הקפצת דיון

[האזרח נמרוד]

דיון על הקשר בין הון לשלטון - חלק א

היום ביקרתי אצל חבר, ובמקרה בין ערמת העיתונים והספרים שבחדרו ראיתי את הגיליון האחרון של "דה-מרקר", המגזין לענייני כלכלה מקבוצת "הארץ". "דה-מרקר" עורך זו השנה הרביעית את רשימת 100 האנשים המשפיעים והחזקים בכלכלה הישראלית. מקום ראשון ברשימה היה כמובן שר האוצר הנהדר שלנו בנג'מין נת'נאי (במשך מספר שנים זה היה שמו הרשמי כשהוא החליט לפתוח בקריירה בתחום השיווק בארה"ב), את כל שאר הרשימה הארוכה המעידה על יחסי הכוחות בכלכלה (וכיוצא בכך גם בחברה) הישראלית עיטרו בעלי הון (בניגוד לאנשי עסקים, הבדל שמתבטא בכך שבעל הון מחזיק בבעלותו לא תאגיד או שניים, אלא קבוצת תאגידים שחולשת על תחומים שונים בנוסף לשלוחות בתחומים אחרים ובעלויות על מניות בכל רחבי העולם) מהשמות הידועים יותר - משפחת דנקנר, האחים עופר, משפחת שטראוס, שרי אריסון, מוזס, פרישמן והשמות הידועים פחות: אריה עובדיה, אבי פישר, איזי ודוד בורוביץ'. ברשימה גם מככבים מנכ"לים של בנקים ויו"רי דירקטוריונים של בנקים כגון שלמה נחמה מבנק הפועלים, גליה מאור מבנק לאומי וכדומה. אותם אנשים מוכיחים את עצמם כבעלי יותר השפעה על הכלכלה (וכיוצא בכך על העבודה, הפנסיה, האינפלציה התקשורת הסביבה וכדומה) מאשר שרים בממשלה (אהוד אולמרט שר התמ"ס מקום 8, מודי זנדברג שר התשתיות הלאומית שמדורג אי שם בעשירייה השמינית) או נבחרי ציבור אחרים (אברהם הירשנזון, יו"ר וועדת הכספים של הכנסת ממוקם במקום 90 ומשהו). גם החשב הכללי של משרד האוצר, ד"ר ירון זליכה (33), מדורג יותר גבוה משר התמ"ס - כך ש"פקידי האוצר" כפי שהם מכונים בתקשורת, שהם בעצם מינויים אישיים של שר האוצר המכהן ועושי דברו (באמתלה מקצועית כמובן) בעלי יותר השפעה על הכלכלה מאשר שר התעשייה, המסחר, התקשורת והתעסוקה (שני תיקים שסופחו בממשלה האחרונה למשרד המדובר). הנציג היחידה מכל הרשימה שמציג איזושהי אג'נדה שמאלנית (בנוגע לענייני כלכלה כמובן, לא חסרים בינהם המצדדים בהסכם שלום, זה טוב לעסקים כמובן) הוא עמיר פרץ שמדורג אי-שם במורד הרשימה במקום ה-42, וגם בנימוקים שנקבעו לו נכתב כי "ראשי המשק והתעשייה" (דהיינו בעלי ההון ושר האוצר) לא יוצאים נגדו במסע תקשורתי (מה שמראה שההסתות של הממשלה, הקריאה של שר האוצר שכינה את העובדים "אוייבים" והמחאות של עודד טירה בדבר כך שפרץ הורס את הכלכלה הישראלית הם רק קצה הקרחון של היכולת שלהם, ואם רצו כבר מזמן היה מועף מתפקידו ומונחת עושה דבר אחר) מכיוון שהם מעדיפים לנהל מו"מ עם גוף אחד מאשר עם עשרות "מילציות" של וועדי עובדים (מה שמעלה את המחשבה שמא כדאי כצעד טקטי לפרק את ההסתדרות ולהעביר את הסמכות כולה לוועדי העובדים עצמם). כל אחד מאותם אישיים אשר ברשימה, שאף אחד מהם אינו מחוייב לכלל ציבור האזרחים מבחינה חוקית ובטח שלא מבחינה מוסרית-אתית, מחזיק חלק נכבד מהמדינה - הן בנדל"ן, הן בחברות, הן במספר המועסקים במשק, הן בתקשורת, הן במניות, הן בתשתיות - ויכול לעשות בו כרצונו. הפיטורים של 900 עובדים מהיום למחר בבנק הפועלים הוא אפילו לא דוגמא אלא מיצג בזעיר אנפין, במידה והאחים עופר יחליט לדוגמא להעביר את עסקיהם למדינה אחרת (כי בישראל כידוע אין תיירות רבה, משאבי טבע וכדומה) - המשק יכול לקרוס כליל, ו900 המובטלים שראינו יהיו כאין וכאפס - הם מעסיקים לפחות 50,000 (אם לא יותר) עובדים בצורה ישירה דרך החברות הפרטיות שלהן, שלא נדבר על חברות הבת, החברות בהן יש להם שותפויות, מניות שהם ימכרו בבת אחת (וככה יורידו את ערכן ויפגעו בחברה). כמובן שהפחד המתמיד הזה אצל הממשלה (גם אצל אלה שלא משחרים לפיתחם ומתנגדים לקשר בין הון לשלטון בגירסא הישירה שלו) יוצר מצב של דה-רגולציה, הורדת מיסים, מתן הטבות (ע"ע מענקי ממשלה ואזורי עדיפות לאומיים שמותאמים לצורכיהם של החברות) וכדומה. שלא נדבר על מקרים קרובים יותר בהם הקשר בין הון לשלטון הופך להיות באור היום דווקא מהצד "שלנו במפה" (ולדברים שאני הולך להגיד אין שום קשר לדעה שלי אל מפלגת העבודה, אני משוכנע שרוב חברי מפלגת העבודה מתנגדים לעובדות המדוברות מאוד): עו"ד רם כספי, חבר מפלגת העבודה ומקורב (ברמה האישית, הפוליטית והעסקית) ליו"רה שמעון פרס מדורג במקום ה28- ברשימה. כספי, שנחשב אחד מעורכי הדין המובילים בארץ כיום, נהנה מכל העולמות ונראה כי לא מתבייש בכך - בתקופת כהונתו של אהוד ברק כראש הממשלה ובתקופת כהונתו של שמעון פרס כשר חוץ הוא נכנס ויצא מלשכותיהם על בסיס שבועי, מספר הטלפון הסלולרי של פרס נמצא בחיוג המהיר שלו וביתו של ברק אף עשתה את הסאז' שלה במשרדו. לא רק שכספי הצליח לצבור הון אישי בקנה מידה של עשרות מיליוני דולרים ומייצג חלק גדול מהמדורגים ברשימה, אלא הוא גם מתווך בעיסקאות ומנהל משאים ומתנים בין חברות ענק (איי.דיי.ביי הייתה האחרונה) שמסכום העיסק הכולל הוא תמיד גוזר קופון (כמה מיליוני שקלים במקרה המדובר) אלא הוא גם מקבל כל מיני חוזים ללא מכרז - פירוק של חברות ממשלתיות, משאים ומתנים בשם הממשלה (במקום עובדי השירות הציבורי) עם מחזיקי קרקעות שצריך לפנות עבור פרוייקטי תשתיות כגון כבישים וגובה על כך אותם סכומים שהוא גובה בשוק הפרטי (מה שמעלה את השאלה מדוע בכלל ממשלת ישראל צריכה לשכור אישיים מהשוק הפרטי שיבצעו את העבודה שיכולים לבצע עבורה עובדי השירות הציבורי). [המשך בהודעה הבאה]

