הנוסח האחיד לכל ספרי התורה כעוד ראי
הנוסח האחיד לכל ספרי התורה כעוד ראיה לתורה משמים מאת: הגוף למען סובלנות בישראל הנוסח האחיד לכל ספרי התורה כעוד ראיה לתורה משמים: שיקר הפוקר שיש הרבה נוסחאות שונות לספרי התורה שהשתנו בכל דור, אם כן אי אפשר לסמוך על הכתוב... מענה: אחד מפלאי פלאות תורתנו הקדושה הוא בענין שמירת הגירסה המדוייקת של תורתנו מזה אלפי שנים כנתינתה מסיני! ואחר אלפי שנות פיזור גדול של העם בין האומות בכל העולם, עם כל מה שסבלו שם, כולל שריפת הספרים, ישנה זהות בין כל ספרי התורה של כל העדות, בכל 79,980 מילותיה מלבד באותיות בודדות שלא משנות המשמעות, דבר המלמדנו על מנגנון שמירת מסורת התורה בדקדוק נפלא מאז נתינתה! דבר שלא נמצא בשום ספר קדמון בעולם! [למשל: בספרי אריסטו אלפי גירסאות שהרבה מהן משנות לחלוטין את הכוונה!]. תשעה שינויי אותיות בין שתי הגירסאות המקובלות הם בשתי האותיות החסירות והיתירות [י' וו': שאפשר לכתוב למשל שתי מילים אלו האחרונות עם 4 אותיות פחות: ''החסרת והיתרת'', ושתי אותיות אלו משמשות כמו ניקוד, וא''א לדעת היאך לכתוב בתורה ללא המסורת! וספרי האשכנזים והספרדים שווים בכל אותיותיהם ממש, אלא שלתימנים יש בתשע מהמילים האלו שינוי זעיר של אות ו' או י' חסרה או יתרה, ופעם אחת חילוף ה' וא', בלי שום שינוי במשמעות המילה! הרי זה דבר שלא יאומן ולא יובן לולא הבטחתו המפורשת של מנהיג העולם בתורתו הקדושה: כי לא תישכח מפי זרעו! תופעה זו, ככל האחרות, מעידה על דקדוק בכל תג בהעברת כל המסורת הניסית והמדהימה של קורות עם ישראל ותורתו! ובמענות בהרחבה הראינו זיופי הפוקר הגסים ששיקר שיש ''מאות'' שינויים, וכתב: ''נוסחי התורה השתנו בכל דור ודור'', ואילו יוסף פלביוס שהיה עוד בזמן בית המקדש כותב בספרו ''נגד אפיון'' [אפיון היה שיקוץ יווני קדום, שהקדים את הפוקר בכמה עניינים נגד היהודים והתורה, אלא בפחות שנאה, כי היה בסך הכל גוי...] ספר א' סעיף 8 ''וברור הוא למעשה איך אנחנו מתייחסים לכתבים שלנו, שאף על פי שעברו דורות כל כך רבים מיום שנכתבו, לא העז מישהו לא להוסיף בהם דבר ולא לגרוע מהם ולא לשנות בהם דבר, כי לכל היהודים נטוע בלבם תכף מראשית יצירתם לחשב אותם כתורת אלקים ולהחזיק בהם, ואם צריך: גם למות עליהם בשמחה!'', דהיינו: לפני יותר מ1900 שנה מעיד היסטוריון יהודי שנחשב גם בעיני החוקרים החילוניים למומחה שאין כמותו בענייני היסטוריה יהודית, שעם ישראל שמר בדייקנות על מסורת התורה מאז נתינתה עד לאחר חורבן בית המקדש, והרי מאז מצב שמירת המסורת המדוייקת הלך והתחזק עוד יותר! שהרי ''בעלי המסורה'' ריכזו את כל דיוקי החסרות ויתרות ושאר כללי הכתיבה, כך שהמוני ספרי התורה נכתבו גם על ידי הסופרים הפחות מומחים יותר בדיוק, ועוד יותר יכלו לדייק עם פרסום ספר הרמ''ה עם כל המסורות המדוייקות, ויותר מאוחר: המנחת שי ''המאסף לכל המחנות''. [אגב, מן הענין להעתיק את המשך דברי פלביוס באותו הסעיף דלעיל ספרו ''נגד אפיון'' שכתב ביוונית לגויים על גבורת-נפש אחיו היהודים: ''וכבר ראו רבים בעיניהם לא פעם ולא שתים את השבויים היהודים המוצגים