העבודה שלי בספרות

[פינוקיו שמי]

העבודה שלי בספרות

לאור בקשתה של ציפציף החלטתי לפרסם פה עבודת חקר שעשיתי שנה שעברה במסגרת שיעורי ספרות בביצפר. שאלת החקר: "כיצד מתמודדים חברי להקת Pink Floyd עם עזיבתו בכורח והדרדרותו של חברם ללהקה?" מגישים: תומר חיימוביץ' (כן כן, זה אני

) ולירן קוק (חבר שלי). תיהנו לקרוא...

 

[פינוקיו שמי]

הקדמה - להקת פינק פלויד

הטקסט הבא סוכם מתוך אתר "מתקדם", שכתובתו נמצאת בביבליוגרפיה, בהמשך בעבודה. לכן, אם קראתם את המאמר שם, אתם לא חייבים לקרוא את הסיכום פה... הרבה נכתב על להקת "פינק פלויד", בעיקר בגלל הצלחתם הרבה במכירת תקליטים, ובגלל אופיו השנוי במחלוקת של הבסיסט, רוג'ר ווטרס, וטירופו של הסולן, סיד ברט. הפלוידים נולדו באמצע שנות הארבעים, והגיעו מן המעמד הבינוני המשכיל. הם נפגשו במכללה לאומנות ואדריכלות "ריג'נט סטריט פוליטכניק", שנמצאה בלונדון. ברט קיבל מלגה במכללת באומנות של קמברוול. רוג'ר קית' ברט נולד ב- 6 בינואר 1946, בקיימברידג', גדל בבית חם ואמיד להורים אוהבי מוזיקה קלאסית. אביו, ד"ר מקס ברט, הספיק לקנות לו באנג'ו וגיטרה חשמלית לפני שמת באופן פתאומי כשהיה ברט בן 14 בלבד. זו הייתה הטראומה הראשונה בחייו של המוסיקאי והצייר הרגיש. הוא הצטרף ללהקתו הראשונה Geoff and the Mottoes, ובנה לה מגבר קטן בכוחות עצמו. אימו הייתה זו שעודדה את ילדה בדרכו כגיטריסט, זמר וכותב. כשהצטרף ברט ללהקה שהקימו ווטרס, שניגן על גיטרת-הבס, ריצ'רד רייט, שניגן על הקלידים וניק מייסון, שתופף, היה זה הוא שנתן ללהקה הצעירה את השם Pink Floyd, על שם שני מוסיקאי בלוז שהעריץ: פינק אנדרסון ופלויד קאונסל. בהמשך דרכו, קרא גם לשני החתולים שלו "פינק" ו"פלויד". החבורה השתייכה אז למה שנקרא ה "UnderGround" של לונדון, המחתרת. לא היה מדובר ברכבת התחתית, אלא בקבוצת אמנים ואנשי רוח, שניסו להפיץ את רעיונותיהם בנוגע ל"דור החדש", רעיונות שכללו תמיכה בשלום, אחווה, קוסמופוליטיות, ליברליזם ומרד במוסכמות. בערב הסילבסטר של סוף 1966 ותחילת 1967 נוסד מועדון UFO בלב לונדון, והפך את פינק פלויד ללהקת הבית שלו. הרעיון היה לאמץ את הסגנון הפסיכדלי שצמח באותו זמן גם בסן-פרנסיסקו, ארה"ב. הפלוידים של תחילת הדרך היוו הרכב פסיכדלי לכל דבר. הם לא ממש חיברו שירים, אלא העסיקו את עצמם ביצירת צלילים אווריריים עד כמה שניתן. המופע התבסס על אילתור חופשי, שימוש נרחב באפקטים, יצירת אווירה הזויה, הומור ופנטזיות. באחת מהופעותיהם, לגמרי במקרה, שילב זוג אמריקאים מקרן שקופיות שהופעל על הלהקה ויצר אפקט ויזואלי מרהיב. הלהקה אימצה מיד את השיכלול, והפכה אותו לאחד ממרכיבי ההופעה. בשנת 67, החלו אנשים בחברת התקליטים EMI להתעניין בלהקה הצעירה והמבטיחה, והם שלחו את אחד ממנהלי חברת התקליטים הבריטית להופעה חיה של פינק פלויד. כדי לעניין את חברת התקליטים, הקליטו חברי פינק פלויד את הסינגל הראשון שלהם, Arnold Layne, שעסק בטרנסווסט קלפטומן. ברט, שכתב את השיר, טען שמדובר בתמיכה בגברים שלובשים בגדי נשים. למרות (ואולי בגלל) הסקנדל התקשורתי סביב מילות השיר, מנהל חברת EMI היה מרוצה וחתם עם הפלוידים על חוזה ארוך טווח למספר אלבומים, בתוספת מקדמה של 5000 פאונד. הסינגל ארנולד ליין יצא לאור בחודש מרץ ונכנס לרשימת עשרים הגדולים של המצעד הבריטי. ההופעות הבאות התאפיינו בעיקר בשימוש נרחב באפקטים ויזואליים שצורפו ללהקה, כמו בועות סבון שהופרחו לאוויר, ואפקטים קוליים, של מים לדוגמא. הפלוידים רצו עוד כסף ועוד הצלחה, והקליטו את הסינגל השני שלהם: See Emily Play, שעסק בבחורה "היפית" צעירה אותה הכירו היטב הנוכחים במועדון UFO; היא הייתה ביתו של אציל אנגלי שהחלה לקחת סמים. באותה תקופה, סיפר גילמור שנים אחר-כך, הגיע לאולפן ההקלטות של הפלוידים וגילה שחברו הותיק סיד אינו מזהה אותו. האירוע היכה אותו בתדהמה ודאגה.

