלה לגבי גנים ספציפיים, הנה תשובה אחת לנושא.

 

[SilentMike]

כן, זה נחמד מאוד.

קצת קשה להתיחס לציטוטים לא בהקשר מחומר שאני לא קראתי (אולי מ-"אין מידה לאדם"?). בקשר לאסקימואים אני נוטה להסכים דווקא לפרשנות של גולד. זו בבירור נראית כמו התנהגות תלוית תרבות. איני יודע מה בדיוק כתב וילסון בענין ומהי עמדתו. וזה קצת מסוכן להסתמך עליך מצטט את גולד מתיחס לוילסון. הגמישות של המוח זה נחמד. וזה אגב נכון. הגנים בונים את המוח להיות גמיש במידה מסויימת, לא רק אצל בני אדם, אלא גם אצל בע"ח "עליונים" אחרים. אבל שוב, הגנים הם שמעצבים את המוח, וסוג המוח ככל הידוע לי אינו אחיד לכל בני האדם. יש אומנם אלמנט של סתגלנות, כך שהענין אינו גנטי טהור, אבל גם כאן, מוחות שונים מגיבים שונה למצבים שונים, וזה לא שאין הבדל. ככל הידוע לי בוסס עתה במידה רבה שיש אלמנט גנטי להתנהגות תוקפנית, פייסנית וכו' (וכמובן גם לאינטלגנציה למורת רוחו של גולד). יש מחקרים בנושא. יש הזורקים מספרים שונים בסביבות 50% להשפעה גנטית, יש פחות ויש יותר. ויש את האמירה המפורסמת ש-"ההתנהגות היא 100% גנטית ו-100% סביבתית". נראה לי שגולד מנסה פה לבלבל באמצעות פשטנות יתר (איש קש קלאסי). הטענה הסוציוביולוגית לא אומרת בפשטות שיש גן אחד שהוא, נניח, "רוע" מבחינת ההתנהגות, וגן אחר שהוא "טוב", אלא שהגנים שיש לאדם יכולים להשפיע באופן סטטיסטי על האסטרטגיה שלו בהתמודדות עם העולם (או במילים פשוטות, על ההתנהגות). תהיה השפעה גנטית על התגובות השונות למצבים שונים, והשפעה זו תהיה בד"כ סטטיסטית ולא מוחלטת בדיוק בגלל הסיבה שהזכרת; המוח הוא איבר שעוצב להסתגל לעולם שבתוכו הוא מוצא את עצמו. מדובר ממש באיש קש, וילסון (ובוודאי דוקינס שנחשפתי להרבה יותר מכתיבתו) אינו דטרמיניסט כפי שגולד מציג אותו בפסקה זו. הפסקה השלישית היא הצהרה ולא טיעון בעל משקל כלשהו. גולד יודע במה יאשימו אותו (אם הייתי מרושע הייתי מוסיף כאן משהו), וטוען שלא כך הוא. אבל זה שהוא אומר שזה לא נכון לא ממש אומר כלום, חוץ מזה שהוא מספיק חכם לדעת מה יגידו. ואת זה שהוא חכם כבר ידענו קודם. הפסיכולוגיה האבולוציונית עוסקת בדיוק בזה. הם אומרים שהולך להם דווקא לא רע. אבל את זה אני אשאיר לקוסם שמבין בזה הרבה יותר ממני (ואני רואה שבינתיים הוא גם הגיב). בכל מקרה גולד היה נחוש למדי שבכלל לא יבדקו. הוא יצא בשצף-קצף נגד הסוציוביולוגיה ביחד עם הכנופיה הפוסט-מודרניסטית שלו כדי להרוג אותה כשהיא עוד קטנה. אותו הדבר הוא ניסה לעשות אח"כ לפסיכולוגיה האבולוציונית. הוא פעל עם כלים וכוחות שאין ממש קשר בינם לבין דיון מדעי, ועשו את זה מתוך אידאולוגיה (זה אחד המקרים האלה שהימין הדתי והשמאל הרדיקלי משלבים ידיים. כל אחד מסיבותיו). אם זו לא פוליטיקה, אני לא יודע מה כן.

 

[22ק ו ס ם]

אני רק אוסיף משהו

בהקשר של הויכוח בין תורשה לסביבה, אין חלוקה ברורה של אחוזים והכל תלוי בתופעה שרוצים להסביר. למשל, יש מחלות גנטיות שאפשר לומר שהן 100% תורשה ולעומת זאת השפה שבה אדם מדבר היא 100% תרבות. ממליץ לקרוא את הספר הלוח החלק של סטיבן פינקר שבין השאר עונה לגולד, ומסביר את כל הגורמים שגורמים לנו לחשוב שיש השפעות אבולוציוניות על בני אדם.

