הסיעת של הבן שלי מוכיחה אותו כל הזמן

[hila242]

הסיעת של הבן שלי מוכיחה אותו כל הזמן

כל פעם שהוא עושה משהו לא טוב היא מתעצבנת עליו וזה פשוט לא עובד. היום היו בספארי . ילד אחד טעה בשם של תוכי. הבן שלי התעצבן עליו ואמר לו מטומטם. הוא אימפולסיבי מאוד ואומר מה שהוא מרגיש באותו רגע בלי לחשוב על ההשלכות. הוא משתדל להמנע אבל זה לא תמיד עובד לו. אז הסיעת אמרה לו בכעס לפני כולם שהיא לא מוכנה שהוא ידבר ככה יותר. . ככה היא אמורה להגיב? הייתי מצפה שתשאל אותו אם התכוון להגיד שהילד טועה, לנסות להחליק את השגיאה החברתית הזו ולא להעצים את העובדה שטעה ואמר מטומטם... אני צודקת? או שכשילד טועה אמורים מיד להוכיח אותו לעיני כל?

 

[HoneyBadger]

אם את מרגישה שמשהו לא בסדר תפעלי

מנסיוני אנשים תמיד מגיבים לשאלות כאלה ב"אולי היא לא התכוונה" ו"אולי זה הגישה שלה" וכל מיני טישטושים, בלי להסתבך אם את חושבת שהבן שלך כמטופל לא מקבל שירות שהולם את הצרכים שלו, בלי להתיחס לאיזה אמת אובייקטיבית "מה היחס הנכון שהיא צריכה לתת ואיפה הגבולות" תפעלי.
היא צריכה לראות את הדברים מהעיניים של הבן שלך ולא להיפך וכדאי לנטרל את הדברים כשהם עוד קטנים

 

[איילמירי]

האם היא מקבלת הדרכה ממישהו על בסיס קבוע? ואם כן - ממי?

 

[חייבתלהגיב]

נשמע כמו חינוך רגיל למדי.

כשילד פוגע בילד אחר אומרים לו שזה לא בסדר מול הילד האחר, ולפעמים גם אומרים לו להתנצל. זה לא "מעצים את העובדה שטעה", אלא משמש פעולה כפולה - גם מלמד את הילד שלא פוגעים באחר (והתגובה המיידית מבהירה גם את חשיבות עניין אי הפגיעה), וגם מראה לילד השני שפגיעה בו לא עוברת בשתיקה, ושחושבים שהיא לא בסדר. זה חלק מהחיברות של שניהם. אם מישהו היה קורא לילד שלך מטומטם, נראה לך שעדיף היה לילד שלך שהמבוגרים הנוכחים יתעלמו מזה ובכך יראו לו שבסדר מצדם שקוראים לו מטומטם, או שיגידו משהו שמראה שלא בסדר לקרוא לו מטומטם? לקרוא לזה "טעות" זה לא בדיוק להראות שזה לא היה בסדר, וזה גם לא להראות שחשוב לא לפגוע.
הפעולה של הסייעת נשמעת לי, בהעדר פרטים נוספים, פעולה סבירה.
אבל אם את מספרת על זה, אולי הילד שלך לקח קשה את מה שקרה. איך בכלל נודע לך שזה מה שקרה? הוא סיפר לך? ואם כן, איך הוא תפס את זה?

 

[חייבתלהגיב]

בעצם אפשר לומר פעולה משולשת -

מלמדים את הילד לא רק שזה לא בסדר לפגוע באחר ויש להימנע מכך, אלא שאם וכאשר בכל זאת פוגעים באחר חשוב להראות לאותו אחר שמכירים בכך שזה לא בסדר (למשל על ידי התנצלות).

 

[hila242]

הבעיה שהוא לא אומר בכוונה לפגוע

הוא אימפולסיבי. בבית הוא לפעמים עוצר את עצמו באמצע המילה הלא יפה ומתקן אבלל בבית ספר קשה לו. וכששאר הילדים בכיתה אומרים אחד לשני מטומטם לא אומרים להם כלום. כי אין עליהם מישהו צמוד שמפקח כל הזמן. כבר קרה כמה פעמים שהוא עשה משהו וגערו בו קשות וקבלתי טלפונים " איך הוא חשב לעשות דבר כזה" וכשמישהו עשה את אותו דבר בדיוק יומיים אח"כ והבן שלי התעצבן מזה , אמרו לו שזו רק בדיחה...מה הבן שלי לומד מזה ואיך זה עוזר לשלב אותו בכיתה?

