המתוק מתחיל ליזום משחקים של אימוץ

המתוק מתחיל ליזום משחקים של אימוץ

הקטן שלנו (4+) מתחיל לאחרונה ליזום משחקים שבהם גור חתולים או תינוק נמסרים לאמא אחרת על מנת שהיא תגדלם.

אני חושבת שהוא בעצם מתחיל להתעניין בנושא האימוץ עצמו, מה קרה שם בדיוק וכולי, ולא יודע איך לשאול מה בדיוק קרה שם.

אני בהתלבטות עכשיו וקצת מפחדת להתחיל לספר בצורה ישירה מדי את נסיבות האימוץ שלו, אם הוא עוד לא בשל לכך. בעיקר מפחידה אותי הסוגיה של למה נמסר לאימוץ ואיך יגיב לרעיון שהיתה אמא שויתרה עליו.

עד היום רק אמרנו שנולד מבטן של אמא אחרת ברוסיה וכמה חיכינו לו ורצינו אותו וכמה שמחנו שהגיע. לא התעסקנו בסוגיה של למה נמסר לאימוץ, ואני לא יודעת להחליט אם המשחקים האלו כרגע זו דרכו לשאול אותנו מה בדיוק קרה שם, או לא.

מצד אחד אני מפחדת שאם לא אתיחס לנושא, והוא כן מעניין אותו כרגע, אשדר מסר שזה נושא כבד שאסור לדבר עליו.
מצד שני כמובן לא בא לי להביא את הכאב הזה, אם הוא עוד לא שם.
יש לציין שהוא מתעכב קצת עם הדיבור, אז גם לו רצה לשאול באופן ישיר, אין לו כל כך את המילים לזה.

אשמח מאד לעיצות ותובנות מניסיונכם או מהשקפותיכם. תודה!
 
יכולה רק לשתף בטעות שאנחנו עשינו

בעקבות הרבה המלצות פה בפורום לאורך השנים לגבי ספר אימוץ, בעצם הכנסנו את סיפור האימוץ בספר האימוץ שהכנו, שחלקו תמונות צילומים וחלקו איורים שהודרתי מהרשת.
כתבנו משהו בסגנון של בישראל לאבא ואמא לא היו ילדים והם נורא רצו ילד הרבה הרבה שנים. הבטן של אמא לא הצליחה שיגדל בה תינוק.
ברוסיה היתה אישה שהיה לה ילד אבל היא לא יכלה לגדל אותו ורצתה שתהיה לו משפחה שתיתן לו את כל מה שהיא לא יכולה לתת... היא מאד דאגה לו ורצתה בשבילו את המשפחה הכי טובה.
וכן הלאה.

בפועל כשהתחלנו טיפול רגשי עם החמוד שלנו, הסתבר שהפסיכולוגית חשבה שסיפור האימוץ הזה, ובפרט החלק על האם הביולוגית, היה לו מוקדם מדי וישיר מדי, והוא באמת היה מאד במצוקה מהסיפור הזה.
הוא היה בערך בן שלוש וחצי כשסיפרנו אותו.
כתוצאה הוא הביע הרבה מצוקה סביב הנושא, ועד היום לא רוצה לקרוא בספר האימוץ הזה.

אז אני לא יודעת איך עושים זאת נכון ובזמן, אבל כנראה שבהחלט אפשר לעשות את זה מוקדם מדי וישיר מדי, ויש לזה השלכות לא טובות.
 

יסמין@

New member
כמה נקודות

* הערה לשונית: מציעה לך להשתמש במונח "אישה אחרת" ולא "אימא אחרת". יש דעות שונות בנושא וכמובן עשי לפי הבנתך. משום שביקשת עצות ותובנות והשקפות - כותבת לך את השקפתי בנידון.

