הנקה ובן הזוג

[כרמית מ.]

ובכל זאת

עם הגדולים, שאכלו בעיקר מבקבוק - אבא היה שותף מלא. עכשיו הוא מתלונן שהוא לא יכול, בגלל ההנקה. אז ברור שאני לא אגמול בגלל זה (מדובר על גמדון בן 5 שבועות) אבל האמת היא שמה שיש לו לעשות, זה בעיקר ה"עבודות השחורות", וזה, אם הוא לא יוזם מעצמו, לא נעים לי להציע (כשאין לי בעיה לעשות בעצמי. אם יש בעיה - אני בהחלט מבקשת והוא נענה, אבל זה קורה מעט). בגיל הזה, עוד אין כמעט משחק, והאמבטיות הן עוד לא חוויה (הוא בעיקר בוכה, ואני משתדלת לקצר ולהמעיט). על החלפות, הוא אמר - מי שמאכיל - שיחליף (כאמור, אם אני מבקשת ממנו הוא מחליף, אבל לא נראה לי לבקש ממנו כשאני פנויה). הדרך שלי, היא להדגיש לו כמה הוא מצליח להרגיע את הילד טוב (וזו אמת) ולהפנות את תשומת ליבו כשהתינוק מסתכל עליו. ככל שעובר הזמן הוא יותר יוזם לקיחה שלו (לחיבוק, "שיחה" וכדומה). חוץ מזה - הוא עובד, ואני (בחופשת לידה) כל הזמן עם התינוק, ולומדת להכיר ניואנסים (צימעס - אחד היתרונות של תינוק יחידאי... חכי חכי...) שהוא לא. אני משתדלת לשתף, אבל לא הכל מילולי (למשל, רפלקס שחרור החלב מגלה לי לפעמים שהוא רעב...).

 

[zimes]

את לא יודעת כמה שאני מחכה ../images/Emo10.gif

רק עכשיו אני קולטת כמה הרבה הפסדתי עם הקטנים (הגדולים, אני צריכה להתחיל לקרוא להם). ותרשי לי להיות קנטרנית אך מעשית - למה הפצפון לא נמצא כל הערב על אבא במנשא? למה הם לא עושים אמבטיות יחד (זה בוודאי יקטין את כמות הבכי תוך כדי)? וחוצמזה - בגיל שנה (הגיל הטיפוסי לבעלים להכריז "עכשיו-מספיק" [מזהה? מארץ יצורי הפרא. לקרוא בטון המתאים]) זה בוודאי יוכל להיות אחרת. רק צריך להיות עם היד על הדופק, ולאפשר לזה להיות אחרת (מי אמר מנוחת אחריות?).

 

[כרמית מ.]

כי אבא לא נכנס לאמבטית תינוק ../images/Emo8.gif

אין לנו אמבטיה של גדולים, והתיאור של אמבטיה משותפת הצחיק אותי.. חלק מהדברים שציינתן הוא עושה, והוא גם מטפל הרבה בגדולים ובבית. זה לא שהוא לגמרי מנותק, אבל גם לא מעורב כפי שהיה עם הגדולים (וברור לי לגמרי שזו בחירה, ולא רק בגלל ההנקה - שאגב, מעבר ל"נביחות" אני לא חושבת שהוא באמת מתנגד. אבל הוא אוהב "לנבוח" (ולא נושך...).

 

[אםהבניםשמחה]

מה שרואים משם...

עבודות שחורות- עניין של השקפה. סתם לשבת על הספה ולחבק את התינוק שלי- ממש כיף. מי שמאכיל שיחליף- את נשואה לפוליטיקאי? אולי מי שהפרה את הביצית שיכבס? אמבטיה בלי בכי? יכול להיות פרוייקט נהדר של אבא. יש כל מני שיטות לחבב שמבטיה על תינוק. לומדת ניואנסים- גם בתאומים זה קורה, אולי אפילו יותר חד. ולגבי ההבדל בין הקודמים לחדשחוש- אני חושבת שאז הוא היה יותר שותף, כי את היית פחות בטוחה, יותר חדשה. את הנוכחי את לומדת עם יותר בטחון ביכולתך, ואולי זה מה שגורם לו להרגיש בצד.