 

[schlomitsmile]

 

[חייבתלהגיב]

את חושבת שהגישה הנכונה

היא לתת לו להמשיך לקרוא לילדים מטומטמים, ולמשוך בכתפיים כי "הוא אימפולסיבי"? העובדה שהוא אימפולסיבי אומרת שיהיה אולי קשה יותר עבורו להגיע למצב של לא לקרוא לאחרים מטומטמים, היא לא אומרת שצריך פשוט לתת לו לעשות את זה. זה יפגע בו וביכולת שלו להשתלב בחברה.
וכן, חלק מהקושי הוא להבין מה ההבדל בין להגיד מטומטם בסיטואציה אחת (למשל כהסתלבטות בין שני חברים שקוראים זה לזה מטומטם) לבין להגיד מטומטם בסיטואציה אחרת (למשל כשילד אומר שגיאה מול המדריך ואומרים לו מול כולם שהוא מטומטם, או כשאומרים לבריון של הכיתה מטומטם) - ולכן עדיף במקרה של מי שמתקשה להבין את ההבדל בין סיטואציות חברתיות שונות לתת לו כלל גורף - לא לקרוא לילדים בשמות גנאי. אצל אחותי הקטנה הייתה תקופה שבה היה מין סלנג מוזר שבו ילדות קראו אחת לשנייה בחיבה "מכוערת". מישהו עם קשיים חברתיים שמנסה להבין מתי עושים את זה ומתי לו עלול להכניס את עצמו לצרות קשות (נניח, להגיד למורה בבוקר כשהיא נכנסת שהיא מכוערת). עדיף היה וקל היה לו באמת לא היו מקרים שבהם זה "בסדר" להגיד מילים לא יפות, כי זה היה פחות מבלבל למי שיש לו קשיים. אבל למי שיש לו קשיים - הכי קל עבורו פשוט ללמוד להימנע מלהגיד את המילים האלה באופן כללי.
אתן לך דוגמא. פעם, כשהייתי נערה, חציתי רמזור באור אדום, כשאחזתי בידה של אחותי הקטנה (חחח... עוד סיפור על אחותי הקטנה... היא קטנה ממני בשנים רבות ולכן הסלנג שלה שונה, ואני גם התייחסתי אליה קצת כמו לבת), כי ראינו את האוטובוס שלנו מגיע לתחנה. כשעשינו את זה, כמעט דרס אותנו אוטובוס אחר. מאז אני לא חוצה רמזור באור אדום אף פעם ומלמדת את הילדות שלי לא לחצות באור אדום, גם אם אין מכוניות בסביבה. כי כשלא חוצים באור אדום לא יכולים לעשות טעות כזאת. המקרה הזה דומה.

 

[hila242]

זה לא מה שאמרתי

אמרתי שיש דרכים אחרות לתקן אותו. כמו להגיד לו - התכוונת להגיד שX טעה ולא שהוא מטומטם, נכון? ואז הוא יגיד שהוא לא מתכוון והמריבה תמנע. וכן, הילדים ילמדו שהוא לפעמים אומר דברים שהוא לא מתכוון אליהם ולא יעלבו.
הבן שלי יודע שלא אמורים להגיד מטומטם. לגעור עליו לפני כל הילדים בגלל זה , ועוד כשהם עושים את זה כל הזמן לא לעשות כלום מציג אותו בתור ילד שמחפשים אותו והופך אותו למטרה לבריונות, כי אם אני ילד יציק לו הוא יתעצבן ויאשימו רק את הבן שלי בסוף.

 

[חייבתלהגיב]

הייתה מריבה בין הילדים?

כשקוראים למישהו מטומטם, לא חייבת להיות מריבה.
אי אפשר לדעת מה הילד יענה - אבל אם הוא יענה שהוא לא התכוון, ויעשה את זה מול הילד (ואם הוא העליב אותו מול כולם - מול כולם) - זו בהחלט אפשרות שמשרתת את אותה מטרה - הוא מקבל תגובה מיידית, הילד השני זוכה להכרה בפגיעה, וכו'. אבל אני בכלל לא בטוחה שזו התנהגות עדיפה מגערה, מבחינת הילד שלך. זה כבר תלוי בילד הספציפי. גערה זו התנהגות אליו "כמו אל כל ילד". לנסח את דבריו מחדש ולהגיד למה הוא התכוון - יש שיראו את זה כהתנהגות משפילה כלפיו (שוב, לאו דווקא הילד שלך).
וכמו כן, מה אם הוא יענה שהוא כן התכוון להגיד שהוא מטומטם? איך את רוצה שהיא תנהג?
את צריכה קודם כל להחליט מה הפעולה שנראית לך רצויה - ואז לשוחח איתה.
שוב, לגבי "הם עושים את זה כל הזמן" זה מאוד תלוי בהקשר, ויכול להיות שמה שהם עושים, גם אם הפעולה זהה, ההקשר גורם לה להיות שונה.

