כולנו מכירים
הרברט פון קראיאן היה ה-מנצח המיתולוגי של התזמורת הפילהרמונית של ברלין במשך יותר מ20 שנה. אפשר לזקוף לזכותו הרבה קרדיט על היותה התזמורת שנחשבת הטובה בעולם (הוא אמנם ירש אותה כתזמורת פנטסטית אבל הוא בנה לה את המעמד הזה). מספרים עליו שכמנצח צריך הוא היה מאוד אופורטוניסט וניצל את כל ההזדמנויות שהיו לו כדי לעשות מוסיקה. בשנות ה50 הקליט עם תזמורת פילהרמוניה מלונדון, ולאח"כ מכן עבר לברלין והחזיק במשרה הנחשקת, באמצע הספיק לנהל כמה שנים את בית האופרה בעיר. יש הטוענים לעבר מפוקפק בימי הרייך השלישי ושלטונה של המפלגה הנאצית, עבר שעדיין לוט בערפל ותוכל למצוא גרסאות רבות לגבי הקשר שלו עם המפלגה. הוא מעולם לא הגיע לישראל, ובין השאר הוא גם הואשם באנטישמיות. אני מסופק בעניין הזה שכן הוא היה נשוי ליהודיה בצעירותו והופיע עם מוסיקאים יהודים. קראיאן הפך במרוצת השנים למעין סמל, קצת כמו ואגנר, למוסיקאים ששתפו פעולה עם הנאצים ועדיין יש חרם לא רשמי על הקלטותיו והן אינן משודרות ב"קול המוסיקה". קראיאן היה ידוע בקפדנותו בביצועים ובפרפקציוניזם מוחלט בעבודה עם התזמורת. המבקרים והקהל העריצו אותו, אך היו כאלה שטענו שביצועים "סטריליים", קרים וחסרי מעורבות רגשית. ההקלטה שלו לסימפוניות של בטהובן מ1963 (הוא הקליט את המכלול לפחות 4 פעמים) נחשבה (ועדיין נחשבת) לאחד משיאי ההקלטות למכלול. אני באופן אישי לא יכול לסבול את ההקלטה הזאת, ובכלל את ביצועיו למוסיקה עד התקופה הרומנטית המאוחרת (לרבות ברהמס ושומאן שזה נורא לדעתי). אם זאת יש לו הקלטה ישנה של המיסה בסי מינור של באך והמתיאוס עם התזמורת הוינאית והיא מעניינת. אני מאוד אוהב את ההקלטות שלו למוסיקה של ורדי, דבוז'אק, ריכרד שטראוס וואגנר. אני ממליץ בכל מקרה להמנע מהקלטותיו למוסיקה מאוחרת יותר מתחילת המאה העשרים כגון מאהלר, שנברג המאוחר (ליל זוך בביצועו מדהים), סטרוינסקי וברטוק. קראיאן הוא גם אלוף ההקלטות - הוא הוציא לאור יותר אלבומים מכל אמן מקליט אחר (אם כי בכמות הרפרטואר סר נוויל מרינר הקליט יותר. קראיאן הרבה להקליט הקלטות חוזרות של אותן היצירות).