 

[האזרח נמרוד]

הקשר בין הון ושלטון - חלק ב'

[אני מתנצל על אורך ההודעה, לצערי לא בורכתי ביכולת לקצר ולתמצת את דברי] קצת אחרי תחילת האינתיפדה מר כספי בא עם יוזמה חדשה - לתת לו לנהל את המשא המתן הרשמי מטעם ממשלת ישראל עם הרשות הפלשתינאית בדבר הפסק האש, לא פחות ולא יותר. אחד מנימוקי עורכי העיתון מדוע כספי נכנס לרשימה (למרות שיש בעלי הון גדולים ממנו) היא בגלל קשריו הענפים ברמה האישית עם אישיים משתי המפלגות (הוא היה אחראי על ניהול המשאים והמתנים הקואליציונים במשך שנים רבות מטעם העבודה), בין השאר נאמר כי באם יש בעיה להפשיר קרקעות חקלאיות לבנייה מסחרית או שפקידים של רשות ממשלתית זו או אחרת עושים בעיות - כספי יסדר. עו"ד רם כספי הוא דוגמא מצויינת לקשר המלוכלך בין הון לשלטון, שהוא חלק אינטגרלי מהקפיטליזם בכלל והמודל האמריקני שלו אליו ישראל הולכת בפרט, אדם בעל הון, שמצליח להגדיל את ההון האישי שלי עוד יותר כתוצאה מקשריו הפולטיים והעסקיים, שמושך חוטים במסדרונות השלטון (ולא משנה מי יושב בו) ומהווה בעצם מוקד כוח פוליטי-כלכלי עצום. דוגמא עצובה מאוד לעד כמה הקשר הזה קושר את ידיהם של הפוליטיקאים (שחייבים לגייס תורמים פרטיים עתירי ממון לקמפיינים שלהם, במיוחד מאז המעבר לשיטת הפריימריז) הוא בימים שאהוד ברק היה ראש ממשלה ומינה את וועדת בן בסט לרפורמה במשק, הרפורמה לא יצא בסוף לפועל בגלל האינתיפדה שקיצרה את ימיו של ברק בשלטון, הוועדה המליצה באופן כללי על חלק קטן מהדברים שנתניהו ממליץ אבל באופן כללי לרפורמות נוסח "הדרך השלישית" בבריטניה, אומנם הייתה פגיעה בשכבות החלשות אך גם הורדת המס על העבודה והעלאת המס על ההון (כמעט כתבתי בטעות שלטון). בין השאר הייתה המלצה על מס שקיים בכל מדינות העולם המערבי כמעט (פרט לארה"ב כמובן) - מס ירושה. הוא קבע שכל ירושה של כסף או נכסים מעל שווי של 100 אלף דולר (!) תמוסה בצורה פרוגרסיבית בין 1% ל-5% (שהיו חסם עליון). רם כספי הוביל את המהלך בשם בשיתוף פעולה עם עוד כמה תורמים כבדים לקמפיין האישי של ברק (ולעמותותיו) לביטול המהלך, הלחץ שהופעל היה רב מאוד ובין הנימוקים הציניים שנמצאו היה "פגיעה במוסר היהודי שנותן משמעות חשובה לירושה". הדבר מגוחך במיוחד כאשר מר כספי ידוע כחובב פירות ים גדול, מה שלא עולה בקנה אחד עם "המוסר היהודי". בסופו של דבר, כשדו"ח וועדה הגיעו להצבעה בממשלה הסעיף נעלם כלא היה מהצעת ההחלטה. זוהי דוגמא פשוטה וניראת עין שלא צריך להיות מבין גדול כדאי לראות עד כמה היא מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית - את הדוגמאות הכבדות באמת, איפה שסכומי עתק באמת נגנבים מהמדינה ומועברים לידיים פרטיות במחיר נזיד עדשים, אנחנו פשוט לא רואים. שתי כתבות נוספות שהיו בדה-מרקר (ביקור מועיל היה אצל החבר) היו שתי כתבות שעסקו בשתי תופעות לוואי (שהן לוואי הכרחי כשמדובר בקפיטליזם, במיוחד בגירסא הישראמריקאית שלו): 1. "פותחי הדלתות" - והנה ציטוט מהטיזר של הכתבה: "זה כנראה הטבע האנושי: כשמתקשר אליך חבר עם בקשה יותר קשה לסרב לו. יש מי שעשה מזה קריירה. מי האנשים שפותחים את הדלתות החשובות לירושלים בדרך לשרי הממשלה. רשימת המאכערים הגדולים". כך ממש, באור יום, שחור על גבי לבן פורשים לפנינו כתבי דה-מרקר (שגם הוא שייך לבעל הון בעצמו, ויום אחד גם הם יעברו כקדומיהם לעבוד באיזושהי חברה אותה הם מסקרים), את רשימת האנשים שדרכיהם ניתן לפתוח כל דלת של כל שר ובעל תפקיד ממלכתי במדינת ישראל. מוסבר מאיפה הקשר, מה טיבו, באיזה עניין (למניעת חוק שפוגע בעסקיכם כדאי לפנות אל ראובן אדלר שבקשר עם שרון, לקיצור הליכי בירוקרטיה כדי לפנות אל דובר הליכוד לשעבר שמקורב אל נתניהו ושמו פרח מזכרוני, הסליחה עמכם). 2. "השופרים הדירוג השנתי של 10 אנשי יחסי הציבור המובילים" - או בשמם האמיתי, התעמולנים של בעלי ההון. כל אותם אנשים הנשכרים לדברר את החלטותיהם, לדאוג שהתמונה שלהם תצא יפה בעיתון, לאמן אותם לדבר יפה מול הטלוויזיה ולהיראות כאילו הם דואגים לשכבות החלשות ובעצם "אין ברירה" ו"המצב בשוק קשה". אינני רואה שום הבדל, פרט לסגנון, ליעלות הגבוהה ולמשכורת בינהם לבין הקומיסרים של בריה"מ שהסבירו לעם מדוע ההוצאה להורג של המתנגד הפוליטי הזה היא בעצם "הגנה על האומה מפני מרגל קפיטליסטי" או מדוע הרצח של עשרים מיליוני תושבי הקולחוזים היה "הכרחי להגנת התוצרת הלאומית" או כי "הם פגעו בהישגי המהפכה". השאלה הנשאלית היא, כיצד אפשר בצורה לא-אלימה לפתור בעיות שכאלה? כבר ככה קשה לעשות זאת במדינה רגילה ומתקונת דוגמאת בריטניה או גרמניה, אבל בישראל שגם עסוקה בכיבוש (שנועד לדעתי, לא במישורין, להסית את הדיון מהסוגייה המרכזית והיא חלוקת העוגה הלאומית) וגם סובלת משסעים חברתיים, דתיים, עדתיים ותרבותיים שכאלה - הרי זה כמעט בלתי אפשרי. הייתי רוצה שננסה לנהל כאן דיון על הצעות שונות כיצד ניתן לכונן מחדש את מדינת הרווחה בצורה לא-אלימה, ולנתק את הקשר המאיים להפוך את ישראל מדמוקרטיה לפולטוקרטיה בין הון לשלטון. בתקווה, שאולי מכאן תצא המהפכה

