הקפצה אמצע שבועית

[ליאור של חנה]

../images/Emo150.gif../images/Emo68.gif חלוקת התפקידים !!!

אז הנושא להשבוע זו חלוקת התפקידים שלנו כהורים (וזה כמובן כולל כל סוג של הורות) של המשפחה הקרובה - כיצד נכנסים הסבתות והסבים והדודים לתמונה ותפקידים זה הכל גם השינוי בתפקיד שלנו כלפי עצמנו מכאלו שאין להם ילדים להורים במשרה מלאה מעניין גם לראות אם מה שדמיינו לפני (ולפעמים במשך שנים) התגשם במלואו או לפחות בחלקו אז הפעם אין לי חלוקה מראש של תתי נושאים הדיון ייצור אותם וכרגיל בנושאים שבועיים זה גם כדי לשמוע גם כדי להשמיע גם כדי לשאול ולהתלבט הנושא אולי לא פשוט קצת פותח צוהר לקיטורים ואולי לכאורה לא נעים כי מכירים אחד את השני (חלקנו) ואת בני הזוג (חלקנו הקטן יותר) אבל אם זה מקדם דברים אז זה שווה ליאור

 

[קרן משם]

הממממממ

אצלנו מיותר לציין שללא עזרה ותמיכת המשפחה (סבא וסבתא בעיקר!) לא היינו שורדים! ובעצם הסיבה העיקרית להגירתנו להונגריה היתה הצורך בעזרה הנ"ל! הוריי לא ממש עזרו יותר תפקדו כסבא וסבתא שרואים את נכדיהם פעם בשבוע למרות שגרנו קרוב מאוד אליהם (אבי עובד מבוקר עד ערב ואימי חולה סופנית) וזה הותיר לנו את הברירה היחידה לשכור מטפלת, שכרנו אופרית שהיתה איתנו 24 שעות במשך שנה (מישהי שהבאנו מהונגריה) ולאחר שנה גם הכסף אזל

וגם היא רצתה לשוב לביתה (בייחוד מהחשש מהבעיות של ישראל)...המטפלת היתה נכס ועם לכתה לא הצלחתי להכנס לבדי לנעליה! (לא ידעתי אפילו אך לבשל לילדים כל מה שהם למדו לאכול עם הזמן)... חמותי(פנסיונרית) בין לבין הגיחה ארצה לחודשיים פה ושלושה חודשים שם, שזה יפה מאוד מצידה אך גם היא צריכה להמשיך את חייה למרות שבנה "הביא" לה שלישיה... (יש לי אח ואחות, אחותי מגדלת 3 ילדים משלה, לא קיבלתי ולא יכולתי מעולם לבקש את עזרתה...אחי קטן ממני ב6 שנים (אני בת 29) וממשיך בלימודי השכלה גבוה ומטייל כשמזדמן לו) הקיצר אני בהונגריה עם עזרה ותמיכה מלאה מצידם! (כאן קל להם לעזור כי הם עוזרים ובמקביל ממשיכים את חייהם!) נותרנו אני ובעלי! בהתחשב בזה שעד היום המטפלת בישלה, כיבסה, ניקתה (ביחד איתנו), גיהצה וקמה לילדים בלילה.....כעת כשאנחנו בלעדיה הכל נפל עלינו כ"בום" רציני! אני: מבשלת (לא להאמין הם אפילו אוכלים מה שיוצא לי!), מכבסת (לא מגהצת זה נותר לחמותי) , מנקים ביחד את הבית (לא מוותרת לו על כך!), אני מאכילה את הילדים לבד בבוקר....שולחת אותם למעוןוכמובן גולשת

