"בסופו של יום אין כל נוסח של התורה
השייך לקבוצות פרושיות\אורתודוקסיות השונה מנוסח אחר באותיות שאינן ניקוד" מסכים. מצב זה שאתה מתאר, בימינו אלה, הוא פשוט עובדה נצפית. עיני אינן עצומות. "האם הושמדו האחרים באדיקות? ייתכן שכן וייתכן שלא , אולם זו איננה יותר מהנחה שרירותית (ודרך אגב , הנחה זו אינה סבירה..." לא כך היה המצב לפני כ- 2000 שנה. הנה דעת מומחה בר-סמכא לענין: http://cs.anu.edu.au/~bdm/dilugim/CohenArt "הטיעון המרכזי שלי מנסה להפנות אצבע לעובדה המדהימה כשלעצמה...אין לכך אח ורע בשום טקסט נפוץ אחר" מסכים חלקית, ובהסתיגות. זכור שכאשר נוכח הרמב"ם, בן המאה ה-12 לדעת כי כל העותקים במצרים משובשים, זרק את כולם ולקח את כתר ארם-צובא מירושלים. זאת אומרת, ארע משך השנים לפחות מקרה אחד של redistribution, שבו נזנחו כל העותקים המקומיים בגלות גיאוגרפית מסוימת והובא נסח שנתפש כנאמן ממקום אחר. גם הנסח התימני זהה לכתר ארם-צובא בכל (פרט לחלוף ה/א במקום אחד) ויתכן שנלקח מחדש לפי הנחית הרמב"ם. "נשגב מבינתי מדוע כפירה במתן תורה, ואפילו לאמונה באלוהים עצמה, מוכרחה להוביל לכפירה בעובדות פשוטות מהסוג המדובר. הרי עצם קבלת העובדה של זהות הנסחים איננה מובילה בהכרח לקבלת הדברים המופיעים בטקסט!" אולם, כבר הצגתי עדויות לכך שבעבר הרחוק היו מספר נסחים (פרגמנט מקומראן מתאים לתרגום השבעים), הראיתי שה- Masoretic Text נולד לאחר החורבן (לדברי פרופ' מנחם כהן, חרדי, שמאמרו מוצבע לעיל). ודווקא ההתעקשות שלך לנכח הממצאים היא המעוררת תמיהה. שים לב מה אומר רב דב מאיר שטיין (מפי הפומית שלו, דלעת1000): "אנו שלומי אמוני ישראל סבורים שאחרי קדושת שמו יתברך ויתעלה באה קדושת ישראל ורק אחר כך קדושת התורה. היינו הטקסט המקראי התורתי שבידינו הוא הטקסט המחייב משום שכך עם ישראל סבור שהוא צריך להיות. אם עם ישראל כך חושב אזי זה הוא בפועל רצון הבורא. לכן מה שנפסק כאן בבי"ד של מטה מחייב גם את בית הדין של מעלה". וכן הוא אומר בהמשך "היינו, גם לו יצוייר הפרדוקס שבסיני ניתנה תורה אחרת, הרי, כיוון שעם ישראל חושב אחרת אזי זהו הטקסט המחייב. מחשבת ישראל קדמה למחשבת התורה" כל כך פשוט והגיוני. הרי "לא בשמים היא", וכן "ככל אשר יורוך". לגדולי הדור ניתנה הרשות והסמכות להחליט. אם החליטו ברגע מסוים, לפני כ- 2000 שנה שנסח מסוים מבין אחדים הוא המודל אזי מכח הרשות והסמכות שניתנו להם - הנסח הנבחר הופך להיות זה המחיב.
השייך לקבוצות פרושיות\אורתודוקסיות השונה מנוסח אחר באותיות שאינן ניקוד" מסכים. מצב זה שאתה מתאר, בימינו אלה, הוא פשוט עובדה נצפית. עיני אינן עצומות. "האם הושמדו האחרים באדיקות? ייתכן שכן וייתכן שלא , אולם זו איננה יותר מהנחה שרירותית (ודרך אגב , הנחה זו אינה סבירה..." לא כך היה המצב לפני כ- 2000 שנה. הנה דעת מומחה בר-סמכא לענין: http://cs.anu.edu.au/~bdm/dilugim/CohenArt "הטיעון המרכזי שלי מנסה להפנות אצבע לעובדה המדהימה כשלעצמה...אין לכך אח ורע בשום טקסט נפוץ אחר" מסכים חלקית, ובהסתיגות. זכור שכאשר נוכח הרמב"ם, בן המאה ה-12 לדעת כי כל העותקים במצרים משובשים, זרק את כולם ולקח את כתר ארם-צובא מירושלים. זאת אומרת, ארע משך השנים לפחות מקרה אחד של redistribution, שבו נזנחו כל העותקים המקומיים בגלות גיאוגרפית מסוימת והובא נסח שנתפש כנאמן ממקום אחר. גם הנסח התימני זהה לכתר ארם-צובא בכל (פרט לחלוף ה/א במקום אחד) ויתכן שנלקח מחדש לפי הנחית הרמב"ם. "נשגב מבינתי מדוע כפירה במתן תורה, ואפילו לאמונה באלוהים עצמה, מוכרחה להוביל לכפירה בעובדות פשוטות מהסוג המדובר. הרי עצם קבלת העובדה של זהות הנסחים איננה מובילה בהכרח לקבלת הדברים המופיעים בטקסט!" אולם, כבר הצגתי עדויות לכך שבעבר הרחוק היו מספר נסחים (פרגמנט מקומראן מתאים לתרגום השבעים), הראיתי שה- Masoretic Text נולד לאחר החורבן (לדברי פרופ' מנחם כהן, חרדי, שמאמרו מוצבע לעיל). ודווקא ההתעקשות שלך לנכח הממצאים היא המעוררת תמיהה. שים לב מה אומר רב דב מאיר שטיין (מפי הפומית שלו, דלעת1000): "אנו שלומי אמוני ישראל סבורים שאחרי קדושת שמו יתברך ויתעלה באה קדושת ישראל ורק אחר כך קדושת התורה. היינו הטקסט המקראי התורתי שבידינו הוא הטקסט המחייב משום שכך עם ישראל סבור שהוא צריך להיות. אם עם ישראל כך חושב אזי זה הוא בפועל רצון הבורא. לכן מה שנפסק כאן בבי"ד של מטה מחייב גם את בית הדין של מעלה". וכן הוא אומר בהמשך "היינו, גם לו יצוייר הפרדוקס שבסיני ניתנה תורה אחרת, הרי, כיוון שעם ישראל חושב אחרת אזי זהו הטקסט המחייב. מחשבת ישראל קדמה למחשבת התורה" כל כך פשוט והגיוני. הרי "לא בשמים היא", וכן "ככל אשר יורוך". לגדולי הדור ניתנה הרשות והסמכות להחליט. אם החליטו ברגע מסוים, לפני כ- 2000 שנה שנסח מסוים מבין אחדים הוא המודל אזי מכח הרשות והסמכות שניתנו להם - הנסח הנבחר הופך להיות זה המחיב.