 

[Azazel]

אני תהיתי לגבי זה כבר זמן רב מאוד

קודם כל, רעיון מצוין לשרשור, וסחתיין על הכתיבה המצוינת. קודם כל, אתחיל בזה שבלי כח פוליטי שום דבר לא יזוז. כח פוליטי בארץ נובע ממספר מקומות. -ההון: אין כל כך מה להסביר. אנשים אילו מקדמים את ענייניהם בעזרת כסף והשפעה רבה, בכל מקום מחוץ לסקטור הציבורי, וגם בתוכו, בכל מקום שבו יש שת"פ ציבורי פרטי. הסיכוי למציאת סוציאליסטים באיזור הזה הוא, איך הייתי אומר, קר כמו בקוטב. ברגע זה, מוקד הכח הגדול ביותר במדינה. -הממסד הבטחוני בכלל, והצבא בפרט: הצבא, למרות טבעו הלא-דמוקרטי, וכשלונותיו האתיים בלחימה בשטחים, מייצג כח שמטרתו היא להגן על החברה הכללית, ולא ככלי במלחמת מעמדות פנימית. יתר על כן, הוא בעל מורשת חברתית, ושוויוני בהרבה תחומים מטבעו. כמובן שקיים בו גם אלמנט של רצון להעמיס על החברה יתר על המידה בנושאים הביטחוניים, אבל לדעתי זה נובע יותר מאטימות ופרנויה הנובעים מטבע הדברים מתפקידו של הצבא. הצבא מלא אנשים שונים, בינהם אנשים שמאוד אכפתיים חברתית (וכמובן גם כאלו שלא). זהו המצב אפילו עכשיו. עד כמה הם מסוגלים לשחק ראש גדול בתחום הזה. אינני יודע. יש להם כוח, אבל רוב מצביעי השמאל לא אוהבים "דגנרלים". -העבודה המאורגנת הישנה: מוקד כח שנמצא תחת התקפה מצד ההון. כמה מהם הם בעלי אינטרס אמיתי לסוציאליזם, וכמה מהם בעלי אינטרס אמיתי לתנאים שלהם בלבד, אינני יודע. אני די בטוח, לעומת זאת בשני דברים לגביהם: א) הם בעלי מטען כבד מאוד של יחסי-ציבור שליליים. ב) הם עדיין בעלי כח רב. כח פוליטי סוציאליסטי יכול לקחת אותם כבעל-ברית רב עוצמה. אם זאת, במקרה כזה תדרש כמות עצומה של יחסי ציבור כדי להפוך את היחסי הציבור השליליים שנאספו כנגד העבודה המאורגנת הישנה. המשך יבוא....

