השחקנים האהובים ביותר

[SHITBREAK3]

בעבר אין משהו מיוחד...אבל בהווה

ג'ייסון קיד- בלי ספק השחקן האהוב עליי בליגה. תמיד חיבבתי את ניו ג'רזי, בעיקר בגלל האיש הזה. חוכמת משחק, שחקן שפשוט עושה הכל - נקודות, אסיסטים, ריבאונדים...אי אפשר שלא לאהוב אותו. מרכוס קמבי- תמיד אהבתי שחקנים הגנתיים....ואין על קמבי בתחום הזה. חוץ מזה שהוא אחת ההפתעות הנעימות בליגת הפנטאזי שאני משתתף בה (4.4 חסימות למשחק

) מאנו ג'ינובילי- רוצח שקט....מגיע מספסל, עושה את העבודה שלו, בלי יותר מדי רעש וצלצולים. דירק נוביצקי- טוב נו....בכל זאת אוהד דאלאס

כריס פול- באמת צריך להסביר למה?

 

[ikrmr]

מה כוונתך "בעבר אין משהו מיוחד"?

בס"ד רובם ככולם של השחקנים האגדיים והמוערצים ביותר הם שחקני עבר, אז איך אפשר להגיד שבעבר אין משהו מיוחד?

 

[tristan79]

חמישיות אהובות

(כן, אני יודע שניר ביקש חמישה שחקנים ולא חמישיה לפי עמדות אבל אני מהמהדרין ונמאס לי מהטרור שהוא משליט כאן) הנוכחית: ג'ייסון וויליאמס - לא, ממש לא בגלל שהוא מועמד למכבי. איך אפשר לא לאהוב שחקן שמשחק שכונתי ברמה המקצועית הגבוהה ביותר? שחקן שיכולת המסירה מאחורי הגב שלו עולה על יכולת המסירה הכללית של שאר הרכזים בליגה? שחקן שמאמנים שונאים, אבל מהסיבות הנכונות? כשהוא משחק את המשחק שלו, אין רכז בליגה שאני מעדיף לראות (ואם הוא באמת יגיע למכבי אז יש סיכוי שאני אפילו אמצא את עצמי מעודד אותם גם במשחקי הליגה). מאנו ג'ינובלי - יכול לעשות הכל ויעשה הכל ברגעי ההכרעה. X FACTOR אדיר. רון ארטסט - תשאלו אנשים שמגדלים רוטווילרים, בלי אזהרה הכלב יכול להתחרפן ולאכול את הילד של השכנים אבל זה לא אומר שאתם אוהבים אותו פחות. שחקן שאם הברגים שלו מסתדרים לו בראש אז הוא אחד האפקטיביים בליגה, ואם הברגים לא מסתדרים... אז לפחות לא משעמם... דיוויד לי - לא השחקן הכי כשרוני (לא באזור החיוג של השחקן הכי כשרוני) אבל נלחם ונותן 120%. אחד היחידים שתפסו את לב האוהדים הניו יורקים בשנים האחרונות ועם הרמה שהקבוצה הפגינה בעונות האלו באמת צריך להיות משהו מיוחד על מנת לגרום לקהל לחבב אותך... אל הורפורד - כי הוא גייטור, והוא הגייטור היחיד שהגיע מהמכללה עם שני התארים והמשיך את היכולת גם בליגה של הגדולים. לפני הדראפט של שנה שעברה נתנו הרבה סיבות למה הוא לא ממש מתאים ל NBA (לא גבוה מספיק, לא מספיק מוכשר התקפית) וזה לא ממש הפריע לו בפועל... שחקני עבר: ג'ון סטוקטון - כי הוא ג'ון סטוקטון. מג'יק ג'ונסון - כי הוא מג'יק ג'ונסון (והוא פה כי הוא מסוגל לשחק בכל עמדה, צריך לבחור 4 שחקנים שאתה אוהב ואז להכניס אותו במקום הפנוי). לארי בירד - קלע אדיר, מוסר מצוין, ריבאנדר מוכשר, שומר איכותי וכו' וכו' וכו'. עשה הכל על המגרש והכי חשוב - עשה את זה מתי שהוא רצה. וגם היה לו שפם מגניב. דניס רודמן - אם משאירים את החצי ההתקפי בצד לרגע מדובר באחד השחקנים היותר מרשימים ומהנים לצפייה. אחד הלא מוערכים מספיק מבחינת IQ הכדורסל שהוא הביא למגרש. האקים אולג'וואן - סנטר+.

