הרברט פון קרייאן

[הקיזומ]

למה אתה לא יכול לסבול את ההקלטה ההיא?

ולפי הדברים שלך, הרושם הוא שאתה גם לא אוהב את יתר ההקלטות שלו לסימפוניות של בטהובן (נכון?). בכל אופן, מעניין אותי לדעת למה אתה לא אוהב את ההקלטה ההיא.

 

[סיון30 המקורי]

גם אני לא סובלת את הסימפוניות

של בטהובן בניצוחו המוקלט. אחי קנה לי את המכלול, ומיהרתי להעביר אותו לידיד. כדי להיות יותר אמינה בנושא אי ההערכה לשלי להקלטה הזו (הפורום מחייב), אולי אקשיב שוב לכמה תקליטורים משם ואבוא עם התרשמות מפורטת.

 

[Tragedie lyrique]

קאריאן והמפלגה הנאצית.

נתחיל מזה שקאריאן אכן העריץ את כל הרעיון הנציונאל-סוציאליסטי שהיטלר התחיל להשליט בהדרגתיות החל מהגיעו לשלטון ב1933. קאריאן אפילו היה אחד ה"חלוצים" הייתי אומר בקרב האמנים האוסטרים שהצטרפו למפלגה. בשנת 33, המפלגה הייתה עדיין מחוץ לחוק באוסטריה, אבל זה לא הפריע לקאריאן להצטרף אליה בדרך מחתרתית. לפי הנתון הזה אפשר להבין שהוא אכן תמך באידיולוגיה. בשנת 38 (אם אני לא טועה בקשר לשנה המדוייקת) הוא הצטרף למפלגה בפעם השנייה - והפעם באופן רשמי. מפאת העובדה שהוא היה עדיין מנצח נורא צעיר (אך כבר כוכב עולה) הוא לא היה במרכז הרפורמה התרבותית שהיטלר התחיל לחולל. בתקופה ההיא עמדו בראש הרשימה אנשים כמו פורטוונגלר (ששנא את הנאצים בכל נפשו, אך סירב להגר מגרמניה כי הוא היה פטריוט הדוק של מולדתו), ריכארד שטרואס (שייצא מהמערך הנאצי דיי מהר בגלל שעבד עם ליבריטן יהודי) ועוד מספר מנצחים שהיו אז בעלי חשיבות גדולה בהרבה מקאריאן הצעיר. אם זאת, ידוע לנו, ואף יש תיעוד וידאו שקאיראן ניצח על קונצרט בפריס הכבושה. לאחר נפילת הנאצים, קאריאן אכן הואשם בהיותו חבר מפלגה ופעילות "למען" המפלגה. לא חקרתי את כל הפרטים, אבל ידוע לי שלא נגזרו עליו שום עונשים. תקופת הזוהר של קאריאן מתחילה בשנת 54 עם מותו של פורטוונגלר. המנהל הכללי של הפילהרמונית של ברלין הצהיר אחרי מותו של פורטוונגלר שהוא רוצה אך ורק את קאיראן או שהוא מפרק את התזמורת. קאריאן הפך למנהל המוזיקלי לכל החיים של הברלינאים בשנת 55. משנת 55 ועד מותו ב89, הוא הפך את התזמורת הזאת לתזמורת הטובה בעולם. וכך היא נשארת עד היום. הוא אמנם אף פעם לא הביע צער על העבר המפוקפק שלו, אך עם זאת הוא עזר, ובמידה מסויימת "הוציא לאור" אין ספור מוזיקאים יהודים, ולא נשמעו מפיו שום הצהרות אנטישמיות. קאריאן שינה והשפיע באופן דרסטי את פני המוזיקה באירופה ואפילו מעבר לה. או כמו שנתן דונביץ קורא לו בספרו "מאסטרו", "מנכ"ל המוזיקה של אירופה". כינוי שמאד הולם אותו לדעתי. אמן בחסד עליון, ואולי המנצח הגדול ביותר שאי פעם חיי.

