המתוק מתחיל ליזום משחקים של אימוץ

[חמדת35]

השאלה מהם חיים ששווה לחיות

ומי בן מוות היא שאלה מורכבת. (או איזה עובר הוא בין מוות).

כל מה שאני אומרת הוא, שיכול להיות שמניעיה של אם ביולוגית בהשארת ההריון הגיעו ממקום טוב.

 

[KallaGLP]

לדעתי ולמיטב הבנתי

עובר בתחילת הריון הוא לא תינוק או אדם, הוא לא "בן מוות" כי מעולם לא היה קיים. אני מסכימה שכעקרון זו שאלה מורכבת, אך יש מצבים, כמו זה, שגורלם של חלק לא מבוטל מהילדים שנולדו בצורה כזו פשוט זועק לשמיים.

 

[זואילי]

קאלה, אני חושבת כמוך בכל מה שכתבת כאן

לאורך כל השירשור.

 

[KallaGLP]

שכתבת זאת.

 

[fannyd]

נראה שהדמיון שלך עובד שעות נוספות

עם זאת זכותך הלגיטימית להחזיק בתפיסת הרומנטית. אישית איני נוהגת לפתח ספקולציות מעבר לעובדות שידועות לי. למדתי לחיות עם אי ידיעה.

 

[חמדת35]

אי הידיעה אינה קביעה גורפת בגנות הנשים שהרו

את הילדים וילדו אותם.

 

[fannyd]

ממקום של אי ידיעה לא נוקטת עמדה

לאחרונה איכשהו הנושא עלה בשיחה עם הבכורה והיא אמרה שעל אף שלעולם לא תוכל להבין רגשית את הוריה הביולוגיים היא לא נוטרת להם, לא בזכות מי שהם, בזכות מי שהיא.

 

[חמדת35]

אולם כאשר את כותבת

"הרי איש לא הוליד את הילד במטרה שיהיה בנך. הילד בא אל העולם כי פתרון אחר להריון כפי הנראה לא היה נגיש." אני חושבת שאת אולי טועה. ייתכן שזו הסיבה בגינה הילד בא לעולם וייתכן שהסיבה שונה. לא קל להיות בהריון לא רצוי, ולא קל לעבור הפלה גם כאשר ההריון לא רצוי. חלק נכבד מהנשים ההרות, גם בחודשי ההריון הראשונים מרגישות שיש בתוכן חיים, ואינן רוצות לפגוע בחיים אלה. הם מייחלות לטוב בשביל העובר/תינוק שלהן. אין סיבה לחשוב, שאישה בהריון לא רצוי אינה מייחלת לטוב עבור ילדה.

 

[fannyd]

כמו שכתבתי זכותך לתפיסה רומנטית

קצת סטטיסטיקה יבשה:
ברוסיה בשנת 2003 על כל 100 לידות נרשמו 230 הפלות. ב-2013 נתון אופטימי בהרבה: על כל 100 לידות 49.7 הפלות. לפי נתונים של משרד הבריאות לשנת 2013 רק בקרב בנות 12-17 נרשמו 14000 הפלות. אני כבר לא מדברת שזה לא כולל הפלות "שחורות".

 

[סביון1]

ואם הבן שלך ישתמש במילה הזאת מה תעשה?

תגיד לו שהיא לא נכונה?

 

[אבי351]

כרגע הוא אומר למי ששואל שאין לו אמא

וזה נכון לדעתי וכשיגדל או מתי שירצה שיקרא לה איך שהוא מרגיש אני לעולם לא יקרא לה אמא

 

[יסמין@]

 

[fannyd]

יש לו אם ביולוגית שלא מגדלת אותו

הבן שלך לא נוצר כמו אפרוח באינקובטור.

 

[יסמין@]

כתבתי ופרסמתי פעם קובץ שלם

שעוסק בנושאים אלו. סיכומון קצרצר ביותר:
"אימא" - ברוב רובם של המקרים = אישה שנכנסת להריון, נושאת את ההריון, יולדת ולאחר מכן עושה את כללללללל הדברים שאימא עושה: אוהבת, מטפלת, מגדלת, מחנכת ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

אולם יש מקרים שבהם אישה נכנסת להריון ויולדת, אך לא לוקחת את התינוק/ת הבייתה. לא עושה את כללללל הדברים שאימא עושה. לדעתי, המילה "אימא" לא מתאימה לכאן. המילים המדויקות מתארות את מה שעשתה: הרתה, ילדה וכו'. בקיצור: היולדת, האישה שילדה וכו'.

