הסיבה לתהייתך נעוצה במה שכתבת...
אתה תוהה בדיעבד האם היה שווה לנסוע, והאם כדאי לאחרים. בוא ונחזור למה שכתבת כמה שורות קודם (ההדגשות שלי)... "כשהדגש הוא על שורשי הציונות החלוצית, שעליה נבנתה תנועתנו שלנו, על רעיון הבחירה בטוב או ברע, על בחירת האדם, ודגש מיוחד על המרד משמעותו והשפעתו, הכל תוך כדי הסתכלות והסקת מסקנות לגבי הווה וחברה ישראלית עכשווית". אתה צודק. אם המטרה היתה לחנך לציונות (סוציאליסטית במקרה שלך) ולגבורה (קרי: למוטיבציה להילחם), אז באמת לא צריך נסיעה לפולין. הכול כתוב בספרי ההסטוריה, ומכסימום נוסעים ל"יד ושם" לראות צילומים וחפצים אותנטיים. שולמית אלוני הגדירה את הנסיעות האלה כשטיפת מוח ללאומנות. בפרט את מצעד נפנופי הדגלים הענקיים באושוויץ בכל אפריל. אני נסעתי לפולין באופן עצמאי כאדם בוגר (הרבה מעבר לגיל 18), והמטרה שלי היתה לראות איפה קרובי משפחתי הרלוונטיים חיו לפני המלחמה, היכן היו בגטו, היכן היה מחנה הריכוז הרלוונטי אליהם, איפה אפשר לאתר קברים רלוונטיים אם בכלל, וכו'. בקיצור: הדגש היה על האישי והמשפחתי ולא על מטרות "גדולות" ברמה הלאומית או החינוכית. תסכים איתי שנסיעה ל"יד ושם" אינה תחליף לנסיעה לפולין לראות את הבית של אמא-של-סבתא או את מקום המגורים בגטו. לי נראה שדווקא נסיעות שורשים מינוריות קולעות יותר למטרה מאשר נסיעות שמטרתן לסמן "וי" על כמה שיותר מחנות ריכוז ולפמפם לתלמידים שלא נלך בעתיד כצאן לטבח. ואם הבנת מבין השיטין שאני לא ממש מסמפט את הטרנד של נסיעות בתי הספר לפולין, אז הבנת נכון.