 

[פינוקיו שמי]

הקדמה - המשך

בתחילת אוגוסט 1967 פתחו הפלוידים את הדלת למעריצים רבים, ששמעו עתה מוסיקה חדשה, הפסיכדליה, אך בתקליט. התקליט הראשון של הפלוידים נקרא The Piper at the Gates of Dawn. "החלילן בשערי השחר" היה השם בו בחר ברט לקרוא ל"בייבי" שלו, והוא היה לקוח מן הספר "הרוח בערבי הנחל", של קנת' גרהאם. ברט הוביל את ההקלטות של האלבום. הוא כתב את רוב השירים, הלחין את רובם ושר את רובם. סמים מרחיבי תודעה, כמו LSD, שלקח סיד, גורמים לבני אדם לנסות ולחרוג מן המקובל, הנורמלי והידוע. כך, ב"חלילן", הופיעו לראשונה כמה מן האלמנטים שיאפיינו את הרוק הפרוגרסיבי בעתיד: שבירת מגבלות הזמן של שיר הרוק הממוצע, מרד כנגד המבנה השחוק "בית-פזמון-בית" ושימוש נרחב באלתור ובאפקטים. באותו הזמן החלה המשטרה הבריטית לתקוף את המועדון העליז והמסומם ההוא. מועדון UFO איבד את אחד ממנהליו בשל שימוש במריחואנה, ולאחר לחץ משטרתי כבד החליטו לסגור את שערי המועדון השמח. את מחירה הכבד של המהפכנות התודעתית שילם רוג'ר "סיד" ברט. הכינוי "סיד" ניתן לו עוד בימיו בבית הספר היסודי; לאחר מכן התברר שגם מתופף בשם Sid Barret ניגן גם הוא במועדון UFO וכל הנוכחים התבלבלו ביניהם. בסופו של דבר התקשר השם Syd לסם האהוב עליו, המכונה בז'רגון המועדונים בשם "אסיד". סיד לקח יותר ויותר LSD ואיבד בהדרגה את היכולת לתפקד, לתקשר, לנגן ולהופיע. הוא נעל את חברתו בחדר סגור למשך שלושה ימים, והאכיל אותה בביסקויטים מדי פעם דרך חריץ הדלת. כאשר גילו אותה (פצועה ופגועה נפשית) ידידיהם המשותפים, נעל את עצמו באותו חדר למשך שבוע. הוא אפילו סימם את החתולה שלו. באופן כללי, בהה בסובבים אותו, התקשה לפתח שיחה עקבית או להתרכז כדי לכתוב חומרים מוזיקליים באופן מסודר. הלחץ החל להתגבר: הלהקה התחייבה להופיע 80 פעם בחודשים מאי-ספטמבר. צוות הבמה כבר נרדם בזמן ההופעה מרוב העייפות. הקהל הפחות-מתוחכם, מחוץ ללונדון, היה לעיתים עויין כלפי האילתורים הארוכים שלהם. חברי הלהקה, בעקשנותם הרבה, סירבו לנגן להיטים כמו "ארנולד ליין" ו"סי אמילי פליי", ולכן, באחת ההופעות, שפכו עליהם בירה ממרפסת, וכמעט חישמלו אותם למוות. מנהלי EMI תבעו עוד להיטים. חברי הלהקה חשו שהלהקה עומדת להתפרק תחת הלחץ ובגלל ברט.