 

[arana1]

אני נתקל בדיוק בזה כל החיים, גם כבוגר, ומאז שאני ילד

אנשים נורמטיבים עושים כל הזמן דברים גרועים פי מיליון ממה שאני עושה, אומרים דברים מחרידים, מעלים תכנים מזעזעים באלימותם, וזה סבבה, אני אוציא פעם אחד מילה כמו טיפש, הלך עלי, כולם מתנפלים עלי, בפייסבוק אני חסום רוב הזמן בגלל זה,
ורצוי שאוטיסטים ( עם הנ"ט אין טעם לדבר בכלל) יתחילו להפנים למה וכמה החברה והעולם עדיין מוטה כל הזמן לרעתם בצורה שבאמת מוציאה את החשק והיכולת לחיות, ואף גרוע יותר,
אנחנו ננצח את הנ"ט כי בסופו של דבר אהבה תמיד מנצחת את האלימות והשנאה,
אבל זה מאבק קשה, נואש, בתנאים בלתי אפשריים, של אנשים רגישים ועדינים מול אנשים שלא אכפת להם משום דבר ואף אחד

 

[arana1]

בגלל זה אין דבר יותר רע מחינוך

כי כרגיל בעולם הנורמטיבי הוא תמיד חד צדדי וכחני,
ומה קרה אם קראו למישהו מטומטם ? הלכה לו הפוזה ? אוי כמה נורא, חבל על הזמן מה יש לערסים חוץ מפוזה ? כלום.
היחס האוטיסטי לשפה הוא ענייני, בלי פוזה, משהו מרגיש להם לא נכון הם מבטאים את זה,
ולמה רק את זה צריך לחסום ? אולי צריך "לחנך" אנשים לא לצאת מהכלים אם מישהו קורה להם טיפש או מטומטם או משהו אחר,
אני למשל לא נעלב מזה בכלל, למה ? כי לפעמים אני באמת טיפש ומטומטם, תארו לעצמכם, זה יכול לקרות, אז מה ?
העולם הנורמטיבי כולו אגו אגו אגו אגו, אין בו ולו טיפת סובלנות ורגישות למחשבה, לאמת, לביקורת, להקשבה,
אז חינוך זה לא, למעשה זה בדיוק ההפך מחינוך.

 

[חייבתלהגיב]

איזו פוזה? זה ילד.

וילד שאמר משהו לא נכון הוא לא "מטומטם". וגם אתה לא נהייה מטומטם רק כי אמרת משהו לא נכון. וגם אם אתה מטומטם, אין סיבה להגיד לך שאתה מטומטם - ובכל אופן טעות כמו של הילד הנ"ל לא מצדיקה את אפיונו כ"מטומטם" ולא מצדיקה להגיד לו שהוא מטומטם. אין פה לא אמת ולא ביקורת ולא הקשבה. יש פה אמירה פוגענית (שבמקרה הזה גם חסרת בסיס), וחלק מהחינוך הוא ללמד ילדים לא להגיד אמירות כאלה, ואם בכל זאת אומרים אותן - להראות לצד השני שאתה מבין שזה לא בסדר. חלק מהמטרה בחינוך הוא לגרום לכך שלכולם יהיה נעים לחיות בחברה, ושלא יפגעו זה בזה.
אם אתה מעוניין שיקראו לך מטומטם, אתה מוזמן לבקש, ואנחנו נשתדל להיענות לבקשתך. גם יש אנשים מזוכיסטים - זה לא אומר שאני יכולה לחלק סטירות חופשי, כי יש אנשים שנהנים מזה. רוב האנשים לא נהנים לא כשמעליבים אותם ולא כשמרביצים להם, ולכן עד שיש מידע אחר, נוהגים בהם תחת הנחה שהם לא נהנים מעלבונות ומכות, ולכן לא מעליבים אותם ולא מכים אותם. (אגב - זה לא אומר שאי אפשר להגיד להם שמה שהם אמרו זו טעות. בהחלט אפשר ואף רצוי. מה שלא רצוי הוא להגיד להם שהם מטומטמים כי מה שהם אמרו זו טעות. אם הם מפרשים את האמירה "זו טעות" כ"אתה מטומטם" זה כבר עניין שלהם. אם הם מפרשים את האמירה "אתה מטומטם" כ"אתה מטומטם" זה כי זה באמת מה שנאמר).