 

[ikrmr]

כמובן שאתה בוחר לטעמך, אך מה לא אהבת במייקל?

 

[tristan79]

מי אמר שלא אהבתי?

הבוס אמר 5 שחקנים אז רשמתי 5 שחקנים מה שכן נכון זה שאני כנראה מסתכל על השאלה הפוך ממך - לא חוכמה להביא שמות של שחקנים טובים כאהובים, אם האהבה שלך קשורה רק בסטיסטיקות אז זה מרוקן את המונח מתוכן. האיכות של השחקן בשאלה כזו היא פקטור שלילי לטעמי, עול שהוא צריך להצדיק אותו באספקטים אחרים. בגללזה אני גם "מוגבל" לשחקנים שאשכרה יצא לי לראות אותם live (לצערי חלקם זה היה בשלהי הקריירה + משחקים קלאסיים) על מנת לראות אם הם מביאים משהו מעבר למספרים... בכלל כולם פה הלכו לדעתי יותר מדי על שחקנים טובים. כל הקטע בשאלה הזו היא להביא את אלו שלא נמצאים בדרג הראשון של הכוכבות בליגה, אבל אתה עדיין אוהב...

 

[ikrmr]

אוהב את הטובים ביותר, וזה לא רק סטיטיסטיקה

בס"ד השחקנים הטובים ביותר הם לא רק דפי סטטיסטיקה מהלכים. הם שחקנים שההשפעה שלהם על המשחק ועל הקבוצההיא מעבר לסטטיסטיקה. הרמה הגבוהה ביותר היא של שחקנים שהם מנהיגים ווינרים ברמה הגבוהה ביותק, אם זה בסגנון ה"שואו" של ג'ורדן ומג'יק, או בסגנון ה"בא לעבודה" והלוחמני של בירד. וינריות ומנהיגות דומה היו לראסל, קוזי, ויליס ריד, פרייזר, כארים, מוזס מלון, אייזיאה ת'ומאס ועוד. שחקנים גדולים אחרים, גם אם פחות מהאחרים, הם למשל כמו ג'רי לוקאס שלא היה מנהיג, אך היה וינר גדול. וכן גם שחקנים כמו בארקלי, קרל מלון, סטוקטון, ביילור, יואינג, אף שלא הובילו את קבוצתם לתארים, ואף אם לא היו כל כך וינרים, אך הם היו מנהיגים והשפיעו יותר מאשר דפי הסטטיסטיקה. בכל מקרה, שחקנים טובים באמת הם יותר מהסטטיסטיקה, והגדולים ביותר ביניהם הם הרבה יותר מהסטיטיסטיקה.

 

[קובי שושן]

הבחירות שלי

לפי הסדר: טים דאנקן - אני הכי אוהב את המשחק שלו, כל כך רבגוני, משחק כמו שגבוה אמיתי צריך לשחק, משחק פוסט אפ אדיר, שולט גם בהגנה וגם בהתקפה , אישיות מדהימה, בן אדם למופת. מנו ג'ינובילי - עושה קסמים על המגרש, פייטר, ווינר, אישיות חיובית מחוץ למגרש, שחקן מיוחד. ג'ייסון קיד - שחקן כל כך חכם, מסירות מרהיבות, מרכז את המשחק בצורה הכי יפה, מצליח לקחת כמעט 10 ריבאונדים למשחק בתור רכז, מכונת טריפל דאבל! אל ג'פרסון - שחקן צעיר שאני אוהב את סגנון המשחק שלו, מראה נכונות ללמוד ולהשתפר בעל אופי טוב והתגלה כבן אדם הגון וצנוע אחרי שויתר על סכומים גדולים כשמיניסוטה הציעו לו חוזה מקסימום בטענה שהוא עדיין לא שווה את זה. וינס קרטר - למרות שיש לו אופי חרא אני עדיין זוכר לו את המהלכים והדאנקים המדהימים שהוא היה מפיל אותי מהכיסא, הדאנקר הגדול אי פעם.

