הסיפור היומי - שיעור לחיים מס' 1

[spectacular]

שאלה "נכונה"

איף יודעים שהשאלה נכונה? איך מגיעים לשאלה נכונה?

 

[spectacular]

הבנתי,בערך.../images/Emo127.gif

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

מזכיר לי...

זה מזכיר לי סיפור על מפגש בין מורה זן, מאסטר, ופרופ' לפסיכולוגיה... כשנפגשו, החליט הפרופסור לשאול אותו שאלה שהטרידה את מחשבתו. "איך בדיוק אתה עוזר לאנשים?" הוא חקר. "אני מביא אותם למצב בו אינם יכולים לשאול יותר שאלות," ענה המאסטר

 

[עוזי שחף]

אין מאסטר,שאין לו שאלות !!!

את מוזמנת,לשאול כל מאסטר שאת רוצה,בשבילך,לא בשבילי. אני ממש לא מסכים עם המאסטר הזה,יש לך מספר טלפון שלו? הייתי רוצה להחליף איתו כמה מילים....

אני מזמין,הכל עלי

לילה טוב של חלומות מתוקים.

 

[עוזי שחף]

DEEREST,ענה לי אם אתה חפץ בכך

אתה ! התגובה לא היית עבורך,אבל כבר ענית בעבר בשם אחרים.... אשמח אם גם תגיב הפעם. למה אתה מחייך? אני שמח שטוב לך,ונעים,גם אני חייכתי לי,ממקור של תהייה,מקור אחר.... מה אהבת ,ומדוע חייכת ? מאד מעניין אותי. מי שמלמד אותי לא לשאול שאלות,צריך להיות כזה שלא שואל,שהרי מה יש לי ללמוד ממנו,על שאילת שאלות? במה נבדל הזן מהפרופסור? בשיטת הטיפול של טיפול בסימפטום/מול טיפול בסיבה לבעייה ? אני מעדיף אקמול,מכל מיני צמחים שאמורים "להעלים" כאבי ראש... סתם כמשל,למזלי,לא סובל ממיגרנות,וכאבי ראש,רק זה חסר לי.... לילה טוב.

 

[Deerest]

אני עדיין לא ישן

הוא לא מלמד אותך לא לשאול שאלות. הוא מביא אותך למצב בו לא יהיו לך יותר שאלות. התהליך אמנם ארוך ולדעתי תמיד יהיו שאלות אבל הרעיון והשאיפה - הם מה שהעלו את החיוך. זה חיוך של הבנה, חיוך של הנאה ממשהו נבון ונכון. כמו החיוך על הכובע של הגואדלופה ההיא. אני בכאבי ראש (מאד נדירים אצלי) מטפל באמצעות חשיבה הכרתית, מעין סריקה מחשבתית על אברי האזור הכואב, ממתי זה כואב, מה סוג הכאב, זיהוי המקור, כמה תנועות ובסוף זה עובר. טוב לא תמיד זה מצליח ואז 2 אקמול וחצי שעה.

 

[עוזי שחף]

../images/Emo23.gif אותך,deerest ,באמת.....

אהבתי את הקטע עם האקמולים,קח חצי "אוקסיקונטין",וחוץ מלנשום,לא תעשה כלום,כי לא תוכל.......

זה העניין,שכנראה לי נראה שזה יותר מדי לא מצליח.... עזוב אותך מסיפורים,דירסט ! אתה חושב שהפרופסור,לא מסוגל להביא אדם למצב של הבנה? אותו מצב,שמתכוון להביא לך הזן? כשאתה אומר "לא תמיד זה מצליח"-למה אתה מתכוון ביותר דיוק? אתה מסוגל לכמת את זה? לאחוזים? עם סטיית תקן של 10% לא נלך לרב.... זה עבד לך פעם עם כאב שיניים,שבסיסו הצורך בטיפול שורש? בעצם....אין סיכוי שאדם כמוך,יגיע למצב כזה,של צורך בט'ש. אתה בטוח,תדאג לטפל בשלב "הסתימה",כל הכבוד..... חשוב על הפרופסור,ועל הזן-ושאל את עצמך : "האם שניהם לא מתיימרים לעשות,אולי את אותו הדבר" ? אולי בדרך שונה ?

