התפקיד היה משמעותי, אבל לא ראשי.
מכל מקום לא נאמר דבר על השאר, ועל כן התעלמות ממיליון איש אינה נחשבת בעיני לידיעה, אלא לאי-ידיעה, כך שהמיתוס התקיים. רוטונדו לא היה מחבר את המאמר אלמלא כן (ואגב כאשר פוקס טוען ש-25 דב' מהמזרח הרחוק היו שוות ערך למיליון איש, הוא מנסה בכך להוכיח רציונאלית את המיתוס - אבל רק מדגיש את אי-ידיעתו, כי הוראה של הסטאבקה מ-15.7.41 קבעה שיש לצמצם את התקן הדיביזיוני ל-11 אלף איש, ולרוב הן פחות מזה, כך שהיחידות הללו מנו לכל היותר 250 אלף איש. עוד דוגמא לאי הידיעה שלו ר' למטה). נתונים מתוך גלאנץ, When Titans Clash, מ-1995 (המפה המצורפת, של יחידות העתודה ומיקומיהן, לקוחה מהספר הזה):
A total of 5,300,000 reservists were called to the colors by the end of June, with successive mobilizations later.
By 1 December 1941, the Soviet mobilization system had deployed 97 existing divisions to the west while creating 194 new divisions and 84 separate brigades from the mobilization base. Ten of these new divisions were "People's Volunteers," militant urban workers who, in some cases, lacked the physical stamina and military training necessary to be effective soldiers. Whereas prewar German estimates had postulated an enemy of approximately 300 divisions, by December the Soviets had fielded twice that number. This allowed the Red Army to lose more than 100 divisions in battle and continue the struggle.
על הכוח שמגן על מוסקבה:
Army Group Center resumed the offensive on 15 November. Soviet Western Front forces, now reinforced by 30th Army on the front's northern flank, numbered 240,000 men supported by 1,254 guns and mortars, 502 tanks, and 600 to 700 combat aircraft.
על יחסי הכוחות ב-1.12.41:
Soviet historians have claimed that, as of 1 December, there were 1,100,000 Soviet troops facing 1,708,000 Germans in German Army Group Center, with similar disproportions in equipment, such as 7,652 Soviet guns to 13,500 German pieces and 774 Soviet tanks to 1,170 German tanks. These figures vastly overestimate effective German strength, but they correctly assess Red Army strength.
גלאנץ מעריך שהיחס האמיתי בגזרות ההבקעה היה 2:1 לטובת הסובייטים בחי"ר וארטילריה. בשריון לגרמנים היה עדיין יתרון או שוויון.
What Hitler never recognized was that the Soviet counteroffensive of 1941-1942 might well have destroyed Army Group Center had not Stalin tried to do too much too fast.
לדעת גלאנץ, החלטת סטאלין על התקפה בכלל החזית, מלנינגרד ועד מוסקבה (כמו גם התערבותו במבצעים, שנחלשה אח"כ), מנעה את הסיכוי לחסל חלקים משמעותיים מקב' אר' מרכז. המצב בצד הגרמני היה קריטי למדי - בינואר 42' היו בכל החזית המזרחית 1015 טנקים שניתן להפעיל או 'שניתן לתקן', מתוכם פחות מ-300 היו אופרטיביים (רק 158 חדשים התקבלו באותו החודש). זה היה פחות משליש מהמס' שבו הגרמנים פתחו ביוני 41'. עוד סטטיסטיקות ענפות ימצאו אצל Walter Dunn בספרו Stalin's Keys to Victory - The Rebirth of the Red Army (2006, רק שמפאת הפיזור והעירבוביה שם, יהיה קצת קשה לכנס אותן. הוא מציין אגב שיחידות רבות הוקמו במזרח הרחוק בסתיו 41' ואז נשלחו, לא פחות משנשלחו יחידות שכבר התקיימו שם.. עמ' 95:
Despite the heavy losses inflicted by the Germans in the second half of 1941, the Soviets were able to mobilize divisions to replace those lost in two waves or mobilization groups by the end of November. The first wave stopped the Germans in front ofMoscow and the second wave drove them back in December. A third wave was created beginning in December 1941. For the remainder of the war, only a few new divisions were formed. Conversion of airborne troops to ground warfare added about 30 divisions by the end of the war. Instead of being worn down by the Germans, the Red Army grew stronger as the war progressed. Despite the incursion of the Germans, which seriously disrupted the prewar mobilization plan, the Russians were able to form 260 divisions in 1941 and 158 in 1942.
ואכן מצבת כוח האדם של הצבא האדום גדלה - מ-4.2 מליון ביוני 41' ל-6.7 מליון באוג', 7.9 מליון באוקט' ואז ירידה קצרה של 750 אלף איש בנוב', וחזרה ל-7.73 מליון בדצמבר 41'. במאי 42' המס' היה 10.177 מליון ובקיץ 43' עבר את ה-11 מיליון, מספר שנשאר בלי שינוי כמעט עד תחילת 45'. כך שהיו יותר מאותם 5 מיליון מגוייסים של קיץ 41' - שנתונים של בני 18 בכל שנה, ועוד מגוייסים. עוד משהו קטן - פוקס מביע תמיהה בסוף הפרק על קרב מוסקבה, מדוע מיפקדות הפאנצרים נקראו לעיתים 'קבוצות' (פאנצרגרופה) ולעיתים ארמיות (או ארמגרופה - לעיתים ע"ש מפקדיהן), וכותב שהוא בחר במונח משלו. גם כאן הוא מסגיר אי-ידיעה: באמצע נוב' 41' שמות המפקדות שונו, וקבוצות הפאנצר הפכו ל'ארמיות פאנצר'.