 

[SilentMike]

הוא ברשימה שלי.

כמעט קניתי אותו פעם. אגב, מה אתה חושב על "כיצד פועל המוח"?

 

[22ק ו ס ם]

ספר מעולה, קראת אותו?

הספר היה מועמד לפרס פוליצר. הוא הספר הכי מקיף שיש על פסיכולוגיה אבולוציונית. יש לו שתי בעיות בעיניי: אחת, החלק הראשון ארוך מדי, משעמם וקצת מסובך למי שלא מכיר את התחום. כל ההסברים על התיאוריה המיחשובית של המוח ארוכים מדי. החלק השני שבו הוא מדבר על דוגמאות ספציפיות הוא זה שמעניין. הבעייה השנייה היא שהוא מעט פופליסט. הוא כותב מעולה אבל חלק מהדוגמאות שלו לא הכי מבוססות. למרות זאת, מי שרוצה להכיר את התחום זה ה-ספר להתחיל איתו.

 

[SilentMike]

גם הוא ברשימה שלי.

ביחד עם כמה ספרים של דנט אם אני אמצא. אני חושב שאני אסתדר עם המיחשוב. אני מבין בזה קצת. אומרים עליו שהוא כותב מעולה. אני מקווה שזה נכון כי חוץ מדוקינס לא ממש מצאתי כותב שהספרים שלו ממש מרתקים ומרשימים אותי.

 

[etay983]

לי יש דעה אחרת על דוקינס

כשהתחלתי לקרוא את ספריו (זה היה בשנים האחרונות של בית הספר התיכון ואחרי תהליך חזק של כפירה וחזרה בשאלה -כן, הייתי דתי בעברי.) נורא התרשמתי ושאבתי עידוד רב מסגנון כתיבתו הדורסני והשחצני לגבי כל דיעה אחרת שאינה מתיישרת לפיו. הנחרצות וקביעת העובדות שלו שבו אותי, מה גם שהם התאימו מאד להרגשתי ולתפסת עולמי באתו זמן. כיום אני חושב שסגנון זה הוא ילדותי ואינו תופס את מורכבות העולם שבו אנו חיים. אני אתאיסט ואיני מאמין,אבל פסילת כל הדתות בצורה כזאת לא רק שמעוררת אנטגוניזם מצד קוראים דתיים אלא מתעלמת לחלוטיןמהשפעות החברתיות והנפשיות שיש לדת על בני האדם , היא מתעלמת מנחיצותן ומתפקידן המכריע בהסטוריה וכל כולה אמונה בצדקת הדרך. כאשר נחשפתי לספריו של גולד גיליתי כתיבה עמוקה, לא חד משמעית בשום מידה, כתיבה ספקנית אמיתית שמודעת לכך שלעולם לא נדע בוודאות אך ההסתברות היא.. סגנון כתיבה זה ,על אף שבהשוואה לדוקינס הוא נראה חסר שיניים במקצת, הוא לדעתי הסגנון וראיית העולם שצריכים להיות למדען רחב אופקים ועניו בקשר להבנתנו את העולם . לעומת השחצנות הקוסמית של דוקינס, אני מוצא גישה זו הרבה יותר מרתקת ומעשירה.

 

[22ק ו ס ם]

כל אחד יכול לתפוש משהו אחר

אני דווקא לא חושב שדוקינס נחרץ כל כך. לא צריך לבלבל בין דיעותיו האישיות לגבי דת לבין הכתיבה המדעית שלו. אפשר לומר שדיעותין של גולד נחרצות באותה מידה בנושאים ששנויים במחלוקת וכמו שהראיתי קודם, תוך עיוות של דברי המתנגדים. הסיפורים של גולד אכן מרתקים ברובם אבל הם לא ממש קשורים לעשייה המדעית שלו. חלק מהכתבים שלו קצת מביכים, בעיקר הרעיונות המאוד לא מדעיים שלו (למרות דבקותו בסיגנון מדעי) בספר אין מידה לאדם שלחלוטין לא מקובלים בקרב חוקרים אחרים (וזה בכלל לא קשור לויכוחים לגבי אבולוציה).

 

[etay983]

תוכל לפרט על רעיונות אלו?

לא קראתי את הספר הנ"ל..