 

[פינוקיו שמי]

הקדמה - המשך ההמשך ../images/Emo13.gif

הקש שכמעט שבר את גב הגמל התרחש ב- 29 ליולי, בהופעה השנייה שלהם בארמון אלכסנדרה. ברט פשוט לא עלה לבמה. מנהל האולם העצבני דפק שוב ושוב באלימות וצרח: “It’s time to go! It’s time to go!” ואת המשפט הזה יכירו היטב כל מאזיני אלבום "החומה", 12 שנים אחר-כך, רגע לפני תחילת השיר Comfortably Numb. הקהל החל לאבד את הסבלנות. מנהלת ההופעה יצאה מגדרה על מנת להקים את ברט מהכיסא עליו ישב ולזרוק אותו לבמה. הוא לא ניגן כלום. השלושה האחרים ניסו להסתדר בלעדיו, אך כעבור זמן מה הבינו מנהלי האולם שהלהקה מרוסקת והם החלו לחפש את מנהלת ההופעה, שברחה עם הכסף והתחבאה במכוניתה. מנהלי הלהקה צעקו לארבעת הפלוידים לרדת מן האולם ולברוח למכוניתם. הפלוידים ביטלו את כל הופעותיהם לחודש אוגוסט, והפסידו כ- 4000 פאונד. המגזין "מלודי מייקר" כיסח את הלהקה וצפה לה סוף עצוב. חברת התקליטים "קפיטול", אחותה של EMI בארה"ב הוציאה את "החלילן" בגרסה מקוצצת ופצועה. אך ההצגה הייתה חייבת להימשך. הפלוידים הוזמנו "לחמם" את הקהל לקראת הופעות שונות, אך ברט שנא את המתכונת המסחרית הזאת, ולעיתים אף ביטא את זעמו באופן פעיל. במקרים אלו נאלץ דייב או'ליסט, גיטריסט להקת The Nice להחליפו, משום שברט לא רצה לעלות אל הבמה. צוות הלהקה מנה באותה תקופה 33 איש שאותם היה צריך לפרנס. מנהלי הלהקה הבינו שהגיעו למצב כלכלי קשה; ווטרס דרש להחליף את ברט. בלית ברירה, התקשרו בחג המולד למר גילמור. בינואר 1968 גייסו הפלוידים את ידידם הוותיק של ווטרס וברט, הגיטריסט דיוויד גילמור. דייב לימד את ברט לנגן בגיטרה וגדל איתו יחד בקיימברידג'. לאחר שאמר "כן" לפלוידים, קיבל מהם מקדמה ראשונית בה קנה את גיטרת חלומותיו, פנדר סטרטוקסטר. שלושה ימים לאחר הרכישה, פרסם המגזין "מלודי מייקר" את הסקופ: גילמור הצטרף ללהקה. הרעיון המקורי היה שגילמור יחליף את ברט רק על הבמה, ואילו ברט ישב בביתו וימשיך לכתוב שירים עבור פינק פלויד, אך הפלוידים החלו לחוש שעצם קיומו של ברט כחבר ללהקה עלול לאיים על הקריירה שלהם. ווטרס, למעשה, תפס את הפיקוד על הלהקה. גילמור היה עדיין "ירוק", ולא העיז להביע את דעתו בנושא רגיש כמו ברט. רייט חשש לצאת נגד ווטרס ומייסון הבין שזו הדרך היחידה. הפלוידים "שכחו" לקחת את ברט להופעה, בכוונה כמובן, והמשיכו הלאה עם יסורי מצפון שילוו אותם עוד שנים רבות.

 

[ציףציף1000]