לראוה שעמדו בכל היסורים וקבלו עליהם כל מיתה משונה ולא הוציאו מפיהם דבר לחרף את התורה ואת הספרים אשר עמה יחד, ומי מהיוונים יחזיק כך בחוקיו ויסבול אפילו נגע קל בשבילם, אף אם יראה את כל ספרי היוונים אובדים...'': ראה את ההבדל בין הגאוה היהודית של אותו מצביא והיסטוריון מהולל, לבין הלעג הנחיתי של פוקר מתוסכל]. והלך הפוקר והמציא, למשל, שינויים בין ''נוסח לניגרד'' לבין ''כתר ארם צובה'' בזמן שבעל ''נוסח לניגרד'' כותב מפורש שהעתיק מ''כתר ארם צובה'' את כל נוסחתו, אלא שלא העתיק בדיוק הנצרך... והביא, למשל, ''ראיה'' ל''שינוי'' מסורת הכתוב מהברייתא במסכת קיד' ל' ע''א שיש 5888 פסוקי ס''ת, ובמציאות יש 5845, דהיינו: 43 פסוקים פחות. וזה כי לא מבין הפוקר בדברי חכמים וחידותם, והראינו נפלאות בביאור ברייתא תמוהה זו, שממשיכה הברייתא: ''יתר עליו תהילים 8, חסר ממנו דברי הימים 8'', וביארו הקדמונים שהכוונה למספר הפסוקים של התורה, בצרוף הפסוקים שחוזרים על עצמם בכתובים! שבתהילים ודה''י יש 43 פסוקים הלקוחים מהתורה [עי' רשימה מדוייקת ב''שמעתין'' 43], כגון: ''עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה'' בשמות ט''ו ב' ובתהילים קי''ח י''ד. ובתהילים יש 8 פסוקים כאלה, וזו כוונת הגמ' שם: יתר עליו תהילים 8. ומש''כ חסר ממנו דה''י 8, הכוונה שחסר מ43 [שהוא ההפרש בין מספר פסוקי החומש למספר פסוקי החומש שבחומש ובתהילים ובדה''י] 8 ותקבל 35, זה מספר פסוקי התורה שתמצא בדה''י! א''כ מספר הפסוקים של התורה בחומש ובתהילים ובדה''י הוא: 5845+43=5888!!
הנוסח האחיד לכל ספרי התורה כעוד ראיה לתורה משמים מאת: הגוף למען סובלנות בישראל הנוסח האחיד לכל ספרי התורה כעוד ראיה לתורה משמים: שיקר הפוקר שיש הרבה נוסחאות שונות לספרי התורה שהשתנו בכל דור, אם כן אי אפשר לסמוך על הכתוב... מענה: אחד מפלאי פלאות תורתנו הקדושה הוא בענין שמירת הגירסה המדוייקת של תורתנו מזה אלפי שנים כנתינתה מסיני! ואחר אלפי שנות פיזור גדול של העם בין האומות בכל העולם, עם כל מה שסבלו שם, כולל שריפת הספרים, ישנה זהות בין כל ספרי התורה של כל העדות, בכל 79,980 מילותיה מלבד באותיות בודדות שלא משנות המשמעות, דבר המלמדנו על מנגנון שמירת מסורת התורה בדקדוק נפלא מאז נתינתה! דבר שלא נמצא בשום ספר קדמון בעולם! [למשל: בספרי אריסטו אלפי גירסאות שהרבה מהן משנות לחלוטין את הכוונה!]. תשעה שינויי אותיות בין שתי הגירסאות המקובלות הם בשתי האותיות החסירות והיתירות [י' וו': שאפשר לכתוב למשל שתי מילים אלו האחרונות עם 4 אותיות פחות: ''החסרת והיתרת'', ושתי אותיות אלו משמשות כמו ניקוד, וא''א לדעת היאך לכתוב בתורה ללא המסורת! וספרי האשכנזים והספרדים שווים בכל אותיותיהם ממש, אלא שלתימנים יש בתשע מהמילים האלו שינוי זעיר של אות ו' או י' חסרה או יתרה, ופעם אחת חילוף ה' וא', בלי שום שינוי במשמעות המילה! הרי זה דבר שלא יאומן ולא יובן לולא הבטחתו המפורשת של מנהיג העולם בתורתו הקדושה: כי לא תישכח מפי זרעו! תופעה זו, ככל האחרות, מעידה על דקדוק בכל תג בהעברת כל המסורת הניסית והמדהימה של קורות עם