 

[אוקיאנוס האהבה]

ממממממממ........

מתוך הנחה שאתם מנהלים דיון פתוח.... אני מרשה לעצמי להגיב: את מה שהפרופסור מתיימר לעשות המאסטר זן מיישם!! וזה ההבדל ביניהם!!!

 

[Deerest]

אתם חייבים לראות את החיוך הזה.

מאז שאני כאן בפורום הוא עולה בתדירות גבוהה מבעבר. אני מתאר לעצמי את הפרופסור עומד נבוך, עשן עולה מראשו ומולו עומד המאסטר ומחייך חיוך כזה.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

לא נראה לי שחייך...המאסטר..

 

[spectacular]

איזה כיף,איזה כיף, היא חזרה ../images/Emo42.gif

השמש, השמש חזרה,כל היום היא היתה כאן, ואני כבר דאגתי שאני לא אראה אותה יותר, אז התחרדנתי לי,פשוט ישבתי והייתי לטאה,בלי לזוז. כמה טוף היה...גם הצפוניים ורדרדי העור נהנו, גם נהנו מהשמש וגם מהריגוש שסוף סוף אחרי שבועיים של גשם, יש משהו משמעותי להגיד על מזג האויר בסמול טוק, קנדים מאוד אוהבים סמול טוק, במיוחד על מזג האויר, כ ו ל ם דיברו על השמש וכמה יום יפה,וישבו בחוץ בבתי הקפה, חגיגה, אפילו לא לבשתי כובע היום והרגשתי נפלא,גם היה לי נצנוץ בענים, אבל אני חושבת שזה מהשמש שסינורה.טיפול באור ממש עוזר, בקשר לפרופסור ולמאסטר. אני מדמיינת את הפרופסור המדען עם המשקפיים החכמות, מסביר לתלמידיו את התיאוריה, נותן הוכחות, ומראה: ככה וככה 1+1=2 יש שאלות? כן, מסביר שוב את אותו הדבר... המאסטר איש רוחני בגלימה מתנופפת וצעדים חרישיים, לוקח את תלמידיו אל הטבע,נותן להם לחוות בעצמם, ואומר זאת התוצאה מול עינכם, ככה 2 . ואין שאלות כי התלמידים עברו את כל הדרך וראו וחוו בעצמם. האמת היא שהאסוציאציה הראשונה שעלתה במוחי מהמילים: "אני מביא אותם למצב בו אינם יכולים לשאול שאלות" ראיתי את התלמידים מעולפים על הרצפה אחרי שהמאסטר הרביץ להם מכות רצח כדי שלא יעזו לשאול שאלות שכבר עולות לו על העצבים, בום, בעיטה,"יש לך עוד שאלות, אה?" "לא ,לא מאסטר,אין שאלות,רק אל תשבור לי את היד השניה,מבין הכל" זה גם מזכיר לי: "אני מציע להם משהו שהם לא יכולים לסרב לו" מתוך הסנדק...המשהו זה כמובן אקדח לרקה... I gave them an offer they can't refuse אמר דון קורליאנה בקולו הצרוד, לא יודעת מאיפה זה בא לי פתאום, יותר מידי חשיפה לשמש פתאומית וגם בבת אחת, אוי. קשקשתי מלא,אתם כולכם ישנים רק אני ערה פה לבד, הייי, מישהההו, אין אף אחד, שיהיה לכם בוקר טוב מלא שמש ומאסטרי זן, ואל תשאלו שאלות תזכרו מה שסיפרתי לכם אה?????

