השוואה

[vegetable man]

סוג של מדאיג

איך אנשים שוללים תקופה שלמה שהיא סוף עידן הפרוג ה"מהולל"... פתיחות מוסיקלית - הייתי אומר - לא הצד החזק פה בדיוק וחבל

 

[שלום חן]

ולפלוייד לא היה להם קיטש בשנות ה-80

 

[The Fool On His Hill]

בסוף אתה צודק

פשוט כל אחד הצטיין בדברים שלו ולכן קשה להשוות זה לא שהם מתעסקים באותו נושא ופרדי בהחלט זמר מעולה אבל אישית לא שמעתי זמר ענק יותר מסטיב טיילור סולן ארוסמית הוא פשוט תותח ענקי וגם אקסל רוז זמר ענק

 

[holo]

איכס לא סובל אותם

שני צפרדעים

 

[שלום חן]

אנחנו לא דנים כרגע על ....

אקסל רוז וסטיב טיילור אם כל אחד יזכיר את הסולן האהוב עליו הדיון הזה יגיע רחוק.

 

[itaikuskus]

ברוס דיקינסון!!!!

 

[The Walrus]

אמנם פרדי שר טוב

פרדי הוא אכן הזמר הכי מדהים שאני מכיר, והוא גם פרפורמר מעולה, אבל לטעמי רוב השירים של קווין הם סתמיים למדי. בעוד לפינק פלויד יש שירים מדהימים, מלאי משמעות, מתוחכמים ומרגשים, רוב השירים של קווין נראים לי די טיפשיים - "אני איש בלתי נראה", "רדיו גה גה", "אני אוהב לנסוע באופניים", ועוד ועוד ועוד... יוצאי דופן הרפסודה הבוהמית ו"The Show Must Go On", שתי שירים גדולים באמת. בכל מקרה לקווין יש מוזיקה די סתמית לטעמי.

 

[ציףציף1000]

זו גם דעתי

פרדי מרקורי ידע לשיר, אבל החומר שהוא בחר לשיר היה במשקל נוצה. מה שכן, הם היו - ועודם - אחת הלהקות הכי פופולריות בממלכה המאוחדת, אז כנראה שהם הצליחו להשמח אנשים רבים, וגם זה משהו.

 

[חרטושה]

אתם נורא מתממים.

כשהילד הטוב בכיתה משרבט כולם נמסים כאילו שזה מינימום ואן גוך. תרגום: כשסיד מתיילד או מוציא שירים חצי אפויים (Like his noodle) - זו יצירה גאונית, וכשפרדי עושה אותו הדבר, רק ביתר כשרון ביצוע- זה טיפשי?

 

[ציףציף1000]

לא, זה לא הולך ככה

לפרדי מרקורי לא היה את כשרון הכתיבה, ההמצאה, השנינות, שהיו לסיד בארט. אבל אני גם לא רואה מקום להשוות בין שניהם: מרקורי היה בעיקר מבצע, פרפורמר, שכוחו היה בהופעות תאטרליות. הוא בסה"כ רצה לבדר - ואת זה הוא עשה במקצועיות ובהצלחה. לבארט היו שאיפות אחרות לגמרי.

 

[חרטושה]

בסה"כ לבדר?

ההבדל הוא בגישה. הדבר הזה שנקרא אופרה, שהיום אנחנו מתייחסים אליו בחרדת קודש של עקרת בית איסטניסטית שגילתה שהמטבח הלבן, הנקי והבוהק שלה הוסב ברגע זה לזירת האבקות בבוץ [אין לי שום מושג מה הדימוי הזה משרת] נועד בסך הכל לבדר, פעם, מזמן. בעיקר כי היה רק ערוץ 1 בטלוויזיה. טוב אני עושה לך בלאגן בת'רדים אבל זה קשור- זה היה כל כך צפוי שווטרס ינסה להלחין אופרה, לא רק מפני שהוא חובב אופוסים גדולים כפי שהוא מצהיר, אלא מפני שהוא חובב פומפוזיות וסמלי סטטוס של אנינות טעם נרכשת. והיום למרבה הפלא והפליאה, האופרה מייצגת בדיוק את אותה אנינות דעת מתנשאת. המטרה לא משנה כלום- נקודת ההשקפה שלנו עושה את כל ההבדל. מעבר לזה, יש יופי לשם יופי. הרמוניה לשם הרמוניה. כמו ציור יפה שנועד רק להיות חפץ חן, אובייקט אמנותי. אין פחות אומנות בהופעה יפה מאשר בשירה שנונה.

