טוב, הנתון היחיד בקישור שהבאת
(כל השאר, גם לפי הכותב, הן תיאוריות, השערות, אמונות, וכדומה) הוא שבארה"ב 50% מהנישואין הראשונים מסתיימים בגירושין, אבל 67% מהשניים מסתיימים בגירושין. ולמה הנתון הזה לא אומר בהכרח שמערכת היחסים יציבה פחות אם אתה בנישואין שניים? למשל (אני לוקחת מקרה פשוט שיבהיר את הנקודה) כי מתוך הנישואין הראשונים כשמתייחסים לסיכויי הגירושין צריך להחשיב רק את אלה שהיו שוקלים בנסיבות כלשהן להתגרש.
אני אתן דוגמא שתבהיר את הנקודה. נניח 50% מהזוגות באוכלוסייה (לשם פשטות החישוב אני מניחה שהזוגות תמיד עם אותה אוריינטציה מהבחינה הזאת) הם דתיים אדוקים שמאמינים שאסור להתגרש, או מסיבות אחרות שאינן דת לא מוכנים להתגרש בשום מקרה. ו-50% מהזוגות מאמינים שאין בעייה עקרונית עם גירושין. אז אם 50% מהאוכלוסייה מתגרשים - בעצם אם אין לך בעייה עקרונית עם גירושין, זה אומר שהסיכוי שלך להתגרש בנישואין הראשונים הוא 100% (שוב, זו הפשטה שנועדה להבהיר נקודה).
האוכלוסייה של אלה בנישואים שניים כבר כוללת ר-ק אנשים שלא שוללים גירושין בכל מקרה (ובחישוב הספציפי שעשינו - את כולם). עכשיו מתוך האוכלוסייה הזאת 67% מתגרשים בנישואים השניים.
לפי זה, אם אתה לא פוסל גירושין, הסיכויים של הנישואים השניים שלך לשרוד ג-ד-ו-ל-י-ם יותר מהסיכויים של הנישואים הראשונים שלך לשרוד (אתה 100% מתגרש בראשונים, ורק 67% מתגרש בשניים).
ואם אתה פוסל גירושין אתה לא תתגרש בכל מקרה ולא יהיו לך נישואים שניים ממילא.
מאחר שהאוכלוסייה של הנשואים השניים נבחרה מתוך אנשים שמוכנים להתגרש, העובדה שהם נוטים להתגרש יותר מהאוכלוסייה הכללית לא מפתיעה, אבל לא מעידה על היציבות של הנישואים השניים לעומת הראשונים.