. בעלי: זורק זבל, מנקה את הבית איתי (אם הוא לא עוזר הבית לא ינוקה באותו השבוע, חד משמעית! ואני עקשנית!), מכין דייסות (אצלנו זה מטבח חלב ארוחת דייסה ערב+בוקר), עושה סידורים לבדו (אני עוד לא מספיק מבינה את השפה כדי לטפל בזה) ואוטוטו יתחיל לעבוד (אנחנו רק 3 חודשים בהונגריה)... כשבעלי יתחיל לעבוד חמי וחמותי יתפסו את מקומו בלעזור לי.... לפני שנתיים היינו רק אני והוא...א-ג-ד-ה! אך אני לא באמת זוכרת את התקופה ההיא כי מאז עברנו המון וזמן לעצמנו בקושי ונותר....וכשיש שתינו נזרקים על המיטה (בד"כ נרדמים, או שהוא נרדם ואני גולשתP למרות השנתיים הטעונות והעמוסות שלנו אתם לא תאמינו אבל אני לא מרגישה שאני באמת א-מ-א!!! לרוב הייתי מכנית מאוד, האכלות, החתלות, רחצות, שקילות ועוד...הדברים תוקתקו תמיד בזמן שלהם ללא עיכוב.. אבל....אבל....כשהם נתפסים לי לרגל ולא נותנים לי לזוז כשאנו ליד זרים אני בטוחה ברגע ההוא שאני אמא שלהם!!!! ויתורים הממממממ אני אוותר על הרבה רק לא על המחשב שלי) בשורה התחתונה מעולם לא חלמתי שאהיה אמא בצורה הנ"ל...כרעם ביום בהיר ל3 אך זאת עובדה!! ואני לקחתי אותה הכי בקלות שאפשר ועודני (אחרת לא הייתי פה והייתי ישנה כעת) ובזכות זה קל לי יותר! איף כמה כמבתי צל"ש למי שהגיע לפה.... שבוע קסום לכולנו

 

[ליבי של בן]

חלוקת התפקידים אצלנו..

אנחנו גרים בקיבוץ, נתחיל עם המשפחה המורחבת. אבא שלי מתפקד כסבא במשרה מלאה - מגיע אליי בדיוק ברגעים הקשים לקחת את בן לטיול (כל מה שלא עשה כאבא הוא משלים...) בן פשוט מטורף עליו. מאידך, אמא שלי צריכה אותם כבר הולכים ומתקשרים, ובעיקר, אוכלים בקבוק בכדי שהם יהיו אצלה. אני לא לוחצת, אני יודעת שאוטוטו הוא ירצה לישון אצלה (אחיינית שלי בת 4 נוסעת אליה לבד על האופניים ומחליטה שהיא נשארת לישון שם..) ותתחיל שם ידידות מופלאה!! וחייבת גם להזכיר שיש לנו עוד סבא, בעל של אמא שלי שמתפקד גם הוא כסבא לכל דבר, כך שלבן יש 2 סבים וסבתא בקיבוץ ועוד סבתא בקיבוץ אחר..... אבא של בן ואני..מממ..איך אתחיל? לקח לו קצת זמן להבין שיש עוד מישהו קטן ומתוק שדורש המון תשומי ועבודה אבל היום הוא פשוט מדהים איתו! אמנם בענין הניקיון רק לי בדרך כלל מפריע אם מסודר/נקי או לא, אז אני מפעילה אותו בדברים אחרים.. חזרתי אתמול ללמוד ואני חוזרת פעמיים בשבוע טיפה מאוחר כך שהוא לוקח אותו ומבלה איתו (כמו שאבא צריך!!) עד שאני חוזרת ונראה לי שזה טוב לכל הצדדים כי בן מאוד מאוד דבוק אליי כשאני בבית.. תפקידי כאמא?? אני פשוט נהנית מכל רגע!! לדעתי כל שאר הדברים האחרים מתגמדים ומקבלים פרספקטיבה אחרת כשיש לך ילד. אני מוכנה לתת הכל העיקר שלילד שלי יהיה טוב ושהוא יהיה מאושר. לפעמים יוצאת הלביאה שבנו על מנת להגן עליו, אסרטיביות כזו שמפתיעה אפילו אותי וכבר קרו לי מקרים כאלה שאילולא הילד, לא הייתי נוהגת כך.. בטח שכחתי מלאן דברים, תתחשבו, הילד השכים אותי - הוא עדיין בשעון קיץ.....

