אתה מתעלם מהדברים הברורים הכתובים
בפרשה. ראשית, כפי שציינתי, אין בפרשה כל ציווי. לכן, ברור כי באה ללמד לקח כלשהו (והרי אתם טוענים כל הזמן כי אין דברים מיותרים בפרשה). והלא אם הדברים היו רלוונטים רק לאנשי סדום, מה טעם ראתה התורה להביא אותם? נמשיך הלאה. הנה הדברים הבאים: וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. יט כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא יְהוָה עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו. לא ברור מכך שהדברים רלוונטים לכל עם ישראל לדורי דורות? הלאה - אברהם מבקש: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע. כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט דברים ברורים שאינם צריכים פירוש. הלאה - אלוהים מתרצה ומבטיח: וַיֹּאמֶר יְהוָה, אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. אברהם לא מסתפק בכך, ו"מוריד את המחיר" לעשרה צדיקים, וגם כאן מבטיח אלוהים: וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. ומה אפשר ללמוד מכך? שאם את סדום ועמורה היו מצילים עשרה צדיקים, על אחת כמה וכמה שאת עם ישראל. ושים עוד לב שמי שמבקש הוא אברהם אבינו, אבי האומה ולא איזה פושע הזקוק לחנינה. וזכותו של אברהם צריכה לעמוד לנו לעולם. הלאה - אלוהים פונה למלאכת ההשמדה, אבל יש צדיק אחד בסדום, והוא לוט. האם הוא מושמד יחד עם כל יושבי המקום? לא: וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט כלומר, למרות שזכותו של לוט לא עמדה לו להציל את סדום, עמדה לו להציל את עצמו ואת בני ביתו. אלה הדברים הכתובים, וזה רוחם. כל פירוש אחר הוא בדיעבד, כדי להצדיק את הזוועות שקרו ואת אי קיום הדברים.
