הרהורי לב ושאלה....

[שמופית]

הרהורי לב ושאלה....

ישבתי וחשבתי לי, מה מפחיד אותי כל כך בהורות (וזה מפחיד אותי לאללה) והגעתי למסקנה שכשאני הייתי ילדה, הסתכלתי על ההורים שלי בהערצה. הם היו בשבילי מודל לחיקוי, הכי יפים, הכי חכמים והכי הכל ! והגעתי למסקנה שאני פשוט חוששת שאני לא אהווה דוגמא ומופת לילדים שלי. אני עדיין מרגישה ילדה ונראה לי מוזר להיות פתאום בתפקיד ההורה שקובע מה מותר ומה אסור... הרי אני ילדה... מאיפה לי לדעת... דיברתי על זה עם תמיר והוא אמר שזה פחד לגיטימי ושבטוח שגם אמא שלי פחדה. אז התקשרתי לאמא שלי (באמצע הלילה

) והיא אמרה לי שהיא בכלל לא פחדה אלא נורא רצתה כבר לראות איזה שילוב יצא ממנה ומאבא שלי (והיא כולה היתה בת 21 !!!). אז השאלה שלי היא איפה אתן (וזה מופנה גם לגברים) מדרגות את עצמכן בסולם החששות מפני הורות ?

 

[rona25]

אני פחדתי מהכל ../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif

פחדתי מההיריון, מתופעות הלוואי כמו הבחילות vההקאות הבדיקות, פחדתי להיות שמנה דובה (אני שחיפית במקור) פחדתי בעיקר מהתגובה בעבודה ושל החברים שרובם רווקים / רווקות מתהוללים ומתהוללות. פחדתי שחמתי שאני לא ממש ביחסים טובים איתה (בלשון המעטה) תיכנס לנו עוד יותר לחיים כשיהיה לה נכד, פחדתי מהעול הכלכלי , פחדתי שכל עול הטיפול יפול עלי.... בקיצור פחדתי מהכל ואז דיברתי עם אחותי שיש לה 2 ילדים מדהימים (האחיינים שלי) והיא הביאה לי מעין בומבה כזו בראש ועכשיו פתאום זה בא לי במכה אחת והבנתי שאני רוצה ילד. והכל פתאום נרגע והחלל הגדול שהיה לי שניסיתי למלא אותו ע"י חוגים ולימודים ויציאות פתאום התמלא... ועכשיו אני כבר לא יכולה לחכות עוד שבוע לראות אם יש כבר איחור מיוחל במחזור.... רונה 25 שמתפרצת לכן ברגשניות לפורום (עוקבת סמויה כבר די הרבה זמן ומאוד נהנית)

 

[שמופית]

ברוכה הבאה רונה !

אני שמחה שהשאלה שלי הביאה אותך "להתפרץ ברגשניות לפורום"

 

[rona25]

תודה שמופית ../images/Emo9.gif../images/Emo39.gif../images/Emo142.gif

האמת שאני מרגישה כאילו אני מכירה את כולכן כבר.... קצת על עצמי - אני בת 26 ונשואה כשנה ו 3 חודשים אז זה גם נחשב טרייה... נעים מאוד!

 

[jess ועוד]

אנחנו נשואות אותה תקופת זמן בערך

מתי התאריך שלכם

 

[rona25]

20.3

 

[jess ועוד]

זריזה ממני בשבוע....

שלנו 27.3 איזה כיף

 

[fila]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif../images/Emo142.gif

 

[רויטל ולירון]

היי רונה וברוכה הבאה

מקוה שלא תראי את המחזור בקרוב...

 

[kisses]

אני ממש לא מפחדת להיות אמא

להיפך אני ממש כבר מחכה וכמו ההורים שלך גם אני רוצה לדעת מה יצא מהשילוב שלי ושל אלון. אבל אני חושבת שזה נורא טבעי לפחד הרי גם אני חושבת על עצמי כעוד ילדה ולפעמים גם מתנהגת כך אבל אני לאט לאט מתחילה לחשוב על הבאת ילדים וזה ממש עושה לי כיף בלב. אני מאמינה שברגע שנירצה ילדים זה יהיה גם היום שאני ארגיש 100% מוכנה לכך.