 

[schlomitsmile]

בנה של הילה יודע את כל זה, לכן הוא משתדל להמנע מאמירות כאלה
לפעמים הוא לא מצליח.
לא חושבת שנזיפות יעזרו לו להצליח יותר.
&nbsp
ויש גם את העניין הנוסף- כמו שהיא כתבה: המבוגרים נוטים "לחפש" ילד עם אבחון.
שאר הילדים ייצאו הרבה יותר בזול על התנהגויות פוגעניות יותר.

 

[חייבתלהגיב]

אני די בטוחה שהתעלמות ממה שהוא עשה,

לא תעזור לו להצליח יותר. תגובה צריכה לבוא. איך בדיוק היא תיראה, זה אולי עניין לדיון בין האמא לבין הסייעת עד שהן מוצאות גישה שנראית מתאימה, אם האמא לא רוצה שהסייעת תגיב כמו שהיא הגיבה.
אני לא יודעת מה הבן שלה משתדל או לא משתדל לעשות כשהיא לא שם, וגם היא לא ממש יודעת. אני יודעת לגבי הילדות שלי שאין לי מושג מה קורה כשאני לא שם, ואני לא יכולה לחוות דעה על מה שקרה - ושלפעמים אין קשר, אפילו קלוש, בין ההתנהגות שלהן בבית (שבו הדרישות מהן הן, מן הסתם, מינימליות ביותר) להתנהגות שלהן בכיתה.
לגבי "לצאת בזול על התנהגויות פוגעניות יותר" - אני אתן לך עוד דוגמא שתבהיר איך אותה התנהגות תלויה לחלוטין בהקשר. בכיתה ג' אחת הבנות שלי התחפשה לנינג'ה. גם כל הבנים פחות או יותר התחפשו ללוחמים למיניהם, ופשוט קרעו אחד לשני את הצורה במכות. הבת שלי הראתה לאחת הילדות את התחפושת שלה, ובטעות שרטה אותה קלות כשהיא נופפה באחד מאביזרי הנינג'ה שלה. הילדה בכתה ואת הבת שלי שלחו למנהלת, על אף שבאותו זמן שזה קרה, הבנים המשיכו לקרוע זה לזה את הצורה באותה כיתה ממש. וזה לא שחיפשו את הבת שלי (אף אחד לא חיפש אותה). זה פשוט שההקשר היה שונה - מי שהופנתה אליו ההתנהגות הזאת היה שונה, התגובה שלו להתנהגות הייתה שונה, וכו'.
אני לא מטילה ספק בכך שלפעמים באמת "מחפשים" ילד עם אבחון. אני רק אומרת שלפעמים זה לא העניין, והעניין הוא ההקשר הספציפי שבו נעשתה אותה פעולה ממש (במקרה הזה - האמירה "מטומטם").

 

[arana1]

זה בדיוק העניין

שהשאלה היא,גם, מה שאת "הצלחה", שעם הצלחה תואמת רק את ההגדרה הנורמטיבית, של פוליטיקת כח עוצמה מעמד והשפעה ובצע, זה לא יעזור לו, אבל אם מגדירים הצלחה כיכולת לאהוב וליצור ולחוש את החיים במלואם, אז בוודאי שהוא הכי הכי הכי יצליח בעולם

 

[schlomitsmile]

לא מדובר על להתעלם, מדובר על להגיב באופן פרודוקטיבי
הכי קל זה לנופף באצבע נו-נו-נו, אבל די בטוח שזה לא יעזור לו להתגבר על הדחף "לירות" אמירות פוגעניות.
אולי זה אפילו יעצים אותו כי יחריף את תחושת הניכור וחוויית המאויימות שלו בעולם.
אז השאלה היא האם אנחנו רוצים להיות מרוצים מעצמנו שאנחנו חינוכיים נורא
ואז כשזה לא עובד (וברור שזה לא יעבוד) אפשר להאשים את הילד/ ה"לקות"
או שאנחנו מוכנים לצאת מאזור הנוחות שלנו כדי לחפש יחד עם הילד
את הדרך שבאמת תעזור לו לייצר תקשורת חיובית עם סביבתו.