 

[חנה של ליאור]

אני משאירה לליאור לכתוב במפורט

מי עושה מה. נראה איך זה נשמע מהצד השני. פעם, כשהייתי בטיפולים (אני זוכרת שבדיוק לקחתי כדורים כהכנה להחזרת מוקפאים) ישבנו 4 חברות בבית קפה וקישקשנו. לשתיים מהן היו 2 ילדים, אחת רווקה ואני - מנסה נואשות להכנס להריון. דיברנו על חלוקת תפקידים בבית ושתי האמהות ציינו שהבנזוג היה שותף מלא עד שנולד הילד הראשון. מאז הכל נפל על האישה. אמרתי להן מה, לדעתי, הסיבה לתופעה: האישה נשארת בבית כמה חודשים אחרי הלידה. הרבה פעמים מעבר ל 3 חודשים של חופשת לידה, בעוד שהגבר הולך לעבוד ולא נמצא בבית רוב היום. עם כל העומס של להיות בבית עם הזאטוט הדורשני, יש פה ושם רגע של זמן לעשות משהו מבין המטלות של הבית וכך יוצר שהגבר מגיע הביתה כשהבית נקי, הכביסה בארון והכל מאורגן. כשהאישה מתחילה לעבוד הוא כבר רגיל שאין לו מטלות בבית ולא לוקח על עצמו שום דבר מעבר למה שהיה רגיל. טוב, אחרי שליאור יכתוב את מה שהוא חושב אני אמשיך...

 

[ליאור של חנה]

