הנה השיר שנדון בו מחר בסדנא

[קסנדרה*]

נכון פרח, הבנת וזו הפואנטה כי

זו אכן הפתעה כי היצירה נבנית באופן כזה שלא ציפינו לילדה השובבה הזו ואופססס כפי שכתבת, השפריצה לנו בפרצוף

 

[פרח תרבותי]

ואני חוזרת על הערתי..

אני חושבת שהשיר נפלא. כולל שתי השורות המסיימות - אבל לדעתי הן צריכות להיות בשיר אחר. ולא בגלל ההפתעה (הפתעה זה טוב) אלא, כי אני קראתי את השיר ממש ארוטי. לא סתם האנשה - בין האדמה לגשם יש ממש, כביכול, יחסי מין. חשבתי שהכיוון צריך להמשיך כך.

 

[קסנדרה*]

זו האינטרפטציה שלך פרח ../images/Emo9.gif

לדעתי איציק לא הוביל אותנו לשם

 

[פרח תרבותי]

את אומרת שזה הראש הצבעוני שלי?אני?

 

[קסנדרה*]

כן פרח חחחחחחחח ../images/Emo13.gif

 

[קסנדרה*]

זו האינטרפטציה שלך פרח ../images/Emo8.gif

לדעתי איציק לא הוביל אותנו לשם

 

[סנדרלין מונרו]

כמו המלקוש שלי חחחחח נכון פרח?

אני ממש שרופה על השיר הזה של איציק כי הזכיר לי את המלקוש שלי טוב נו לא רק בגלל כי הזכיר לי אלא כי הוא נפלא בעצמו.

 

[femme]

../images/Emo127.gif

 

[קסנדרה*]

והנה השיר שוב עם הפרשנות שלי

הַגֶּשֶׁם הַמְּלַטֵּף בִּרְכָּתוֹ שָׁלַח אֶל אֲדָּמָה וְסִדְּקֵי שְׂפָתֶּיהָ. כְּאוֹצֶרֶת מַעֲדַנֵּי טַעֲמּוֹ הַלָּח קָוְתָּה הִיא שְׁלוּלִיוֹת עַל פָּנֶיהָ. לׁא בְּאֲחַת תַּרְוֶנּוּ אל קִרְבָּהּ, בִּמְּתִינוּת יְחַלְחֵל הוא אֵלֶּיהָ. עד כאן השיא מובן כפשוטו, אם כי אינו פשוט מבחינת ההבעה ויש בו יופי ועניין. אך עד כאן הדובר מספר על האדמה סדוקת השפתיים (האנשה) והיא אוצרת את מעדני טעמו וגם קוותה שלולית על פניה כדי התענג ולהרוות צמאונה באיטיות . אֲך זוּג מַגְפֵי יַלְדָה בִמְשוּבָה הֵתִיז לְכׂל עֶבֶר אוצְרותֵיה ואז באה הפואנטה כמו "בעיטה" הילדה במגפיה ובעטה באוצרותיה לכל עבר.

 

[kaya11]

זה גם מה שאני הבנתי

 

[femme]

עכשיו ברור לי.

כאילו הילדה צוחקת בעצם על האדמה ועל מאמציה. אבל, מישהו השווה נדמה לי או אמר שזו ילדה שמתבגרת בעצם. לא הבנתי מה הקשר ? חיפשתי לכן פירוש אחר ולא מצאתי.

 

[פרח תרבותי]

גמ'ני../images/Emo39.gif

 

[סנדרלין מונרו]

מתמוגגת מהשיר הזה! וגמני פה../images/Emo13.gif

 

[סנדרלין מונרו]

שאלה האם שיר מהופך מבטא את רעיון

הפואנטה? כמו שאמרת פעם נדמה כי ביאליק מדבר על נושא מסויים ואז בבום אחד משנה לנו את הכיוון ...

 

[סנדרלין מונרו]

קסנדרה???. מה בקשר למהופך?

 

[קסנדרה*]

לא סנדרלין ואסביר מיד למה לא

 

[קסנדרה*]

ההסבר למה לא:

היות ובשיר מתהפך כל היצירה נבנית על דמות שמצטיירת בעינינו כאילו היא אחת ואז מסתבר שהיא אחרת. בשירו של ביאליק חשבנו שביאליק מדבר אל אשה אהובה והסתבר כי הוא כמה לשכינה. בפואנטה זה משפט אחד בשיר או בקטע קצרצר בן כמה משפטים שמציג את הדמות באור שונה ומפתיע. בספורו של שופמן "הכומר" משמשת שורת הסיום של הספור כפואנטה. הדמות שנראתה עד כה כאיש כנסיה נאצל וטהור החייב בפרישות מזככת - מתגלה לפתע כגבר חומדני המנצל את מעמדו כדי להתקרב קרבה פיזית לא כ"כ מקודשת אל גופה החינני של הנערה, המבקשת להינשא באמצעותו לבחיר ליבה היהודי.

 

[פרח תרבותי]

ובכל זאת...

קס, אני מבינה שבכל בדיחה טובה יש פואנטה. צריך, איפוא, להיזהר ששיר לא יהפוך לבדיחה..

 

[קסנדרה*]

נכון פרח תקראי את ההסבר שלי על

פואנטה בקומדיה ובבדיחה, עניתי לפו

 

[קסנדרה*]

עם חכמות כמותכן סיימנו את השעור ב

שלוק

אחד.