 

[האזרח נמרוד]

תהיתי באמת

לתגובה שלך, הסוציאליסט מהעבודה

לפני שאגיב להצעות שלך - לא קיבלתי תגובה לסוגייה מאוד חשובה: גם במידה וכל מוקדי הכוח בשליטתנו, כיצד מאחדים את הציבור הרחב, את השכבות המוחלשות ואת מעמד הביניים סביב אג'נדה אחת, מנהיגות אחת

הרי הבעיה המרכזית היא גם כשיש סוציאליסטים בכנסת, הם סובלים מעמד ציבורי רעוע מאוד כתוצאה מהשסעים הדתיים, החברתיים והעדתיים כאן. הרי ליצירת כוח פוליטי של ממש צריך לאחד את המזרחים, העולים מרוסיה, הגימלאים, הקיבוצניקים, תנועות הנוער, הסטודנטים, האימהות החד-הוריות, המובטלים, הנכים, הבדוואים, עובדי שכר המינימום והערבים תחת מטרה אחת - כשהשנאה בין כולם כה גדולה, שרק כדי לא להיות ביחד באותה סירה הם יעדיפו ללכת עם הקפיטליסטים. -החשיבות של צה"ל בפרט ושל צבא בכלל לסוציאליזם ולכוחות חברתיים היא עניין בעל וותק לפחות כאורך הגלות. החל מהסוגייה הידועה לכל - מוביליות חברתית, בצבא כולם שווים, וברוב המקרים אדם נמדד ע"פ כישוריו וכך הוא יכול להתקדם לא משנה מאיפה הוא בא, לכולם יש הזדמנות שווה - דבר שהוכח בכל המלחמות שתמיד קידמו קבוצות שקודם לכן היו מקופחות; נשים וכושים במלחמות העולם בצד בעלות הברית. וגם מכיוון שהצבא מחוייב לביטחון האזרחים, וביטחון - במובן הרחב שלו שהיה קיים פעם בצה"ל ונזנח עם השנים - כולל גם ביטחון חברתי וכלכלי. צה"ל בעבר היה גורם משמעותי מאוד במדינת הרווחה הישראלית, והרמטכ"ל יגאל ידין שלח את המורות החיילות לכל המעברות, את הרופאים הצבאיים לכל עיירות הפיתוח וניצל את משאבי הצבא לא רק לביטחון במובן הצר שלו של שמירה על הגבולות, אלא גם לשמור על מה שיש בתוך הגבולות. ניתן לראות גם אנשים מתועבים כגון שאול מופז, אדם שאינני רוצה להרחיב עליו את הדיבור כי הוא לא הנושא של הדיון אך בוא נגיד שלא הייתי לוחץ את ידו, מתנגדים לתקציב של נתניהו מנימוקים חברתיים ולוקחים את תקציב הביטחון ומעבירים חלקים ממנו לחינוך, רווחה וכדומה. הצבא גם הוכיח את עצמו כמשפר מצבן של אוכלוסיות רבות - מהבדואים שהתקבלו בחברה הישראלית כתוצאה מהיותם חיילי בצה"ל, ועד להומוסקסואלים שפרופ' עוזי אבן שהוביל את דגל המאבק הפך להיות ח"כ בסופו של דבר. אומנם הסיטואציה הזאת היא תולדה של חברה מליטריסטית, מעוותת, פארנאודית ועוד הרבה מילים רעות שמאחוריהן עומדים רעיונות גרועים עוד יותר - אך למען כינונה המחודש של מדינת הרווחה, הצלת מיליון ישראלים מתחת לקו העוני והשגת פת לחם ל-360 אלף ילדים שנמצאים בסיכון תזונתי, אני מוכן גם לספוג את זה. צריך לזכור שמטרות העל (סוציאליזם במקרה שלנו) חשובות יותר ממטרות ביניים (דה-מילטרזציה של החברה הישראלית שסוגדת לסמלים, דגלים ומדים). -גם אני תליתי תקוות רבות בעבודה המאורגנת, או בשמה המלא והפורמלי - "ההסתדרות העובדים הכללית החדשה", ואני באמת תופס מעמיר פרץ ומקווה שהוא ייבחר ליו"ר העבודה, אך לצערי ההסתדרות היא גוף שכבר לא כ"כ רלוואנטי. היא גוררת חובות של מיליארד וחצי שקלים, סכום שלא מאפשר לה לבצע שום מהלך משמעותי, היא נשלטת ע"י מפלגות (ואני לא אכחיש שהמפלגה שאני חבר ותומך בה היא חלק מזה) ולא ע"י העובדים עצמם, המבנה הארגוני שלה הוא אנרכוניסטי ומסורבל, מבחינת יחסי ציבור אני אפילו לא רוצה לתאר את המצב שלה שהגיעה למצב שבו עמיר פרץ קיימו איומים על חייו - דבר שהיה שמור עד כה רק לבוגדים כמו ביילין, פרס, שריד ואורי אבנרי ומבחינת האפקטיביות של ההשפעה שלה לטווח של יותר מכותרות עיתונים זמניות - היא אפסית. הרי כל השביתות האלה, שהן מוצדקות לחלוטין ותמכתי בכל אחת ואחת מהן, לא השיגו דבר משמעותי. משביתים את המשק, משניאים את ההסתדרות על הציבור, גורמים נזקים לכלכלה - ולא מקבלים כלום בתמורה. איזו תוספת הצמדה למדד לשכר של לפני שלוש שנים למשך חודשיים פה, איזה ביטול סעיף בתקציב המדינה שם - לא משהו משמעותית. אם היו הולכים על השבתה כללית של המשק, כשמי שהיה שובר שביתה היו מטפלים בו כמו שטיפלו במי שהיה שובר שביתה פעם בשנות ה50- ולא היו מפסיקים את השביתה עד שתקציב המדינה לא היה מבוטל והיו מכינים תקציב יחד עם העובדים ויחד עם השכבות החלשות, אז זה היה דבר גדול - אבל השביתות כרגע הן חסרות כל משמעות ועושות יותר נזק מתועלתץ כל הדברים האלה דרך אגב נאמרים מתוך כאב לב גדול, הלוואי וההסתדרות הייתה יכולה לקחת חלק פעיל במאבק. כיום אפילו משרד לטלפונים או אוטובוסים להסעות היא לא יכולה לספק, שלא נדבר על גיוס כוח אדם - ראשי הוועדים בנמל אשדוד הם לא סתם ליכודניקים, אלא חברי ליכוד וחברים של עומרי שרון. לסיכום, צריך לראות איך ממנפים את צה"ל לנושא החברתי-סוציאליסטי-מעמדי ולחשוב איך מצמצם את הנזקים של ההסתדרות, מכניסים אותה לתהליך הבראה ויוצאים עם גוף שאולי יהיה יותר קטן עם פחות עוצמה על הנייר, אבל יתפקד וישפיע על סדר היום הציבורי בישראל.