 

[ציףציף1000]

לא הבנתי מה הטענה/פואנטה שלך

ולמי את מתכוונת. הסבר?

 

[חרטושה]

~הסבר~

1. הביטוי "בסך הכל לבדר" ( מטרתו של פרדי לדעתך) מביע איזושהי נימת עליונות. משתמע כאילו סיד נעלה יותר מפרדי משום שמילותיו שנונות יותר, כתיבתו מורכבת יותר ועוד, בעוד מטרתו של פרדי היא "רק לבדר" כאמור, מטרה פשוטה יותר, זניחה יותר והרבה פחות מורכבת מזו של סיד. א. גם אם אכן המטרה היא "רק לבדר" כדברייך, הרי שיש צורך להוסיף כי אין בכך להעיד על נחיתות ו/או עליונות מי מהצדדים. ב. מטרתו של הגלאם רוק (שפרדי היה אחד מאבותיו, ודודיו ואחיו ע"ע דיוויד בואי) לא הייתה בידורית בלבד. הגלאם רוק נשא מסר שהדיו מהדהדים בעוצמה ברחובות הערים הגדולות עד עצם היום הזה. הגלאם רוק קרא תגר על השמרנות המינית ועל ההגדרות המיניות הקונבנציונליות בצורה הכי שורשית ועסק בלב ליבו של העניין: הזהות המינית. המוזיקה אולי הייתה שטחית- אבל זהו בדיוק הגלאם רוק- החיצוניות, השטחיות שבהופעה, היא עצם העניין והיא זו שעומדת לבחינה. ג. מבחינה מוזיקלית קווין היוו ועדיין מהווים השראה לדורות. (בדומה לסיד כמדומני) לפיכך, לא נכון להגיד שהופעתו של פרדי נטולת מסר בעוד זו של סיד גדושה בו. 2. אני מסכימה שאין מקום להשוואה בין הופעתם של השניים (סיד וקווין), אבל יש מקום להשוואה בהתייחסות שמקבלים השניים מאיתנו, מהקהל.

 

[ציףציף1000]

המ, אוקיי

אני מסכימה אתך על הגלאם ומסריו - למרות שקווין לא היו מאבות הגלאם, אלא דווקא מספיחיו האחרונים, וגם נטשו אותו די מהר - ובכך לקווין ולמרקורי במיוחד היתה תרומה מסויימת. אבל אני לא יודעת באיזו מידה קווין הם "השראה לדורות". במשך מרבית שנות קיומה, קווין היתה להקת פופ, שפנתה במודע לקהל המונים. המטרה העיקרית שלהם היתה, אכן, לספק בידור לא-מאיים, לכל המשפחה. המסרים החתרניים היו משתמעים ומשניים אצלם, ובד"כ נתפסו כחלק מאותו "בידור". ראי לדוגמא את הקליפ ל-I want to be free שהוזכר כאן לפני כמה ימים. כאשר דייויד בואי לבש שמלה בשנת 1971, זה גרם לסערה. כשקווין עשו זאת בקליפ, שנים אחר כך, אף אחד לא מצמץ. זה לא נראה חתרני יותר מאשר מערכון של "זהו זה" בו מושונוב וקושניר משחקים נשים. גם מוסיקלית, אני לא מוצאת לקווין השפעה כלשהי. אשמח אם תאמרי לי היכן את רואה אותה. אני לא ממש רוצה להשוות את קווין לסיד בארט (למרות שקווין לא היו יכולים להתקיים בלי סיד, בעקיפין, שכן הגלאם שאב השראה ממנו, בין היתר) אבל לגבי סיד אנו יודעים בוודאות שמאות מוסיקאים הושפעו ממנו ורואים בו דוגמא ומופת (כמוסיקאי). אני ממש לא מכירה השפעה כזו של קווין על עולם המוסיקה. השירים של קווין הם שירי פופ-רוק שבנויים בד"כ טוב מאוד. היינו, הם קליטים מבחינת מלודיה, הריפים ברורים ובסיסיים, המילים פשוטות וקליטות. כמקצוענים, הם עשו עבודה טובה מאוד. אבל לא היו להם יומרות אמנותיות, ואישית אני מחפשת את ההשראה הזו, את החיבור הזה. אני לא מוצאת את זה אצלם. אני מעריכה את קווין על דברים אחרים, לא על זה.

