הקשר בין רוחניות לבין להיות אדם טוב

[lightflake]

הקשר בין רוחניות לבין להיות אדם טוב

פעמים רבות נאמר שיש קשר ישיר בין רוחניות לבין להיות אדם טוב יותר
שלהיות רוחני זה בהכרח אומר לנסות להיות טוב יותר...

אבל אני רוצה להעלות פה שאלה
האם כל הבעיה שאנו חווים בחיינו, זו שנוצרת עקב האשליה שאנו נתונים בה, האם לא נרמז בספר בראשית שכל הבעיה התחילה מהבחירה שלנו בטוב, יותר מדויק מה"דעת טוב ורע" וזה כמובן גורר בחירה
בתרבויות רבות ראיתי שמדובר על אותה "בחירה"
אז אצלנו זה מה שגורר את הגירוש מגן עדן (בהחלט ניתן להשוות את זה לכניסה לסמסארה)
משורר סיני כותב "עשה את הבחירה הקלה ביותר, ושמים וארץ מופרדים לנצח"
מדוע הוא כה נחרץ לגבי עניין הבחירה?
בספר על סיפורי זן הופתעתי לקרוא על אחד ממורי הזן שהיה אומר: "רק היה לרגע אחד ללא טוב ורע"
בסיפור הודי אחד אומר החכם שהוא לא דוחה דבר ולא אוחז בדבר...

כך שנושא הבחירה האישית חוזר על עצמו כדבר מרכזי ביצרת האשליה (הבורות)
אפשר גם בסגנון החקירה העצמית לשאול מיהו זה שחושב שהוא הבוחר?
ז"א שבשביל שתגיד על דבר מסוים זה רע ועל דבר אחר זה טוב, אתה חייב לנקוט עמדה מסויימת והעמדה הזו היא איזושהי דמות זמנית אשלייתית לחלוטין שאתה מזוהה עמה על מנת שתוכל לדעת טוב מול רע...

אז אני תוהה האם "לנסות להיות אדם טוב יותר" באמת מועיל במשהו לדרך הרוחנית
או אולי רק מחזק את האשליה

מה דעתכם?

 

[ינוקא1]

בוקר טוב.

כפי שכתבתי בשבוע הקודם , אני חושב שההזדהות היא הבעיה.

אין בעיה בלבחור בטוב כשלעצמו.

הבעיה היא בלהפוך את הטוב ורע לערכים מוחלטים : דהיינו להיצמד לתבנית שנראית לנו טובה , מבלי יכולת להבין שלפעמים הטוב יהיה בדיוק ההיפך.

הבעיה היא להפוך את הבחירה בטוב ל"פנאטיות".
(פנאטיות היא בעצם הידבקות חזקה מאוד לתבנית , ללא שום "רוחניות" אמיתית) .

האידאל הוא בסופו של דבר להיות "מחובר" ולא לפעול לפי תבניות הטוב והרע המקובלות אלא לבחור דברים לפי ההשראה שעליך.

ועם זאת - בהתחלה חייבים תבניות.
אפשר להשתחרר מהתבניות רק אם משתפים איתן פעולה ועולים בכל פעם מתבנית לתבנית עדינה יותר.

 

[lightflake]

אגב אני לא מדבר על פעולה

לדוגמא, פעם הייתי בבריכה, סתם עמדתי במים כאשר פעוט הלך לכיוון המים ונפל פנימה לתוך הבריכה לידי. כיוון שראיתי את זה והייתי בדיוק שם אז כמובן שמיד פשוט הוצאתי אותו מהמים ואז אמא שלו כבר ראתה ולקחה אותה, אז למרות שהיא היללה אותי ש"הצלתי את חיי בנה" מבחינתי לא היה פה אפילו משהו שיכול להקרא "מעשה טוב", אני בטוח שגם אם זה היה מאפיונר שרגיל לפגוע באנשים הוא היה פועל באותה צורה ספונטנית, אני אפילו יכול לומר שבכלל לא אני פעלתי, זו הייתה פשוט הפעולה הנדרשת לאותו רגע אז היה ברור מאוד מה לעשות ואפשר לומר שזה פשוט "נעשה מעצמו".