 

[Azazel]

קודם כל, איזה חלק מ"המשך יבוא"

לא הבנת?

בכל אופן, אענה לשאלתך. לדעתי, שלב מס' 1 בכל סיפור כזה הוא עליה לשלטון של מפלגת שמאל. מפלגה שעבורה חלק גדול מהעם יוכל להצביע, וגם שיכולה להיות בעלת ערכים סוציאליסטיים. לדעתי, יש רק מפלגה אחת שיכולה לעשות את זה עכשיו, וזאת העבודה (אחת מהסיבות

) . כמובן, שחשוב מאוד שהמפלגה עצמה תעשה את מה שתגיד, ולא תצא בקמפיינים של "מושחתים נמאסתם" לפני שהאורבות נוקו ביסודיות. עכשיו, לאחר שהעבודה זוכה בשלטון, היא מסיימת את בניית חומת ההפרדה באופן שלא ישים אוכלוסיות פלסטיניות במובלעות, ובאותו הזמן יכלול את גושי ההתנחלויות העיקריים ( עציון , אדומים, אריאל). זה ביחד עם פתרונות טכנולוגיים דווקא, כנגד הקסאמים, מאפשר לה להשיג שקט בבית. עכשיו, אפשר להתחיל את ריפוי הפנים בקיצוץ חריף במוסדות התורניים, והכשרה מסיבית של אנשים לעבודה בבניה. עתה, התחלת הקמת תשתיות תחבורתיות באופן מסיבי, ע"י השוואת הסטנרטים של מע"צ לסנדרט נפח תנועה של זה של הבנק העולמי למשל. באותו הזמן, הפעלת התחבורה הציבורית בשבת.... ומשם זה כבר מתגלגל. כל הדברים פשוטים מאוד. רק ההתחלה מסובכת. וההתחלה היא הזרמת כוחות חדשים ונקיים למפלגת העבודה, כי פשוט אין בחירה אחרת.

 

[האזרח נמרוד]

מה שאתה מציע

רלוואנטי לתחילת שנות ה90-, וזה באמת מה שרבין ניסה לעשות. אבל קרו כל מיני דברים בארץ מאז, והמפה הפוליטית השתנתה - הכוח של "המרכז" (או בעברית: חברות אופרטוניסטים פסאדו-אידיאולוגים) מתחזק, אומנם שינוי יפלו אבל כל פעם יש קפיצה חדשה, פעם זה מפלגת המרכז, פעם זה הדרך השלישית ופעם זה שינוי...יש תמיד מפלגה של 5-7 שחוצצות בין העבודה לליכוד ומהווה שם לשון מאזניים. מיליון העולים מרוסיה, אוכלוסייה עם אחוזי הצבעה גדולים מאוד - נוטים חזק לימין, וכל מה שמריח מסוציאליזם מגעיל אותם. החרדים שהתחזקו דרסטית, ולא נופלים מ-15 מנדטים בשום סיטואציה (אני מוכן להתערב גם שש"ס עולה בבחירות הבאות בלפחות שני מנדטים על חשבון הליכוד), מה שיקשה על הקמת קואליציה חילונית. ומרצ-יח"ד, שאמורים להיות שותפים טבעיים לקואליציה - נמצאים על הקשרים עם 6 מנדטים. אולי בבחירות נעלה בשניים-שלושה מנדטים, אבל לא יותר, לא בטווח הקרוב עד בינוני לפחות. ולבסוף מפלגת העבודה - הסיטואציה שאתה מתאר דורשת לפחות 40 מנדטים לעבודה. שזה קצת קשה בהתחשב בעובדה שהיא מפלגה מושחתת, מסואבת, ללא כוחות צעירים משמעותיים, שזוחלת לממשלת אחדות, חסרת כל אידיאולוגיה (לדברי שלושה היו"רים האחרונים שלה), מצע של ממש ותשתית בסיסית לכל מפלגה שרוצה לתפוס את השלטון. מפלגת העבודה של בחירות 92, שהיה הניצחון האחרון של השמאל (ואותו הימין קיצר בשלוש יריות), היא שונה לחלוטין מאשר היום - ההסתדרות הייתה בשליטתה, כולל קופת חולים, חברת חשמל, הקצונה הבכירה של צה"ל, בנק הפועלים והנוער העובד והלומד. מה גם שאז המפלגות הגדולות היו מקבלות בצורה תדירה תמיד מעל 35 מנדטים. היום זה בלתי אפשרי, בטח לא כרגע. מה גם שאנחנו חוזקים לסוגייה כואבת מאוד בשמאל, ובמיוחד בשמאל הסוציאליסטי - חוסר מנהיג. שני האישיים היחידים שמתקרבים לזה, ח"כ רן כהן וח"כ עמיר פרץ, לא מצליחים לצבור פופולריות בציבור הרחב - למרות שהם יותר פופולרים משאר האנשים בשמאל, זה בטוח. לסיכום, אתה חוזר לאותה נקודה שהצבעתי עליה כבעייתית - השיטה הרגילה, שהייתה רלוואנטית בכל מדינה מערבית אחרת, של רה-ארגון במפלגת השמאל, רענון השורות, בחירת מנהיג כריזמטי והסתערות על השטח לקראת הבחירות והשקעת כל המשאבים האפשריים והאמצעים העומדים לרשותנו - היא לא מעשית בישראל. אי-אפשר ללכד כאן מספיק שכבות של האוכלוסייה סביב מפלגה אחת ובטח שלא סביב מנהיג אחד. אין לנו תיאודור רוזוולט, אין לנו וילי ברנדט, אין לנו ליאון בלום ואת רבין הם כבר רצחו... כל מפלגות השמאל נמצאות היום בסיטואציה קשה מעין כמוהה, שמצד אחד הן צריכות להתמודד עם סוגיות חשובות כמו הכיבוש, הפרת זכויות אדם, יחסי דת ומדינה, מינהל תקין וטוהר המידת - ומצד שני הן צריכות לעקור מהשורש את הקשר המטמא בין הון לשלטון. שלא נדבר על הסבתוכה הפנימית שלהן, חוסר המימון הקשה (שאין פיתרון באופק), הגורמים האינטרסנטים