ישראל ותורתו! ובמענות בהרחבה הראינו זיופי הפוקר הגסים ששיקר שיש ''מאות'' שינויים, וכתב: ''נוסחי התורה השתנו בכל דור ודור'', ואילו יוסף פלביוס שהיה עוד בזמן בית המקדש כותב בספרו ''נגד אפיון'' [אפיון היה שיקוץ יווני קדום, שהקדים את הפוקר בכמה עניינים נגד היהודים והתורה, אלא בפחות שנאה, כי היה בסך הכל גוי...] ספר א' סעיף 8 ''וברור הוא למעשה איך אנחנו מתייחסים לכתבים שלנו, שאף על פי שעברו דורות כל כך רבים מיום שנכתבו, לא העז מישהו לא להוסיף בהם דבר ולא לגרוע מהם ולא לשנות בהם דבר, כי לכל היהודים נטוע בלבם תכף מראשית יצירתם לחשב אותם כתורת אלקים ולהחזיק בהם, ואם צריך: גם למות עליהם בשמחה!'', דהיינו: לפני יותר מ1900 שנה מעיד היסטוריון יהודי שנחשב גם בעיני החוקרים החילוניים למומחה שאין כמותו בענייני היסטוריה יהודית, שעם ישראל שמר בדייקנות על מסורת התורה מאז נתינתה עד לאחר חורבן בית המקדש, והרי מאז מצב שמירת המסורת המדוייקת הלך והתחזק עוד יותר! שהרי ''בעלי המסורה'' ריכזו את כל דיוקי החסרות ויתרות ושאר כללי הכתיבה, כך שהמוני ספרי התורה נכתבו גם על ידי הסופרים הפחות מומחים יותר בדיוק, ועוד יותר יכלו לדייק עם פרסום ספר הרמ''ה עם כל המסורות המדוייקות, ויותר מאוחר: המנחת שי ''המאסף לכל המחנות''. [אגב, מן הענין להעתיק את המשך דברי פלביוס באותו הסעיף דלעיל ספרו ''נגד אפיון'' שכתב ביוונית לגויים על גבורת-נפש אחיו היהודים: ''וכבר ראו רבים בעיניהם לא פעם ולא שתים את השבויים היהודים המוצגים לראוה שעמדו בכל היסורים וקבלו עליהם כל מיתה משונה ולא הוציאו מפיהם דבר לחרף את התורה ואת הספרים אשר עמה יחד, ומי מהיוונים יחזיק כך בחוקיו ויסבול אפילו נגע קל בשבילם, אף אם יראה את כל ספרי היוונים אובדים...'': ראה את ההבדל בין הגאוה היהודית של אותו מצביא והיסטוריון מהולל, לבין הלעג הנחיתי של פוקר מתוסכל]. והלך הפוקר והמציא, למשל, שינויים בין ''נוסח לניגרד'' לבין ''כתר ארם צובה'' בזמן שבעל ''נוסח לניגרד'' כותב מפורש שהעתיק מ''כתר ארם צובה'' את כל נוסחתו, אלא שלא העתיק בדיוק הנצרך... והביא, למשל, ''ראיה'' ל''שינוי'' מסורת הכתוב מהברייתא במסכת קיד' ל' ע''א שיש 5888 פסוקי ס''ת, ובמציאות יש 5845, דהיינו: 43 פסוקים פחות. וזה כי לא מבין הפוקר בדברי חכמים וחידותם, והראינו נפלאות בביאור ברייתא תמוהה זו, שממשיכה הברייתא: ''יתר עליו תהילים 8, חסר ממנו דברי הימים 8'', וביארו הקדמונים שהכוונה למספר הפסוקים של התורה, בצרוף הפסוקים שחוזרים על עצמם בכתובים! שבתהילים ודה''י יש 43 פסוקים הלקוחים מהתורה [עי' רשימה מדוייקת ב''שמעתין'' 43], כגון: ''עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה'' בשמות ט''ו ב' ובתהילים קי''ח י''ד. ובתהילים יש 8 פסוקים כאלה, וזו כוונת הגמ' שם: יתר עליו תהילים 8. ומש''כ חסר ממנו דה''י 8, הכוונה שחסר מ43 [שהוא ההפרש בין מספר פסוקי החומש למספר פסוקי החומש שבחומש ובתהילים ובדה''י] 8 ותקבל 35, זה מספר פסוקי התורה שתמצא בדה''י! א''כ מספר הפסוקים של התורה בחומש ובתהילים ובדה''י הוא: 5845+43=5888!!