אולי הדוגמה הזו מתחברת למה שאתה כותב לגבי "להיות מחובר", אבל הכוונה שלי היא שמחובר זה פשוט להיות ברגע ואז אתה פנוי לפעול כשזה נדרש, אין פה שום קשר לבחירה לעשות את הטוב. אתה יכול לומר שזה חלק מהטבע שלנו כמו שבטבע שלנו להגן על עצמנו, נאמר אם אני רואה עץ שמתמוטט עלי אני אברח ואציל את עצמי, אותו דבר בפעולות למען אחרים שנעשות בספונטאניות.

 

[ינוקא1]

אכן - וזה האידאל הדאואיסטי.
להיות "מחובר" ולעשות את הטוב כ"טבע" ולא כמעשה טוב.

גם ביהדות אני חושב שרואים את זה בערך של "מצווה לשמה" - לעשות מצווה בשביל עצמה , כמעשה טבעי לחלוטין ולא בגלל "שכר" או משהו בסגנון.

אבל כל עוד אנחנו פחות מפותחים , אנחנו צריכים "תבניות".
אז יש ערך לעשית "מעשה טוב" גם באופן כפוי. על זה אומרים שלעולם יעסוק אדם במצוות ואפילו "שלא לשמה" כי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

 

[neophile]

זה הבדל שבין חסד לרחמים

בדיוק לפני יומיים קרה לי משהו מעניין במונית שירות , נסעתי לכיוון תל אביב והיו שני נהגים במונית שבדיוק עשו חילוף ... בזמן הנסיעה , העבירו כספים אחד לשני וכו'
והנהג נסע בגלל זה מאוד לאט ובאופן כללי אחד מהם דיבר חזק מאוד בצורה בלתי נסבלת , בדיוק גם נורא רציתי להגיע מהר לאנשהוא .

אז הערתי לנהג שיסע כבר ושהמונית זה לא משרד , אז השני בדיוק התחיל לרדות בי - אף פעם אל תאיץ בנהג זה מסוכן ( בזמן שהוא נסע אולי על 40 קמ"ש) ודברים מהסוג הזה .

אחרכך שתקתי .
בדיוק לפני זה בתחילת הנסיעה איזה אישה אחת ביקשה שיעצרו לה בכתובת מסויימת ואז הנהגים אמרו שהם לא מכירים כתובות אלה רק רחובות והאישה ככל הנראה לא היתה במצב נפשי טוב בקיצור הם התווכחו שם סתם על כלום .

אבל אחרכך , אחרי שהנהג ההוא השתיק אותי , בכל זאת הזכרתי לו לעצור לאישה ההיא והוא במלוא החסד ביקש מהנהג השני שיעצור לה .

חשבתי לעצמי איזה חוצפן הוא שהוא מדבר בחסד שכזה ... כי הרי אני זה שהזכרתי לו ובלעדי הם היו שוכחים אותה וזה היה מוביל לחוסר נעימות נוסף .

אבל אז חשבתי לעצמי ... אולי באמת הנהג הזה עשה עם האישה הזאת חסד אבל אני עשיתי איתו רחמים .

 

[ינוקא1]

 

[Mist2]

בחירה

כל עוד אין לאדם רצון, אין לו גם אפשרות לבחור.
הכל קורה לו, ואחרי שהכל קורה, הוא מספר לעצמו, שהוא בחר והוא עשה או שהוא בחר להימנע לא לעשות ועוד.

בדרך כלל, אם נתבונן בצורה מספיק מעמיקה, נגלה שכל "בחירותיו" של האדם הן פניות לכיוון שבאותו הרגע נתפס כקל יותר - בעל חיכוך קטן יותר - סבל קטן יותר. דבר שבהרבה מקרים בדיעבד מתגלה כשגוי.
בזמן "הבחירה" האדם אף יכול לומר לעצמו שהוא בוחר במשהוא שמבחינתו נחשב לקשה יותר, אך לאמיתו של דבר האופציה האחרות קשות ומסובחות יותר, רק שהוא לא רואה זאת.

עשיית מעשים טובים יכולה לעזור לאדם להשתפר גם מבחינה "רוחנית", אך לא מדובר בכלל. ישנם הרבה אנשים שינהגו בצורה "טובה" כיוון שזה מה שמצפה מהם הסביבה, כיוון שזו המכניות שלהם ועוד...