 

[22ק ו ס ם]

ממליץ לך לקרוא סיכום של הספר

וביקורת עליו פה. מה שמעניין פה, מעבר לויכוח עצמו, הוא שהספר התקבל בחמימות רבה על ידי הקוראים ומבקרים מעיתונים מובילים, בעוד שהייתה עליו ביקורת קטלנית בירחונים מדעיים כמו science וnature. זה מדגים את הקריירה של גולד באופן כללי: הצלחה גדולה בציבור, אבל ביקורת וחוסר הסכמה בקרב מדענים אחרים.

 

[שפם המקובלים]

יש שתי בעיות עיקריות עם הכתיבה של

דוקינס. האחת היא המוניזם הקיצוני שלו- לדעתו כל האבולוציה יכולה להיות מוסברת על ידי סלקציה ברמת הגן, וכל השאר פשוט "לא מעניין". העובדות לא מתאימות (לדוגמא, מתברר שתיאוריית ה-Hopeful Monster של גולדשמידט אכן יכולה להסביר כמה דברים באבולוציה)? אין בעיה. נתחיל בהכחשה, נמשיך בטענה שזה לא רלוונטי לשום דבר, ומי יודע, אולי בספרו הבא ימצא דוקינס את הדרך לטעון שזה מה שהוא אמר כל הזמן. מאחר וביולוגים יכולים לעסוק רק במה שקורה בימינו, אלה מהם (אלה שסיילנט מייק וקוסם מקבלים את טענתם שהם "הזרם המרכזי") לא יכולים כלל לחקור, למשל, סלקציה ברמת המין בזמן הכחדות ענק- זה שייך לפליאונטולוגים. לכן הם צריכים להצהיר שהם חוקרים רק את אותו חלק מהאבולוציה שקורה עכשיו, בזמן אמת. מאחר וחלק זה הוא רק מה שנקרא מיקרו אבולוציה, ומאקרו אבולוציה אינה יכולה להיות מוסברת רק על ידי האקסטרפולציה של מיקרו אבולוציה לאורך זמן ארוך, משחקים מדענים אלה ישירות לידיהם של הבריאתנים. השניה היא הכנסת האתאיזם לתוך המדע. למען הגילוי הנאות, אני אגנוסטי, אבל גם אם הייתי אתאיסט לא הייתי מסכים עם גישה זו. המדע לא יכול להוכיח או להפריך את קיומו של אלוהים זה או אחר. הוא יכול, בהנחות מסויימות, להוכיח שכתבי הקודש אינם נותנים היסטוריה מדוייקת של העולם.

 

[22ק ו ס ם]

אלו חילוקי דיעות לגיטימיים בחקר

האבולוציה. עצם העובדה שגולד מקבל את התיאוריה של גולדשמידט לא הופך אותה בהכרח לעובדה מדעית.

 

[שפם המקובלים]

לא, אבל עצם העובדה שהוא מביא הוכחות

כן.

 

[SilentMike]

תראה.

