תשובות>>>
1. הטעיית הציבור היא כשעל הכרטיס רשום בעברית ברורה רק את המילים "הלוך ושוב", ללא כל ציון שניתן להשתמש בכרטיס בכל כיוון שרוצים ועבור שני אנשים יחדיו באותו הכיוון וכו'.
באגד אכן המצב הוא שכתוב "כרטיסיה" או כרטיסיית שתי נסיעות (לא יוצא לי לנסוע הרבה לירושלים או לים המלח - אין הרבה קווים של אגד בבאר שבע ולכן אני אל זוכר את הנוסח המלא).
גם הרכבת מטעה את הציבור כי על הכרטיס כתוב "הלוך ושוב".
4. הרב קו הוא כרטיס דיי טוב והדבר הכי טוב בו לנוסע מזדמן הוא "ערך צבור" או כפי שהוא מכונה באגד "ארנק". כדי לטעון ערך צבור כל מה שצריך לעשות הוא לטעון אצל הנהג או במכונות האוטומטיות השונות סכום כסף של 30,50 או 100 ש"ח. לפרופיל נוסע רגיל, כל טעינה שכזו מעניקה תוספת של 25% על סכום הטעינה. כך טעינת 100 ש"ח ,מקנה בעצם 125 ש"ח.
אז מה כל כך טוב בזה לנוסע המזדמן? נניח ואני פעם ב... צריך לנסוע לירוחם ופעם ב... אני צריך לנסוע למצפה רמון ופעם ב... לנתיבות או שדרות. במקום שאחזיק שתי כרטיסיות שאין לי מושג מתי אני אגמור אותן, יש לי ערך צבור. כל פעם שאעלה על קו כלשהו, ירד לי מהערך הצבור סכום הנסיעה כפי שהייתי משלם אותו במזומן. יום אחד, אני נוסע לגוש דן או לאיזור השרון - שוב אני מעביר את הרב קו ויורדת לי נסיעה על סך 6.90 ש"ח.
במקום שתהיה לי כרטיסיה לנסיעות בגוש דן, כרטיסיה לנסיעות בשרון, כרטיסיה לנסיעות בין באר שבע לנתיבות ולשדרות ולירוחם ולמצפה רמון (ולעוד יעדים בדרום) - הכל תחת הערך הצבור והכל עם הנחה שמגלמת בדיוק מופתי את הנחת הכרטיסיה במידה והייתי רוכש כזאת.
ואני נוסע מזדמן, אין לי נסיעות קבועות. ולכן זה בול בשבילי, וזה גם בול בשבילך וכשתנסי את זה, את תביני עד כמה שזה פשוט וכמה זה נוח. הרבה יותר נוח למסור שטר של 50 ש"ח לנהג, במקום לשאול כמה עולה הנסיעה? למצוא את הסכום המתאים לתשלום וכו'.
