הנקה ובן הזוג
אז חשבתי לשאול זאת בצורה של סקר... אבל האמת היא שפשוט בא לי לקטר... ושמחה לשמוע גם איך אצלכן כמובן. בשבועות האחרונים אבא של תומר מביע בגלוי את דעתו, בכל הזדמנות יש לציין, שהגיע הזמן לגמול אותה. הוא לא ממש מוכן לדון בנושא על מה ולמה ומה זה עושה לו, אלא מתעקש שמספיק וזה מיותר. בחינה עצמית מדוקדקת שלי (בהעדר שיתוף פעולה מצדו) מעלה שהוא: א. מרגיש חוסר אונים בכך שכשאנו ביחד תומר רוצה ציצי הרבה פעמים כדי להרגע וזה משאיר אותו חסר יכולת להרגיע אותה. מניחה שזו תחרות לא נעימה מצדו. ב. אולי מביכות אותו שאלות של אנשים כלפי כשאנחנו ביחד שאומרים: "מה את עוד מניקה?" (מה שאני בוחרת לקבל כתמיהת מחמאה והוא(אולי יותר בצדק) מקבל כביקורת וקשה לו עם זה) ג. אולי, ולא מצליחה להבין ממנו, אולי קשה לו לראות את הילדה הגדולה שלנו, שכבר מתנהגת כמו ילדה ולא כמו תינוקת, צמודה לשד... הואיל והוא לא משתף, כאמור, והואיל וזה גם לא אופייני לו, והואיל והוא אמנם כל הזמן אומר שזו בחירה והחלטה שלי, אבל בשבועות האחרונים יצא לו להעיר הערות שממש מרגיזות אותי, והואיל ואי אפשר לדון בכך- מה אני עושה? אני לא אפסיק להניק. לי זה טוב. לתומר זה טוב. אם הוא היה אומר משהו כמו "מפריע לי שאת מניקה ליד החברים שלנו" הייתי יכולה לחיות עם זה. אבל אמירה כללית נגד ההנקה שלי וש"מספיק כבר עם זה" אני לא יכולה לקבל. מצד שני- אנחנו בד"כ כל כך ביחד בכל דבר שקשה לי לעשות כאילו כלום כשברור לי שהוא כל כך מתנגד. אז מה עושים? וגם- תרגיעו אותי שיש עוד כמה גברים שלא מרגישים נוח עם הנקת פעוטות... תודה
אז חשבתי לשאול זאת בצורה של סקר... אבל האמת היא שפשוט בא לי לקטר... ושמחה לשמוע גם איך אצלכן כמובן. בשבועות האחרונים אבא של תומר מביע בגלוי את דעתו, בכל הזדמנות יש לציין, שהגיע הזמן לגמול אותה. הוא לא ממש מוכן לדון בנושא על מה ולמה ומה זה עושה לו, אלא מתעקש שמספיק וזה מיותר. בחינה עצמית מדוקדקת שלי (בהעדר שיתוף פעולה מצדו) מעלה שהוא: א. מרגיש חוסר אונים בכך שכשאנו ביחד תומר רוצה ציצי הרבה פעמים כדי להרגע וזה משאיר אותו חסר יכולת להרגיע אותה. מניחה שזו תחרות לא נעימה מצדו. ב. אולי מביכות אותו שאלות של אנשים כלפי כשאנחנו ביחד שאומרים: "מה את עוד מניקה?" (מה שאני בוחרת לקבל כתמיהת מחמאה והוא(אולי יותר בצדק) מקבל כביקורת וקשה לו עם זה) ג. אולי, ולא מצליחה להבין ממנו, אולי קשה לו לראות את הילדה הגדולה שלנו, שכבר מתנהגת כמו ילדה ולא כמו תינוקת, צמודה לשד... הואיל והוא לא משתף, כאמור, והואיל וזה גם לא אופייני לו, והואיל והוא אמנם כל הזמן אומר שזו בחירה והחלטה שלי, אבל בשבועות האחרונים יצא לו להעיר הערות שממש מרגיזות אותי, והואיל ואי אפשר לדון בכך- מה אני עושה? אני לא אפסיק להניק. לי זה טוב. לתומר זה טוב. אם הוא היה אומר משהו כמו "מפריע לי שאת מניקה ליד החברים שלנו" הייתי יכולה לחיות עם זה. אבל אמירה כללית נגד ההנקה שלי וש"מספיק כבר עם זה" אני לא יכולה לקבל. מצד שני- אנחנו בד"כ כל כך ביחד בכל דבר שקשה לי לעשות כאילו כלום כשברור לי שהוא כל כך מתנגד. אז מה עושים? וגם- תרגיעו אותי שיש עוד כמה גברים שלא מרגישים נוח עם הנקת פעוטות... תודה