תתפלא
אבל שלשום באוניברסיטה, בלי שום זמר ידוע, מאות אנשים ישבו בשקט והעבירו בכבוד עצרת זכרון של שעתיים עם נאומים ושירים. בלי היפים בוכיים, בלי פוליטיקאים מפורסמים. מה זה אומק לך? "העם יכול להתאבל, אבל בפרופורציות"? ממתי אתה הרשות לכימות אבל לאומי? כמה שירים מותר לי לשמוע ביום הזכרון לשואה? כמה עצוב אני צריך להיות ביום הזכרון לחללי צה"ל? יום הזכרון לרצח רבין הוא יום זכרון בדיוק כמו זה לשואה או לחללים. יש אנשים שזה עדיין כואב להם, ויותר מזה- אלה דברים שכואבים לכולם, באופן כללי. יום הזכרון לשואה זה לא יום כיפור. השואה לא קרתה לפני אלפיים שנה, וגם לא רצח רבין. אז יודעים מה? בסדר, יש את כל הפלצנים וההופעות והזמרים. ויש סתם אנשים שזה כואב להם שנרצח מנהיג ורוצים יום אחד בשנה להתייחד עם הזכרון. אז תרדו על כל הזמרים שתופסים טרמפ, או על הצפונבונים שמגזימים. אבל זה לא יום הזכרון. זה הם.