ככה זה אצלנו...
ערן אחראי על הבקרים... שלוש פעמים בשבוע אני קמה מוקדם מאוד (ברבע לשש) ויוצאת לפני שבע לעבודה או ללימודים. אלה קמה בערך בשבע, ועד שמונה-שמונה וחצי, כשאז מגיעות הסבתות/דודה לשמור עליה, הוא דואג להחליף ולהאכיל. ברוב הימים ערן עובד עד שעות מאוחרות מאוד, עם זאת, הוא מאוד-מאוד משתדל (ולא תמיד יוצא לו...), לפחות פעמיים בשבוע להגיע בסביבות שבע וחצי בערב כדי לעשות לאלה אמבטיה ולהשכיב אותה, ופעם בשבוע (ביום שלישי) הוא מגיע בצהריים ולוקח אותה לבריכה - בימים שהוא חוזר מוקדם הוא בדר"כ ממשיך לעבוד בבית עד השעות הקטנות של הלילה. אני משתדלת ביום שהוא לוקח את אלה לבריכה, לקחת אח"צ לעצמי עם עצמי או עם חברה. לרוב הוא גם זה שמנקה פטמות (בקבוקים במדיח). קימה בלילה - לסירוגין... לפעמים אלה פשוט לא מוכנה להרדם שוב עד שאני לא מגיעה ומרגיעה אותה על הידיים. ערן דואג גם לענייני הכלב והחתול, בנקים. דואר ובעלי מקצוע - אני. אני גם דואגת לענייני קופ"ח/טיפת חלב/רופא... ענייני הבית "נופלים" עלי לרוב... מה לעשות שערן הוא מסוג הגברים שצריך לאמר להם שיש מכונה/מייבש/מדיח/גיהוץ - ולפעמים אני מעדיפה פשוט לעשות את הדברים לבד במקום לבקש, כבר אין לי כוח לזה... כן, לרוב זה מסתיים בריב בסגנון "רק אני רואה שיש מכונה/מייבש/מדיח/גיהוץ???" - כנראה שכן... גם את רוב הקניות אני עושה לבית לבדי, כשאחת מה"בייבסיטריות" שלנו נמצאת עם אלה. בעבר היינו עושים באחד מהערבים של ערבי השבוע, אבל אני לא אוהבת להסחב עם אלה בשעות הערב המאוחרות. עזרה מהמשפחה יש המון. לפעמים יותר מידי לטעמי. לשמחתי, המשפחה שלי עושה בדיוק מה שאני רוצה ובמינון הנכון - כשאני מבקשת... הם לא מתביישים גם לאמר לי שזה לא נוח להם. החיים לא נעצרו ברגע שאלה נולדה. הם גם קונים לאלה המון דברים - בגדים, מתנות, משחקים, סתם שטויות קטנות... זה עוזר מאוד. כשאמא שלי נמצאת כאן בימי שני (אני עובדת מאוחר, חוזרת בסביבות שלוש), היא נשארת עד הערב, לוקחת את אלה לטיול, עושה לה אמבטיה... בצד השני יש קצת יותר בעייה. זה התחיל עם כפייתיות נוראית, והיום קצת נרגע, אחרי כמה שיחות לא נעימות. כשאני בלימודים או בעבודה, הסבתות שומרות לסירוגין, וגם אחותי שלא לומדת ביום שאני לומדת. ההורים של שנינו גרים קרוב, ותמיד יש מי שמוכן להגיע ולעזור - שוב, לשמחתי כרגע הכל במינון הנכון... קשה, קשה לי מאוד. אני גומרת את היום מעולפת. בשמונה בערב אני כבר גווייה נמקה, במצב צבירה של גז... יש לנו עוזרת פעם בשבוע, אבל הבית תמיד נמצא במצב של אחרי פוגרום. לא מצליחה לשמור על סדר. הייתי רוצה יותר עזרה מערן, אבל אני יודעת את המגבלות של שעות העבודה וכו´... וזהו. כך מתנהלים העניינים אצלנו. אני יודעת שאני בת מזל בעניין המשפחה, אבל לפעמים, בסופ"שים כשאנחנו רוצים להיות רק שלושתנו ביחד, ומתחילים הטלפונים - למה אנחנו לא באים, ומתי אנחנו באים... היינו רוצים גם קצת את ה"לבד" וה"ביחד" שלנו.
הוחלט פה אחד (שלו) שתהיה עוזרת, והוא גם זה שחיפש, בדק, פיטר, ומצא את העוזרת הנוכחית שלה. בהתחלה הוא גם היה בא לפתוח לה את הדירה ולנעול אחריה, עכשיו כשיש לה מפתח הוא רק בא לשלם לה. הם נהיו כאלה חברים טובים, שבכל שבוע אני מקבלת דיווח מלא ממנו על חיי הנישואים שלה...