אם יש משהו שדוקינס באמת מיצג, בניגוד למה שרמז שפם, היא שהוא בהחלט חד-משמעי. הוא יודע מה הוא אומר, מתכוון למה שהוא אומר, ומסביר את זה בצורה הברורה ביותר האפשרית (לפחות אני לא ראיתי מסביר טוב ממנו). הוא מסביר את המדע בצורה מופלאה, ועושה זאת ביושר תוך נתינת במה לדעות שונות והתעמתות הגונה בד"כ עם הדעות המנוגדות לשלו. כשהוא אינו יודע, או לא בטוח, הוא פשוט אומר שהוא אינו יודע, או מספק הסבר ומזכיר שיש אפשרויות נוספות. ואם הוא טועה, שוב בניגוד למה שכתב שפם, הוא מודה בזה בפה מלא, כמו שעשה במקרה של זהבי. וכן, האתאיזם שלו גם מוצא חן בעיני. זה לא ממש קשור להסברים המדעיים. אני פשוט חושב שזה מרענן לראות אתאיסט שלא מתבייש ולא מפחד מטרור ה-"כבוד לדת" שמנסים להשליט בעולם המערבי. לדת לא מגיע יותר מדי כבוד. אני לא חושב שניתן לומר על דוקינס שהוא חסר מורכבות. הוא כותב מעמיק שבונה את מגדלי טיעונים מרשימים ומובנים ובעלי יסודות יציבים עבור המורכבים שבטיעונים. זה אולי ה-Selling point העיקרי שלו מבחינתי. נכון שהוא חד-משמעי בנושא הדת, אבל אם לצטט אותו "כאשר שתי תפיסות עולם מנוגדות זוכות לביטוי במידה שווה של נחרצות, האמת לא חייבת להימצא בדיוק באמצע. יתכן שצד אחד פשוט טועה". אני לא חושב שדוקינס מתעלם מהשפעות הדת. אני חושב שהוא רואה אותן, מזהה את הסכנה שבהן ומגיב בהתאם. הדתות אינן נחוצות מבחינת זה שהן עושות משהו טוב, אלא פשוט הכרחיות במובן שהן צומחות באופן טבעי בחברה מתפתחת. הדת היא הטפיל האולטימטיבי שיש לקלף מעל החברה האנושית על כל רבדיה, ובוודאי ממשלטו של המדע (ובנקודה הספציפית הזו גם גולד, כמתנגד לבריאתנות ולפונדמנטליזם, יסכים איתו כמובן). אמונה בצדקת הדרך, ודאי אמונה שמשאירה מקום לתיקון עצמה בהינתן ראיות חדשות, אינה בגדר פגם. לכל אדם בעל דעה -ולגולד עצמו לא חסרו מעולם דעות- יש אותה. אני מוצא שכל ההיטפלות לדוקינס בנושא הזה היא תגובה פבלובית לא רצינית לדעות שאינן נעימות לאוזניים רגישות מסויימות. אני מתקשה להבין את מה שאתה אומר על גולד. הוא רחב בידע ובהשכלה, דובר שפות רבות, כותב על הרבה דברים שונים, הסטוריון מרתק של המדע, זה כן. אבל עומק? יחסית לדוקינס? דווקא אצל גולד? כשאני קורא את גולד אני מרגיש לעיתים כאילו אני מדשדש במי אפסיים או בביצה. לא טובע או משהו סתם מדשדש; עוד עובדה ועוד עובדה ולא מגיעים לשום מקום. ואם הנושא לא מענין אותי במיוחד אז זה די נמאס. אין את הטיעונים של דוקינס, אין את ההסברים המבריקים שלו, וגם בשנינות גולד לוקה בחסר (רק באופן יחסי למאסטרו כמובן). לעיתים מצאתי את עצמי מתקשה בקריאת גולד, לא משום שהיה לי קשה לעקוב אחרי הטיעון, כמו שקרה לי בספרי לימוד במתמטיקה ובפרק האחרון של "ההר הבלתי סביר", אלא פשוט משום שהתהליך הזה של עוד עובדה ועוד עובדה בלי ממש להגיע לשום מקום מענין הוא מתיש. זה לדשדש בביצה במקום לטפס על ההר. מחכים בלי ספק, אבל לא משתווה לדוקינס בהנאה ולא מסביר שום דבר חדש ומרגש. רק מוסיף ידע ברמה נמוכה למאגר. באשר לתפיסתו של גולד לגבי הדת. קשה לי להתרשם מהנטיה הזו לדבר משני צדי הפה, ולהתעקש בכל מחיר להשאיר לטפיל הזה מקום חמים לחיות בו. מקומו במוזיאון, בספרי ההיסטוריה ובסרטי פנטזיה לצד הדתות שכבר מתו (ה' צבאות נגד אודין, עכשיו בבתי הקולנוע!). אני לא חושב שזה קשור להיעדר שחצנות מצד גולד (אף-אחד מאוהביו או משונאיו מעולם לא האשים אותו בצניעות יתר ככל הידוע לי). זו פשוט דעתו שאני לא מסכים איתה ורואה אותה כהבל תקין פוליטית ולא אמיץ במיוחד מהבחינה האינטלקטואלית. המאמר שלו בנושא הזה, נראה לי, לא מוסיף לו הרבה כבוד. וכך גם כל ההאשמות שהוא זורק על אנשים שהם כביכול אולטרה-דרוויניסטים, רדוקציוניסטים, וכו' אבל בלי קשר לדעותיך בנושא תיאולוגיה ופילוסופיה, אנו דנים במדע האבולוציה. ומי שעוסק באופן מקיף בהסברת האבולוציה, ועושה זאת באופן מבריק וקל להבנה ככל האפשר הוא דוקינס, ולא גולד. "השען העיוור" נחשב עד היום בצדק ע"י אנשים שהם לא גולד או שפם לספר שצריך לקרוא אדם שאינו עוסק בנושא כדי להבין אותו ברמת העיקרון. ספרי המאמרים של גולד לא מסבירים את זה, והספרים האחרים מסבירים בעיקר את הדעות האיזוטריות שלו אם מאמינים למובילים בתחום (ולא יעזור לכל המתלוננים. אלה הם המובילים בתחום). ובנוסף, גולד פשוט לא כותב ברמה של דוקינס. וככותב טהור, בלי קשר למדע, לדוקינס יש פשוט הרבה יותר איכויות.