תודה

על העלאת הסקירה. אני מבינה שאתר "מתקדם" מספק מידע בסיסי לקהל ישראלי, בעיקר קהל צעיר ו/או שאינו שולט באנגלית. הסקירה כוללת את הפרטים העיקריים, אך היא אינה מדוייקת. ברשותכם, כמה תיקונים קלים. פרטים רבים נוספים קיימים בספרות היותר רצינית. 1. אחת העובדות החשובות ביותר בסיפור של הפלויד - ויחסם לבארט - הוא ששלושת החברים החשובים בלהקה - ווטרס, בארט וגילמור - גדלו ביחד בעיר קיימבריג', והכירו זה את זה מאז ילדותם. משפחותיהם גם היו קשורות זו לזו, בקשרי עבודה וקשרים חברתיים. ווטרס ובארט נדברו ביניהם עוד בקיימבריג' שהם יקימו ביחד להקה, כאשר יגיעו ללונדון. ווטרס הגיע ראשון ללונדון, ללימודים, והקים הרכב, אליו הצטרף בארט כאשר קיבל את המלגה ללימודי אמנות. 2. בלהקה עברו חברים רבים בשנותיה הראשונות, והיא גם שינתה כמה שמות. הנקודה החשובה היא שהם התחילו כלהקת rhythm'n'blues כמו כל שאר הלהקות האנגליות באותה תקופה. בארט היה זה שהכניס את האלמנט הנסיוני - מה שנקרא אח"כ "פסיכדלי" - לרפרטואר של הלהקה. 3. שילוב אלמנטים ויזואליים בהופעות היה רעיון של הלהקה. זה לא קרה במקרה. 4. הלהקה הוחתמה ע"י EMI על בסיס דמו שהקליטו שכלל שני שירים: Lucy Leave וגרסת כיסוי ל-King Bee - ולא Arnold Layne כפי שנכתב בטעות. 5. הכינוי "סיד" דבק בבארט כשהיה בערך בן 14-15. לאחר מות אביו הוא החל לבקר במועדוני ג'ז בקיימבריג'. באחד מהם היה מתופף בשם סיד sid בארט. כשהמבלים במקום גילו ששמו של הנער גם כן בארט, הם החלו לכנותו "סיד". כפי שהיה מקובל באותה תקופה באנגליה, החלו גם חבריו לבית הספר להשתמש בכינוי. הוא שינה את האיות ל-syd על מנת שלא יבלבלו בינו לבין המתופף הנ"ל. אין לשם הדגש|שום קשר לסמים: "אסיד" זה פשוט "חומצה" באנגלית, אחד המרכיבים של LSD. 6. הסיפורים עליו ועל החברות שלו והחתולים שלו וכו' - שנויים במחלוקת, ולא בטוח שאכן קרו, או שקרו כפי שמסופר. אלו יותר אגדות מאשר עובדות. 7. הסקירה אינה מזכירה שהלחץ על בארט בא במיוחד מכיוון מנהלי הלהקה, אשר דרשו ממנו לייצר "להיטים" בקצב. הסינגל apples and oranges נכשל, דבר שהיווה מכה עבורו. הלחץ עליו בא גם מכיוון אוהדי הלהקה, שציפו ממנו לגדולות ומצד חברי הלהקה האחרים, שציפו ממנו להיות, פשוט, המנהיג. 8. הגרסה האמריקאית של Piper היתה שונה מהגרסה האנגלית כי כך היה מקובל באותם ימים. הגרסאות האמריקאיות של אלבומים של כל הלהקות הבריטיות החשובות היו שונות מהמקור, וזאת משיקולים מסחריים. אין כל קשר בין זה לבין מצבה של הלהקה, או מצבו של בארט, באותם ימים. 9. הפלויד לא "חיממו" הופעות. באותה תקופה היה מקובל מאוד שכמה להקות או אמנים מופיעים ביחד, באותו סיבוב הופעות, כשלכל אחד מהם ניתנות 20-30 דקות בלבד להופיע. להסדר כזה קראו אז package tours. סדר העליה לבמה הוכתב ע"י מצעד הפזמונים באותו שבוע, כך שהסדר יכול היה להשתנות מיום ליום, למעשה: ביום אחד הפלויד היו יכולים להיות, נניח, הלהקה השלישית, ושבוע לאחר מכן - הם היו הלהקה המובילה, אם הסינגל שלהם היה בראש המצעד. 10. באשר לנסיבות עזיבתו של בארט את הלהקה - זה כמובן אחד הנושאים הכי שנויים במחלוקת בתולדות הלהקה, עד היום. העובדות היחידות שאינן שנויות במחלוקת הן שהלהקה פנתה לגילמור בדצמבר 1967, שהם הפסיקו לקחת את בארט להופעות בפברואר 1968, ושהוא עזב את הלהקה רשמית באפריל אותה שנה. באשר לשאלה האם גילמור הביע דעה או לא, או אם רייט הביע דעה, או מה בכלל ווטרס חשב - על כל אלו נכתבו הרבה מילים, ועוד ייכתבו בעתיד. 11. דייב גילמור לא לימד את בארט לנגן בגיטרה. את האגדה הזו נהג גילמור לספר לעיתונאים בתחילת שנות השבעים, מסיבות שונות שאין כאן מקום לדון בהן. בשנות השמונים הוא כבר נסוג מהסיפור הזה. היום הוא אומר שהם סתם התאמנו באקורדים בהפסקות בין השיעורים בבית הספר.

 

[GingerBread Man]

האתר מן הסתם מתמקד בתקופה הפרוגית

של פינק פלויד. לפחות הפרוגית כביכול שלה. שיניתי ניק, הייתי פעם ניר אוף גונדולין ועכשיו אני ג'ינג'ר בראד מאן.

 

[ציףציף1000]

Here a man, there a man

Everywhere gingerbread men

 

[שלכת בסתיו]

../images/Emo6.gif

 

[GingerBread Man]

את הראשונה שהבנת

 

[פינוקיו שמי]

Comfortably Numb - מילות השיר

(It’s time to go! It’s time to go!) Hello, Is there anybody in there Just nod if you can hear me Is there anyone at home Come on now I hear you're feeling down I can ease your pain And get you on your feet again Relax I'll need some information first Just the basic facts Can you show me where it hurts There is no pain, you are receding A distant ship smoke on the horizon You are coming through in waves Your lips move but I can't hear what you're saying When I was a child I had a fever My hands felt just like two balloons Now I've got that feeling once again I can't explain, you would not understand This is not how I am I have become comfortably numb O.K. Just a little pin prick There'll be no more (scream) But you may feel a little sick Can you stand up? I do believe it's working, good That'll keep you going through the show Come on it's time to go. There is no pain you are receding A distant ship smoke on the horizon You are only coming through in waves Your lips move but I can't hear what you're saying When I was a child I caught a fleeting glimpse Out of the corner of my eye I turned to look but it was gone I cannot put my finger on it now The child is grown The dream is gone And I have become Comfortably numb.​

