המלצה על ... כי אני

[לירונר]

אני קראתי את האלכימאי ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

 

[Aladdin Sane newnic]

תיקון: כל ההומואים קראו ספרים

 

[לירונר]

מה עם הדו מיניים?

 

[Aladdin Sane newnic]

קראו ספר מהתחלה לסוף ומהסוף להתחלה

 

[לירונר]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

 

[Kingomri]

זהירות! גם ארוך וגם מייגע!

מכיוון שתשעים אחוז מהספרים שאני קורא נחשבים בעיניי לטובים. בקטגוריית ספרי מסעות התבגרות: התפסן בשדה השיפון (ג´יי די סאלינג´ר), יש ילדים זיגזג (דויד גרוסמן), מיי פירסט סוני (בני ברבש), חלמתי שאני ער והאלכימאי (פאולו קואלו) בקטגוריית ספרי קיטש: אלבום משפחה (דניאל סטיל) שירת הסירנה (עירית לינור), פיתוי (רם אורן), מלאכי עליון (מיכל שלו) ושני ירחים (כתבה סופרת אמריקאית מעולה ששכחתי את שמה) בקטגוריית ספרים שהפכחתי למחזות בעל כורחם: נפש אחות (אהוד אשרי), געגועיי לקיסינג´ר (אתגר קרת), של מי החיים האלה לעזאזל (בריאן קלארק), גברים קטנים (לואיזה מיי אלקוט) וגטו (יהושע סובול) ספרי מתח ובילוש: השביעייה הסודית (מי זוכר?), החידה השישית (יאיר לפיד) רצח בדרך לבית לחם (בתיה גור) ורומן רוסי (מאיר שלו) ספרי ביזאר, צחוק וילדים: אני אנסטסיה (אלונה קמחי), אני פולני (יאיר גרבוז), עלילות אליס בארץ הפלאות (לואיס קרול), הברווזון המכוער (האנס כריסטיאן אנדרסון) והרביעייה של אגותה כריסטוף, לא אגאתה כריסטי (המחברת הגדולה, ההוכחה, השקר השלישי ואתמול) וזוהי אפילו לא חצי מרשימת הספרים שקראתי. ובכל זאת, הומו עם חברים. יש גם כאלה... אגב, אני יודע שחלק מהספרים לא אמורים להיות בקטגרויות הנלוזות (סוג של נ"ל) אבל הן כאלה בשבילי. וכולם ספרים טובים מבחינתי (אפילו רם אורן)

 

[taxi555]

אם כבר דיברנו על ספרים

מה שבטוח שאני עד גיל 17 קראתי רק ספרי קודש ומשום מה חוץ ממקרה דוד ויהונתן שבחייהם ובמותם לא נפרדו לא היה לי מושג מה בנים עושים ביחד אבל אחרי שאני חושב על זה לא חכמה כי רק בגיל 15 התחלתי לגלות מה בנים עושים עם בנות ואני מתכוון במובן הנאיבי והתמים ביותר ביי

 

[המרחפת]

הספרים שלי

האמתץ, אלו פשוט ספרים מהילדות. כאלו שבפרק האחרון אני על סף בכי. היה הספר "האגודלים של טיסטו" (נראה לי שכך הוא נקרא). סיפור מקסים על ילד שלמרות החינוך הנוקשה שמנסה להעניק לו המורה שלו, מפזר אושר בכל מקום אליו הוא מגיע, עם אגודליו הירוקים. מתת האל לעירו של טיסטו, שכל מקום בו נוגעות בוהנותיו צומחים בו פרחים. הפרק האחרון העלה דמעות בעיני. הייתי היחידה בספרית ההשאלה שקראה אותו. הספר השני, שהוא הוא האהוב עליי יותר מכל, הוא "מר אל, כאן אנה", שנכתב על ידי פין (יחי האסוציאציות. מסתבר שבלי דגש בפ´ זה ענק אירי מיתולוגי). בחור בן 19 באנגליה מוצא ילדה בת חמש, מקסימה וחכמה, שלא נדע, ועם גישה ייחודית ביותר לחיים, לדת, לטבע ולעולם. ביחד הם חוקרים את סביבתם, ולומדים כל יום איך להסתכל על העולם מזוית קצת אחרת. ספר מקסים, שקראתי שוב ושוב ושוב. הפרק האחרון, שוב, כמעט גרם לי לקרוא. אם אמצא עכשיו את הספר, נראה לי שאני בכלל אבכה. למרות שזו לא חוכמה, אני כבר כמעט חודש על סף בכי. נו, שיצא כבר.

 

[Aladdin Sane newnic]

עוד ../images/Emo63.gif אחד

נו, אני באמת לא קורא הרבה (חוץ מספרים בסגנון "10 עצות למנהל בעידן הכלכלה החדשה") יש לי רק עוד המלצה אחת: "עושים היסטוריה" של סטיבן פריי (כרגיל, להשיג רק ב"צומת ספרים" (המאניאקים עוד לא שלחו את הצ´ק - לא שמעתם על כוחו של הכסף הוורוד?) ובספריות המובחרות (אין כאלה, כולן נסגרו)). סטיבן פריי הוא: א. יהודי ב. הומו ג. קומיקאי אדיר (ראו "קטעים עם פריי ולורי" ב bbc prime בשידורים חוזרים מידי פעם) ד. שחקן גדול ("החברים של פיטר". סרט אדיר. מי שלא ראה - ניתן להשיג בוידאו באוזן השלישית בתל אביב). ה. סופר נהדר ו. כל התשובות נכונות אנחנו נתמקד ב א´, ב´, ה´. הספר "עושים היסטוריה" הוא דבר ראשון ספר קליל, כייפי ומצחיק אך גם מעורר קצת מחשבה. העלילה עוסקת בסטודנט יהודי צעיר צעיר להיסטוריה אשר עבודת הגמר שלו עוסקת ב"היטלר הצעיר". בקצרה, הבחור עוזב את ארוסתו (או שהיא עוזבת אותו - לא זוכר), מועף מהאוניברסיטה ובמכונת זמן עובר לשנות ה- 30 של המאה הקודמת (איזה כיף להגיד את זה) על מנת למנוע את מותם של 6 מיליון יהודים. קשה לספר את המשך הסיפור בלי להרוס

אבל כדי שיהיה מעניין, הבחור מצליח להתעלות על דאג וטוני (זוכרים?) ולגרום לכך שבעתיד לא יהיו יהודים בכלל בעוד שהכושים וההומואים נשארים מדוכאים ואזרחים מדרגה שניה בארה"ב ולכן הוא צריך לחזור שוב אחורה בזמן כדי לתקן את הפשלה. ואגב (בלי להרוס) - גם נושא ב´ צץ ועולה. כאמור, הנושא אולי נשמע קצת כבד אבל זה ספר קליל (בטח של ספר מדע בידיוני, לכל החוששים מהנושא), שוטף (למעט כמה קטעים מוזרים לקראת הסוף), עם דיאלוגים שנונים וכאמור - גם מעורר קצת מחשבה. לפריי יש עוד ספרים אבל זה המוצלח ביותר, לדעתי. ספרו האחרון "שני כדורי טניס" (??!!) שוכב אצלי במיטה כבר כמה חודשים ולא הצלחתי לגמור אותו (טאנטרה - אתם יודעים. איפה רפיק???). Enjoy