 

[One Echoe]

יש לי שאלה שלא קשורה לדיון.

ציף, תוכלי לתת לי את שמותם של שלושת האמנים שהכי הושפעו מסיד בארט?

 

[One Echoe]

או לחילופין,את שלושת המועדפים עליך.

 

[itaikuskus]

i want to BREAK free

לתשומת ליבך

 

[חרטושה]

../images/Emo13.gif

טוב, אולי זה בגלל שאנחנו לא קווינולוגים בהגדרתנו הבסיסית פה, אבל תראי מה אנחנו עושים לסיד: בכל פעם שאנחנו מנתחים שיר של סיד, אנחנו שואלים את עצמנו (בצדק או שלא)- עד כמה השיר הושפע או היה תוצר של התהליכים שסיד עבר באותה תקופה, בעיקר של מצבו הנפשי. אנחנו שואלים את זה מפני שאנחנו מניחים שהתוצר הסופי, השיר שאנחנו שומעים הוא ייצוג של פן באומן, של חייו, של התהליכים שהוא עובר, של רגעים מכריעים וחשובים וכו'.למה זה לא נכון כאן? אני בטוחה שגם המעריצים של ג'ורג' מייקל יושבים עכשיו ומנתחים את כל שירו ברטרוספקטיבה אחרי שהוא יצא מהארון (או השירותים). כנ"ל לגבי פרדי וקווין, מפני שברור לחלוטין שההוויה המינית העסיקה מאד את פרדי (Queen, hello!), הוא אפילו קצת מזכיר לי את אלמודובר מהבחינה הזאת. קווין נחשבים כמשפיעים מוסילקית על המטאל, ההבי מטאל, הגלאם, רוק האיצטדיונים, ועוד. אני לא אתחיל למנות, כי חבל על הזמן, אבל בקצרה: גאנז אנד רוזס? ג'ון בון ג'ובי? איירון מיידן? דף לפארד? ג'ורג' מייקל ו"ואהם"? כל אלה ועוד הושפעו באופן ישיר מקווין. חלקם הודו בזה בעצמם, ואצל כולם זה כל כך ברור .

 

[ציףציף1000]

