השפעה שולית בלבד.
גם תושבים בפריפריה לא נוסעים לעבודה מעל 40 ק"מ, ואם הם כן נוסעים כזה מרחק, לא סביר שהם יעשו זאת בתחבורה הציבורית אלא בהסעה מאורגנת או ברכב פרטי, בגלל הפרשי זמן הנסיעה.
נסיעות מעל 40 ק"מ לא משמשות כמעט לעבודה.
כמו שמוסבר בהרצאה 80% מהנסיעות הם בתוך התחום העירוני, היא אמנם לא כותבת מה הביקושים של הבינעירוני לפי טווחים, אבל ניתן לשער שאחוז הנסיעות שמבוצעות באוטובוס מעל 40 ק"מ לא עולה על 10% מהנוסעים.
לעומת זאת, ההשפעה על ההכנסות מנוסעים היא משמעותית מאוד.
המרחק מכרמיאל לחיפה הוא 40 ק''מ. המרחק מחיפה לתל אביב אפילו יותר והרכבות בקווים האלו מלאות נוסעים. לאן הם נוסעים כל יום ולמה לא משתמשים בהסעה?. הסעות מאורגנות זאת תופעת ארכיון מהתקופה שהמעסיקים העיקריים היו מפעלים גדולים, היום רב האנשים עובדים בסקטור השירותים ונדיר מאוד שיש שם הסעות.
בקו 262 כרמיאל - חיפה לדוגמה נוסעים בשבוע בממוצע כ 6000 נוסעים, זה בנוסף לקווים אחרים ולרכבת. אז לגבי זה שבפריפריה לא נוסעים לעבודה 40 ק''מ - הנתונים מראים אחרת.
לגבי ההרצאה, הטיעון של המרצה הוא בעייתי
היא אומרת את הדבר הבא: המדינה השקיעה בתח''צ סכומים גדולים אבל מספר הנוסעים לא עלה ביחס זהה להשקעה (אחת הסיבות יכולה להיות אולי שהשירות גרוע או לפחות כך הנוסע תופס אותו). אז מה עושים? נייקר את השירות שימשיך להיות גרוע ואז הנוסע בטוח יבוא.
כדי שהנוסע יקבל בהבנה עליית מחירים הוא צריך להרגיש שהוא מקבל תמורה עבור התוספת ששילם וכאן מגיעה הבעיה.
העלאת המחיר היא מיידית בעוד שהשיפור בשירות יגיע בהמשך, או שלא יגיע או שיגיע אבל לא בקו שבו עלה המחיר.
אין שום וודאות שעליית מחירים תתורגם לתוספות שירות, אחת מהבעיות לבצע תוספות שירות היום היא שאין נהגים, אם המחירים יעלו יהיו יותר נהגים? הרי כבר היום נהג מקבל 50-55 ש''ח לשעה לפני תוספות ועדיין חסר.
עליית מחירים גם לא תביא אוטובוסים נוחים יותר או מסלולים מהירים יותר, זה כן יבריח נוסעים שמרווח הכדאיות אצלם בין התח''צ לרכב הפרטי נמוך.