חלוקת התפקידים אצלנו - מזוית ראייתי

אקדים ואומר - ואני מניח שחלק יודעים, חלק ייזכרו וחלק לא ידעו מעולם - חנה ואני הכרנו במקום העבודה הקודם-קודם. שנה חברות וחתונה שם. למקום העבודה שאחרי הגענו כזוג נשוי וכך עבדנו יחד כשלוש שנים עד אשר פוטרתי. ולמה ההקדמה ? כי למעשה במשך חמש שנים וחצי של עבודה משותפת חיינו עד כמה שניתן כשותפים שווי חובות וזכויות. נסענו ביחד לעבודה. נסענו ביחד מהעבודה. שני היינו מפרנסים במשכורת שדי מהר נהייתה זהה (הבוס במקום העבודה שאליו הגענו כזוג נשוי קבע לנו למעשה משכורת משותפת וכל אחד קבל חצי מזה). התחלקנו בניקיונות כאשר כל אחד תרם את מה שהוא טוב יותר ו/או אוהב יותר ו/או פחות סומך על השני. הגענו לאותה חלוקת תפקידים די בקלות. לפני ההכרות שלנו כל אחד עשה בדירתו הכל. שני יודעים לכבס, שנינו יודעים לקדוח, שנינו יודעים לשטוף רצפות. אבל ברגע ששני הכשרונות אוחדו לידי מסגרת אחת אז כל אחד לקח דברים מסויימים ודברים אחרים פחות. חנה שכחה איך קודחים או שמים שטקר, אני שכחתי להעמיס את מכונת הכביסה. אבל סך הכל נראה לי שהחלוקה הייתה די שיוויונית. מה שטרף את השיוויוניות הוא העיתוי של אמצע הריון והפיטורין שלי. חודש אחד של אבטלה בבית וחיפוש עבודה הוציאו ממני את הרוח מהרבה מפרשים. היו לי מלא תוכניות איך אני מקדם פרוייקטים שמתאפשרים מעצם היותי בבית כגון נגרות מסיבית של רהיטים (ושתבינו, באותו זמן נוב שהייתה בהריון מתקדם הצליחה לסיים שידה וספסל ובטח עוד כמה דברים ששכחתי) אבל נאדה. ואז התחלתי לעבוד. ובמקום עבודה מאוד דורשני. ההריון התקדם ומטלות הבית נהיו כבדות על שנינו והוחלט על לקיחת עוזרת לטובת הנקיונות. החלטה שלא אהבתי (דפיקות שכזו) אבל התקבלה כן בהסכמה הדדית. כמו שכתבתי לא מזמן בפורום הריון אחרי, הריון הוא דבר שמחדד חוסר שיוויוניות גופנית בין שני המינים. זה חלחל לא מעט לכל נושא השיוויוניות. ואז הלידה. שיר הגיעה כמתנה הכי גדולה לחיינו אבל לא לסדר יומנו... כאן כבר השיוויוניות הופרה יותר. חנה מניקה אז כל נושא השינה נטרף לגמרי. שיר תובעת המון מרץ ואנרגיה וכך יוצא שכאשר היא ישנה גם חנה יכולה לחטוף תנומה. סדר היום התמקד מאוד סביב שיר. ניסיתי להגיע מוקדם הביתה ולרוב ללא הצלחה יתרה. זה בערך היה להיות לפעמים נדירות שותף באמבטיה. ההרדמות היא רק עם ציצי דבר שאין לי... אני אנסה לקצר. סופי שבוע הם הימים שלי עם שיר, בשאר הימים אני רק טועם אותה ושומע על החוכמות החדשות שלה. לא פעם יצא לי לראות את ההתפתחות שלה דרך התמונות שחנה פרסמה בפורום על גלגוליו בהיד פארק ובתפוז. בערבים, כאשר שיר הייתה נכנסת לפרץ אנרגיה אז בשמחה נהייתי המפעיל שלה וכך לתת לחנה (מעבר להנאה שלי עם שיר) עוד שעה פלוס שינה. בימי שישי חנה לקחה "חופש" מהבית בכך שהלכה לעשות קניות. מסתבר שבמצב כזה הסופר הוא אחרי בילוי בערך כמו סרט. הכניסה של שיר למעון היוותה שיפור. אמנם שיר (ועדיין היום) מקפיצה את חנה למנת ציצי אבל נראה בכל יום שעובר הצורך הוא יורד ופוחת ולאחרונה חנה יכולה להניק וללכת בלי מערכה כבדה של פרידות ובכי. לאן התכנסנו ? העוזרת פוטרה בימים אלו. הנקיונות הם על כתפי חנה בימי אמצע השבוע. בעלי חיים הם עלי (קצת זייפתי בכמה ימים, מודה). עבודות הקידוחים נגרות ושיפוצים בעיקר עלי(חנה אוהבת לצבוע), חלה התקדמות יפה בהשקעה בתחום. הגינה בעיקר בידי חנה אבל גם לי יש תפקידים דורשי כוח כמו גיזום עצים וכולי. אוכל - זה משימה אהובה עלי. כל יום שישי או שבת מכין ארוחות לכל השבוע. זה מקל על שנינו בנושא שמירת הגזרה ועל חנה (וזה נכון בעיקר לימים ששיר היתה בבית) לשלוף אוכל לחמם ולאכול במינימום זמן. האם החיים הם כמו שתכננתי/חלמתי ? לא ממש. התמונה המקורית הייתה יותר ורודה אבל גם הנוכחית די ורודה למרות שיש מקום לשיפורים. וגם להודות שלא תמיד קל לחזות הכל מראש מסתבר. אני מרגיש שעכשיו יותר ברור איך יראו ימינו ואני מניח שיהיו עוד כמה שינויי השקעה וחלוקה אבל אנחנו מתכנסים לחלוקה אשר שונה לגמרי בתוקף הנסיבות לזו שהייתה קיימת לפני שנתיים שלוש נגיד. לגבי עזרה חיצונית ? אחות של חנה נוהגת להצפין אחת לתקופה מאילת והיא עזרה אדירה לחנה. ההורים שלי נגישים יותר ועוזרים מעט. לא כל כך בקשנו הרבה מהם עד היום. ההורים של חנה נגישים פחות וככה גם עזרתם. זהו. ארוך אבל ניסיתי לכתוב הכל, מה גם שהיומיים האחרונים היו מלאי עבודה ולא היה לי זמן להכנס לפורום אפילו לקרוא !!!! ליאור

 

[רחל של ענבל]

לגבי העוזרת...

