לא סותר
אני אנסה להסביר קצת, אם בא לך לנסות לקרוא.
אשמח אם תתעלם במידה וזה לא מעניין אותך או לא מועיל לך. אני לא בטוח שמה שאכתוב יועיל אך מתחשק לי לנסות לכתוב משהו בהקשר זה... ובכן...
קח לדוגמה את אקהרט טולה.
בסביבות גיל 29 הוא התעורר באופן כמעט מלא (במידה נדירה אפילו ביחס לאנשים "ערים"), אך עקב הידע המועט שלו באותו זמן (אפס ידע, למעשה) הוא לא ידע זאת אפילו, לא הבין מה קרה לו, על אף שידע כמובן שקרה לו
משהו טוב מאד מאד.
במובן מסויים גופו המשיך לתפקד כבובה ביומיום, בעוד שהוא חווה אושר ושלום פנימיים עמוקים, צלילות נטולת מחשבות כמעט, הנאה והוקרה של כל רגע ורגע כמעט.
ולמרות שגופו המשיך לתפקד כ"בובה" ביומיום, נוצרו גם שינויים מיידיים, כמובן, במיוחד
ב"איך" ובהדרגה גם
ב"מה".
בהדרגה, במשך שנים לאחר מכן, הוא קרא ולמד ונחשף ועבד ותרגל, עד שבשלב כלשהו החל גוף הידע הפנימי שלו להתיישר עם מצב התודעה שלו, כשהם שניהם מזינים זה את זה ומחזקים זה את זה.
לא, הוא לא "נזיר" כיום, אך אם תעקוב אחריו יום-יום ושעה-שעה, תגלה אדם שמסתפק במועט ושמעשיו מזינים את מצב תודעתו ולהיפך.
למעשה הוא לא "מסתפק במועט", אלא פשוט מתענג עד תום על כל הדרוש לו, מבלי להפוך למפלצת זוללת-כל שאיננה מרוצה מדבר כמעט, כפי שאנחנו כולנו הננו במידה כזאת או אחרת (זוהי לא האשמה, אלא תיאור של מתנה, כפי שכל עובדותינו הינן, מזווית מסויימת).
ממש כמו ש
להפסיק לעשן אין פירושו להפסיד משהו אלא להרוויח הרבה ולהיפטר מהרגל מעיק, כך גם
"להיות נזיר" באמת, אין פירושו לסבול ולהתענות אלא להרוויח הרבה ולהיפטר מהרגלים מעיקים, כגון ההרגל לחוות שמשהו חסר ויתמלא על-ידי שתיית אלכוהול לדוגמה.
זוהי הקלה, בדומה להקלה שמרגישים כאשר נוסעים לטיול שחלק מהסחות הדעת ה"רגילות" אינן בו, כך שהתוצאה היא שלווה לצד העדר מפתיע של צורך באותם דברים.
מצב תודעה בהיר וגבוה מראה את "הבובה" עושה דברים, רוצה דברים, חושבת על דברים וכדומה, אך אם מצב תודעה זה נמשך, הבובה בדרך כלל
לא תמשיך לרצות ולעשות את אותם דברים, אלא אם כן אלה הם דברים
בלתי-מזיקים יחסית לה ולאחרים ואז יתכן שחלקם יימשכו, ודאי ברוח אחרת.
להקנות "לבובה" הרגלים חדשים, מעודנים יותר, נועד מבחינה מסויימת
להקל עליה את חייה ויחד עם זאת לאפשר לה ביתר קלות לזכות בתודעה. מנסיוני ומהבנתי זהו מעגל שמזין את עצמו: תודעה ומעשים, מעשים ותודעה.