ברוב המקרים ניתן לומר שאדם שהגיע להתפתחות רוחנית גבוהה, פעולותיו יראו לנו כפעילויות טובות, אך הרבה פעמים אנו לא נבין את סיבת מעשיו, ולפעמים דבריו יראו כסתירה ל-טוב ואף כמעשים מזיקים...

 

[lightflake]

 

[אבי בכר 2005]

לעשות את הדבר הנכון על פי הגישה

לא על פי התוצאה

לא חשוב מה אתה עושה כל עוד אתה כנה עם עצמך שכוונתך טובה.

יחד עם זה, זה לא מספיק, כיוון שהמערכת כולה מבוססת על תבניות והרגלים שמנחים את הכוונה, המעשה והתוצאה.

אם ההרגלים מבוססים על ראיה חלקית או מעוותות של העולם המעשים והתוצאות יהיו בהתאם.

ג'ושו אומר - אם האדם הנכון מלמד את הדרך הלא נכונה הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך לנכונה.
אם האדם הלא נכון מלמד את הדרך הנכונה הדרך תעקוב אחרי האדם ותהפוך ללא נכונה.

אז מה עושים?

משקיעים את המאמץ הנדרש על מנת לפתח ראיה נכונה.

כשיש ראיה נכונה אין צורך להתאמץ להיות אדם טוב, זה כבר קורה מעצמו.

 

[lightflake]

מסכים אבל הנקודה שרציתי להעלות פה

היא דווקא לבדוק האם הזדהוית מסויימות שנובעות ממחשבה ש"עלי להיות אדם טוב" או "אני צריך להתנהג כך וכך..." מזיקות לתהליך הרוחני האמיתי שבו האמת לא תמיד תתאים למושג שאנחנו קבענו לגבי טוב ואז דווקא אותה מחשבה שעלי להיות אדם טוב מפריעה ומזיקה לאדם בדרכו למשהו אמיתי שהוא מעבר לטוב ולרע כפי שהם מוכרים לנו (מי שעדיין לא בודהה)

דוגמא הכי פשוטה למישהו שעולה בו כעס גדול על משהו נגיד מישהו עשה לו אבל הוא כבר הרגיל את עצמו לא להביע כעס על חברים כי הוא אמור להיות "אדם טוב", כמובן שכל אחד והמושגים שלו למה זה אדם טוב אבל בעקרון כל עוד אנחנו חיים על פי מושגים כלשהם אלו עדיין לא חיים לגמרי באמת הספונטנית

 

[אבי בכר 2005]

תראה איך אתה מתאר את המצב הזה

אתה בונה סט, מעמיד עליו דמויות ורעיונות שמגדירות את הסיטואציה שכל כולה מוכוונת להיות בעיתית ושואל האם מצב זה הוא בעייתי או לא.

זה כמו שאומר לך - אם יציעו למכור לי אופניים עם גלגלים מרובעות, כדאי לי לקנות? מה אתה אומר?

עזוב את הסיפור התאורתי הזה
עוד לפני שאתה עושה רשימת מכולת של כל סיטואציה אפשרית עם כל מצב רוח אפשרי ומנסה לנתח את התגובה הנאותה בה ולפי איזו אסכולה
כאילו שאם תנתח מספיק מקרים תדע לנהוג נכון בכל המקרים

אין תואר בלנהוג נכון
כל אחד יודע מה נכון, איזו פעולה תפעל בהרמוניה עם הסביבה ואיזו לא, איזו היא טובת הכלל ואיזו מפרידה ומפלגת.

במקום להיות אדם טוב נסה לראות את עצמך האדם הנכון במקום הנכון
כל מקום הוא המקום הנכון אז אתה כל הזמן האדם הנכון.

אתה הבאת דוגמא מצויינת ללהיות האדם הנכון במקום הנכון.