 

[שפם המקובלים]

הנה דוגמא אחת קטנה:

"לדשדש בביצה במקום לטפס על ההר"- כאשר מתכוונים ל"הר הבלתי סביר", צריך להוכיח קודם כל שהוא קיים, כלומר האבולוציה נעה בכיוון של "מורכבות"- וכיאה לפשטנות של דוקינס, הוא לא מגדיר "מורכבות" (למעשה ההגדרה שלו ל"מורכבות" אינה מופיעה בתרגום העברי וכנראה סולקה ממהדורות מאוחרות בגלל שהיא טאוטולוגית) כלל. גולד בדק באופן סטטיסטי (בספר יד מלאה) האם ישנו בכלל כיוון התקדמות כזה- והפלא ופלא, אין. הסבירות שיצור יתקדם לכיוון "מורכבות" גבוהה יותר או נמוכה יותר היא שווה.

 

[SilentMike]

כרגיל גולד רואה הכל הפוך.

דווקא מפליאונטולוג היית מצפה שיזהה רמיזה להיסטוריה. הטיפוס במעלה ההר הבלתי סביר (אגב תרגום. תרגום נכון יותר יהיה ההר בלתי-סביר) הוא מעקב אחרי ההיסטוריה של המערכות המורכבות כסדרה של צעדים קטנים שכל אחד מהם זוכה להעדפת ברירה. במעקב אחרי אבולוציה בהתהוותה ההר יצטרך לבנות את עצמו תוך כדי הליכה, והרים לא ממש עושים את זה. המורכבות היא הפסגה, היא נמצאת שם והיא נתון הטיפוס מראה איך ניתן היה להגיע לפסגה הזו. אבל כמובן שגולד צריך להפוך הכל על הראש ולהקצין את דוקינס למקומות שמעולם לא חלם להיות בהם כדי לקדם את האידאולוגיה שלו. יפה מאוד שהוא ביצע ניתוח סטטיסטי. אני מבין שאנחנו לא קיימים ושחידקים הם עדיין צורת החיים היחידה על-פני כדוה"א. בקשר לאותה פסקה מסתורית אני מאמין שאנחנו עדיין מחכים להוכחה ולפירוט מצידך. אפשר כמובן להגיב יותר בפירוט, אבל עדיף לדעתי לתת את זכות הדיבור לנאשם. הוא יודע להגן על עצמו טוב מאוד:

It would take too long to reply to Andrew Brown ("Feud for thought", G2, June 11th) so I'll pick a single sentence, more or less at random, as a sample. "This does not diminish the fury of Dennett's attacks, for he knows that Gould sympathises with the humanists, and 'humanist' to the Dawkins camp is a term of abuse." In 1996, the American Humanist Association elected me their Humanist of the Year, and I was proud to accept the honour. In Britain I am a Vice President of the Humanist Association. More insidious than this elementary factual error is that Brown has bought Gould's pretense that there is a "Dawkins camp" and that Daniel Dennett is a member of it. Dennett is his own man, a distinguished and versatile philosopher, and a member of nobody's camp. The letters you published (June 13th) indicate an unfortunate tendency for Guardian readers to follow Brown. Stephen Gould certainly is an "implacable opponent of . . . genetic determinism". Right then, Dawkins must be in favour of it - otherwise there wouldn't be a feud, and that would be no fun. In fact, as anybody would know who reads what I actually say instead of what I am supposed to say, I too am an implacable opponent of genetic determinism. Gould thinks that the extinction of the dinosaurs had nothing to do with natural selection. Sorry to spoil the fun, but so do I. Gould thinks natural selection is not the only force shaping the course of evolution. Well, I know it seems a shame, but so do I, and I have devoted large portions of my books to explaining this. The one sentence of Brown's article which really did hit the nail on the head was this: "It would be possible to write a long article demolishing almost everything people believe Richard Dawkins has said, using only his own words." Richard Dawkins New College Oxford University​

 

[שפם המקובלים]

אולי תענה על משהו שכתבתי?

במקום להמציא משהו שלא כתבתי? כתבתי שלפי הניתוח של גולד הסיכוי לעליה ב"מורכבות" שוה לסיכוי לירידה. מאחר והתחלנו בקיר הימני של מורכבות מינימלית, ברור שגם בלי כח כלשהו הדוחף לעבר עליה במורכבות יהיו מאוחר יותר מינים שהמורכבות שלהם תעלה- בשביל זה מספיק המודל הידוע של "הילוך השיכור". דרך אגב, אתה מוכן להסביר לי איך נוצרו הקופפודה, תוך כדי שימוש במודל של עליה מתמדת ב"מורכבות"? או למה עדיין קיימים חיידקים?