תיארת מצב שבו אתה לא ממש אוהב להעסיק עוזרת ("דפיקות"). בעלי גם חושב ככה. עד עכשיו גרנו בדירות 3-4 חדרים והסתדרנו בלי. כל עוד ענבל לא היתה, נקיון הבית היה בסדר, למרות הכלבות כי גם אם חיפפנו לא היינו צריכים יותר מידי סטריליות לעצמנו בתור זוג שנמצא כל היום מחוץ לבית. אחרי שהיא נולדה, אני הייתי בבית 5 חודשים, אז הסתדרתי עם הנקיון השוטף. כשהיא התחילה לשהות יותר על הרצפה ושטיח, ועכשיו גם לזחול, אמרתי לעצמי שקודם נעבור לבית החדש ואח"כ נראה. עכשיו עברנו ואני משוועת לעוזרת. בעלי פחות נחרץ בדעתו ואפילו חשבנו להביא את הבחורה שניקתה את הדירה לפני המעבר (שהיא העוזרת של השכנים שלנו) אבל היא תפוסה בימים ושעות שאנחנו יכולים להיות בבית וזה ירד מהפרק. לתת מפתח ושתבוא עצמאית לא בא בחשבון גם מבחינתי. אז כל ההקדמה הזו, ליאור, היא כדי שתסביר לי מהי הדפיקות הזו. ממה היא נובעת. אני פשוט לא מבינה. אני רוצה להבין כדי לעקוף את המכשולים. מה הבעיה להביא מישהי פעם בשבוע (או אפילו פעם בשבועיים) כדי שתעשה נקיון יסודי ואח"כ צריך רק לתחזק אותו במשך השבוע (אצלנו חייבים לטאטא כל יום לפני שענבל מונחת על הרצפה). אנא, האר את עיניי, אתה או כל אחד אחר שיכול להסביר את התופעה. רחל

 

[ליאור של חנה]

אני אסביר בשם עצמי

לא מתחייב שאלו הסיבות של בעלך ראשית - התנאי שלי שגם התקיים היה שהניקיון שלה מתבצע בנוכחות של אחד מאיתנו קרי המפתחות של הבית לא ברשותה ו/או הגישה החופשית שנית - אני בכלל מעדיף מה שפחות להיעזר בבעלי מקצוע למעט הנדרש ביותר יש לזה מחירים לא קטנים. זה מתבטא בכך שהרבה פרוייקטים יכלו להסתיים בזמן קצר הרבה יותר ואפילו בעלות זולה כספית. אבל, אני אוהב (ולכן אמרתי מראש שיש בזה דפיקות קלה) לעשות מה שיותר בעצמי. על פי אותו רעיון את הגינה אנחנו מתחזקים ואת רובה אנחנו הקמנו לבד. כך גם עם רהיטים. יש רהיטים שקל לבצע לבד. יש רהיטים שלא ניתן ואת זה קונים, ויש את אלו שקשה לבד והם אלו שמחכים שיום אחד אזיז את התחת שלי ואבנה (שולחן אוכל למשל). אני חייב להודות על עוד נקודה. זה שלא שש לקחת עזרה לא אומר שאני אוהב את עבודה בעצמי. מה המקור לזה ? אולי מכך שאבא שלי היה מתקן הכל לבד - כל עוד היה בעל הכישורים.. נקודת המפנה הסתמנה בפעם שהחליף תקע למכונת הכביסה ולא הקפיד על סדר החוטים. את המתח חיבר במקום הארקה כך שגוף המכונה חשמל את אמא שלי... והעובדה שאמא שלי זמן קצר אחרי הולדת אחי הפכה לעקרת בית כך שכל עבודות הבית היו עליה ומעולם לא נראתה עוזרת בביתנו. ליאור