 

[ronnieyuval]

../images/Emo6.gif הרגת אותי... מי שהפרה את הביצית

שיכבס.... חחחחחח וברצינות לרגע אחד - כרמית, נראה לי שהוא מוציא את עצמו קצת מהתמונה, וזה לא הוגן להאשים אותך ובטח לא את ההנקה. אם הוא עובד רוב היום, גם זנ לא מאפשר לו להיות שותף ב-50%, אז מה, הוא לא יעבוד? שלא יחפש תירוצים. אפשר ליהנות מהזמן ביחד עם התינוק והילדים הגדולים גם בלי להאכיל. ואם הוא מתעקש, שיבוא לשבת לידך כשאת מניקה, שיביא כריות, שיחזיק לך את הציצי אם הוא רוצה... הוא יכול להביא לך מים לשתות ולהקל עלייך את הרגעים הצמאים... וכמו שאמרו חברותיי, חיתולים זה רק חלק מהעזרה. יש אמבטיות, יש טיולים בחוץ בערב שנותנים לך חצי שעה של מנוחה, יש להרגיע תינוק עצבני... לא חסר.

 

[גחלת לוחשת]

אני אחראית על קצה אחד - הוא על השני

ואמבטיות זה גם התפקיד שלו. אני רק מפחדת מהיום שהמוצקים יהוו את עיקר התפריט, והוא יטען שלא רק אני מאכילה...

 

[מרב.]

מצטרפת לצימעס- בהבדל של גילאים,

אבל למרות שאני מניקה ובקושי נתנו בקבוקים שאובים, הקשר של אבי עם איתם מדהים! איתם מחייך אליו וצוחק- מה שאלי הוא עושה הרבה הרבה פחות. אבי היה מההתחלה אבא מעורב ומחתל והגיע להורות עם ידע גדול בהרבה משלי. זה ענין של קשר והשקעה- ואינו קשור להאכלה כלל וכלל.

 

[kby]

"הורה סוג ב'"

קודם כל מודה לכולן על כל התשובות המחכימות והמעודדות. בשבת הצלחנו לדבר. אכן מה שמפריע לו זה חוסר היכולת להרגיע את תומר. הוא נשאר איתה לבד ערב אחד בשבוע שעבר והייתה לו חצי שעה קשה. תומר רגילה להרדם עם פיטמה בפה... נכון שהיא נרדמת אחרת אצל סבא וסבתא, ואצל המטפלת, אבל אבא תמיד עד להרדמות רגועה שלה על השד, ולא רגיל לחלופות. הוא מרגיש מתוסכל שהוא לא יכול לספק לה את הפתרונות שאני יכולה, ומניחה שגם מרגיש שהיא כועסת עליו שהוא לא אמא. אני אמרתי שזה שאלה של הרגל, ושאם היו נשארים ערב בשבוע קבוע ואמא לא הייתה בבית, הם היו מוצאים את שיטות ההרדמה שלהם, אבל זה לא יקרה, כי אנחנו לא אוהבים לבלות יחד, ולכן מדובר במקרים חריגים ואין מנוס מכך שהם יהיו לא קלים. אמרתי לו שגם אם לא הייתי מניקה, אם תמיד אני בבית כשהיא הולכת לישון, זה היה קשה אחרת. בכל אופן, נראה לי שהמשבר הקטן הזה בדרך לחלוף. צימעס- את צודקת במאה אחוזים בזה שלגבי החלופות של בן הזוג, זה אנחנו שמתקשות לשחרר... עולה לי במאמצים רבים לשמוע את תומר עם אבא בלי להתערב, להעיר, לחנך, לתקן וכו'. אבל זה מאמץ הכרחי בשביל להיות משפחה כמו שאני מאמינה שמשפחה צריכה להיות.

 

[הילהל]

חצי הדרך לפתרון זו מציאת הבעיה לא?

זו אחת הקלישאות היותר נכונות שיש. אם הבעיה היא שהוא מרגיש "הורה סוג ב'" הפתרון חייב להיות מציאת דרך לגרום לו להבין ולהרגיש שהוא לגמרי לגמרי "סוג א'". אצלנו אחת הדרכים היתה למצוא משהו שיונתן אוהב לעשות ושיעשה אותו רק עם אבא. יונתן נורא אוהב שרוקדים איתו, לאמא של יונתן אין כוח לרקוד ולהשתולל עם ילד על הידיים (כולל העפות באויר, קיפצוצים - לונה פארק שלם). אז כשיונתן עצוב הוא מוצא את אבא, אומר לו "בוא בוא", נותן לו יד ומושך אותו אל המערכת שסלון, תוך כדי שהוא מרקד ומזמזם את השיר שהוא רוצה (הילד אוהב יו 2). וזה הדבר שלהם ושלהם בלבד, אני מקסימום ישובת לראות ולחייך. כמו שליאור עושה כשאני מניקה. ויש עוד דוגמאות. העניין הוא שהאבא צריך לרצות לקחת מעורבות (לקחת את תומר לג'מבורי לבד, למשל. לקחת על עצמו את תפקיד המטייל בפארק כל ערב וכד') ולא רק לקטר.

 

[kby]

אממ... זה לא לגמרי זה...