אני מודה שלא התעמקתי

בהגותם של בון ג'ובי, איירון מיידון או דף לפארד. לטעמי, אלו אינם אמנים בעלי משקל משמעותי - אבל זו רק דעתי. ג'ורג' מייקל הוא חביב. למרות זאת, אני לא ממש רואה השפעה *מוסיקלית* של קווין. הגלאם (המקורי, לא הז'אנר האמריקאי המתהדר באותו שם) היה קיים לפני קווין והם הגיעו לקראת סופו, כך שלא השפיעו עליו. המטאל הגיע מהרוק הכבד של לד זפלין ושות'. וג'ורג' מייקל ו-וואם הם חובבי פופ. אין לי ספק שקווין הם להקה סופר-פופולרית, אולי הכי פופולרית בבריטניה מעולם, ויעידו על כך סקרי דעת הקהל בשנים האחרונות. אבל בשביל "השפעה" צריך יותר מזה. אם היתה להם השפעה, היא היתה בתחום הבידור: הם הפכו דימויים "שוליים" לנחלת המיינסטרים, חלק מהבידור לכל המשפחה. וזה הישג לא מבוטל. אני אשמח אם תעלי ניתוח של שיריו של פרדי מרקורי כמשקפים את הווייתו הפנימית, (כדוגמא, שכן זה פורום פינק פלויד בסופו של דבר) ע"מ שנוכל להתרשם שאכן מדובר באמן עמוק שיש לקחת אותו ברצינות.

 

[חרטושה]

למה דווקא אמרת לד זפלין?

זו באמת שאלה של טעם אישי לדעתי, כך שאני לא מתעקשת. הערה אחת חשובה: מוסיקלית קווין הם סוג של שלמות. מכל הבחינות, ביצוע, הלחנה, עיבוד. של-מות!! ואין מספיק סימני קריאה בכדי להעביר את המסר כאן. זה קצת הולך לאיבוד כשמתייחסים רק למילים וצריך לקחת את זה בחשבון. זה מאד הולם ללהקה שמתהדרת במוטיבים אופראיים כמו קווין. גם באופרה המוסיקה יכולה להיות מסחררת בזמן שהמילים (אמנם באיטלקית או צרפתית בדר"כ) אומרות משהו כמו: "אתמול הלכתי למכולת לקנות חבילת ביצים והחנווני דרך לי על הרגל השמאלית, כן השמאלית!" ... What shall I choose, waht shall I choose...אני יודעת. מי שלא מכיר את השיר הזה, חייב להאזין לו, הרמוניות מדהימות, שלמות מוזיקלית כבר אמרתי? מהאלבום Queen 1973. My Fairy King Words and music by Freddie Mercury In the land where horses born with eagle wings And honey bees have lost their stings There's singing forever Lions den with fallow deer And rivers made from wines so clear Flow on and on forever Dragons fly like sparrows thru' the air And baby lambs where Samson dares To go on on on on on on My fairy king can see things He rules the air and turns the tides That are not there for you and me Ooh yeah he guides the winds My fairy king can do right and nothing wrong Then came man to savage in the night To run like thieves and to kill like knives To take away the power from the magic hand To bring about the ruin of the promised land They turn the milk into sour Like the blue in the blood of my veins Why can't you see it Fire burnin' in hell with the cry of screaming rain Son of heaven set me free and let me go Sea turn dry no salt from sand Seasons fly no helping hand Teeth don't shine like pearls for poor man's eyes Someone someone just drained the colour from my wings Broken my fairy circle ring And shamed the king in all his pride Changed the wings and wronged the tides Mother mercury mercury Look what they've done to me I cannot run I cannot hide נראה כאילו פרדי מספר לנו איזה סיפור אגדה, בסגנון "היה היה פעם בארץ רחוקה..." לכאורה נראה שפרדי מתעמק בתאור יופיו של הטבע ובתאור פסטורלי של אותה ארץ אגדתית. אבל אט אט מתגלה לנו כי הסיפור הופך להיות אישי מעט יותר מסיפור אגדה תמים כפי שנראה על פניו: בתחילה אנו מתוודעים ל"מלך הפיות" השולט ביפעת הטבע בארץ האגדית. הביטוי My fairy king מעניין. למה דווקא מלך הפיות _שלי_? לא קשה לנחש גם בלי להכיר את השפה על בוריה שלfairy king יש יותר ממשמעות אחת, ושזהו גם כינוי גנאי. בשני הבתים האחרונים כבר ברור לחלוטין כי הטבע הוא רק מטאפורה לאופן שבו פרדי מרגיש (גם המוזיקה כאן הופכת לים גועש, זועם, גלי).