 

[סיגל של שגיא]

תסלח לי, יקירי, אבל אני חייבת לומר:

תפסיקו, אתם הגברים, לקשקש בביצים

מספיק עם החארטה-בארטה וכל הפסיכולוגיה הזו בגרוש על זה ש"לא צריך עוזרת, כי..." וכאן כל אחד ישלים את המקובל אצלו

. אתם לא חושבים שלהוציא כסף על עוזרת זה הכרחי, וזהו

תפסיקו לזבל לנו את המוח

ריצ´י - את מכירה אותי, ואת העקשנות שלי והקריזות שלי בנושא ניקיון. אצלנו זה לא היה פתוח למשא-ומתן. יש אולג

וזהו

 

[שירלי של תומר]

גם אצלי עוזרת זה must../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

גם עוד בהיותנו זוג מהר מאוד התחלנו להעסיק עוזרת. נקיון הבית גזל זמן יקר על משהו שאנחנו שונאים לעשות

גם לי וגם לאילן שווה את התשלום

פעם היא באה פעם בשבועיים אבל מהר מאוד בגלל הכלבה ומאז תומר זה פעם בשבוע ואני לא מוכנה בלי זה. אנחנו מוכנים לקצץ בהרבה דברים אבל לא בעוזרת בית

 

[ליאור של חנה]

הגבתי במסר ../images/Emo70.gif

 

[יוליי]

אצלנו דווקא בעלי הוא שהחליט שבלי

עוזרת הוא לא מוכן. הוא שונא את עבודות הבית וכשדרשתי ממנו עזרה הוא אמר שאינו מוכן לבזבז על זה שניה. מאז כבר הרבה שנים הבית תמיד עם עוזרת. החלפתי כבר הרבה. היום אני לא יכולה לחשוב להיות בלי עוזרת. מהרגע שמתרגלים זה ממכר. זה נוחויות לשמה. מי שלא מוכן עוזרת שיעזור באופן שווה לגמרי! יולי

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo52.gif על התגובה הבוטה שלי ../images/Emo140.gif

על התגובה הבוטה שלי בתגובה למילותיו של ליאור, תגובה שפגעה והעליבה.

.

 

[מיכל של עומר ויובל]

אתם הגברים ממש חצופים

"אנחנו לא רוצים עוזרת כי אנחנו עושים הכל יותר טוב לבד. אבל זה לא שאנחנו לא רוצים לנקות, אנחנו לא יכולים! הרי אנחנו עובדים עד מאוחר ולא מגיעים הביתה בשעות נורמליות." תסלחו לי, אבל זה בולשיט. אם אתם לא רוצים לקחת עוזרת, תנקו בעצמכם!! אל תתנגדו לעוזרת מסיבות עקרוניות ואז תשלחו את האישה לנקות. אצלנו יש עוזרת כבר 4 שנים. בעצם מהזמן שיריב התחיל לעבוד בעבודה תובענית ולשנינו לא היו עצבים וכוח לנקות. בהתחלה היא היתה באה רק כשהיינו בבית. אח"כ זייפנו קצת והיינו יוצאים באמצע וחוזרים לשחרר אותה. אח"כ היא כבר קיבלה מפתח ונכנסת ויוצאת כרצונה. עם הזמן לומדים להכיר ולבטוח. עכשיו המטפלת בבית עם הילדים אז אני בכלל לא צריכה לדאוג...

