הערכים והאמונה ע"פ הגותו של ליבוביץ'
(1) "...דעת אלוהים אינה באה למלא חלל שבהכרה המדעית, אלא היא הכרעה אמונית גדולה של האדם, שאינה תלויה בהכרת העולם בכלל או בהכרת החיים בפרט..."
האמונה, ע"פ ליבוביץ', נעדרת כל הנמקה רציונאלית ואינה מוסקת לטענתו מן המציאות. הנחתי היא שתיאר ליבוביץ' מציאות עובדתית בקביעה זו, שכן כל אדם יכול להחליף את ערכיו עקב חוויה שעבר ומכאן שמובן שיש קשר בין המציאות והעובדות שהאדם יודע ובין מערכת האמונות שלו: אדם שליבו היה מלא שנאה על קבוצת אנשים מסוימת, אפשר שכאשר יכיר אותה מקרוב יעבור יחדל מכך ויעבור לדגול בערך אחר. החוויה הזו, על אף שביסודה היא רגשית - מבוססת על עובדות חדשות שאותו אדם בא במגע איתן.
אם כן, לא ברורה לי הקביעה שלפיה האמונה בבורא עולם וקבלת עול מצוות נטולת קשר למציאות העובדתית: והרי קבלת עול מצוות מחייבת הכרה בכך שאלוהים ברא את העולם והוא אכן דרש את שדרש - ואמונה זו לא יכול שתתקיים על בסיס אמונה שלא מוסקת [גם אם באופן "לא רציונאלי"] מהעובדות במציאות. הרי ממש כמו שליבוביץ' אומר על המדע [שאדם לא יכול להעמיד פנים שהוא לא יודע את אשר הוא יודע] כך אף אדם לא יכול להגיע להחלטה לעבוד את האלוהים אם הוא לא בטוח שאכן ישנו אלוהים ושהוא ברא את העולם ואינו יכול להעמיד פנים וכו'..
ההכרעה לקבל עול מצוות היא אמנם הכרעה ערכית, אך היא חייבת להיות מבוססת על עובדות באופן רציונאלי -האם קיים אלוהים והאם הוא אכן דרש את קיום המצוות...
ליבוביץ' מתרץ זאת בין השאר בכך שאלוהים הוא כלל לא "פונקציונר של העולם" [שהרי אין לו גוף ודמות הגוף וכו'] - אבל מאותה סיבה בדיוק איני רואה איך ניתן לעבוד את ה' ללא הידיעה כי הוא אכן קיים - בכל ממד שהוא ובכל "צורת קיום" שהיא.
(2) שאלה כללית ביהדות [שאינה קשורה רק לליבוביץ']. היות ואני הדיוט בתחום לא הבנתי כיצד ניתן לבחור הלכה/פסוק/פירוש מסוימים ולבסס עליהם את ההשקפה הדתית. ההנחה שלי היא שההשקפה הדתית היא משנה סדורה של פרשנויות והלכות ושהאמרה 70 פנים לתורה אינה באמת באה לומר שניתן לבחור באיזו דרך שרוצים [שהרי אז גם עבודת אלילים אפשר שתחשב כעבודת ה'...]. בנוסף, ישנן אמרות סותרות לקביעה זו - אין שמחה כהתרת הספקות וכו'... על בסיס מה החליט, לדוגמה, ליבוביץ' כאשר קבע שאין נביא מתנבא אלא על מה שראוי להיות, בעוד שאחרים מסתמכים על מראה-מקום אחר ועליו מבססים קביעה שונה?
תודה לכולם
(1) "...דעת אלוהים אינה באה למלא חלל שבהכרה המדעית, אלא היא הכרעה אמונית גדולה של האדם, שאינה תלויה בהכרת העולם בכלל או בהכרת החיים בפרט..."
האמונה, ע"פ ליבוביץ', נעדרת כל הנמקה רציונאלית ואינה מוסקת לטענתו מן המציאות. הנחתי היא שתיאר ליבוביץ' מציאות עובדתית בקביעה זו, שכן כל אדם יכול להחליף את ערכיו עקב חוויה שעבר ומכאן שמובן שיש קשר בין המציאות והעובדות שהאדם יודע ובין מערכת האמונות שלו: אדם שליבו היה מלא שנאה על קבוצת אנשים מסוימת, אפשר שכאשר יכיר אותה מקרוב יעבור יחדל מכך ויעבור לדגול בערך אחר. החוויה הזו, על אף שביסודה היא רגשית - מבוססת על עובדות חדשות שאותו אדם בא במגע איתן.
אם כן, לא ברורה לי הקביעה שלפיה האמונה בבורא עולם וקבלת עול מצוות נטולת קשר למציאות העובדתית: והרי קבלת עול מצוות מחייבת הכרה בכך שאלוהים ברא את העולם והוא אכן דרש את שדרש - ואמונה זו לא יכול שתתקיים על בסיס אמונה שלא מוסקת [גם אם באופן "לא רציונאלי"] מהעובדות במציאות. הרי ממש כמו שליבוביץ' אומר על המדע [שאדם לא יכול להעמיד פנים שהוא לא יודע את אשר הוא יודע] כך אף אדם לא יכול להגיע להחלטה לעבוד את האלוהים אם הוא לא בטוח שאכן ישנו אלוהים ושהוא ברא את העולם ואינו יכול להעמיד פנים וכו'..
ההכרעה לקבל עול מצוות היא אמנם הכרעה ערכית, אך היא חייבת להיות מבוססת על עובדות באופן רציונאלי -האם קיים אלוהים והאם הוא אכן דרש את קיום המצוות...
ליבוביץ' מתרץ זאת בין השאר בכך שאלוהים הוא כלל לא "פונקציונר של העולם" [שהרי אין לו גוף ודמות הגוף וכו'] - אבל מאותה סיבה בדיוק איני רואה איך ניתן לעבוד את ה' ללא הידיעה כי הוא אכן קיים - בכל ממד שהוא ובכל "צורת קיום" שהיא.
(2) שאלה כללית ביהדות [שאינה קשורה רק לליבוביץ']. היות ואני הדיוט בתחום לא הבנתי כיצד ניתן לבחור הלכה/פסוק/פירוש מסוימים ולבסס עליהם את ההשקפה הדתית. ההנחה שלי היא שההשקפה הדתית היא משנה סדורה של פרשנויות והלכות ושהאמרה 70 פנים לתורה אינה באמת באה לומר שניתן לבחור באיזו דרך שרוצים [שהרי אז גם עבודת אלילים אפשר שתחשב כעבודת ה'...]. בנוסף, ישנן אמרות סותרות לקביעה זו - אין שמחה כהתרת הספקות וכו'... על בסיס מה החליט, לדוגמה, ליבוביץ' כאשר קבע שאין נביא מתנבא אלא על מה שראוי להיות, בעוד שאחרים מסתמכים על מראה-מקום אחר ועליו מבססים קביעה שונה?
תודה לכולם