 

[jess ועוד]

מחכה ומחכה ומחכה ומצפה

והופה... אני שם ואני מתלבטת האם אני באמת מוכנה??? אני בעצמי קצת ילדה ופתאום כל האחריות הזו אני מסרבת להפרד מהבטן שלי אבל רוצה לראות את האוצרית שלי ... דרך אגב היא קיבלה פס החל מ-22.6 היא יכולה להתחיל להתחפר החוצה כי אז מתחיל מזל סרטן

 

[שמופית]

וואו, ג´ס ! זה אוטוטו..... ../images/Emo95.gif

ואם מזל סרטן אצל נשים זה כמו אצל גברים, אז יש לה אחלה מזל

(תמיר מזל סרטן)

 

[jess ועוד]

סרטנים הם אחלה

רגישים ביתיים משפחתיים ונפלאים

 

[אתי@]

וגם יצירתיים, נפש של אמן

 

[שמופית]

מסכימה עם מה שאמרתן....

פשוט תיארתן את תמיר

 

[Aאלינור]

אני כבר כל כך מחכה.....

אבל זה לא אומר שאין מלאן פחדים. דווקא לא כל כך מההריון ומהגיל הרך אלא הרבה יותר מהשלבים המאוחרים יותר - גיל ההתבגרות וכד´, אבל לכך באמת שיש עוד המון המון זמן. חוץ מזה כמובן מפחיד הלא ידוע - והידיעה שכבר לא יהיה כל כך הרבה זמן חופשי. אבל כל זה מתגמד בעיני לעומת הרצון החזק לתינוק ולמשפחה.

 

[אתי@]

הלוואי שרק מזה הייתי חוששת...

אני מפחדת מעוד המון דברים: קודם כל ההיריון - ההשמנה, הפגיעה בשיער, בשיניים ובמה לא... הלידה - צירים, הכאבים של הלידה עצמה, הפגיעה בגוף, התפרים, סימני מתיחה... גידול הילד - מפחדת שאני אחקה את ההורים שלי (אין לי בעיה להעתיק את הדברים הטובים, אבל אני חוששת שלא אצליח לתקן את הטעיות שלהם ואחזור עליהן), מפחדת שאני לא אצליח לחנך אותו כמו שצריך, שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי בשביל שאני אנווט חיים של ילד אחר... החיים שאחרי ההיריון - מפחדת מאובדן החופש והעצמאות, מאובדן האינדיבידואליות (אני בעולם הזה בשביל הילד...?), מהשינויים שעלולים לחול ביחסים עם בעלי, מהשפעות ההיריון על הגוף, ועוד המון... ממש מפחיד, אה? אני חושבת, שברגע שמרגישים מתוך הלב שרוצים ילד, שוכחים את כל הפחדים...

 

[limor 2]

מזדהה עם אתי. לא יכולתי לכתוב טוב

יותר.

 

[מאי26]

אני גם מזדהה עם כל מה שאתי כתבה

אבל אני חייבת לציין שאיפשהו בנושא הזה של הריון ולידה הלחץ הסביבתי זה דבר שמאוד משפיע. ארז מבוגר ממני בארבע שנים ומת לילד. אני ממש לא רוצה (אני בת 27 עוד שלושה חודשים והוא בן 30.5) אבל בחודשים האחרונים, כשגיליתי שכמה חברות שלי בהריון וכמה מנסות, זה פתאום התחיל קצת להשפיע עלי. אני לא רוצה עדיין ילדים - רוצה לחכות לפחות עוד שנה, אבל זה טיפה מתחיל לרכך את ההתנגדות שלי. ועדיין אני נורא פוחדת מהכל, מאוד חוששת מהשינוי שיחול באפשרות שלי להשקיע בעבודה ולהתקדם (אני מבלה חלק ניכר מזמני בעבודה כמו רובכן, אני מניחה), ובכלל לפעמים כשאני מסתכלת מסביבי אני תוהה איך בכלל אפשר לגדל ילדים בעולם כל כך ציני שנראה שכל קסמי הילדות נשחקו בו כבר. אבל בסוף זה יגיע...

 

[Ronnie*]

אמביוולנטית...

מאוד רוצה ומאוד חוששת. מצד אחד, צברתי קצת ניסיון עם ילדים, גם ילדים עם בעיות (וגם שתי אחיות מפונדרקות), ויש לי סבלנות לילדים. מצד שני, הפחדים שלי: ההריון, ובעיקר הלידה... אני פחדנית, אין לי כוח סבל... אני די שמרנית באופי שלי, וכבר מדמיינת מריבות בגיל ההתבגרות... אני חוששת שלא אצליח לגדל ילדים בטוחים בעצמם, אסרטיביים (בניגוד אלי). ובעיקר - אובדן החופש. העובדה שהחיים משתנים לגמרי, שאת לא אחראית רק על עצמך, שאת צריכה להיות אחראית על מישהו 24 שעות, וכל גורלו תלוי בך... אבל אני מאוד רוצה, וכשזה יהיה אקטואלי אני אתמודד עם הפחדים.