מטרוניתא - יש לי מושג
"בעשרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דילא יעדון מן אוריתא ולא למספד". [בעשרים ושמונה באדר באה בשורה טובה ליהודים שלא יסורו מן התורה ואסור להספיד ביום זה].
(הגמרא למגילה, המכונה גם "סכוליון"): "מפני שגזרו מלכי אדום הרשעה שמד על ישראל שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיעבדו עבודה זרה. וברית כרותה לישראל, שלא ימוש ספר התורה מתוכם. שנאמר: כי לא תשכח מפי זרעו, ואומר: אם ימושו החקים האלה מלפני וגומר, ואומר: ואני זאת בריתי אותם וכו'.
"מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו? עמדו והלכו אצל מטרונית אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, ונתנה להם עצה - בואו והפגינו בלילה.
"ואמרו: אי שמים, לא אחיכם אנחנו? בני אב אחד אנחנו בני אם אחת אנחנו! מה נשתנינו מכל האומות שאתם גוזרים עלינו גזרות הללו?
"ולא זזו משם עד שהותרו שלש מצוות לישראל: שימולו את בניהם, ושישמרו את השבת, ושלא יעבדו עבודה זרה. יום שהותרו להם עשאוהו יום טוב". (מהדורת ליכטנשטין-אבנרי).
זהו קטע מתוך מגילת תענית (וישנן מקבילות אחדות בתלמוד ובמדרשים). מי שמעוניין להרחיב את השכלתו בנוגע למגילה עצמה יוכל לחפש את המגילה בכרך של מסכת מגילה ותענית בתלמוד ובשטיינזלץ או בספרה המעולה של ורד נעם מגילת תענית יד בן צבי תשס"ד.
המגילה מספרת לנו כי בעשרים ושמונה באדר קרה ליהודים דבר טוב. הגיעה בשורה כי לא יסורו מן התורה. אולי הכוונה היא למכתבו של אנטיוכוס המלך החוזר בו מן הגזירות שהביאו למרד החשמונאים. המכתב מופיע בחשמונאים ב פרק י"א.
אל גוף המגילה צמוד טקסט נוסף, מפרש ומרחיב, הוא מכונה סכוליון או גמרא. בסכוליון שנערך בתקופת הגאונים, קשרו לסיפור המקורי של מגילת תענית סיפור נוסף, והרי הוא לפנינו.
יום אחד גזרו מלכי אדום (או בנוסח אחר מוזכרת מלכות הרשעה - רומא), את הגזירה הסטנדרטית על עם ישראל, תפסיקו להיות יהודים! ובפועל – לא למול את הבנים, לא לשמור שבת ולעבוד עבודה זרה. בקיצור, כל מה שמחזיק את היהודים כעם.
קלוץ קאשעס
ואז חכמי ישראל פונים לשם שינוי, אל המטרוניתא על מנת שהיא תעזור להם. המטרוניתא היא גברת רומאית נכבדה, מן הסתם אשתו של המושל, ויש לה בסיפור התלמודי תפקיד קבוע, היא מציקה לחכמינו בכל מיני שאלות, לפעמים קלוץ קאשעס ולפעמים שאלות נבונות ומאתגרות. אבל בעקרון הג'וב שלה הוא לגרום לחכם לשלוף את התשובה הנכונה והשנונה ביותר, ובסוף המטרוניתא תודה שעם ישראל ותורתו הם הכי הכי. המטרוניתא בדרך כלל לא מזיקה ואפילו נראה שבסתר לבה היא אוהדת את היהודים, השאלות שלה הגיוניות ומלאות חוש הומור בדרך כלל, ותמיד זה נגמר בטוב.
המטרוניתא מייעצת להם לפעול בדרכים דמוקרטיות – צאו להפגנה בלילה. היהודים מקבלים את עצתה ומפגינים וצועקים כלפי שמיא: האם לא אחים אנחנו? מדוע גוזרים רק עלינו גזירות רעות, במה אנחנו שונים משאר האומות?
ואכן ההפגנה הועילה והגזירות
בוטלו. בראש ההפגנה עמד חכם בשם יהודה בן שמוע, שהיה תלמידו של רבי מאיר כלומר בדור שלאחר מרד בר כוכבא. אין לנו ידיעות ברורות על זמנו ומקומו ולכן לא נדע בוודאות מתי בדיוק אירע המעשה, אך מותר לנו לנחש שמדובר בזמנו של הקיסר החכם מרקוס אורליוס שעלה למלוכה בשנת 160 לספירה, והיה שליט סובלני למופת, כראוי לבן האמונה הסטואית.
כותב מרקוס אורליוס: ממחנכי למדתי, לא להימנות עם חסידי "הירוקים" או "הכחולים" במרוצים ולא עם "הקלים" או "הכבדים" בזירת ההיאבקות. לחשל את כוח הסבל, להסתפק במועט, לעשות את עבודתי במו ידי, לא לבחוש בקדרות של אחרים ולאטום את אזני מלשמוע דברי רכילות ומלשינות.
כנראה שהגוי הזה ידע משהו על מנהיגות, כמו שלימדו אותנו גם היועץ הארגוני יתרו ואשת יחסי הציבור מטרוניתא. וכבר לימדונו חכמים: חכמה בגויים – תאמין.
הכותב הוא מורה לתלמוד.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/066/470.html