 

[Azazel]

תשובה

בטח ובטוח שהיא מעשית... זה שאין מנהיג עכשיו, זה לא אומר שאין מנהיג בכלל. גם הדור הצעיר של הליכוד והימין, הוא עלוב. הם לא היו מצליחים ללא שרון מהגווארדיה הישנה. לגבי יח"ד: כל עוד יח"ד לא מבהירה חד וחלק שהיא מפלגה ציונית, ושהיא נגד הטרור, ולא מראה שהיא נגד סרבנות, אין מצב שהיא תצבור כח, זה פשוט ככה. יכול להיות שלך, אישית, זה לא נעים לשמוע, אבל זאת האמת. בחזרה לנושא של מנהיגות השמאל באופן כללי: פרץ חייב לנתק את עצמו מההיסתדרות, אם הוא באמת מאמין במה שהוא עושה. זה לא שאני נגד ההסתדרות, זה פשוט שעכשיו היא נטל. אם הוא ישים על השולחן מסר מדיני בעל עמדות מרכזיות שמאלה (הצעות ברק+ במקרה של הסכם, התנתקות לפי הגדרתי במקרה של התנתקות), וייקח נבחרת חזקה במפלגה ( או יסתיר חדלי האישים שיש), הוא יכול לקחת, ועוד איך. באמא שלי שהוא יכול לקחת. הוא יכול לשים את עצמו כאנטי-תזה של ביבי, דווקא, ביבי הקפיטליסט המטורף, שהוא גם ימני מטורף בדעותיו המדיניות, ולשים את עצמו כאדם חברתי עם קבלות בעל חזון מדיני שרוב מוחלט של הציבור תומך בו ( ומכיוון שזאת תהיה התבטאות ראשונה של פרץ בנושא המדיני, למעשה, זה יהיה מאוד חזק). עכשיו, צריכים להתקיים 2 תנאים: א) שפרץ הוא אדם אמיתי ובעל דעות חזקות. לא ראיתי בינתיים הוכחה לכך שזה לא נכון, אבל זה גם לא אומר שזה נכון, דווקא. ב) שפרץ יקרא את השורות הללו.

 

[האזרח נמרוד]

עמיר פרץ והדור הצעיר בעבודה

בליכוד יש בחורצ'יק אחד, שעכשיו הוא שר האוצר, לפני זה היה שר החוץ, שתמיד מוביל בסקרים, לוקח בהליכה את כל הקופה, זוכה לתמיכה מאסיבית של המתנחלים גם כשהוא מצהיר שהוא תומך בהתנתקות, יקיר האליטות הכלכלית בישראל ואשף תקשורת ממדרגה ראשונה - איש הגווארדיה החדשה - בנימין נתניהו. שמעת עליו? הוא אפילו היה פעם, לא כל כך מזמן ראש ממשלה... הדיון פה הוא לא על יח"ד, אלא כיצד ניתן להקים ממשלת שמאל יציבה עם קואליציה רחבה שתאפשר לה לכונן מחדש את מדינת הרווחה, לסיים את הכיבוש עם מרווח תימרון מספיק לביצוע כל האתגרים הלאומיים הללו. במאמר מוסגר, ואני מפציר בך שלא להפוך זאת לדיון, יח"ד הצהירה באופן חד משמעי שאינו משתמע לשתי פנים - ואני אומר זאת בתור לא-ציוני - שהיא מפלגה ציונית, בנוגע לסרבנות לא נקבעה עמדה רשמית (וגם לא תיקבע, כדי לשמור על עמימות, כמו הגרעין הישראלי), לגבי ההתנגדות שלה לטרור - כנראה שלא משנה כמה פעמים יוסי שריד יגיד שערפאת הוא טרוריסט חדל אישיים, שרן כהן יתקוף את החמאס והג'יהאד ברדיו ובטלוויזיה- תמיד יאשימו אותנו שאין לנו אחות. ההצעות שלך לגבי יו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ, שהן יפות ונכונות - הן חלק מצומצם מאוד מהפיתרון לבעיה. ראשית מכיוון שמפלגת העבודה, כפי שאתה ציינת בעדינות ואני אומר ברי"ש גלי, היא מפלגה רקובה, נגועה בשחיתות, חסרת כל אידיאולוגיה שהיא (מה שנאמר על ידי שלושת היו"רים האחרונים שלה בפומבי), ללא סניפים מתפקדים, עם בית מפלגה שנראה כמו החדר אוכל של גבעת חביבה ותודעה מעמדית ששואפת לאפס. לשקם את מפלגת העבודה זה דבר שרבים וטובים ניסו לעשות לפניך ידידי היקר, משולמית אלוני ויוסי שריד ועד עוזי ברעם ואברום בורג, דרך אורה נמיר ויוסי ביילין. אני בספק רב אם ניתן לשקמה, ובטח שבפרק זמן של פחות מעשור. מה גם שלא ברור איך ניתן לדאוג שהעבודה בראשות פרץ, בתסריט הדמיוני שלך, מקבלת לפחות 40 מנדטים ויש עוד 21 מנדטים מינימום שיתמכו בממשלה בכל צעד ולא יברחו כשיהיה צריך הצבעות הרות גורל. את יח"ד כבר הספדת, את ש"ס אתה לא רוצה לראות ממטר, עם הערבים הלא-ציונים אתם לא מוכנים אפילו לשבת למו"מ, איך זה יקרה בדיוק

מה גם שעד כה התעסקנו בפוליטיקה הקטנה, היום-יומית, הסזיפיה של הוויכוחים הקטנונים - לא נגענו בסוגייה האמיתית, והיא כיצד מפלגת העבודה משתחררת מההון? נתתי את הדוגמא של עו"ד רם כספי, שעד היום הוא מקורב ונחשב מידידיו האישיים הן של שמעון פרס והן של אהוד ברק המתקמבק בנוגע להצעת חוק למס ירושה. אז תהיה ממשלת שמאל, היא תעשה כמה רפורמות קלות, תקל על המצב, תוריד את כמות המובטלים, תשקיע עוד כמה מיליונים בחינוך ובתשתיות - אבל לא ננתק את הקשר הגורדי בין ההון והשלטון, וזה הרי מהות הדיון כאן, זה לב העניין.

