המתוק מתחיל ליזום משחקים של אימוץ

KallaGLP

New member
אין "ויכוח" על העובדות, אלא על הכינוי המתאים.

זה שהיולדת או האם הביולוגית או האישה שילדה משמעותית מאוד בחיי הילד זה נכון במקרים רבים. אבל אין פירוש הדבר שהיא "אמא" עבור הילד במובן שבו אנחנו בדרך כלל משתמשים במילה "אמא". "אמא" זו מילה של אינטימיות וקרבה, של ההכרות הקרובה ביותר, של אהבה והנגנה וטיפוח. אלה לא תפקידים שממלאת האם הביולוגית במקרים רבים, ולכן היא יכולה להיות הרבה דברים חשובים וחיוניים, אבל היא לא "אמא" מבחינתי.
 

יסמין@

New member
בדיוק!


 

KallaGLP

New member
ושוב, מבחינה זו משמעותי מאוד צירוף המילים.

גם הילד עצמו, לפי הסיפורים פה, גם כשהוא משתמש במילה "אמא" זה בדרך כלל בא בצירוף עם מילה מתארת ומצמצמת, כמו "האמא שילדה" או "האמא הראשונה" או "האמא הביולוגית". ברוב המקרים הוא לא יקרא לה סתם "אמא" ולדעתי יש לזה סיבה.
 

משתפרת

New member
כתבת מה היא מבחינתך

זה לא בהכרח זהה לתפיסתו של הילד. ואני מזכירה לותיקות את הילדים של אינגליש שמדברים על האמא האמיתית בהקשר של יולדתם, בעוד אינגליש- היא אמא (בלי תוספות). אינגליש בחוכמתה לא התווכחה איתם, ובוודאי לא נעלבה מהם. הסמנטיקה של ילדיה שונה.
 

KallaGLP

New member
אני בטוחה שזה בדיוק מה שכתבתי בחלק מההודעות

פה. שלא לדבר על זה שתמיד הוספתי "לדעתי", "מבחינתי" וכו' ואף כתבתי במפורש שאם בתי תבחר אחרת ממני אקבל ואכבד זאת.
 

fannyd

New member
היא מה שהילד מחליט שהיא עבורו

היא לא "אמא" מבחינתך אך זה לא אומר דבר לגבי מה שקורה בעולמו הרגשי של הילד. אפשר לקיים קשר אינטימי וקרבה גם עם דמויות דמיוניות שאין להן נוכחות פיזית בחיינו, במיוחד כשמדובר בילדים.
 

KallaGLP

New member
אני כאמור חושבת על כל הצירוף שבו משתמשים.

הבעיה היא לא בעצם השימוש במילה "אמא" או "אשה", אלא בצירוף עם איזו מילה. לדעתי צירוף הכולל את המילה "אחרת" פשוט לא ברור ומבלבל מדי: "אשה אחרת" זה לא ברור ומנוכר, שלא לדבר על הקונוטציה של הביטוי הזה, "אמא אחרת" זה גם מבלבל כי לא ממש ברור למה הכוונה ב"אחרת", מה המשמעות של זה. אין בעיה, לדעתי, להשתמש ב"אמא ביולוגית" או "האמא שילדה" כי זה הרבה יותר ברור ומדויק. יחד עם זאת, אישית אני לא חושבת שהייתי משתמשת במילה "אמא" והייתי מעדיפה "האשה שילדה" או "אם ביולוגית". זה הכי ברור ומדויק בעיניי, כי בכל זאת מבחינתי לאמא יש קונוטציה כמעט אוטומטית ומובנת מאליה של קרבה אינטימית (בשונה מ"אם") ומילוי פונקציות חיוניות הרבה מעבר ללידה. הביטוי שבו ההורה משתמש משקף את תחושתו והשקפת עולמו, ואני לא חושבת שצריך להסתירן מהילד. באשר לילד - יש סיכוי שיקבל השקפה זו ויש גם סיכוי שלא וזו זכותו. אין חובה שההורה והילד יגדירו הכל ויחשבו על הכל באופן דומה (וכך זה גם בתחומים אחרים). יחד עם זאת, אני חושבת שילדים במקרים רבים מושפעים מדעות ההורים, ולכן חשוב שכל הורה ירגיש בנוח ויהיה שלם עם הביטוי שבו הוא בוחר להשתמש, אפילו אם בסופו של דבר הילד יבחר להשתמש בביטוי אחר. כן, חשוב לי להעביר לבתי את המסר מה היא "אמא " *בעיניי* ולכן חשוב לי לא לקרוא לאם הביולוגית בכינוי הקרבה "אמא". יחד עם זאת, אם היא תחליט שכך היא מעדיפה - אכבד זאת ולא אעיר על כך. אך זה לא יגרום לי לשנות את אופן ההתבטאות *שלי* ואצפה שגם הוא יכובד.
 

fannyd

New member
הכי פשוט לקרוא לה בשמה

מה שאנחנו עושים. הילד מקבל הסברים ותשובות לשאלותיו בהתאם לגילו ויכולת הכלתו. לכל איש יש שם וכאשר יודעים מה שמו מאד מנוכר לדעתי לקרוא לו "איש".
 