 

[פינוקיו שמי]

Comfortably Numb - ניתוח

כתיבה: דיוויד גילמור השיר מתחיל בקריאה של מנהל הלהקה אל ברט, הנעול בחדרו והמסומם, שזהו הזמן לעלות לבמה. בעצם כל הסיטואציה של השיר היא של רופא הבא לטפל בברט כדי שהאחרון יוכל לעלות לבמה ולהופיע. הדובר מדמה את ראשו ונפשו של סיד לאחר הסמים לבית סגור ואטום, שלא ניתן לדעת אם יש בו משהו. הדובר מדמה עצמו לרופא כאשר ברט הוא המטופל. הוא מנסה לפתות אותו להיפתח בפניו, כלומר לנסות ולפתוח את דלת הבית המטפורי. לאחר שנכשל בניסיון הראשון, ה"רופא" מנסה לשכנע את המטופל שהוא יכול לעזור לו ולהקל על כאבו. בפזמון ממשיך הדובר עם תיאורו של הרופא, כבר באמצע הטיפול. ניתן לחלק את מלותיו של הרופא לשני חלקים: בחלק הראשון (שורות 13-18) מתאר הרופא את מצבו, הפיזי והרוחני, של ברט במהלך הטיפול- ברט נסוג, ולא מנצח את הסמים הלוקחים את נשמתו, כאילו הוא נמצא בים, הרחק מכל עזרה אפשרית, ועולה באש. כחלק מנסיגתו של המטופל, אפילו המילים שהוא אומר אינן נשמעות. אין ספק שהשורה באה כדי לציין את המקרים הרבים בהם ברט פשוט עמד על הבמה, בזמן הופעות, הזיז את שפתיו, ולא הוציא הגה. בשורות הבאות (שורה 19 עד סוף הפזמון), מתאר הדובר מצב של חוסר אונים שחווה בילדותו. הוא אומר שעכשיו, בזמן הטיפול, הוא שוב מרגיש כך. כשהוא מנסה לפרט מה הוא הרגיש ומרגיש, אומר הדובר שאין טעם לנסות להסביר, ברט לא יבין, אבל עכשיו, למול בעיותיו של ברט, הוא שוב מרגיש חסר ערך לחלוטין. בבית השני הרופא שוב ממשיך בבדיקה, הפעם נותן לברט זריקה קטנה, שמוציאה מפיו צרחת כאב. אחרי כמה זמן מכריז הרופא שהתרופה עובדת, ואומר לו לבוא, כי הוא צריך להופיע, ובכך מסיים בעצם את "טיפול הבזק" שהיה צריך לבצע בברט, רק כדי להקים אותו על רגליו, רק בשביל שהוא יוכל להעביר עוד קונצרט. המשורר כתב שיר זה כדי להביע את עצבו על כך שכאשר הם ראו את הידרדרותו של ברט כל מה שחברי ומנהלי הלהקה עשו זה רק לטפל בסימפטומים הזמניים של הבעיה, רק ניסו לסחוט מברט כל טיפת תועלת שיכלו להפיק ממנו ואז זרקו אותו, במקום שינסו לטפל בו באמת. הוא מבכה על כך שעמד בצד כאשר ראה זאת, וכעת כבר לא נותר דבר לעשות, כי ברט כבר "שרוף".

 

[פינוקיו שמי]

Wish You Were Here - מילות השיר

So, so you think you can tell Heaven from Hell, blue skies from pain. Can you tell a green field from a cold steel rail? A smile from a veil? Do you think you can tell? And did they get you to trade, your heroes for ghosts? Hot ashes for trees? Hot air for a cool breeze? Cold comfort for change? And did you exchange a walk on part in the war for a lead role in a cage? How I wish, how I wish you were here. We're just two lost souls swimming in a fish bowl, year after year, running over the same old ground. What have we found? The same old fears, wish you were here.​

 

[פינוקיו שמי]