 

[שירלי של תומר]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[חנה של ליאור]

תסלחו לי מאד, אבל אל תכלילו../images/Emo70.gif

ליאור לא רוצה עוזרת וסיבותיו עימו אבל הוא תמיד היה שותף מלא בנקיון הבית. כשאנחנו ניקינו הוא היה אחראי על השאיבה (שטיחים בסלון, חדרים וספות) ועל חדרי השרותים. אני ניקיתי מטבח ושתפתי את הבית. תמיד, בכל ויכוח בנושא הוא היה אומר "לא צריך עוזרת אני אנקה בעצמי". הטענה שלי לגבי עוזרת היתה שאני לא רוצה לנצל את הזמן המועט שיש לנו בסופ"ש כדי לנקות. יש כל כך הרבה משימות (סידורים, גינה ונגרות) וצריך גם לנוח ולהנות לפעמים שלא לדבר על ביקורים אצל חברים/משפחה. כשהייתי בהריון גם לא יכולתי לעשות את החלק שלי בנקיון (ליאור עדיין חשב שהוא יכול לעשות את הכל לבד) ומצאנו עוזרת זמינה בזמן טוב ולכן התחלנו להעסיק אותה אחרי שהתעקשתי שכדאי לנסות. בשלב כלשהו לא היה לה זמן והחלפנו לאחרת. הפיטורים של העוזרת לא היו בגלל ההתנגדות של ליאור לתופעה (הוא השלים עם העניין) אלא בגלל שהיא עשתה כמה נזקים ועלתה לנו על העצבים. כעת, כשאני בבית בבקרים בלי שיר, אני לא רואה סיבה לא לעשות את הנקיון בעצמי. כשאמצא עבודה נמצא פתרון. אז נכון, גם אני מקטרת על ליאור יש את הויכוח הנצחי בין גברים לנשים על "למה אתה לא יכול לשים ישר במקום?" זה כנראה לא יפתר לעולם. ליאור (כגבר אופייני) מוכן להחזיר למקום כשמוגדר שמסדרים. אם לא הכרזנו באופן רשמי על סדר ונקיון בבית אז זה "עוד מעט..." ואני מסננת מתחת לשפם "למה שלא תחזיר את זה עכשיו?"

 

[ליאור של חנה]

שלחתי מסר ../images/Emo70.gif

 

[מיכל של עומר ויובל]

אני ממש מצטערת

לא היתה לי כמובן כוונה לפגוע ברגשותיו של אף אחד, אבל נשלחו פה שתי הודעות דומות למדי שהגישה בהן לא נראתה לי הוגנת. חנה, ליאור כתב שפיטרתם את העוזרת ולא כתב מדוע. המסקנה המתבקשת היתה שעשיתם זאת מהר ככל האפשר בגלל שהוא מתנגד לרעיון. מצד שני, יצא שאת זו היא שמנקה. כיוון שהדבר נעשה משיקולים אחרים, דברי בעניין בטלים. העניין הוא, שזו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת בזה. אני מכירה גם הרבה נשים שמתנגדות לעוזרת, אבל הן גם אלה שמנקות. מצד שני, הגברים שאני מכירה שמתנגדים לעוזרת מנקים לעיתים רחוקות ורוב המטלה נופלת על האישה וזה מקומם. ליאור, גברים נגד נשים... בפועל האישה היא זו שבד"כ נמצאת בבית יותר שעות מהגבר (אצלך ואצל חנה המצב היה בפירוש יוצא דופן) ולכן עליה נופלות רוב המטלות היומיומיות בנוסף כמובן על הטיפול בילדים. זה מה שקורה, לצערי ברוב הבתים, גם בליברליים ביותר. עניין הניקיון, שטיפת כלים, כביסות וכו´ לא הופך לדעתי לתפקידו הבלעדי של זה שיש לו יותר שעות בית. אני נמצאת בבית כל יום עם הילדים בשעות אחה"צ ומבטיחה לך שאין לי דקה פנויה. כשיריב חוזר, אנחנו מתחלקים במטלות.