יסמין@

New member
מסכימה

וגם אנחנו עשינו ועושות כך. אבל לא תמיד יודעים את השם שלה.
 

משתפרת

New member
אדרבא, שחקי איתו

הילד מתבטא באמצעות המשחק, מצוין. הפתיחות נבנית ברגע שיש לגיטימציה לכל הוריאציות שהוא בוחר, בעתיד כשיוכל לתמלל טוב יותר את מחשבותיו הוא ימשיך באותה פתיחות שנבנית כעת.
כפי שאמרת, הוא קטן. בגיל 4 מספיק לו לשמוע על הקוים הכלליים.נולד לאישה אחרת שלא יכלה לגדל אותו, היה זקוק להורים, אתם כמהתם לילד והייתם מאושרים להגיע אליו.
בניגוד לקודמי, לא מציעה לך להשתמש במינוח אחר. נוח לך להשתמש בביטוי אמא אחרת? זה מרגיש לך אמיתי? השתמשי בו. אנחנו השתמשנו מההתחלה בביטוי האישה שילדה. כשלינדו היה בכיתות הראשונות של היסודי והתחיל לשאול שאלות כבדות יותר הוא השתמש בביטוי האמא הראשונה. מה שהכי חשוב היה שהיתה לו לגיטימציה להשתמש במה שנוח לו, ולא להתקל בהתנגדות או בויכוח איתנו. לדעתי הוא היה זקוק למילה אמא בהקשר של יולדתו כדי להתגבר איכשהו על משהו מן הניכור והניתוק שהמסירה לאימוץ יצרה. בהמשך השתמש גם באמא מולידה. עם הזמן כשגדל עברנו להשתמש בביטוי אמא ביולוגית, שלדעתי לא מובן לילד קטן. אני מרגישה נוח עם הביטוי הזה. דווקא כשהתבגר הבן הוא הפסיק להשתמש במילה אמא בהקשר שלה ומדבר יותר על המולידה שלו. גם עם זה אינני מתווכחת או מנסה לשנות. זכותו. אז תשתמשי במה שנכון לך, תשמרי על הפתיחות והוא כבר יבחר באילו מלים להשתמש.
לגבי נסיבות מסירותו לאימוץ- זה קשה. האמת היא שאנחנו לא באמת יודעים. מהנתונים בתיק האימוץ ידענו על המצוקה בה היתה נתונה האם הביולוגית של לינדו. עם זאת מרבית הנשים שחיות במצוקה לא מוסרות ילדים לאימוץ. כך שלא באמת ידעתי מה היה המצב הנפשי והפיזי שלה באותו רגע, מה היו השיקולים ואיך נלקחה ההחלטה. את השאלות הקשות על למה באמת היא ויתרה על אימהותה שמענו כשהילד גדל מעט. ואז עניתי שבעצם אינני יודעת, לא הייתי שם, אך מכיוון שאני יודעת עד כמה הקשר לתינוק שלך חזק- אני מסוגלת להבין שהקושי שלה לגדל אותו היה ענק ולכן מסרה אותו לאימוץ. המשפט הזה הוא אמת, על סמך מה שכן ידענו. הוא לא מתאים אם ידוע לכם משהו אחר (כמו למשל סיפור של מסירה סדרתית של ילדים לאימוץ ע"י אותם הורים ביולוגיים- כך שאי אפשר להאמין לכך שעשו זאת מתוך כאב ומצוקה, זה נראה יותר כמו חוסר אחריות ובריחה לפתרון קל, או ילד שנמסר כי נהרה אחרי אונס או גילוי עריות, או ילד שננטש באיזה מקום ונמצא במקרה). בכל מקרה בגיל 4 אין צורך להכנס לזה. המסגרת הכללית (נולדת, לא יכלה לגדל, רצינו, נפגשנו) מספיקה. הוא עצמו יפתח את הנושא במשחק ובשיחות, ויוביל אתכם אל הדיונים שמתאימים לגילו ולהבנתו.
 

Noga Lavie

New member
מחוויותינו

איני יכולה לתת עצות כלליות. מעולם לא יכולתי. לעומת זאת, אני יכולה לחלוק סיפורים ממשחקים דומים.

