זה נכון
מה שמטריד אותנו בזמן שטוב זה לא למה טוב לנו, אלא החשש שהטוב הזה ייגמר.
יש לציין שהחשש הזה איננו פארנואידי, והוא מבוסס על חוויה קיומית נכונה- משהו לא טוב תמיד מתרחש מתישהו.
הבעיה העיקרית היא שקשה לנו לקבל את המציאות הזו שבה הכל זמני, מה שגורם לאחת משתי תופעות לוואי: לנסות ולהדחיק את זה שהטוב הוא רק זמני ע״י עצימת עיניים שגורמת לנו לאבד את הזהירות (בועה), או לחלופין, לא להיות מסוגלים להנות מהטוב הזמני הזה (החמצה), ואפילו ׳לעזור׳ קצת לרע שאנחנו יודעים שהוא בלתי נמנע להגיע כבר.