 

[Azazel]

ביבי?

זה לא אותו אחד שהפסיד ב20 הפרש לברק? עד עצם היום הזה שרון לוקח את ביבי בסקרים. עכשיו לגבי מפלגת העבודה, כל מה שציינת הוא נכון. השאלה היא, האם יש לך אופציה טובה יותר? לא, אינני רואה. ומפלגת העבודה תשתחרר מההון ברגע שתרצה לעשות את, כלומר כשתהיה לה מנהיגות שתרצה לעשות את זה.

 

[Azazel]

תוספת לגבי העולים.

כאחד שחי בעולם הזה (עליתי בגיל 5 וחצי), אני צריך להגיד לך כך: א) העולים לא נגד סוציאליזם, אלא נגד ה"תבוסתנות" של השמאל. זה רק מראה עד כמה פעולותיה של מעצמת-על קלות יותר מאשר של מדינה קטנה כמו שלנו. ב) בזמן אחרון, בערוץ ישראל פלוס (בבעלותו של מר לבייב, כמובן), ישנה פרופוגנדה אנטי-היסטדרותית עצבנית, כך שהדבר יוצר התנגדות להסתדרות (הם בונים על הכעס נגד השביתות)

 

[האזרח נמרוד]

סוגיית מיליון העולים מברה"מ

היא יותר מסובכת מאשר הדיון הקטן הזה, ומן הראוי לקיים דיון נפרד ומלומד עליה. מיליון העולים הללו מורכבים מגלי עלייה שונים, מאלה שהתחילו בשנות ה70- ועד הגל המשמעותי האחרון שהתרחש מייד אחרי פירוק בריה"מ בתחילת שנות ה90-, שלהי ממשלת שמיר ותחילת ממשלת רבין (זצ"ל) השנייה. הם באים מאזורים שונים (מי שבא מהקווקז שונה ממי שבא ממוסקבה), מתרבויות שונות, מעמים שונים, ממסורות שונות, ופרט לשפה ולדגל האדום שנאנס להתנוסס מעליהם במשך שנים המשותף בינהם לא רב כפי שרוב הציבור הישראלי הרחב נוטה לחשוב. העלייה מרוסיה לא סובלת את האיזוכר של המילה סוציאליזם, למרות היותה אוכלוסייה מוחלשת שנפגעת מאוד מהיותה אוכלוסיית מהגרים משמיטת מדינת הרווחה מתחת לרגליהם, הם נחרדים מעצם המילה - ולא מדובר במקרים בודדים. האחד במאי והדגל האדום נראים להם כסמל מתועב ומרוב טחינת שכל על "סולידריות חברתית" מקומיסרים בבתי הספר ובתנועות הנוער הקומוניסטיות הם כבר הפכו למנצולי קפיטליסטים מרצון. וזה בנוסף לאיסמלמופביה שטבועה בחברה הרוסית, משהו שהתחיל עוד לפני הקמת ברית המועצת בכלל. גם התדמית התובסתנית של השמאל לא בדיוק עוזרת כפי שאמרת. ההסתה האנטי-הסידרתותית בערוץ "ישראל פלוס" (9*פרסומת סמוייה* בממיר הדיגטלי של HOT) היא רק הסיפמטום לבעיה הקרדינלית - שליטת כלי התקשורת בידי בעלי ההון. ובמקרה שלנו - בעלי הון בעלי טיות לאומניות, גזעניות וקסנופוביות. כשמדובר בתקשורת בשפה הרוסית, למעלה מ28- עיתונים רשמיים, ערוץ טלוויזיה אחד ולפחות עשרה תחנות רדיו חוקיות ופירטאיות, המצב חמור עוד יותר - שם לא רק יש קפיטליזם קיצוני, אלא גם גזענות חסרת תקדים. בעיתון ווסטי למשל, בתחילת האינתיפדה, הופיעה כתבה בעמוד הראשי שעונה לכותרת: "כיצד לזהות ערבי - המדריך המלא". מזכיר אירועים אחרים במרכז אירופה בשנות ה20-... כדי להעביר את השלטון הרוסי צד נצטרך למטה מיוחד רק לצורך זה - שיאחד את כל השמאל, מחד"ש ועד העבודה, כולל מימון עשרות מיליוני שקלים, שיכלול גם הקמת מערך תקשורת (טלוויזיה, אינטרנט, רדיו) עם אוריינטציה שמאלית, גם מרכז להפצת פרופוגנדה פוליטית ייעודים וגם תשתית חינוך לא-פורמאלית מגיל צעיר מאוד, אולי במסגרת אחת מתנועות הנוער.

 

[doresh shalom]

תגובה ../images/Emo41.gif

אממ... באופן עקרוני אני מאמין שמהפכה לא אלימה יכולה לבוא מהפרלמנט/בית הנבחרים/הכנסת במקה שלנו, לרוב בעקבות לחץ ציבורי. דוגמאות לכך אפשר לראות במהפכת הקטיפה ובמהפכה המהוללת. לגבי היישום של זה בישראל, עד כמה נדוש שזה יישמע, אני מאמין בחינוך לטווח הארוך, והפגנות לטווח הקצר. אגב, קבל ח"ח על ההודעות היה לי מאוד מעניין לקרוא אותן

 

[דור לוי]

ראיתי הון-שלטון קפץ לי הפיוז...../images/Emo41.gif

שלום לכולם, למרות שאני לא רואה עצמי כשמאלי, ימני או כל תגית אחרת (טוב נו, יש לי שתי ידיים שמאליות אבל זה לא נחשב...