את סיפור האימוץ של זיו, זיו הכירה מיד ראשונה. קצת קשה לא לספר לילדה בת שלוש שאומצה ממדינה אחרת. היא זכרה שעזבה בית ילדים עם הרבה חברים, ועברה לבית עם אבא, אמא וחתול משלה. אמא לא הייתה נוכחת בחייה קודם לבואינו, למעט בסיפורים שסופרו בבית הילדים, בין אם אלו היו סיפורי ילדים שסופרו על ידי הצוות ובין אם היו אלו חוויות ילדים אחרים שכן הכירו הורים. סיפור האימוץ הרישמי של זיו, זה שהודפס לספר, מדבר על ילדת בית ילדים ועל זוג שחי בארץ אחרת. על כך שהמטפלים חיפשו אבא ואמא לגולזירה הקטנה, גם אם הם חיים בכלל בארץ אחרת. זה ממשיך בהסבר שאימוץ זה הליך מסובך שלא מספיק רק לרצות בו, כך ששופטת הייתה צריכה לאשר לנו לאמץ את זיו, ורק אחרי זה יכולנו לקחת אותה איתנו לבלגיה.
למרות שאם לא הייתה נוכחת בחייה של זיו לפני בואנו, זיו בנתה לעצמה סיפורים בתחילה שכללו אם ביולוגית מתה, וקרובים ביולוגיים שלא יכלו לטפל, או שמתו בעצמם. רק אז שופטת אישרה אימוץ. בדרך כלל למישהו שהילד מצא בעצמו וביקש מהם לאמץ אותו. למען האמת, אלו בדרך כלל לא היו ילדים, אלא כל מיני דמויות שהתבססו על צעצועים שזיו שיחקה איתם. היו לנו משפחות חד הוריות (אבא לבד או אמא לבד) עם או בלי ילדים, היו לנו משפחות חד מיניות (שני אבות או שני אבות) עם או בלי ילדים, והיו לנו משפחות עם הדגם הסטנדרטי של אבא ואמא.בכל מקרה, במהלך משחקי הדמיון של זיו שימשתי בעיקר כלי קיבול לסיפורה של זיו, והייתי המבוגר האחראי שמאמץ את הילד. לא הבעתי שום דעה על הגיוניות הסיפור עצמו. לא הראתי לה נקודות דמיון לסיפורה, או נקודות שוני. למרות שהטריד אותי בזמן אמת שהיא מדברת כל הזמן על אם ביולוגית מתה, היא לא תוקנה. לא בזמן אמת, וגם מחוץ למשחק מידע לעולם לא ניתן לה בהקשר לסיפורים שלה. עשינו הבחנה ברורה בין משחקי כאילו לבין המידע האמיתי מחייה של זיו.

המשחקים האלו באו והלכו. הרבה פעמים הם שוחקו באמבטיה, כחלק ממשחקי מיים אחרים (ככה הילד הזקוק לאימוץ פגש את המשפחה שרצה שיאמצו אותו), אך לפעמים אוריאל היה זה שמצא ביצה נטושה ודגר עליה עד שאפרוח מסוג זיו בקע ממנה.

עד היום זיו אינה מתקנת מי מחבריה החושב שאמה הביולוגית מתה ואז זיו אומצה על ידינו, אבל זיו עצמה מודעת לכך שסיפורה שונה. סיפוריה הגיעו בגלים. הם התחילו בסביבות גיל ארבע, והפעם האחרונה ששיחקנו בהם הייתה בערך לפני שנה. בשלוש שנים האלו אי אפשר היה לחזות מתי היא תחליט לפתח את הסיפור ומתי תרצה לשחק משחקי תפקידים אחרים. אנחנו המשכנו בחשיפה הדרגתית לסיפורה בהתאם למה שקרה בחיינו, ללא קשר מיידי למשחקי התפקידים שלה, למרות שהם היוו אינדיקציה עבורנו לדעת מתי הנושא מעסיק אותה יותר או פחות, וגם, כמובן, באיזה תחום היא זקוקה לשלמת מידע (לא תמיד היה לנו, אבל כשזה היה משהו שהיה, השלמנו אותו בהזדמנות הראשונה).

זהו, פחות או יותר כרגע, אם אזכר במשהו, אחזור להשלמות.
 
