אלי כ ה ן
New member
המשטרה מעריכה שהנער הערבי נשרף חי ע"י יהודים.
אנחנו נמצאים אמנם בשלב מוקדם יחסית של פענוח סופי של הרצח. בשלב זה, נכון ליום 6.7.2014 שעה 17:55, נכונו לנו עוד כמה שלבים: המלצת המשטרה להעמיד לדין, הגשת כתב אישום מטעם הפרקליטות, הרשעה ע"י בית המשפט המחוזי, ודחיית עירעור-המורשעים שצפויה להינתן ע"י בית המשפט העליון. כמובן, לא ניתן לדעת האם כל ארבעת השלבים המייגעים הללו - עד האחרון שבהם - יסתיימו באותה התוצאה. עוד חזון למועד. הרי נכון לשלב הזה, מדובר כאמור בהערכה משטרתית בלבד.
ואולם: בכפוף להנחה שכל ארבעת השלבים המשפטיים הללו - יסתיימו במסקנה החד-משמעית - שאכן יד יהודים במעשה זה (שלדעתי יהיה אז ראוי לכינוי: "מעשה-קיבייה-2014"), ובכפוף להנחה השניה שאותם יהודים לא יתחרטו חרטה כנה - הכרוכה ברצון עליון לתקן באופן מלא ומושלם את אשר עיוותו - נניח ע"י התנדבות לעסוק כל ימי חייהם בסיעוד של חולים ערבים בבית החולים הערבי אוגוסטה ויקטוריה שבמזרח-ירושלים, מה כבר אהיה יכול לאחל לאותם יהודים?
האמנם אאחל להם מאסר לכל החיים ללא אפשרות חנינה? לא יפחיד אותם. הרי "הסחורה שהשיגו" - בדמות שריפתו למוות של נער ערבי - תהיה אז שווה בעיניהם אפילו את המחיר של שהות בת-אלף שנים בבית הסוהר. שם, בבית מאסרם, הם יהנו אז בכל רגע ורגע מן התחושה להעלות בזיכרונם את דמותו של הנער הערבי המתחנן אליהם בעודו בוער באש (זאת בניגוד גמור לתחושה הבדיעבדית של חרטת-אחי-יוסף כמסופר בבראשית מ"ב כ"א), וכך ירגישו שם - בכל רגע ורגע - שהם צוחקים כל הדרך אל הבנק...
אז מה אאחל להם? האמנם עונש מוות? אני כמו ליבוביץ מתנגד עקרונית לעונש מוות...
אז מה אאחל להם? האמנם עינויים לכל החיים? כנ"ל: אני כמו ליבוביץ מתנגד עקרונית לעינויים...
חשבתי על זה הרבה, ולבסוף אורו עיניי, וזה מה שהייתי מאחל להם: שאמו של הנער תצא בגילוי דעת נוראי-מבחינתם: שלאחרונה התברר לה, שהאימא שלה יהודייה, ושבנה (היהודי אפוא לפי ההלכה) - שנשרף בעודו חי - התנגד כל ימיו לטרור הערבי. מה ירגישו אז אותם יהודים ששרפו אותו חי? ובמיוחד, מה ירגישו בכל פעם שתעלה בדמיונם דמותו של הנער היהודי המתחנן אליהם בעודו בוער באש? אין לי ספק: הם ירגישו - בכל רגע ורגע - עד סוף ימיהם, את הגיהנום בוער מתחת לכפות רגליהם, לא פחות! מבחינתם זה יהיה סיוט תמידי, שיותר גרוע אפילו מכלא עם עבודת פרך לכל החיים. לכן, זה מה שהייתי מאחל להם. כאמור, הכל בכפוף לשתי ההנחות שציינתי בפיסקה השנייה (למעשה, מספיק שאחת משתי ההנחות הללו תקרוס כדי שדעתי תשתנה).