 

[lightflake]

זה לא סיפור תיאורתי

זה תיאור מצב אנושי נפוץ
ברור שאני בונה דוגמה אבל היסודות מעוגנים בחווית המציאות וזה כדי להבין איך אני יוצא מהתסבוכת לאחר שכבר נכנסתי אליה
אתה מדבר ממקום של כבר אין שום תסבוכת
שזה יפה מאוד, פשוט, נקי, ...
רוב האנשים נכנסים לתסבוכת שניה אחרי שהם פותחים את העיניים בבוקר ויוצאים ממנה רק שניה לפני שהם נרדמים בחזרה בלילה

טוב, אולי זה רק אני

 

[אבי בכר 2005]

העצה שלי אליך היא בכיוון אחר

במקום לנסות בכל פעם לצאת מהתסבוכת
נסה לראות בכל סיטואציה את הטוב
הסיטואציה הזו היא נכונה, עכשיו עליך רק לפענח באיזה אופן היא נכונה.
צא מנקודת הנחה שהיא נכונה גם אם אתה לא מבין למה היא נכונה.
אם היא נכונה אין מה לברוח או לצאת ממנה.
נהפוך הוא השאר בה ולמד אותה בחדווה.

 

[neophile]

גם לא "לנסות להיות אדם טוב יותר"

לא מחליש את האשליה .

 

[neophile]

אני ממש לא מבין את אופן החשיבה שלך פלייקי

אתה מעלה שאלות טובות לדיון אבל מסיים באקורד צורם ודואליסטי להחריד של "או שזה מחזק את האשליה או שלא "

אתה לוקח את עניין האשלייה יותר מדי מילולית לדעתי , זה בסך הכל אופן חשיבה מסויים שתורם לעבודה הרוחנית זאת לא אמת אובייקטיבית ששוללת עבודה רוחנית בטוענה שכל עבודה היא תוצר של איזה התאבכות אשלייתית באוקיינוס התודעה האינסופי ..

 

[lightflake]

זו בדיוק הנקודה של כל מורי הנון-דואליות

שכל עבודה, כל מאמץ בכל כיוון שהוא יהיה תנועה החוצה ממה שכבר נמצא ולשם תמיד מופנית האצבע

הבעיה היא שהתרגלנו להיות במאמץ מתמיד כדי לבנות זהות (ואת זה שכחנו) ואז לנסות לשנות אותה,
במקום לחזור בחזרה אל אי-מאמץ שהוא הטבע המקורי שלנו

 

[Mist2]

לפי הבנתי

אף אחד לא התרגל לשום מאמץ, אף אחד לא עושה שום מאמץ!
כולם מספרים לעצמם שהם מתאמצים ושהם זקוקים להפסיק להתאמץ.

כפי שאותו אדם ממשל המערה שהיה כבול כל חייב על מקומו, ברגע ששחררו אותו, ואפשרו לו לעלות על פני הקרקע, הוא גילה שזה מאמץ! וכל מה שהוא עשה עד כה, היה רק לחלום על מאמצים.

אז לפי דעתי, המאמצים עליהם אני ונאופיל מדברים, הם לא המאמצים שאתה ומוריך מדברים.

 

[lightflake]

קל להבין את אי ההתאמה הזו

כשאדם מזוהה עם תבנית מסויימת של אישיות אז יש לה משיכה או התמדה ואז יש צורך בהשקעת אנרגיה כדי לצאת מהבור הזה
אני מדבר על כל התהליך

תדמיין אבן שנופלת מהר ובדרך נופלת לבור אז למרות שהיא נמצאת עדיין במורד היא תקועה בבור וצריך אנרגיה זמנית על מנת לצאת מהבור ואז תמשיך הנפילה.
אז אתה מדבר על הבור ואני מדבר על כל הנפילה

 

[ינוקא1]

גם כדי להרוס

את הבניין האישיותי הכוזב , צריך מאמץ ותרגול מסוים.
הבניין הזה מתוחזק ונבנה דרך מליוני ומליארדי שנות אבולוציה ! אפשר כל כך בקלות "להעלים" אותו ?

אינני מכיר אף התקדמות שאיננה כרוכה ב"עבודה" מסוימת.
גם כאשר נחש משיל את הנשל שלו , זו לא עבודה קלה.
כל שכן להשיל את מכלול הדעות והמחשבות והרגשות שמרכיבות את האישיות שלך.

בצ'י גונג , האידאל הוא ללמוד "תנועה ללא מאמץ".
ובכל זאת כדי להגיע ל"תנועה ללא מאמץ" נדרש תרגול ונדרשת עבודה יומיומית.

 

[lightflake]

אני חושב שכן

כל מה שאתה "מנסה להיות" מחזק את האשליה אז "*לא* לנסות להיות משהו" מחליש את האשליה

זה ההבדל בין To become לבין To be