Wish You Were Here - ניתוח

כתיבה: רוג'ר ווטרס בשיר זה מתואר מצבו של סיד ברט ערב זריקתו מהלהקה, אף שהשיר נכתב שנים אחר-כך. הדובר מספר על ניסיונו הקלוש של ברט להסתיר את התמכרותו הקשה לסמים, והשיר משתמש בדימויים שונים כדי לתאר את מצב זה. ברט של עידן טרום הסמים מתואר פה כאדם שמח, אדם שחייו עברו עליו ב"גן עדן", אחד שמקרין לסביבה שלו הרגשה של שמיים כחולים וצלולים, של מרחבי דשא ושדות ירוקים נרחבים, אדם חייכן. לעומת זאת, לאחר שהתנסה בשימוש בסמים, הוא מתואר כאחד שחייו עוברים עליו ב"גיהנום", בכאב ובסבל. אחרי הסמים הוא מתואר כאחד שמקרין אפרוריות ונוקשות. הוא מנסה להסתיר זאת משאר חברי הלהקה ע"י "רעלה" מטפורית, אך ללא הצלחה. אנו מבינים זאת באמצעות מערכת של 4 דימויים המסודרים בתקבולת משלימה. מתואר מצב שבו חבריו ללהקה רואים את הניסיונות הקלושים הללו אך לא יכולים לעשות דבר כדי להצילו מתהומות השיגעון. בבית השני מתואר המצב בו ברט הופך לאט לאדם, שכאילו מכוסה בערפל, עקרונותיו, תכונותיו וגיבוריו אט-אט נשכחות והופכות לאוויר. לפי כותב השיר, התהליך נגרם ע"י חברת התקליטים ולחץ המעריצים, שרק מסחרו אותו, כלאו אותו בתוך כלוב ההצלחה. הדרך היחידה שבה יכל ברט להימלט היא אל תוך עצמו, והסמים עזרו לו לעשות כן. בבית השלישי מספר הדובר על קטנותם של בני האדם ביחס לעולם, על כך שבעצם כל חיי האדם סובבים סביב אותם מקומות, אותם פחדים, וממוחזרים שנה אחרי שנה. בעולם זה הוא מדגיש שהחברות היא אחד מהערכים העליונים, ולכן הדובר מבכה על איבוד חברו הטוב, וכועס על הסמים, שלקחו אותו ממנו. השיר מסתיים ברצונו העז של הדובר לשנות את המצב, להחזיר את מצבו של סיד לקדמותו.

 

[פינוקיו שמי]

If - מילות השיר

If I were a swan I’d be gone If I were a train I’d be late And if I were a good man I’d talk to you more often than I do If I were to sleep I could dream If I were afraid I could hide If I go insane Please don’t put your wires in my brain If I were the moon I’d be cool If I were a rule I’d be bend If I were a good man I’d understand the spaces between friends If I were alone I would cry And if I were with you I’d be home and dry And if I go insane Will you still let me join in with the game? If I were a swan I’d be gone If I were a train I’d be late again If I were a good man I’d talk to you more often than I do​

 

[פינוקיו שמי]

If - ניתוח

כתיבה: רוג'ר ווטרס שיר זה הוא בעצם מכתב התנצלות לסיד מנקודת מבט של כמה שנים אחרי המאורעות שהובילו לפליטתו של סיד מן הלהקה. במכתב זה הדובר פורק רגשות חרטה ותיעוב עצמי שהחלו בזמן הסילוק והתגברו עם השנים. תחילה, מבהיר הכותב שהוא לא היה רוצה להיות במצב שבו הוא נמצא בזמן כתיבת השיר, וזאת באמצעות שני דימויים. בראשון הוא מדמה את עצמו לברבור, חיית בר ללא כל מחויבויות, שאפילו יכולה לעוף. אם הוא היה ברבור, בלא שום חובות מעיקים שכובלים אותו לחייו הנוכחיים, כבר היה מסתלק מזמן. בדימוי השני הוא מדמה עצמו לרכבת. אם היה רכבת, היה עוצר באחד השלבים בחייו, לא ממשיך באותו המסלול ולא מגיע לאן שהגיע. קודם כל הוא מסביר שאפילו שהוא רוצה, הוא לא יכול להסתלק, ואחרי כן הוא גם מסביר שלא היית לו דרך להימנע מהמצב. אבל למרות הצטדקויות אלו, עדיין יש בו תיעוב עצמי, והאחרון מרים את עצמו במשפט השלישי בפזמון, בו הוא אומר במפורש שהוא לא אדם טוב לפי דעתו, וזה מתבטא בכך שהוא לא מדבר עם ברט מספיק, לא מתעניין בו ולא דואג לו. בבית הראשון הדובר חוזר להצטדקויות. הוא אומר שעכשיו, כמה שנים אחרי, הוא יכול להסתכל אחורה ולהבין איפה טעה, איפה עשה לברט עוול, איפה היה יכול לפעול אחרת. אבל בעבר, הזמן שבו הבית כתוב, מרוב שהיה עסוק בלהקה ובהצלחתה, לא היה לו אפילו זמן לישון או לפחד, ובטח שלא היה לו זמן לתת לברט תשומת לב מיוחדת, דבר שעליו הוא מבכה בהווה. הוא מסיים את הבית בהבנה שהוא לא היה חבר טוב, אבל מבקש שאם ברט אי פעם ישתקם, והוא (הדובר) ישתגע (ווטרס, כותב השיר, אכן השתגע בסופו של דבר, והשפיות, או חסרונה, היא מוטיב המופיע בכמה משיריו), כלומר יהיה תלוי בברט כמו שברט היה תלוי בו, אז האחרון יסלח לו ולא יחזיר באותה מטבע של אטימות. בבית השני הדובר חוזר לזמן הווה. הוא מדמה עצמו לירח, ואומר שאילו זה מה שהיה, אז עכשיו הוא היה "קול" ורגוע, למרות מה שעשה לחברו הטוב. אבל הוא לא, ולכן עכשיו הוא גועש וסוער. משפט זה בא כנראה כדי להראות שעדיין לא איבד את אנושיותו כליל. אז הוא אומר שאם היה חוק, דבר שביר ביותר בעולמנו, היה נשבר. משפט זה בא כדי להדגיש את מצבו הרגיש וכדי להראות שפועלים עליו כוחות המנסים לכופף אותו. אולי מטרתו היא גם ליצור בברט הבנה למצבו. לבסוף הוא שוב מראה את אי שביעות רצונו מעצמו, בכך שהוא אומר שהוא לא מבין טוב את האופן שבו אמורים להתקיים היחסים בין חברים, מה שהופך אותו לאדם פחות טוב ממה שהיה רוצה להיות. בבית השלישי והאחרון, הדובר אומר שהוא אפילו לא יכול למצוא זמן לעצמו, כדי לבכות על מר גורלו ביחידות, עם לוח הזמנים הדחוס של הלהקה. לעומת זאת, במשפט השני נאמר, כי אם הוא היה עם ברט, אזי הכל היה בסדר, והוא היה מרגיש בטוח ובבית. במשפט האחרון בשיר, הוא מביע כוונות ודאגות לגבי העתיד. שוב הוא מזכיר את האפשרות שישתגע, ובעקבות כך ייזרק מן הלהקה, כמו ברט בזמנו. הוא שואל את ברט אם במקרה שדבר זה יקרה האם הוא יוכל להצטרף אליו. את השאלה הזו אפשר לצרף לבקשה המופיעה בבית הראשון שאם משהו יקרה לווטרס, ברט לא יזניח אותו כמו ווטרס בזמנו.