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

שאלה נכונה

שאלה נכונה היא שאלה שבאה מהבטן, לא מהמוח... שאלה שפותחה דלת אצל השואל... והשאירה אותה פתוחה לעוד רגע לתשובה להכנס פנימה...לבטן... אפשר לדמות את זה למעין שטפון ששוטף את המוח בהבנה ברמה כלשהיא.... אפשר לקרא לזה "נוק אאוט" קטנצ'יק... שמעלה חיוך. בשביל זה צריך להיות קצת פשוט ומופשט... לפנות מקום בבית כדי לקבל אורחים חדשים... שהרי התשובה לשאלה הנכונה מעולם לפני כן לא ביקרה... וגם... אין אחריה מיד עוד שאלה. אחרי זה מזיזים קצת את הרהיטים בבית... אגב, בית זה בפנים...לא בחוץ...

 

[Deerest]

זוית אחרת

אפשר לקרוא לזה "בטן", אפשר לקרוא לזה "לב", אפשר לקרוא לזה "כליות", אפשר לקרוא לזה "אינטואיציה"... כתבת "...שוטף את המוח בהבנה..." בסופו של דבר (אולי אפילו נכון יותר בתחילתו של דבר) הכל נמצא שם: "מוסר כליות" זה במוח. "תחושת בטן" זה במוח. "כאב לב" זה במוח. (כנראה אין שם מספיק מקום אז הוא מעביר את זה לשאר אברי הגוף שלנו) חשבי על הרופא, כמה תלוי בסוג השאלות שלו. גם הנכונות לא באות מהבטן.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

כימיה...

זה במוח... נוסחאות ידועות אינן עניין של ויכוח למרות שכל יום סותרים אחת לפחות... גם איינשטיין אמר שכל מי שמתעסק במה שהוא עשה, מבין לאט לאט שיש כוח, או חוק טבע, שאין לא נוסחה ובכל זאת הוא קיים... הדרכים הן רבות, ואינן קשורות לשום דבר שמכירים או יודעים. כאב לב זה בלב, אינטואיציה זה לא לשאול את השאלות הנכונות אלא דווקא קשור לתשובות... תחושת בטן זה בבטן... רופא טוב עובד עם הלב... הבטן והרבה כליות... ברשותך,דירסט, אין כאן ענין של ידע, צדק או הסכמה אני כאן לתת משהו שונה... אחר...ואולי שאינו "מסתדר" עם מה שיודעים מבינים או מכירים. הסכמה/מוסכמה היא מקור לתקיעה...חסימה...התכווצות במידה מסויימת. אם אולי נראה דברים חדשים...וניתן להם להיות... בלי להביא את מה שאנחנו כבר מכירים, אולי אולי אולי, תתחולל העצמה, יקרה משהו אחר, חדש, אולי.... שוב, אין צורך להסכים עם זה. נכנס, נכנס. לא? ננסה עוד פעם. אגב, זה לא בשליטתינו, זה קורה לבד... יום טוב

 

[עוזי שחף]

אביבה,"את כאן בכדי לתת משהו שונה"

לפי דברייך ! רציתי לשאול אם את כותבת את זה בכדי לפתוח צורות חשיבה שונות,אחרות,לא מקובעות,או שאת מאמינה במה שאת כותבת? האם את מאמינה שכאב לב הוא בלב,ותחושת בטן הוא בבטן? אינטואיציה,זו "תחושת בטן",וגם היא באה לדעתי מהמוח,וגם שאלה,ולא רק תשובה,יכולה להיות אינטואיטיבית. אצל רופא טוב,הכל מתחיל בראש. לדעתי דירסט צודק,לגבי המקום ששם מתחילים הדברים. אני סבור שאת חושבת כמוני,ועוד דבר אביבה: אין אדם "נטול דעות",בלי תשובות לשאלות.... גם לאיינשטין היתה דעה משלו ! ומה זה אם מותר לי לשאול:"לתת לדברים חדשים להיות...בלי להביא את מה שאנחנו מכירים....."? איך אדם יכול להביא משהו שהוא לא מכיר ? אני מכיר הרבה מטומטמים,שלא מכירים בכלל את המילה שכל.... וזה בסדר,התשובה בשבילך,בלי להתיימר לקבל מענה,עוד מעט יגיע דירסט, וירים את הכפפה...... דרך אגב,ע'מ להבהיר,זוהי דעתי,ואני משמיע אותה במסגרת מגבלותי השכליות. הן כולן באות מהמוח,כן....גם המיגבלות השיכליות..... יום נעים,ומתוק לכולנו.

