המשך לתגובה הכלכלית
[שוב פעם הסליחה עמכם על ההודעות הארוכות והטרחניות שלי. אני מבטיח לקחת קורס בתימצות אחרי הצבא] גרהארד שרדר אומנם שומר על רטוריקה שמאלית, בניגוד לבלייר שכבר מזמן משתמש במטבעות לשון קפיטליסטים, והתנגד למלחמה בעיראק והאשים את בוש בחיפוש אחר נפט - אך בתחום מדיניות הפנים הוא מבצע "רפורמות" (מילה שמשתמשים בה לכיבוס מילה חמורה הרבה יותר, שאינני בטוח אם היא "הרס" או "גזל". הרס הכלכלה וגזל כספי ציבור) שלטענתו, כמו שר אוצר מסויים, חייבים לעשות מזמן על מנת להציל את הכלכלה הגרמנית ולהצעיד אותה למילניום החדש. שלל הרפורמות מכונות Agenda 2010, משום שהיא אמורה להסתיים עד שנת 2010, והיא כוללת בין השאר הורדת הסיבסוד על הרפואה הציבורית בגרמניה (שהייתה פאר לרפואה ציבורית יעילה, ששילבה בין מתן שירות ברמות גבוהות מאוד לכלל האוכלוסייה תוך שמירה על חוסר סרבול המערכת ומניעת שחיתיות וסיאובים), קיצוץ דמי האבטלה (גרמניה סובלת שנים מאבטלה כרונית, בעיקר במזרח, בגלל סיבות ברורות) והורדת המיסוי על התאגידים וחברות הענק (מה שיוביל בטווח הנראה לעין של השלוש-ארבע שנים הקרובות לדילול משמעותי של הקופה הציבורית, וכתוצאה מכך - כפי שהקפיטליזם עושה בכל מקום - קיצוץ בשירותים שניתנים לציבור). שרדר, לעומת בלייר, סובל מאופוזיציה חזקה מאוד בתוך מפלגתו ולאחרונה נאלץ להתפטר מתפקיד היו"ר ולהישאר כקאלנצר מטעמה, העביר את השרביט כתוצאה מלחץ פנימי לסוציאל-דמוקרט בעל הכרה מעמדית שמנסה להילחם בסחף ולהחזיר את ה-SPD לקווים אידיאולוגים סוציאליסטים. המריבות הפנימיות האלה ב-SPD, בין הממשלה לבין המפלגה, גורמות לכך ששרד שכיהן שתיים-שלוש קדנציות - הולך ליפול חזק בבחירות הקרובות ע"פ כל הסקרים והדעות, וכבר עכשיו בכל הבחירות למדינות (גרמניה היא פדרציה, כמו ארה"ב, ונערכות בחירות לממשל של כל מדינה) עד כה ה-SPD הפסידו, אבל במדינות שנשלטו מאז ומעולם - עוד מהמאה ה-19 - ע"י הסוציאל-דמוקרטים. כל המאבקים התקשורתיים שנעשו, מפראנהייט 11\9 ועד לבולדוג (עונה 1 ו-2) לא הצליחו - וגם לא יצליחו - לפתור בצורה רדיקלית את המצב. הם מסירים אנטנה מכאן, מזיזים מזהם משם, תורמים לנפילתו בבחירות של נשיא זה או אחר - אבל את עצם השיטה, את עצם הקשר המטומא והמסריח שבין הון ושלטון, הם לא מתירים. ההפגנות, שתומר דיבר עליהן, אולי יגרמו למיתון הקיצוץ בתקציב הקרוב או אפילו יגדילו קצת את תקציב החינוך לשנה הקרובה - אבל המערכת עצמה, כמערכת שמשרת את בעלי ההון, לא תשתנה. אם לא נמצא פיתרון תיאורטי (במסגרת הריאליה) לביצוע ההתנתקות של הכסף הירוק מהממשלה האפורה - פיתרון רדיקלי (מהשורש) והוליסטי (כלל-מערכתי), לא נתקדם מהותית לשום מקום. נמשיך להיפגש כל שנה מול משרד האוצר יחד עם האימהות החד הוריות, הגימלאים, המורים, הסטודנטים, חברי מפלגות שונות וכמה לובשי חולצות כחולות. בסופו של דבר זה יהפוך לעצרת הזיכרון הכללית לזכר יצחק רבין זצ"ל, שכבר מזמן היא לא אירוע זיכרון בעל משמעות פוליטית או ממלכתית אלא למפגש חברתי ואירוע פנויים-פנויות של השמאל. אין לי תשובה לשאלה כיצד עושים זאת - לכן פתחתי את השרשור הזה. בזמנו התנועה הקיבוצית חשבה כי אין אפשרות להשפיע על כלל המדינה, לכן יש להקים יישויות כלכליות עצמאיות שיישמו בתוכן את הסוציאליזם הדמוקרטי, וכך הם עשו, אך גם בשיאה של התנועה הקיבוצית - בימים שהיא הייתה רווחית, יצרנית, יוציאה איישו את הקצונה הבכירה של צה"ל ולובשי הסנדלים היו האליטה התרבותית-פוליטית של ישראל, היא לא השפיעה על מצבם של כלל אזרחי ישראל. היא תרמה כספים למוסדות חשובים, תמכה בחקיקה סוציאלית בכנסת ויצאה בהמוניה לאירועי האחד במאי - אך היא לא פתרה את הבעיה לכלל האזרחים. מדינת הרווחה הישראלית, שהתקיימה ברמה זו או אחרת עד אמצע שנות ה-80, רוסקה וחוררה לחלוטין ע"י שלטון הליכוד ואחר כך, בצורה מתונה ואנושיות יותר, ע"י שלטון העבודה. מדינת הרווחה לא הוכיחה את עצמה כעמידה מספיק לעמוד בטלטלות הפוליטיות, וגם הציבור נזכר להתגעגע אליה באיחור של 20 שנה, ועדיין מצביע לאותה מפלגה ולא עושה את ההיקש הלוגי הפשוט והמתבקש. בתקווה כי יוצעו רעיונות חדשים, הצעות להדרת רגליהם של בעלי ההון ממסדרונות השלטון בצורה דמוקרטית ובסיס תיאורטי לפעילות, נמרוד
