הקדישו דקה. ../images/Emo98.gif
יש מי שיטען שהעקירה מעזה כואבת. כלומר, עברתי דירה פעמים רבות בחיי, אבל חייב להיות משהו בנהר הדמעות שהמתנחלים המוצאים מזילים. בכל מקרה, עם כל הכאב והסבל, עלינו ביום שלמחרת, לשאול את עצמנו איזו מטרה היא משרתת. כמובן שיקומו אלה ויקפצו בעודם צועקים שכל זאת הינו אלא רק תוכנית של שרון על מנת לצאת מצרות, או להרשם בספרי ההיסטוריה ולקבל נובל לשלום, אך מצד שני, עלינו לבדוק מהם השיקולים הבסיסיים, האנושיים ביותר שהיציאה מעזה משרתת. מראשית עד אחרית, היציאה מעזה משרתת אותנו. היא בלם לטרור לא במקרה המידיי, כי אם במקרה של כמה דורות אחר כך. של התחלה וצמיחה חדשה וחינוך. שמונת אלפים המתנחלים שחיו בעזה היו כמו עצם בגרונם של הפלשתינאים, שחיו על שטח צר וחנוק בבתי פליטים ללא מים, חשמל ועם ביוב זורם ברחובות כשמעל ראשם מרפחת תמיד סכנת הגירוש, ההריסה והמוות. כל זאת נגמר עם המתנחל האחרון שעזב את הרצועה. עלינו להבין ולהפריד, ראשית, בין שני סוגי הטרור שאנו נלחמים איתם כיום. הטרור הקיצוני, הדתי, שמכוון האיסלם כנגד ארצות המערב. זהו הטרור שמובילתו הראשית היא אל קאידה, מבצעת הפיגועים בניו-יורק ובלונדון. טרור זה מכוון כנגד חברה שלמה והוא נובע מתוך קנאה דתית וניסיון להשמיד את הכופרים כביכול. סוג הטרור הפלשתינאי שאנו מתמודדים מולו בישראל הוא טרור היאוש. פיגועיים חבלניים שמבוצעים ע"י אנשים שאין להם בשביל מה לחיות, לאחר כמעט ארבעה עשורי כיבוש. טרור זה ניתן לעצור באמצעות חינוך ועזרה וראשיתם של דברים אלו בהתנתקות – בסיפוק לפלשתינאים תנאים להקמת מדינה משלהם, לקיום אורח חיים הוגן ללא סכנות, כדי ששני העמים יוכלו לחיות יחדיו. זכרו- אם רק נחזיר לפלשתינאים את התקווה והרצון לחיות (תקווה ששוררת ברחובות המחנה הפלשתינאי והישראלי גם יחד), לא יהיו יותר מחבלים מתאבדים וחשבו איזה צעד ענקי יהיה זה לקראת השלום. תודה על ההקשבה.
יש מי שיטען שהעקירה מעזה כואבת. כלומר, עברתי דירה פעמים רבות בחיי, אבל חייב להיות משהו בנהר הדמעות שהמתנחלים המוצאים מזילים. בכל מקרה, עם כל הכאב והסבל, עלינו ביום שלמחרת, לשאול את עצמנו איזו מטרה היא משרתת. כמובן שיקומו אלה ויקפצו בעודם צועקים שכל זאת הינו אלא רק תוכנית של שרון על מנת לצאת מצרות, או להרשם בספרי ההיסטוריה ולקבל נובל לשלום, אך מצד שני, עלינו לבדוק מהם השיקולים הבסיסיים, האנושיים ביותר שהיציאה מעזה משרתת. מראשית עד אחרית, היציאה מעזה משרתת אותנו. היא בלם לטרור לא במקרה המידיי, כי אם במקרה של כמה דורות אחר כך. של התחלה וצמיחה חדשה וחינוך. שמונת אלפים המתנחלים שחיו בעזה היו כמו עצם בגרונם של הפלשתינאים, שחיו על שטח צר וחנוק בבתי פליטים ללא מים, חשמל ועם ביוב זורם ברחובות כשמעל ראשם מרפחת תמיד סכנת הגירוש, ההריסה והמוות. כל זאת נגמר עם המתנחל האחרון שעזב את הרצועה. עלינו להבין ולהפריד, ראשית, בין שני סוגי הטרור שאנו נלחמים איתם כיום. הטרור הקיצוני, הדתי, שמכוון האיסלם כנגד ארצות המערב. זהו הטרור שמובילתו הראשית היא אל קאידה, מבצעת הפיגועים בניו-יורק ובלונדון. טרור זה מכוון כנגד חברה שלמה והוא נובע מתוך קנאה דתית וניסיון להשמיד את הכופרים כביכול. סוג הטרור הפלשתינאי שאנו מתמודדים מולו בישראל הוא טרור היאוש. פיגועיים חבלניים שמבוצעים ע"י אנשים שאין להם בשביל מה לחיות, לאחר כמעט ארבעה עשורי כיבוש. טרור זה ניתן לעצור באמצעות חינוך ועזרה וראשיתם של דברים אלו בהתנתקות – בסיפוק לפלשתינאים תנאים להקמת מדינה משלהם, לקיום אורח חיים הוגן ללא סכנות, כדי ששני העמים יוכלו לחיות יחדיו. זכרו- אם רק נחזיר לפלשתינאים את התקווה והרצון לחיות (תקווה ששוררת ברחובות המחנה הפלשתינאי והישראלי גם יחד), לא יהיו יותר מחבלים מתאבדים וחשבו איזה צעד ענקי יהיה זה לקראת השלום. תודה על ההקשבה.