* כתבת ש"הוא מתעכב קצת אם הדיבור". מצד שני, את מספרת שהוא יוזם משחקים שעוסקים באימוץ. כלומר, הוא כן מצליח לתקשר בנושא זה, לבטא את התעניינותו בנושא זה. ולדעתי זו ההוכחה שהוא בשל לעסוק בנושא, כלומר עצם העובדה שהוא מעלה את הנושא. ליתר דיוק: את ההיבטים בנושא שמעניינים אותו. הוא מספר על מה שמעניין אותו ומעסיק אותו (ושימי לב גם למה הוא לא מספר).

* בגיל הזה כדאי מאוד ללכת בקצב שלו, לסייע לו לעבד נושאים שהוא מתעניין בהם ולא לדבר על מה שמעסיק אותך כאישה בוגרת. הקשיבי היטב לסיפורים שהוא מספר. שימי לב לאלמנטים המצויים בהם. קודם כל הקשיבי!!! תני לו לדבר, לספר, לתאר. וממה שהוא מספר נסי להבין מה מעסיק אותו בשלב זה של חייו.

* תני לו להוביל בנושא זה. כלומר, תני לו לספר את הסיפורים שלו, הקשיבי. ואת יכולה להעיר הערות מאוד קצרות או לשאול שאלות (רק) על האלמנטים המופיעים בסיפורו. אבל נראה לי שלא כדאי להעלות אלמנטים חדשים או נושאים חדשים שהוא לא מעלה בעצמו. תני לו להוביל ואל תעלי נושאים שמעסיקים אותך אבל שהוא עצמו לא מדבר עליהם. לדוגמה, אם הוא עצמו לא עוסק בשאלה מדוע גור החתולים או התינוק נמסרים לאימא אחרת - אל תעלי את הנושא. אם תתני לו להוביל, תוכלי לראות מה מעניין אותו ואיזה נושאים או היבטים הוא בשל לדון עליהם ולעבד אותם. אל תנסי לקצר את התהליכים או להוביל. אם תלכי בקצב שלו, לא יהיה לך חשש שאת עוסקת בנושאים שהוא לא בשל או מעוניין בשלב זה לדון בהם..

* אם את בכל זאת רוצה לדבר על השאלה למה הוא נמסר לאימוץ, מציעה לך לא לדבר עליו באופן אישי אלא בהקשר של הסיפור. הוא מספר סיפור על גור חתולים או על תינוק שנמסר לאימא אחרת שתטפל בו, ואת יכולה לומר (משפט קצר ביותר! משפט ברור וקצר) שלפעמים חתולה לא יכולה לטפל בגורים שלה ואז חתולה אחרת מטפלת בהם. או משהו בסגנון הזה. כלומר לדבר על הדמויות שהוא מעלה בסיפור, ולא לדבר במפורש עליו.

וכמובן מסיימת בהערה הידועה: כל מה שכתבתי משקף אך ורק את דעתי ואת השקפותיי ולא מתיימר לשקף אמת אובייקטיבית ואולטימטיבית ויחידה


בהצלחה!
 

KallaGLP

New member
אישית, לא מרגישה מספיק בטוחה בעצמי

לתת עצות באשר למצב שלא ממש התנסיתי בו באופן אישי (ובכלל, לצערי יש לי זיכרון גרוע באופן כללי ובפרט אני תופסת את עצמי לאחרונה מתחילה לשכוח מתי ואיך דיברנו על הנושא כשבתי הייתה קטנה), אך הדברים שכתבת נראים לי הגיוניים מאוד. למיטב הבנתי העלית שתי נקודות עיקריות שאינטואיטיבית נראות לי נכונות:
1. לא להשתמש ב"אמא אחרת" (אלא אם הוא בעצמו בוחר להשתמש בזה). לא בטוחה שהייתי משתמשת ב"אישה אחרת" כי זה נשמע לי מנותק ומנוכר מדי, ו"אמא ביולוגית" אולי לא ברור מספיק בגיל הזה, אולי הייתי משתמשת ב-"האישה שילדה אותך". בחיי שגיליתי שאני לא זוכרת במה השתמשתי!
2. לתת לו להוביל וללכת בקצב שלו, מבלי לגלוש לנושאים או אסוציאציות שהוא עצמו לא העלה.
 