בגדול ,אני מאמינה שיש לספר לילד דברים שהוא

שואל לגביהם ולא להעמיס עליו דברים שאנו חושבים שצריך/כדאי שיידע. אם הוא מתעניין-הוא ישאל. את מביעה חשש שאולי רצה לשאול באופן ישיר, אך בשל בעיה שפתית, מתקשה ולא עושה זאת! אם ירצה לשאול יעשה זאת בדרך שיוכל ואת תדעי! הוא ירצה אולי לשחק משחק תפקידים ויגיד לך מה רוצה שתהיי ומה הוא או ישאל שאלות ואפילו במשפטים בני שתי מילים שאולי תצטרכי להשלים בזהירות, אבל הוא ישאל. אם מתחיל במשחקים "בנושא אימוץ" כנראה שזה מסתובב איפשהו ומחפש מקום לצאת.
לא הייתי מתחילה בסיפורים שלמים אם אינו שואל - אינך יודעת מה מטריד/מציק/מסקרן/מבלבל אותו עכשיו. את כן יכולה, אם יתחיל במשחק/במשפט קצר, לנסות ולעזור לו אם את סבורה שיש קושי לבטא במילים כמו, למשל: " למה התכוונת כשאמרת..." מסכימה שאין צורך לתקן אותו במילים שהוא בוחר ביחס לאשה שילדה אותו. אני מניחה כשעוד היה קטן שמע את סיפור האימוץ באופן פשטני תוך הסתכלות בתמונות.
כשעלה הנושא של "לגדול בבטן של..." אני בחרתי במונח: "האשה שילדה אותך" וזה המונח שהשתמשנו בו שתינו מאז.
כל השיחות בנושא האימוץ היו עד כה ביוזמתה. לעיתים זה החל כשאלה שנזרקה לחלל האוויר בפתאומיות (למה תמיד בזמן נהיגה???) והתפתחה לשיחה. כשהדו-שיח הסתיים ולא שאלה יותר, הבנתי שהשאלה שנשאלה נענתה מבחינתה והיא עברה הלאה לעניינים שונים לגמרי. לפעמים היה נראה שהשאלה נשאלת לאחר שדברים הסתובבו אצלה בראש והטרידו אותה, לעיתים בעקבות אמירות של חברות - כשהנושא נבע בעקבות אמירות של חברות, היא ציינה זאת.
אולי מפני שמעת לעת שאלה, לא מצאתי לנכון ליזום דברים וכך אני מאמינה. אני חושבת שאם ילד לא שואל כלל (בהגיעו לגיל מסויים, כמובן) יש מקום לנסות וליזום איזושהי שיחה, כדי שהדברים לא יהיו חבויים בפנים מבלי אפשרות להוציא אותם ולשחררם לחלל האוויר.
הייתי מציעה לדפדף אחורה בשרשורים הרבים שהיו בנושא שיחות עם הילדים על נושא האימוץ, כדי שפשוט תהיי מוכנה, כמה שניתן להיות כשיציב מולך את השאלה, בכל דרך שיבחר.
 

fatfat

New member
גם אם בנך מביע במשחק את התחומים שמעניינים

אותו בנוגע לאימוץ אני לא הייתי מתערב במשחק שלו אלא אם תוך כדי משחק משותף אתו וגם את הייתי נותנת לו להיות הסופר המחבר את הסיפור. למשל אם משחק בחתלתול שאמו החתולה לא יכלה לגדלו והוא הגיע לאם אחרת הייתי שואלת שאלות קצרות דוגמת למה לא יכלה או איך מרגיש החתלתול והולכת עם דבריו מבלי לנסות לשנות את הסיפור גם עם הוא רחוק מהמציאות.

כפי שאת יודעת אצלינו הן שתיים והרבה מההתעסקות באה לידי ביטוי במשחק המשותף ביניהן. אני הקפדתי לא להתערב פרט למצבים בהם הגדולה שללה רגשות של הקטנה, ניסתה להכתיב לה מה להרגיש ומה לומר. הטרמינולוגיה השתנתה במהלך השנים ולא משנה מה או אני העברתי להן את הדברים. למשל את האם הביולוגית כיניתי האשה או האמא שילדה והן בהתחלה קראו לה בשמה בתוספת השחורה להבדיל ממכרה אחרת עם אותו שם. . אחר כך הופיעו כל מיני שמות והיום זה האמא הראשונה או האמא שהיתה לנו פעם.

ולגבי ספר האימוץ לקראת יום השנה להפיכתנו למשפחה כתבתי אותו וחגגנו יום הולדת שנה בגן של הגדולה על פי בקשתה. הסיפור מתמקד בכיצד הפכנו למשפחה ועולל התייחסות קצרה לביולוגיים שלא יכלו לגדלן מבלי לפרט למה. אם תרצי אעביר לך לעיון את הקובץ. בהתחלה הן 0ביקשו שאקריא להן את הסיפור כמעט מדי ערב וגם הירבו לדפדף בתמונות הנילוות לסיפר. בהדרגה זה הלך ופחת וכיום הן ניגשות אלי רק פעם ב...
 
תודה, הספר נשמע מקסים

בשלב הזה אנחנו החלטנו לוותר על ספר אימוץ, יש אלבום תמונות וכל פעם מספרים בו לפי המקום הרגשי שבו בני נמצא.
 
למעלה