) ברגע שאני רואה במומלצים הון-שלטון קופץ לי הפיוז... לדעתי, 1. חינוך, זה דבר נכון ויפה, אבל אילו מסרים רוצים להביע בחינוך? מה דעתך בתור התחלה לבדוק את המסר שישראל היום אינה מדינה דמוקרטית אלא אוליגרכיה? היה שרשור כזה בקהילת רפורמה כלכלית. היו שני אנשים שהציעו בהסתייגות שאולי ישראל היא דמוקרטיה וצריך לחפש מחקר בנושא... עכשיו רק לחשוב על המורה שינסה לאמר דבר כזה בכיתה. לחשוב על התלמיד שינסה להגיד... 2. מאבק ציבורי: לצורך מאבק, צריך להיות מסוגלים לוותר על הסקטוריאליות ולרכז כוחות. וכאן השאלה, מה הגבול שלך בויתור? עד כמה באמת מוכנים לרכז כוחות. נניח שאנחנו מסכימים שהבעיה המרכזית היא השחיתות וקשר הון-שלטון. האם תהיה מוכן לעמוד יחד בהפגנה, עם הגרועים שבאויבך הפוליטיים? האם תהיה מוכן לשתף פעולה עם משה פייגלין מחטיבת מנהיגות יהודית בליכוד? ומה עם אנשי מולדת? אולי כהנא? אני לא מבקש ממך תשובה, גם אל תבקש ממני תשובה - פשוט תחשוב לעצמך. 3. מבלי לסתור דברי אחרים, נראה לי שחשוב להכיר את השפה הכלכלית. לדעת להציע הצעות, לדוגמא בתחומי המיסוי למשל אבל לא רק, שהסיבה היחידה להתנגדות להן היא קשר הון-שלטון. בבנק ההצעות של קהילת רפורמה כלכלית אנחנו מנסים לרכז ולבדוק הצעות כאלו. זהו לבינתיים ... מוזמנים לפורום ולעשייה...

 

[Azazel]

תודה רבה על הכרתך לי את הפורום שלך

אבקר בו בזמן הקרוב.

 

[doresh shalom]

אני בהחלט מסכים, ../images/Emo41.gif

שישראלל אינה מדינה דמוקרטית, ברובה, לגבי מה היא כן, גם אני נוטה לכיוון אוליגרכיה/יות אבל אני לא בטוח, אני חייב לציין שהשרשור מאוד מעניין. אגב, בתור תלמיד, אפשר להגיד דברים כאלו, כל עוד הניסוח מספיק לא מובן, בלא להענש

.

 

[Azazel]

ישראל היא מדינה דמוקרטית

באותה מידה כמו ארה"ב ומערב אירופה. אתם לא יודעים כנראה מה זה אוליגרכיה.....

 

[Antropus]

ישראל לא "כמו ארה"ב ואירופה"

ישראל היא מדינה שבה מאסרים ללא משפט הם עניין נפוץ וגזענות מוצהרת היא דבר שבשגרה. ישראל היא דמוקרטיה, אבל כזאת שמוכנה לשלול אזרחות מאזרחיה. דמוקרטיה שחלקים נרחבים ממנה לא נמצאים בפיקוח המדינה למרות שהחלקים הנ"ל בבעלותה. אתה צודק היא אכן דמוקרטיה. בינתיים.

 

[Azazel]

מאסרים ללא משפט הם

עניין נפוץ ברוב הדמוקרטיות במצב מלחמה. גזענות מוצהרת היא דבר שבשגרה: כן, אבל לא ע"י מוסדות החברה, או הממשלה. שם קיימת אפליה, אבל היא איננה גזענית. -מדינה בהחלט יכולה לשלול אזרחות מאזרחים שלה, אין שום דבר לא דמוקרטי בזה, בנסיבות מסוימות. -החלק האחרון הוא לא מובן לי. על מה אתה מדבר, על השטחים? הם לא תחת בעלותה, והמדינה גם לא אומרת שהם כאלו.

 

[Antropus]

המלחמה נמשכת כבר

56 שנים (עם כמה הפסקות קצרצרות). מוסוליני רצה מלחמה רק פעם ב- 25 שנים. טוב שאנחנו לא פשיסטים. - דווקא כן ע"י מוסדות החברה! זה התבטא בחוק דרוקמן, הידוע לשמצה. אמנם שהחוק עבר, אבל הוא הוצע ע"י הכנסת (הגוף המייצג) ובתחילת דרכו קיבל את ברכתה של הממשלה (הגוף המבצע).זו כבר גזענות מוצהרת. - מדינה יכולה לשלול אזרחות רק אם לאזרח יש אזרחות/תושבות אחרת. למדינה אסור להותיר אנשים ללא מעמד כלל. בגלל שלא שמעתי אף אחד מבטיח לטרוריסטים ערבים-ישראליים "אזרחות" פלסטינית, אני מניח שהכוונה להותירם חסרי זכויות. - התכוונתי למועצות תעשיינים שנפוצות בעיקר בנגב (לדוגמה: רמת חובב). רק חלק קטן מהשטח שתחת פיקוח המועצה נמצא בבעלות התעשיינים. המצב האבסורדי הוא שלמפעלים ריבונות על שטח שבבעלות הציבור. - לא הבנתי למה האפליה הקיימת איננה גזענית. אנא הסבר/פרט/נמק. נ.ב. מה שמטריד אותי במיוחד זה לא הסעיפים הספציפיים, אלא המכלול. משום מה, בזמן האחרון המצב נראה יותר ויותר אבוד.

 

[Azazel]

....

נכון, המלחמה נמשכת.... בגלל זה כל זה קורה. ויופי של התייחסות לא קשורה לכלום למוסוליני. מדינה יכולה לשלול אזרחות, גם ללא אזרחות אלטרנטיבית. כל אמירה שלך לגבי אי-נכונות, תדרוש הוכחה והסבר מעמיק. ואגב, הזכויות שנעלמות הן זכויות האזרח, ולא זכויות אדם ( למרות שגם כאלו נשללות מאנשים, ע"י דברים כמו מעצר, וכדומה) הדבר האחרון לא קיים באירופה, אבל בהחלט קיים בארה"ב. באירופה הדבר לא קיים בגלל שאין מקומות מאוכלסים באופן דליל. אגב, המפעלים |הגדש|לא מפעילים ריבונות. אין לרשויות מקומיות בארץ ריבונות, אנחנו לא קונפדרציה. המכלול מדאיג גם אותי, אבל לא בגלל איבוד דמוקרטיה, וזכויות, אלא התפרקות החברה...