 

[svevo]

עונשים לא הוטלו על קאראיין אבלל-

היו אמנים שסירבו לנגן עימו. ארתור רובינשטיין היה אחד מהם, כמדומני. טרגדיה יקירי, כתבת שהוא "שינה את פני המוזיקה באירופה ואפילו מעבר לה" מה כוונתך?. בכלל, בכל פעם שמשהו משתמש בביטוי "הגדול ביותר" אני מקבל חלחלה קטנה. על סמך מה אתה מבסס את קביעתך שהברלינאים הם הטובים ביותר? שלא תבין אותי לא נכון, אני מחבב את קאראיין. לצד כמה הקלטות באמת מרשימות כמו פליאס ומליזנד או אריאדנה אאוף נקסוס (ואולי הן מרשימות יותר בגלל הקאסט ולא בגלל קאראיין) ישנן , לטעמי, אינספור הקלטות-סתם או הקלטות-ביזיון, למשל היידן, באך ומוצרט, או סטרווינסקי (הכי כבד ונסחב ששמעתי בימי חלדי). בקיצור - קאראיין מוצלח ברפרטואר ספציפי, מצומצם יחסית, מה שלא הפריע לו להקליט ממש כל מה שזז. בנוסף, נראה לי שהוא היה אישיות בלתי נסבלת, אבל זה לא מפריע לי במיוחד. הוא לא חבר שלי.

 

[GustavM]

../images/Emo45.gifקאראיאן הקליט הכל, אבל לא הקליט הכל טוב..

יש לו באמת את הרפרטואר שהוא התמחה בו, וגם בו יש לו הקלטות יותר ופחות טובות... אני נזכר למשל בכמה הקלטות שלו עם ברלין לשמינית של ברוקנר, שביניהן היו אחת שממש הפילה אותי מהרגליים, ואחת שגרמה לי ממש מבוכה מרוב שזה היה גרוע ומבולגן. רמת הביצועים של קאראיאן מאוד מאוד משתנה מהקלטה להקלטה ומיצירה ליצירה. יש לי למשל שתי הקלטות שונות שלו למיסה של באך - ושתיהן מחרידות. כנ"ל לגבי דביסי איתו - ברור לגמרי שהוא פשוט לא מסוגל להבין מוזיקה כמו "הים". לעומת זאת אני דווקא מאוד אוהב את מחזור בטהובן שלו מ63, וכן את התשיעית של מאהלר הנהדרת מ-83....

 

[Reign In Blood]

מסכים

קאראין מתמחה ברפטואר מאוד ספיציפי, אבל אסור לשכוח שזהו אך ורק עניין של טעם, חלק אומרים שיש מיסה של באך טובה וחלק לא- הכל עניין של אינטפרטציה וחיבור, וזה היפה במוסיקה.. דבר שני אל תשכחו שחקר הבארוק והקלאסיקה מאוד התקדם בשנים האחרונות ואנו יכולים לבחור מבצע מובחר לכל יצירה.. כשקאראין היה, תקנו אותי אם אני טועה, הוא היה אשכרה המנכ"ל המוסיקאי באירופה הוא הקליט את הכל והיה סופרסטאר שהתמחה בהכל ממש כמו ברנשטיין, כיום עקב החקר הנרחב של כל סגנון, ברומנטי הוא קולע בול.. ושוב- לדעתי.. ובקשר למאהלר, בנוסף ל-9 החובה, ב-5 הוא פשוט קולע בול..

 

[Reign In Blood]

אין לי מילים לתאר את קאראין

כל פעם ששמעתי אותו מבצע את בטהובן (חוץ מה-6) הוא שיכנע אותי, קאראין שיכנע אותי שלכל אחד יש מן כוח סמוי שמה שהוא רוצה יכול לקרות, החל מלהגיע למושלמות ועד ללהשיג את מטרותיך באשר הם, הוא טיפס על הרים, בנה גורדי שחקים, תיאר את השלג שלעולם לא הרגשתי וגרם לי לטוס איתו במטום הפרטי אותו הוא הרבה להטיס.. אך כל זה רק אשליה, זה היה מושלם מדי, נצחי מדי.. זאת מוסיקה..

 

[Tragedie lyrique]

../images/Emo45.gif