ויש מקרים שבהם אישה לא יולדת את התינוק/ת או את הילד/ה, אבל עושה את כלללללללללל הדברים שאימא עושה. ולדעתי, לה יאה השם "אימא".

אז מסכימה מאוד עם אבי: הבן שלו נולד כתוצאה מחיבור בין ביצית לבין זרע, והאישה בעלת הביצית גם נשאה את ההריון וגם ילדה. ובזה מסתיים תפקידה. ולכן לבן שלו יש יולדת, אישה שילדה אותו וכו', אבל אין לו אימא, משום שאין אישה שמילאה וממלאת את כל התפקידים האימהיים.

 

[יסמין@]

וסליחה אבי

ברור שלא התכוונתי באופן אישי אליך ואל בנך. משום שאתה כתבת על הנושא, והיסכמתי איתך - כתבתי כך והשתמשתי בכם כדוגמה. מקווה שזה בסדר מצידך.

 

[fannyd]

אז אנחנו לא מסכימות

גם אם האם הביולוגית לא נוכחת פיזית היא נוכחת גם נוכחת בחייו של הילד שנשאה וילדה, לעתים יותר ולעתים פחות. היא קיימת גם קיימת בתודעה של הילד שמפתח כלפיה במהלך השנים קשת של רגשות מכעס עד חמלה והרגשות הללו קשורים קשר אדוק לאישיות המתגבשת ולסביבת הגידול.

 

[יסמין@]

יותר מעניין ככה

ועל איזה ילד? כל ילד וכל ילדה=אינדיבידואל והכללה גורפת מפספסת את ראיית הפרט האינדיבידואלי.
זאת ועוד: זה שהיא קיימת בביוגרפיה ובתודעה ובזיכרון לא אומר שצריך לכנות אותה בשם לא מדויק ולא מתאים (לדעתי).
וברור שכל זה משקף את דעתי האישית והבלתי מחייבת וכו' וכו'

 

[fannyd]

לדעתי הנוכחות קיימת בצורה גורפת

היא בהחלט לובשת צורה בהתאם לאישיות וסביבת הגידול של המאומץ.

 

[יסמין@]

אז בעצם אנחנו מסכימות

א. האישה שילדה (או בכל שם שתרצי לכנות אותה) היא עובדה ביוגרפית בלתי מעורערת, ולכן היא קיימת במידה כזו או אחרת בתודעה ובזיכרון של ילדים/ות שאומצו

ב. הנוכחות והזיכרון וכו' נחווים בצורה אינדיבידואלית: שונה מאדם לאדם, וגם משתנה במהלך השנים אצל אותו אדם.

 

[משתפרת]

פאני, הפעם אני מסכימה איתך

כשאימצנו את לינדו הייתי בטוחה שיולדתו שחתמה על מסירתו לאימוץ וויתרה על התפקוד שלה כהורה- סיימה בזאת את תפקידה כאמא. החיים ולינדו לימדו אותי אחרת, לימדו אתי שהיא נעדרת-נוכחת בתודעה שלו, ולכן גם בשלנו.
בדרך כלל אמא יולדת את הילד ואז מתפקדת כהורה. אצל הבן שלי התפקידים הללו התחלקו. אמו הביולוגית ילדה אותו ואני קיבלתי באהבה את העונג של לתפקד כהורה, ביחד עם אביו. את החלק הזה באימהות אי אפשר לקחת ממנה, והיא בהחלט ולגמרי לא יצאה מהחיים של בני ברגע שאימצנו אותו. החל מהגיל בו קלט שהיא אכן ילדה ומסרה אותו לאימוץ- יש לה מקום במחשבותיו וברגשותיו. לא משנה כמה טוב אתפקד כאמא שלו, את המקום הזה לא אוכל לקבל.
ועוד משהו: גם אם הייתי משוכנעת שיולדתו של בני איבדה כל זכות לתואר אמא (ואני לא), הייתי שומרת את התובנה הזו לעצמי ברגע ששמעתי אותו אומר "אמא ראשונה" או "אמא מולידה". עם רגשות (של בני או של כל אדם אחר) אינני מתווכחת, וחשוב לי שהוא יוכל להתבטא בחופשיות- גם כשדעתו שונה משלי.
אז פאני, למרות שלא פעם אנחנו מסכימות לא להסכים- הפעם דווקא נסכים להסכים.