 

[Deerest]

"בדרך"

אני קורא מה שכתבת ואני שם לב לתחושת אי נוחות בפנים. קורא שוב ושוב בלי לנסות להבין. לא מדובר בהסכמות, ידע או צדק. ממש לא. יש שיקראו לזה בלבול, יש שיגיבו נגד... מה שאני חש זה.. תחושה של... משחק חוץ. אני לא חש בבית, כאילו אני כל הזמן "בדרך" ועוד מעט נגיע אבל לא. אני לא אוהב להיות בדרך. כמה שהיא תהיה יפה, אני יכול להנות ממנה, אבל בפנים, עמוק, תזמזם כל הזמן תחושת החזרה הביתה. האם את לוקחת בחשבון שאולי אולי אולי לא תהיה העצמה? משהו מהצד השני של המטבע?

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

אי אפשר לנסות לא להבין...

זה קורה מעצמו...ולפעמים זה מעצבן...מרגיז... ולפעמים נעים...כשמתרגלים. סבלנות, אין תשובות מיידייות, לא אוהב, לא אוהב, כן אוהב, כן אוהב,... אתה בוחר מתי כן ומתי לא... אני כאן מתי שתרצה. לא אמרתי שלא חוזרים הביתה... איך תחזור אם לא הלכת?... לא הבנתי את שתי השאלות האחרונות שלך...

 

[Deerest]

מתרגלים.

בסגנון הכתיבה שלך אני מרגיש שאת מעבירה (או רוצה להעביר) הרבה ממחשבותייך. הוא מרוכז, בעל משקל, מרומז. כשאני קורא אותו אני קורא מעבר לו ובדרך כלל בשיחה רגילה אני נעזר בטון הדיבור, במשקל הקול, במבע העיניים, בתנועות הידיים... לרוב זה אומר הרבה מעבר למילים. כאן זה נורא חסר לי, במיוחד כשאני קורא אותך. אחת הסיבות שאני יוצא לטיולים זה בזכות ההרגשה של החזרה. רק אחת, כן.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

כן, לחזור הביתה...

תמיד טוב לחזור לבית. תמיד מתגעגעים, לריחות לצבעים ולכל מה שמזכיר לנו את הבית... ויש גם בית שממנו יוצאים החוצה, לרגע, וחוזרים מהר, כי זה מבהיל ומטלטל... אם אתה רוצה גם לשמוע...את מה שאני כותבת, אז יש הרבה פעמים נשימות עמוקות, שמרחיבות לי את הלב כדי שאוכל להכיל את מה שמתחולל... (עכשיו כשקראתי את השורות האלה שוב, פתאום קפץ לי שכשהלב מתרחב... המוח מתכווץ...הולך?) לגבי יתר החושים, השמיעה, הראיה, הריח במידה רבה ולא מודעת... למדתי, (ולא שיש לזה איזה ערך...) שבלעדיהם, זה הרבה יותר חזק. ואל תשאל מה... הנה נשימה.... מודה לך על מה שאמרת על סיגנון הכתיבה שלי... יש בו הרבה מעבר, הוא אכן מרומז, ולפעמים ישיר...

 

[Deerest]

האם

קרה לך פעם שרצית לקחת נשימה וזה לא נכנס, כמו טבעת סביב החזה שמגבילה את היקפו? לאילו שורות התכוונת ב: "(עכשיו כשקראתי את השורות האלה שוב, פתאום קפץ לי שכשהלב מתרחב..." שלך או שלי? "שבלעדיהם, זה הרבה יותר חזק." אני משוכנע שלא התכוונת ל... עיוור ששמיעתו התחדדה. האם התכוונת ל... כשאני קורא אותך הגלגלים בראשי מסתובבים מהר יותר, קצת עשן, ולפעמים מתחילים להסתובב גלגלים שלא נעו זמן רב. ???