יסמין@

New member
אחת הפואנטות שלי

הייתה אכן שימוש במילה "אישה" ולא "אימא", ולא משנה אם אישה אחרת או האישה שילדה אותך.
 

KallaGLP

New member
כאמור, גם בעיני "אמא אחרת" אינו אופטימלי,

אך יחד עם זאת אני לא מתחברת גם ל"אישה אחרת" כי זה נשמע לי מאוד לא פרסונלי. אבל זה בהחלט עניין של העדפה אישית.
 

אבי351

New member
אני מהרגע הראשון השתמשתי במושג אישה

אחרת כי כך היא וזה לא נכון לכנותה האמא האחרת כי יש לו רק אמא אחת וזאת את מי שמגדל אותו ומחנך אותו ובשבילו תמיד היא אימו והאחת והיחידה.
 

KallaGLP

New member
כאמור מסכימה באשר לצירוף "אמא אחרת", אבל

המילה "אחרת" לדעתי מאוד לא ברורה ומבלבלת. לביטוי "אישה אחרת" יש בנוסף לרוב קונוטציה של מאהבת בכלל. ברור שלא לילד בגיל הזה, אך הם גדלים מהר. לכן לדעתי הצירוף הזה פחות מוצלח מכל הבחינות. אני הייתי משתמשת ב"האשה שילדה אותך" ובגיל מבוגר יותר אולי ב"אמא ביולוגית".
 
אין נכון ולא נכון. לדעתי היא כן אמא. היא האמא

שילדה את בני, ולעד אהיה אסירת תודה לה על כך.
בני עשוי מהחומרים שלה, מה-DNA שלה, ואני בטוחה שהרבה תכונות שאני אוהבת בו, כולל יופיו, באים ממנה ומהאבא הביולוגי.
זה עניין של תפיסה והשקפה. אין אמת מוחלטת.
 

fannyd

New member
אסיר תודה

האמת, לא מצליחה להבין את ההיגיון שבדבר כאשר הורה מאמץ כותב שהוא חש אסיר תודה להורה הביולוגי. יכולה להבין שחשים אסירי תודה למדינה שמאפשרת אימוץ, לסגל בית הילדים שטיפל בילד, אבל להורה ביולוגי? הרי איש לא הוליד את הילד במטרה שיהיה בנך. הילד בא אל העולם כי פתרון אחר להריון כפי הנראה לא היה נגיש.
 

KallaGLP

New member
מעבר לזה, אני לא מסוגלת להיות אסירת תודה

למישהו שלא מגדל את הילד שלו כי לדעתי זה בכל מקרה לא מצב חיובי. במקרים שזה באמת מצב של אין ברירה, אני יכולה לחוש חמלה. במצב שבו הייתה ברירה (לא להיכנס להריון, להפיל, או בכל זאת לגדל את הילד), אני לא יכולה לחוש אסירות תודה למישהו שגרם נזק לכל החיים לילד שאמור היה להיות באחריותו. בכל מקרה אני לא מסוגלת לחוש אסירות תודה למישהו רק על כך שהפונקציות הביולוגיות שלו מתפקדות כמו שצריך.
 

KallaGLP

New member
אני מודעת לזה, ומבחינה אגואיסטית

אני כמובן שמחה שיש לי את בתי. אך זה לא מעוור אותי לעובדה שהמון ילדות (וילדים) כמו בתי לא אומצו מעולם (הרבה יותר מאשר כן אומצו) ואובייקטיבית העולם יכול היה להיות מקום טוב יותר אילו לא היו בו ילדים שהוריהם הביולוגיים אינם מגדלים אותם. אני לא מסוגלת לחשוב רק על עצמי ועל בתי אחרי מה שראיתי בבית הילדים שממנו לקחתי אותה. היא אחת, היו שם עשרות רבות כמוהה, רק ללא המזל שלה, רובם כבר הרבה יותר גדולים ממנה, בני 4 ויותר. מה איתם??? ויש עוד המון בתי ילדים כאלה.
 