כשה

שלי היה בן 7, היה בשילוב יחידני.
יום אחד הובהלתי לביה"ס: ה

מצא את השלטר הראשי והחשיך את כל ביה"ס.
הוא זומן יחד איתי לחדר המנהלת, שנזפה בו קשות.
כשהתחיל לבכות, הוצאתי אותו מהחדר ושאלתי אותו למה הוא בוכה
(לא לקחתי כמובן מאליו שזה בגלל שלא נעים שנוזפים בך).
הוא השיב:"למה היא אומרת לי מה שאני כבר יודע?"
כלומר מה שהבכה אותו היה חוסר ההגיון הבלתי נתפס עבורו
באמירת דברים מובנים מאליהם.
המשכתי ושאלתי:"אז אם אתה יודע שזה אסור, וגורם נזקים, למה עשית את זה?"
שאלתי באמת, לא כנזיפה.
והוא השיב:"כי חשבתי שאם יהיה חושך, אוכל לברוח מביה"ס בלי שיראו".

אילו המנהלת לא היתה מחפשת מתחת לפנס ומגיבה על אוטומט
היתה יכולה לגלות בעצמה שאין כאן עניין של בעיות משמעת או חוסר הפנמה של גבולות
אלא של ילד שסובל כ"כ בביה"ס שלה וביאושו נדחק לעשות מעשה שברגיל לא היה עושה.

 

[חייבתלהגיב]

המחלוקת בינינו היא בשאלה אם "ברור שזה לא יעבוד".

לי בהחלט לא ברור שזה לא יעבוד, ושבאופן גורף אסור אי פעם לנזוף בילד עם אוטיזם כדרך חינוך.
עכשיו את זאת שמסמנת אותו כשונה מכולם, וכמישהו שבוודאות לא יכול להגיב לדרכי חינוך "רגילות". מהניסיון שלי זה פשוט לא נכון - זה תלוי בילד. לא כל תגובה אל הילד צריכה להיות שונה בתכלית מהתגובה לילד נורמטיבי - תלוי בילד, תלוי בסיטואציה, וכו'. ההנחה שבילד נורמטיבי לא היו גוערים בסיטואציה כזאת נראית לי שגויה - להערכתי בכל ילד היו גוערים באותה סיטואציה.
הסיטואציה הספציפית המתוארת לא נראית לי חמורה במיוחד מבחינת הפעולה של הסייעת. אם זה קורה כל יום כל היום, ברור שזה לא עובד ויש צורך להחליף שיטה. אבל זה לא מה שנאמר אלא תוארה סיטואציה ספציפית. לדעתי, כאמור, התגובה של הסייעת הייתה סבירה - ויכול להיות שהיא תעבוד, והוא יפנים שלא קוראים למישהו מטומטם (שוב, במקרה שלו עדיף שהכלל יהיה גורף בדיוק בגלל הקושי להבדיל בין סיטואציה ולמה לפעמים אפשר לקרוא למישהו מטומטם ולפעמים אי אפשר).

 

[schlomitsmile]

הילה כתבה שהמשלבת נוהגת כך דרך קבע וזה לא עובד

 

[חייבתלהגיב]

לא ברור מה זה אומר

שהיא עושה את זה "כל הזמן", וגם מה זה אומר שהיא "מתעצבנת". להוכיח ולהתעצבן זה לא אותו דבר. להתעצבן זה בכל מקרה לא בסדר, אבל לא ראיתי פה שהיא התעצבנה. ומה זה "כל הזמן"? כל יום הוא מעליב מישהו מול כולם, ורק בבית הוא שולט בזה חלקית ובבית הספר הוא לא שולט בזה בכלל? צריך קצת יותר פרטים כדי להבין מה קורה פה - מה הסייעת עושה, מתי, כל כמה זמן זה קורה, מה עוד היא ניסתה, וכו'. אם באמת כל יום הוא מעליב ילד מול כולם, והיא גוערת בו מול כולם - אני מסכימה שזה לא לעניין, בין אם זה עובד ובין אם לא, כי זה באמת מסמן את הילד אפילו יותר מאשר חלק מהמעשים שהוא עושה, שאולי היו עוברים מתחת לרדאר ולא בולטים לילדים האחרים כל כך.
אם זה קורה פעם ב... זה סיפור אחר. ואולי בכלל הוא עושה את זה פחות עכשיו, מאז שהיא גוערת בו? כלומר, זה כן עובד? (ואז, גם אם כן - מסכימה שאם זה קורה לעתים קרובות צריך למתן את זה ולהחליט מתי כן לגעור ומתי לא ולא לגעור אוטומטית תמיד על כל מקרה שקורה).