הפינה השבועית.

danduuu

New member
רועי! אתה מגיב פה ולא מעניין אותי!../images/Emo23.gif

חיכיתי לפינה הזאת../images/Emo9.gif זה סתם מעפן, רשמתי את זה אתמול בלילה אחרי שנזכרתי בטקס סיום ובנשף ובכל הסיומים האלו שקורים בזמן האחרון וזה סתם יצא. נהניתי אבל לא ממש הספקתי להנות בכיתי אבל לא ממש הספקתי לבכות צחקתי אבל לא ממש הספקתי לצחוק אכלתי אבל לא הספקתי להרגיש את המתוק כאבתי אבל לא ממש הספקתי לכאוב אהבתי אבל לא ממש הספקתי לאהוב רציתי אבל הכל עומד להסתיים בקרוב קיוויתי,ייחלתי ציפיתי, התפללתי אבל כלום לא נשאר פה קרוב
 

tbents

New member
אמממ...

End of all hope You took away my pain, You show me a new way, A reason to live, again. In deep down hole, In darkness which not fading, You found me, spread your wings on me. Desperate girl, hopless, no one can help sitting and crying all night- You were there, blur in the mist. Waiting me for stop crying, and be yours.. Smile for me, it's makes me smiling too. Be mine, stay with me.. Now, I can die peacefully
 

blacknwhite

New member
טוב, כולכם פשוט מוכשרים רצח!!!../images/Emo99.gif../images/Emo7.gif

אין לי כוח להגיב אחד אחד../images/Emo3.gif והאינטרנט שלי דפוק... אני יודעת שזה קצת מגעיל מצידי, סורי... אבל באמת שכל מה שפרסמו פה מדהים! הציורים, הצילום, השירים, הכל! אנחנו פשוט פורום של מוכשרים!../images/Emo99.gif
 

Blade Of Fire

New member
נו טוב... אהמ....

זה קטע נחמד שכתבתי לפני חצי שנה בערך... שמו "הרוקדים בחורף" זאת רק הרוח? אני חושב. חג מולד שלא נחגג. אבל מזג האוויר ברור. הקור שחודר לכל עצם בגוף וחודר מבעד לשמיכה ועוד שמיכה ומגיע עד לעמקי הנשמה. שריקת הרוח נשמעת מבחוץ, מזיזה עלים יבשים שמתנגשים אחד בשני ומנגנים את סימפוניית החורף שלצליליה רוקדים כולם. למנגינה הקסומה והמקפיאה הזאת מצטרף לו גשם קל או כבד שטיפותיו דופקות אחת אחרי השניה על שביל אבן, בתוך אגמים קטנים של טיפות שכבר ירדו ואלו שעוד לא ירדו. לשם הדרמטיות, כמו בכל סיפוניה טובה, בס הרעמים מצטרף ויוצר את המנגינה המושלמת לרוקדים בחורף. הרוקדים בחורף היו תמיד חבורה מוזרה ביותר. כמו אנשים קטנים ורזים, אולי ילדים, שיוצאים רק כאשר יורד הגשם וכאשר סימפונית החורף מושלמת. כאשר קיץ, או סתם אין גשם, הם מתהלכים להם בינינו אבל אנחנו לא שמים לב אליהם-הם כולם קטנים ובלתי נראים. כאשר יורד הגשם, זוהי התקופה המאושרת שלהם. פתאום אפשר לראות אותם, יוצאים בהמוניהם, הגשם עוטף אותם, טווה באוויר את דמויותיהן הקטנות שקופצות, מסתובבות, צוחקות. הרוקדים בחורף לא אהבו במיוחד אנשים. קודם כל בגלל הסיבה הפשוטה-הרוקדים הם קטנים ובלתי נראים, ואנשים (ואפילו ילדים) נוטים להתעלם מדברים קטנים ובלתי נראים בעיקר בגלל שאי אפשר לראות אותם. אז לרוב הרוקדים בגשם הולכים בצדי הדרך, מנסים לא להפריע ומנהלים את חייהם הפשוטים. אך היה יותר מזה. הרוקדים בחורף לא אהבו אנשים, כי אנשים הבריחו את החורף. בעבר, תמיד הייתה חלוקה מאוד ברורה בין החורף, לקיץ, לאביב ולסתיו. הרוקדים בחורף תמיד ידעו שאחרי הרבה חום והרבה עצב של החום, יגיע החורף ויבוא הגשם והשמחה תשטוף את חייהם שוב והם ירקדו בשנית. אבל הזמן התקדם לו וכך גם האנשים. וככל שהזמן התקדם כך היה פחות ופחות חורף. האנשים הבריחו את החורף. הרוקדים ראו שככל שהבתים של האנשים (שהרוקדים מעולם לא הבינו את המטרה של בתים אלו) גדלו, וככל שהיו יותר בתים, ובתים מאוד משונים שמילאו את השמיים בענן לא טבעי, כך החורף הלך ונעלם לו. הרוקדים תמיד אומרים שהם יעשו משהו בקשר לאנשים. והם יכולים! הם יכולים להפסיק את הגדילה הזאת. אולי לקוות להחזיר את החורף שהיה פעם. אבל תמיד מגיע החורף, והרוקדים ימשיכו לרקוד לצלילי סימפונית הטבע המושלמת ותמיד יתכוונו לעשות משהו. וכך הקור ממשיך להקפיא את האנשים, לשמור אותם בתוך המכוניות שלהם, הבתים שלהם, בתוך שמיכות, ליד מקורות חום לא טבעיים והכי חשוב-הרחק מהריקודים. והרוקדים ימשיכו לרקוד את ריקודם, ימשיכו לקפץ לצלילי הגשם והרעם, ימשיכו לפזז לצלילי שריקת הרוח, ימשיכו להעריץ את יופי הברק. זאת רק הרוח ותעתועי עין, או ש.. הנה אחד מהרוקדים?
 
למעלה