כל כך טבעי להתרגש ולחשוש. אני נסעתי לפני חודש לשבוע לחו"ל והשארתי את השניים בבית (הקטנה בת שנה וארבעה חודשים). היה קשה בהתחלה, אבל די מהר ראיתי שהם מסתדרים מצויין בלעדי וכך גם אבא שלהם ויכולתי גם להנות קצת. כל הכבוד על המייל, את בטוחה תהיי מעולה - תעברי עוד כמה פעמים על המצגת והכל יהיה בסדר גמור!
אני חוששת שאיאלץ להגיש אישור מחלה בעבודה ולקחת את החופשה הזאת שוב... מחר אני נוסעת להיפגש עם המנחה שלי ולא הרבה מוכן. האנטיביוטיקה מפילה אותי למיטה כל הזמן ואני מנסה להילחם בה. זה לא כל כך עובד כי הגרון כואב נורא אז אי אפשר ממש לאכול. בקיצור - אוף. אבל תודה ששאלת
לפעמים זה איתות של הגוף, ולא דווקא צריך להילחם בזה המלחמה בזה רק מתישה, ולעתים אף מעכבת את ההחלמה. את תגלי שיומיים שלמים במיטה בלי מחשבות ובלי יסורי מצפון על מה שאת אל מספיקה ולא עושה עכשיו - יחוללו פלאים. רפואה שלמה!