זה עניין של אסכולה
ראשית, אם כבר נצפה דופק, הסיכויים של ההריון משתפרים מאוד. ניתן לנסות לזהות באולטרסאונד את מקור הדימום (שק נוסף שנספג, למשל, או דימום ממקור שלייתי או צווארי). בכל אופן, יש אסכולה שגורסת רק מנוחה ויש אסכולה אקטיבית יותר שדוגלת במתן תמיכה של פרוגסטרון (ההורמון התומך בהריון). חסידי האי התערבות גורסים שאם הריון אינו תקין תמיכה לא תעזור לו. מצדדי הגישה השניה דוגלים ב"לא יועיל לא יזיק". לטעמי האישי, האמת באמצע: לרוב בשלב זה התמיכה אכן לא מזיקה (בשלבי הריון מתקדמים יותר עלולה להיות בעיה במתן פרוגסטרון לעובריות נקבות) ואם הבעיה נובעת, למשל, מאי ספיקה של הגופיף הצהוב (שאחראי על הפרשת הפרוגסטרון בשלב זה עד שהשליה "תופסת פיקוד") מתן התמיכה בהחלט יכול לשפר את סיכויי ההריון להמשך. מניחה שלו הייתי עומדת מול ההתלבטות הייתי כן בעד פרוגסטרון, ולו בשל העובדה שאני מכירה נשים שהרו מספר פעמים בהריונו תקינים ואי ספיקת הגופיץ הצהוב החלה אצלן בהמשך (כלומר, בניגוד למי שחושב שדימום אצל אישה שלא דיממה בעבר קשור להריון שבו העובר אינו בריא ולכן עדיפה הפלה טבעית, אני חושבת שעשויות להיות סיבות אחרות. אם העובר עצמו אינו תקין סביר שהפרוגסטרון לא יועיל לו). זו כמובן דעתי, איני רופאה.