 

[פינוקיו שמי]

Hey You - מילות השיר

Hey you! Out there in the cold Getting lonely, getting old, can you feel me Hey you! Standing in the aisles With itchy feet and fading smiles, can you feel me Hey you! Don’t help them to bury the light Don’t give in without a fight. Hey you! Out there on your own Sitting naked by the phone would you touch me Hey you! With your ear against the wall Waiting for someone to call out would you touch me Hey you! Would you help me to carry the stone Open your heart, I’m coming home But it was only a fantasy The wall was too high as you can see No matter how he tried he could not break free And the worms ate into his brain. Hey you! Out there on the road Doing what you’re told, can you help me Hey you! Out there beyond the wall Breaking bottles in the hall, can you help me Hey you! Don’t tell me there’s no hope at all Together we stand, divided we fall.​

 

[פינוקיו שמי]

Hey You - ניתוח

כתיבה: רוג'ר ווטרס שיר זה משקף את הניסיון של ווטרס, הכותב, לעזור לברט, והוא מחולק לארבעה חלקים. בחלק הראשון, שלוקח בערך מחצית השיר (שורות 1-12), מתוארת פנייתו של ווטרס לברט. גם חלק זה מתפצל לשניים: תחילה הוא סוקר את מצבו (הפיזי בעיקר) של ברט, ומדגיש עד כמה הוא פתטי, כדי לעורר בו רוח לחימה. אז הוא פונה אליו ומבקש ממנו להילחם בזאת, לנסות להתנגד לסמים, בעיקר במובן הפיזי. אחרי כן הוא פונה לתאר את מצבו המנטאלי של ברט, את הפיכתו לשבר כלי בלי יכולת עשייה משלו, בלי היכולת להתחיל בתקשורת עם העולם החיצון ושהעולם החיצון כבר איבד את הרצון לתקשר עמו. אז הוא מבקש מברט לא רק להפסיק את השימוש בסמים, אלא גם לבצע שינוי רוחני בקרבו, לנסות להוריד ממנו את העול הנפשי שגרם לסמים ושנגרם בגלל הסמים ולפתוח את ליבו. אבל זה לא הצליח, הוא אומר למאזינים בחלק השני, זה היה רק חלום. החומה (הסמים) הייתה גבוהה מידי בשבילו (הוא לא יכל להפסיק להשתמש בהם). ברט נשאר לכוד במעגל הסמים, והם איכלו את גופו ורוחו עוד ועוד (כמו שתולעים אוכלות מוחות מתים). החלק השני בא כדי להסביר מדוע הוא נטש את ברט, למרות, כמו שמסופר בחלק השלישי, שברט עוד ניסה להיאבק. החלק השלישי (שורות 17-20) הוא מלותיו של ברט לווטרס, אילו היה שם כדי להגיב. גם לאחר שנעזב, עוד ניסה ברט להיאחז בחיים הקודמים והנורמליים שלו. לדוגמה, הוא ניסה לשמור על קשר עם הלהקה באמצעות הגעה להופעות שלהם. אבל הם התכחשו לו, בטענה שהוא אבוד, ולא נענו לבקשותיו ולתחינותיו לעזרה. הם נשארו רחוקים ממנו, בלתי מושגים מאחורי חומה שבנו לעצמם. שתי השורות האחרונות, שהן החלק הרביעי והאחרון בשיר, הן דיאלוג ישיר בין ברט לווטרס. בשורה הראשונה ברט הוא המדבר, וניתן אף לשייך דברים אלה לחלק הקודם, אבל בגלל תוכנם של הדברים לדעתנו מתאים לכלול אותם בתוך חלק נפרד. על כל פנים, בשורה זאת הוא מדבר אל ווטרס, ומנסה לעודד אותו, להגיד שעדיין יש תקווה. אבל ווטרס, בשורה האחרונה, עונה בהשלמה עם העתיד, שבעבר, כשהיו ביחד הצליחו, אך כעת, כשהם (כולל יתר חברי הלהקה) בתהליכים של פירוד, אין זה נמנע שהם יפלו כל אחד לחוד.