חמדת35

New member
אולי הילד בא לעולם בהריון לא רצוי אבל אהוב

והאשה ההרה העדיפה לשאת אותו אל החיים, גם במחיר של ויתור עליו לאחר לידתו, על פני סיום מוקדם של ההריון.
 

KallaGLP

New member
ובגלל כל האהבה הזואת אותה אישה

מוותרת עליו מתוך כוונה תחילה ברגע לידתו בידיעה שיגיע למקום שנקרא בית ילדים (במקרה הטוב, במקרה של בתי למשל לקח כמה חודשים עד שנמצא לה מקום בבית ילדים, ועד אז סתם השאירו אותה בבית חולים שם קיבלה את הטיפול הפיזי הבסיסי בלבד, ללא יחס וחום מעבר לכך, שלא לדבר על כך שיש מקרים גרועים אף יותר) לעתיד לא ברור ולא ידוע, מתוך ידיעה שיש סיכוי גדול שלא יאומץ כלל ושלא תהיה לו לעולם משפחה אוהבת ודואגת ושהוא עלול למצוא את עצמו בגיל ההתבגרות לבד ברחוב, ואחר כך במקרים רבים אפילו לא טורחת להתקשר לברר מה עלה בגורלו? האמת - לדעתי האישית, אהבה או לא זה לא מה שמשנה, משנים המעשים. אהבה עלולה להיות גם דבר הרסני מאוד והרבה מעשים נוראים נעשו בשמה. מבחינתי, **דווקא במקרה שלאישה יש אפשרות למנוע או להפסיק את ההריון והיא בכל זאת יולדת רק כדי לוותר על הילד עם הלידה**, יש כאן הפקרת ילד לגורל לא ברור בגלל חוסר אחריות ויכולת אישיים. מי שיכולה להפיל ובוחרת ללדת ילד למציאות כזאת מבחינתי זה מעשה שלא ייעשה. ילד הוא לא חפץ, אסור לשחק בגורל שלו, לילד יש צרכים שחייבים להתמלא מהרגע שהוא נולד, ילד הוא קודם כל אחריות ומחויבות עצומות ומי שאין לה כוונה לקחת על עצמה את האחריות והמחויבות האלה ויש לה אפשרות למנוע לידת ילד לא רצוי ולא עושה זאת - מפקירה את הילד, פשוטו כמשמעו. היא הרי לא יכולה להבטיח את אימוצו או אפילו שיזכה לטיפול נאות, מקסימום היא יכולה לקוות שזה מה שיקרה, אבל זה פשוט לא מספיק. במקרה הטוב הוא יבלה בבית הילדים תקופה לא קצרה ויצבור פערים וחסכים, במקרה הגרוע יבלה את כל ילדותו בצורה שאף ילד לא אמור לבלות אותה, וקיים סיכוי לא קטן שלא תהיה לו לעולם הזדמנות להשתקם. אני יודעת שמילים אלה עלולות לקומם חלק מהגולשים כאן ושיש נטייה במקרים רבים לעשות רומנטיזציה של היולדת ושל המסירה לאימוץ, אך אני בכל זאת מרגישה צורך לכתוב אותם כי זו דעתי הכנה ואני מקווה שגם לה יש מקום כאן. ושוב רק להדגיש - אני מתייחסת כרגע ספציפית רק למי שיולדת ילד לא רצוי במקום כמו רוסיה אף על פי שהייתה לה אפשרות למנוע זאת.
 
למעלה