יש להם מלא "קטעים שלהם" (גם אצלנו ריקודים זה אישיו חזק)... רק שמגיע שעת הקווץ' שלפני השינה... אין אין אין כמו ציצי... אז כשקורה פעם בכמה חודשים שהוא נאלץ להרדים אותה לבדו זה קשה. ברור לי. אמרתי לו שגם לי יש דברים שקשים לי בלעדיו... נראה לי שזה די מאחורינו. אנחנו לא מהזוגות שמבלים לחוד... לכן זו בעיה מאוד לנקודת זמן מוגבלת. מניחה שהיא תצוץ עוד כמה פעמים בחיינו (נראה כמה זמן אני אניק, וכמה ילדים עוד יהיו...), אבל היא הייתה צצה גם בלי ההנקה... שוב תודה לכולן. אתן נפלאות. טוב שאתן פה. כל כך מרגיע להיות חלק מחבורה כל כך תומכת ומבינה.

 

[כוכביתי2]

החיסרון של לכתוב תגובות ארוכות...

הן נשלחות לפני שמספיקים להתעדכן, והתוצאה: למטה. בכל-אופן, שמחתי מאוד לקרוא שדיברתם, ואני מסכימה עם הילה. הפתרון צריך להיות בכיוון של אין לגרום לו להרגיש "הורה סוג א'", ולא הפסקת הנקה. מקווה שאכן תמצאו פתרון לכך בהקדם.

 

[כוכביתי2]

אין=איך

 

[kby]

נהפוך הוא!

קראתי בהחלט... הגבתי לא למטה אלא איפה שהגבתי בגלל התפתחות התת-שרשור פה... בהחלט קראתי אותך קודם ועוד מעט כשאתארגן קצת (יום א' בבוקר) גם אשלח לך מסר, כי יש לי עוד שאלות אליך. אז תודה. התודה בהחלט הייתה גם לכל מי שכתב לפני ומופיע אחרי...!

 

[kby]

אה- אבל השעות מופיעות אחרת...

מוזר... בכל אופן קראתי אותך בהחלט ושוב תודה!

 

[כוכביתי2]

הדוקטורית הגיעה! ../images/Emo3.gif (קצת ארוך)

כן, אפשר לקרוא את השרשורים אליהם הפנו לאה ומאיה ולראות שאכן יש לי דוקטורט בנושא. גם אני, כמו רבות שכתבו לפני, חושבת שהמפתח לפתרון הוא בלהבין מה בדיוק מפריע לו בהנקה. אני מקווה שאני לא בוטה מידי, אבל אני חושבת שזה לא ממש לגיטימי מצידו לדרוש ממך לוותר על משהו שחשוב לך ולתומר מבלי לתת הסבר ברור לדרישתו. מצד שני, אם זה כל-כך מפריע לו, לך אסור להתעלם מכך. הפתרון לכך הוא אחד ויחיד: לדבר. אני חושבת שכשאבא של עידן החל להרגיש שהוא רוצה שאגמול את עידן (גם אצלנו, כשעידן היה בערך בן שנה), גם הוא לא ידע בדיוק מה מפריע לו בכך. שעות רבות של שיחות (בלוויית לא מעט דמעות שלי) הבהירו מה בדיוק מפריע לו, ועזרו לנו להגיע לפתרון שהיה סוג של פשרה ששנינו לא היינו מאוד מרוצים ממנה, אבל יכולנו לחיות איתה בשלום. ואת יודעת מה? עידן עוד מעט בן שנתיים ושמונה חודשים, ועדיין לא נגמל סופית! לעומת זאת, הדברים שהפריעו לאבא של עידן כבר לא מלווים את ההנקה (ה"תלות בציצי"), כך שזה ממש לא מפריע לו. אם את רוצה לשמוע פרטים נוספים לגבי מה בדיוק הפריע לאבא של עידן, (בנוסף לכתוב בשרשורים אליהם קיבלת הפניות), תוכלי לקרוא על כך עוד גם בתאור הגמילה של עידן במאמרים (בקטגורית סיפורי גמילה). אם את מרגישה שזה מה שמפריע לבעלך, תוכלי אולי להעזר במה שכתבתי כדי לברר איתו את הנושא. בכל מקרה, אם אוכל לעזור במשהו, רק תגידי! (אפשר כמובן גם במסר)

 

[maya100]

תיראי...(יצא ארוך)

גם אצלינו היה שלב שמרק התחיל לעשות פרצופים (בעידודה המאסיבי של הסביבה, יש לציין..) לגבי "עד מתי?" אבל זה עבר לו. כמו שסיפרו קודמותי הוא ראה איך ההנקה הצילה אותנו בשתי סיטואציות של מחלות (אחת באשפוז של שבוע בשניידר), איך אביגיל מתחילת החורף לא היתה חולה אפילו פעם אחת (טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה

) על אף שהיא בגן. והוא גם מרגיש כעת כמוני, שרצוי שהגמילה תבוא ממנה ושהתחליפים למיניהם גרועים בהרבה. אני מניקה פעמיים ביום (בוקר וערב) כך שזה לא מפריע לשום פעילות ואני גם לא מניקה בחוץ (כך שהוא לא צריך להיות נבוך מול חברים או משפחה). האמת היא, שחמותי וחמי מאוד בעד ונראה לי שזה עוזר. (האמת? הם המומים ממני שאני עוד מניקה! הם לא חלמו בחלומות הכי ורודים שהכלה ה"מודרנית", "מתקדמת", אקדמאית והם מלהזכיר - אשכנזיה! תניק עד גיל כזה (הם בוכרים, רק לידע כללי..)) בכל אופן אני חושבת שחשוב מאוד שהאבא יהיה בעד ההנקה ויתמוך בה. נכון אמרה צימעס שההנקה היא ריקוד לשניים (אמא וילד) אבל לעומת אנשים אחרים אני מאמינה שלאבא של אביגיל יש זכות מלאה להחליט החלטות שקשורות בגידול שלה. אם היה משהו שהוא חושב שהוא נכון ואני מתנגדת לו, לא היה מקובל עלי שהוא יתעלם מדעתי! ובכל זאת, אני חושבת (וגם משתדלת ליישם) שכשיש חילוקי דעות צריך לדבר עליהם ולהבין את השיקולים של כל צד (רציונליים ואמוציונליים). הדיון חייב להיות על בסיס טיעונים ולא על בסיס "כי ככה בא לי". אגב, מה קורה כשתומר לבד עם אבא? איך היא נרגעת? אני בעד לאפשר לו למצוא דרכים להרגיע את תומר ובכך להרגיש שיש לו כלים, אולי זה אומר להוריג\ד חלק מההנקות אבל שוב, אני חושבת שהחלטה כזאת צריכה להיות על בסיס דיון ומשותפת לשניכם. שולחת לך

ונשמח לשמוע עדכונים!

 

[maya100]

ומצאתי לך גם דיונים שונים שהיו כאן

בנושא הזה (תוכלי לראות שהרבה מאיתנו מתמודדות עם העניין ואיך הגיבו אחרות). אז הנה הראשון ויש עוד 3 מצורפים.

 

[lahav1]

הנקתי עד גיל ארבע וחצי והיו די הרבה

משברים בדרך, גם לבעלי היה קשה עם זה, בייחוד שלחברה ולמשפחה זה היה מאוד מוזר. בעלי אומר שמה שהפריע לו זה שילדה גדולה עדיין יונקת, גם כשהיא היתה פחות גדולה. יכול להיות שהוא ראה בזה מצב קבוע ולא משתנה לאורך השנים ויש בזה להפחיד. החברה ובעיקר הפרסומות משדרות יחס מיני ואסטתי לחזה הנשי וזה גם יכול לגרום לתחושת התסכול של בן הזוג. מה שלי מאוד עזר היה תמיכה של ארגון לה-לצ'ה ושל הקהילה, שהגעתי אליה דווקא בגיל גבוה יותר של הילדה, באתר 'באופן טבעי' www.beofen-tv.co.il/chiq לדעתי, את עושה את הדבר הכי נכון ומועיל לילדתך (גם אם לא תניקי אותה כ"כ הרבה שנים כמוני) וכדאי לדבר על הדברים עם בן-הזוג, לספר מה את מרגישה ולהקשיב - אבל לא לוותר!!!! אל תשכחי להכיר לבתך גם מזונות מוצקים יותר בגיל שנה.

 

[maya100]

שלום lahav1 וברוכים הבאים אלינו!

נשמח לשמוע מנסיונך. האם ביתך נגמלה באופן עצמאי? האם תוכלי לשתף אותנו בתהליך הגמילה! תודה מראש

 

[lahav1]

ממש לא נגמלה לבד.

זה היה תהליך ארוך. לא היה לי מושג איך לגמול אותה וחברות שלי אמרו שזה יקרה כנראה כשאני כבר אטפס על הקירות ובאמת זה מה שהיה. ניסיתי להכנס להיריון והיו לי הפלות וחשבתי שזה בגלל ההנקה. "טיפטפתי" לה שהיא כבר עוד מעט בת 5 וזה גיל טוב להפסיק לינוק והיא באמת כבר היתה גדולה להבין את זה וזהו. לפחות ככה אני זוכרת את זה, עברנו כבר שנה וקצת. בכל אופן, זה היה די הדרגתי והיא לא ביקשה יותר והיתה יותר עסוקה עם חברות וחברים וזהו. זה הרבה יותר קל כשכבר מבינים.