 

[פינוקיו שמי]

Shine On - מילות השיר

Remember when you were young, you shone like the sun. Shine on you crazy diamond. Now there's a look in your eyes, like black holes in the sky. Shine on you crazy diamond. You were caught on the cross fire of childhood and stardom, blown on the steel breeze. Come on you target for faraway laughter, come on you stranger, you legend, you martyr, and shine! You reached for the secret too soon, you cried for the moon. Shine on you crazy diamond. Threatened by shadows at night, and exposed in the light. Shine on you crazy diamond. Well you wore out your welcome with random precision, rode on the steel breeze. Come on you raver, you seer of visions, come on you painter, you piper, you prisoner, and shine! Nobody knows where you are, how near or how far. Shine on you crazy diamond. Pile on many more layers and I'll be joining you there. Shine on you crazy diamond. And we'll bask in the shadow of yesterday's triumph, and sail on the steel breeze. Come on you boy child, you winner and loser, come on you miner for truth and delusion, and shine!​

 

[פינוקיו שמי]

Shine On You Crazy Diamond - ניתוח

כתיבה: רוג'ר ווטרס בשיר זה מתאר הדובר את זיכרונותיו מן הילדות, כאשר הוא וברט היו חברי ילדות, והוא מתאר אותו כאדם שמח ומאושר, בניגוד להווה, בו לא ניתן לראות בעיניו של סיד דבר, אלא רק חורים שחורים, מפאת הסמים שלקח. הדובר מתאר את המצב בו ברט נקלע לסערה בין ילדותו לחיי הזוהר, ועל כך שהדרדר לסמים כתוצאה ממאבק איתנים זה על רוחו של הנער. הוא קורא לברט המכונה "מטרה ללעג" אגדה, גיבור מעונה, ואומר לו שייגמל מהסמים, יחזור ללהקה, ויראה לכל אלה שצחקו עליו ו"קברו" אותו. בבית השני מתאר הדובר את העובדה שברט הגיע לחיי העושר מוקדם מדי בחייו, אחרי הצלחה מטאורית, ומקונן על כך שברט חשוף באור היום ומאויים בלילה, אולי בגלל המעריצים שמטרידים אותו, ועל כך שברט משנה את מצב רוחו ואת מצב שפיותו בהתאם לסמים שלקח, ולמצבו המדרדר לאורך השנים. הדימוי "רוח הפלדה" מתאר את ההצלחה הגדולה, שברט רכב עליה בדרך להיותו מפורסם. בסוף הבית השני הוא שוב מתאר את גדולתו של ברט, כצייר, מוזיקאי ולבסוף כאסיר של הצלחתו בגלל כשרונותיו הרבים. בעיקר יש לשים לב לכינוי אדון החזיונות, שמתקשר לסם האשליות אל אס די. הוא רוצה שברט יהיה אדונם של החזיונות, כלומר הוא יוכל לשלוט בהם, לשלוט בסם, ולא הסם בו. הבית השלישי מתחיל בתיאור מצב, שאומר שהם איבדו את הקשר מאז ש"הסתלק". הדובר אומר שעוד יתכן מצב שהוא יצטרף אל ברט, וביחד הם יזכרו בזמנים שלהם בלהקה, "יתחממו" באפלה של ימי הזוהר שלהם, של ההצלחה שלהם שהפילה ועוד תפיל אותם, ששוב מבוטאת באמצעות הביטוי "רוח הפלדה". גם הבית השלישי, כמו הבתים הקודמים, מסתיים בשורה שסוקרת את עברו, החל מילדותו, דרך הווינריות שלו בתחילת דרכה של הלהקה, ועבור ללוזריות שלו, כאשר הפסיד את כל זאת בשביל הסמים, ולאחר מכן קוראת לו להתגבר על הכל, להתנקות ולהיגמל, ולבסוף לחזור אל העולם כמנצח שוב.

 

[edlessme]

אתה לא יכול פשוט לשים פה קובץ וורד?

או כתבן.. או מה שלא יהיה?