כעת אני תוהה לעצמי, האם האימא תהיה מוכנה להרים את הכפפה? שמא תשאלו: מה הסיכוי לנכונותה של הספקולציה, הלכאורה מופרעת ההיא, על האימא של האימא? ובכן מתברר כי - הסיכוי לכך הוא אמנם (לצערי) די קלוש - אבל (עדין) לא לגמרי אפסי: כל מי שקצת מכיר את האוכלוסיה הערבית בארץ, יודע שבקירבה יש אי-אילו אחוזים (כן! לא פרומילים אלא אחוזים!) של נשים יהודיות שנישאו לערבים ושהולידו צאצאים אשר - אמנם נחשבים מוסלמים לפי דת האיסלאם - אך נחשבים יהודים לפי היהדות. על כל פנים, אני מודה שזו ספקולציה מופרעת. עם זאת, היא לא יותר מופרעת מאשר הרעיון השטני לחטוף נער ערבי ולשורפו בעודו חי.
אנחנו נמצאים אמנם בשלב מוקדם יחסית של פענוח סופי של הרצח. בשלב זה, נכון ליום 6.7.2014 שעה 17:55, נכונו לנו עוד כמה שלבים: המלצת המשטרה להעמיד לדין, הגשת כתב אישום מטעם הפרקליטות, הרשעה ע"י בית המשפט המחוזי, ודחיית עירעור-המורשעים שצפויה להינתן ע"י בית המשפט העליון. כמובן, לא ניתן לדעת האם כל ארבעת השלבים המייגעים הללו - עד האחרון שבהם - יסתיימו באותה התוצאה. עוד חזון למועד. הרי נכון לשלב הזה, מדובר כאמור בהערכה משטרתית בלבד.
ואולם: בכפוף להנחה שכל ארבעת השלבים המשפטיים הללו - יסתיימו במסקנה החד-משמעית - שאכן יד יהודים במעשה זה (שלדעתי יהיה אז ראוי לכינוי: "מעשה-קיבייה-2014"), ובכפוף להנחה השניה שאותם יהודים לא יתחרטו חרטה כנה - הכרוכה ברצון עליון לתקן באופן מלא ומושלם את אשר עיוותו - נניח ע"י התנדבות לעסוק כל ימי חייהם בסיעוד של חולים ערבים בבית החולים הערבי אוגוסטה ויקטוריה שבמזרח-ירושלים, מה כבר אהיה יכול לאחל לאותם יהודים?
האמנם אאחל להם מאסר לכל החיים ללא אפשרות חנינה? לא יפחיד אותם. הרי "הסחורה שהשיגו" - בדמות שריפתו למוות של נער ערבי - תהיה אז שווה בעיניהם אפילו את המחיר של שהות בת-אלף שנים בבית הסוהר. שם, בבית מאסרם, הם יהנו אז בכל רגע ורגע מן התחושה להעלות בזיכרונם את דמותו של הנער הערבי המתחנן אליהם בעודו בוער באש (זאת בניגוד גמור לתחושה הבדיעבדית של חרטת-אחי-יוסף כמסופר בבראשית מ"ב כ"א), וכך ירגישו שם - בכל רגע ורגע - שהם צוחקים כל הדרך אל הבנק...
אז מה אאחל להם? האמנם עונש מוות? אני כמו ליבוביץ מתנגד עקרונית לעונש מוות...
אז מה אאחל להם? האמנם עינויים לכל החיים? כנ"ל: אני כמו ליבוביץ מתנגד עקרונית לעינויים...
חשבתי על זה הרבה, ולבסוף אורו עיניי, וזה מה שהייתי מאחל להם: שאמו של הנער תצא בגילוי דעת נוראי-מבחינתם: שלאחרונה התברר לה, שהאימא שלה יהודייה, ושבנה (היהודי אפוא לפי ההלכה) - שנשרף בעודו חי - התנגד כל ימיו לטרור הערבי. מה ירגישו אז אותם יהודים ששרפו אותו חי? ובמיוחד, מה ירגישו בכל פעם שתעלה בדמיונם דמותו של הנער היהודי המתחנן אליהם בעודו בוער באש? אין לי ספק: הם ירגישו - בכל רגע ורגע - עד סוף ימיהם, את הגיהנום בוער מתחת לכפות רגליהם, לא פחות! מבחינתם זה יהיה סיוט תמידי, שיותר גרוע אפילו מכלא עם עבודת פרך לכל החיים. לכן, זה מה שהייתי מאחל להם. כאמור, הכל בכפוף לשתי ההנחות שציינתי בפיסקה השנייה (למעשה, מספיק שאחת משתי ההנחות הללו תקרוס כדי שדעתי תשתנה).