../images/Emo41.gif אינני רואה שום תועלת וטעם
במאמרים הארוכים של מר יוסף שוורץ. חלקם מכילים מידע מעניין, שיש מה ללמוד ממנו, חלקם הזויים בעליל (כמו ה"מאמר" הגדול שלו נגד הצמחונות, בו הוא "הוכיח" שאפילו בעלי חיים אוכלי-עשב מובהקים יכולים להפוך לטורפים). אבל מה שהכי מזיק, זה הקו הכללי אליו הוא מושך, אליו הוא מנסה לכוון אותנו. הכי מזיקה זו התיזה הקבועה שלו, ש...השלום במזה"ת אינו אפשרי תחת שלטון הבורגנות, ושרק אחרי מהפיכה סוציאליסטית, שתעלה לשלטון את העובדים, יהיה אפשר לשים קץ לכיבוש (במסגרת מדינה אחת בין הים לירדן). כלומר, הוא קורא למעשה להפסיק לחלוטין לחתור לסיום הכיבוש ולכינון שתי מדינות בורגניות זו לצד זו, ישראל ופלסטין, ולאחד את המאמצים של העובדים היהודים והפלסטינים רק למיגור הבורגנות. כלומר, מי שמפריע לחקלאים בבילעין שאדמותיהם נשדדות ע"י הגדר ומועברות למתנחלי "מתיתיהו מזרח", ומה שמפריע לתושבי חברון קורבנות המתנחבלים המשתוללים בחסות הצבא (למרות ה"פינוי" האחרון), זה בכלל לא הכיבוש אליבא דיוסי שוורץ, לא הצבא ולא המתנחלים, אלא... הבורגנות היהודית והערבית גם יחד. במידה שווה. מבחינתו, אין שום הבדל בין הפסקת הכיבוש וכינון מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בגבולות הקו הירוק, לבין המשך המצב הנוכחי בבילעין, חברון ושאר המקומות בשטחים הכבושים. כלומר, מבחינתו, כל עוד העובדים לא מיגרו את הבורגנות, אז שתימשך הקמת הגדר הנפשעת, שיישארו המחסומים וההתעללויות, שיתרחבו ההתנחלויות, שיורעב העם הפלסטיני בעזה ושיימשכו ה"מקרים" כמו זה שתיאר אקרא לוחם אמיץ.