 

[חנה של ליאור]

מסכימה איתך מאוד

שהאחריות על מטלות הבית לא יכולה ליפול על האישה רק בגלל שהיא יותר זמן בבית מהגבר. זה היה נכון לגבי עד לאחרונה כי הייתי עם שיר שדרשה את כל תשומת הלב כל היום. לא היינו מרוצים מהעוזרת אבל הבלגנו כי הבנו שאין מי שיעשה את העבודה. כעת המצב שונה אצלינו. אני נמצאת בבוקר לבד, מה שנותן לי זמן פנוי לעצמי וגם למטלות הבית. העוזרת ממש הגזימה בפעם האחרונה ועשיתי חשבון שיש לי את הזמן והכח לנקות בעצמי. לא בגלל שאני בבית יותר מליאור אלא בגלל שיש לי כל יום את כל הבוקר כששיר בבית התינוקות. פיטרתי אותה והנה אני כאן. אין בכלל מה להשוות בין השעות האלה לשעות שלך אחה"צ עם הילדים (וגם לשעות שלי אחה"צ עם שיר) שאז מקסימום אני מחזירה ספר למקום אם הוא תקוע לי מול העיניים.

 

[רחל של ענבל]

אצלנו המצב דומה לזה שהיה אצל

חנה וליאור. שנינו נמצאים מחוץ לבית פחות או יותר אותו מספר שעות. שנינו עושים פחות או יותר אותה כמות של עבודות בבית. הנקיון מתחלק בין שנינו. אבל מכיוון שבכל זאת 50-60% מהנקיון השוטף נופל עליי, אז אני רוצה עוזרת. גם בעלי היה אומר לי: לא נביא עוזרת ואני אנקה. אבל זה לא עומד במבחן המציאות. נכון, את הנקיון ביום שישי בבוקר עושים ביחד, אבל תמיד יש סידורים ועניינים אחרים וחבל לנו לבזבז את הזמן על נקיון, מה גם שעכשיו הבית ע-נ-ק. רחל

 

[אפונת הגינה]

גם לבעלי היתה מין מחשבה שזה לא

מוסרי לקחת מישהו שינקה עבורך את הבית (כשאנחנו היינו רק זוג...). שאנחנו יכולים לדאוג לעצמינו ושזה נוטל מאיתנו את האחריות. בדירה השכורה (2 חדרים) לא התעקשתי. צריך לציין - עומד לטובתי העניין שאני לא כל כך פדנטית בנושא ניקיון. לא יזמתי ניקיונות. כך יצא שהיינו מנקים (ביוזמתו) פעם בחודשיים-שלושה. ככה העברנו שנה. והוא הגיע מבית שאמא שלו היתה עקרת בית וצחצחה את הבית כל יום כל היום. כשעברנו דירה, לבית שלנו, פשוט הודעתי לו שאנחנו שוכרים עוזרת. הוא לא התנגד (מעניין למה). ד.א. אותו סיפור היה עם מדיח. הוא טען שאנחנו יכולים לבד. ערימות הכלים בכיור (ובדירה השכורה היה כיור כפול...) גבהו וגבהו ורק כשלא נשאר במה לאכול יותר היינו מפשילים שרוולים (פעם אני ופעם הוא) ע המדיח (שוב, במעבר הדירה) החיים חזרו למסלול נקי ונורמלי. בהתחלה היא באה פעם בשבועיים, אח"כ (כשגמרתי את התואר והתחלתי לעבוד) פעם בשבוע. אני חושבת שלהעסיק עוזרת זה מאד מוסרי וסוציאלי. אני מחלקת את ההון שאני צוברת ונותנת פרנסה (=גם אוכל) לאנשים בתקופה כלכלית לא קלה. אם אף אחד לא יתן עבודה לאנשים עם פחות כישורים / אפשרויות (כי עבודות שכאלה אפשר לעשות גם לבד) אז מצבם של אותם אנשים יהיה רע מאד. איפה הם יעבדו? לגבי להשאיר בבית לבד - את העוזרת ששכרנו לראשונה הכרתי עוד מהבית של ההורים שלי והדודים שלי כך שלא היתה לי בעיה להשאיר אותה לבד בבית ולתת לה מפתח. עכשיו כשעברנו נאלצנו להחליף אותה. ומכיוון שיש לי מטפלת אני לא צריכה להשאיר את העוזרת החדשה לבד בבית ולתת לה מפתח.