טעם מצוות המילה
שלום לכולם.
מצטער על הזמן שלקח לי לענות, תקופה עמוסה.
בתוך הזמן הזה כן נכנסתי לפורום, והצטערתי מאוד לראות שנוצר פה שיח אישי, נוקשה, לא מכבד.
אני לא באתי להתפלמס עם אף אחד. אענה כמיטב יכולתי על פי מה שלמדתי, וכל אחד ישפוט כהבנתו.
אין צורך לציין את המובן מאליו, שכל מה שאכתוב להלן מקבל כנקודת הנחה את אמיתת התורה.
(א) מדוע ה' לא יצר אותנו מהולים, אם זה רצונו?
הוא לא רצה אותנו מהולים; הוא רצה שנכרות עמו ברית. כבר קישרתי פה מאמר שהביא את טענתו של טורנוסרופוס בפני ר' עקיבא "אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הוולד מהול ממעי אמו". תמצית אותו מאמר היא, שמול הטענה היוונית שמקדשת את הטבע כמו שהוא, מעמיד ר' עקיבא חשיבה הפוכה - העיקר הוא העשייה האנושית. ה' כורת ברית עם ישראל לא רק בעשייה מתמשכת כמו קיום מצוות - שבת, לימוד תורה וכו'... אלא בכיבוש הטבע.
(ב) מה העניין במצווה שמקיימים על גופו של האחר?
עוד מימי המקרא מכונה הערלה "חרפה". בחז"ל מופיע כמה פעמים שכאשר מלים אדם אין כאן רק פעולה חיובית אלא גם הוצאתו מקטגוריית "ערל", מכאן שאין זה ראוי להשאיר אדם במצבו זה. יש גם מקורות שמתייחסים לכך שיש מעלה מיוחדת בברית של תינוק עם בוראו דווקא מהמקום הלא מודע (לא מוצא כרגע).
***
כתבתי בקיצור, ממש בראשי פרקים, כי חשבתי שכדי לכתוב משהו מקיף ומפורט ומצטט יותר אצטרך יותר זמן פנוי, וכבר דחיתי מספיק ובינתיים נוצרה כאן אווירה עכורה. אני רוצה לסיים את דבריי בהדגשה בפעם המי יודע כמה, שאין לי כוונות להוכיח משהו ולשכנע אף אחד. את המצווה אני מקבל כמו שהיא, בלי לחפש הנמקות, בוודאי שלא מכיוון הרפואה. מה שהבאתי הוא סקירה ממעוף הציפור של המבט התיאולוגי. Take it or leave it - אני לא שופט אף אחד. תנסו גם אתם
חנוכה שמח!
יאיר