 

[Orenseg]

רבגוני? "הכרוב היסודי"?

 

[קובי שושן]

הוא מאוד רבגוני

בעונה הראשונה שלו ב NBA הוא אפילו שיחק סמול פורוורד, כנראה שלא ראית אותו מספיק משחק.

 

[ikrmr]

לא הדאנקר הכי גדול אי פעם

בס"ד מנחס לס ראה גם אותו וגם את ד"ר ג'יי, והוא יגיד לך שקרטר אמנם מטובי הדאנקיסטים אי פעם, אך אין אף אחד שישתווה לד"ר ג'יי. ראה במאמרו של מנחם לס על ד"ר ג'יי בפורטל הופס ב"מאמריו של מנחם לס" (הקישור להם הוא בצד שמאל של דף הבית של הפורטל). שם מובא בין השאר, שמייקל ג'ורדן, בעצמו מטובי הדאנקיסטים אי פעם ולא פחות מקרטר ואולי גם יותר, כתב בספר שלו שד"ר ג'יי היה לפחות "כיתה אחת מעלינו".

 

[Orenseg]

../images/Emo45.gif

אתה מעלה את וינס קרטר בחמישיה אחרי שאת ההכנסה של אל ג'פרסון נימקת בהיותו צנוע שויתר על כסף גדול?

 

[the mnm factor]

5 שחקנים מהווה ו5 מהעבר?

קשה.. הווה: בן וואלאס- מבחנתי הוא כבר כמעט שחקן עבר כי אני מדבר על בן וואלאס הנלהב אך השקט. זה שמפחיד כל שחקן שמתמודד מולו ועומד ללא פחד גם מול שחקנים שגבוהים ממנו ב10 סנטימטר. צ'אנסי בילאפס- עוד שחקן שאני מאוד אוהב למרות שמבחנתי הוא התחיל את המסע אל הפרישה בפלייאוף האחרון. רכז שקט שלמרות חוסר כשרון מובהק בכל הקשור ליכולות הפוינט גארד האופי שלו הקנה לו שיפור עצום בכל הנוגע ליכולת המסירה. הגדיר את בילאפס יפה כתב מאתר הNBA: צ'אנסי בילאפס הוא שחקן שלא קולע 30 נק' למשחק כמעט אף פעם למרות שאם היה רוצה הוא היה יכול לעשות זאת בכל משחק. יש לו כל כלי התקפי ולמרות זאת מעדיף לשחק את המשחק הקבוצתי למרות שהוא יודע שזה מהווה פגיעה אדירה בסטיסטיקה האישית שלו. ולכן בילאפס הוא מנהיג אמיתי. קווין גארנט- בעוד רב השחקנים המוכשרים לוקחים את המשחק הזה כמובן מאליו קווין גארנט שחקן שאוהב כל רגע במשחק כאילו היה ילד קטן ולא אחד השחקנים המוכשרים אי פעם. זו הגדולה הכי מרשימה שלו. גרנט היל- יש לי נטיה לחבב את חסרי המזל והיל הוא כנראה השחקן הכי חסר מזל שיש. ווינר מוכשר ושקט שלצערו עקב האכילס שלו הוא דוגרי בעיות גוף ולא שום דבר אחר. כריס פול- העונה הזו הביאה לי אהבה חדשה בשם כריס פול. את כל הדברים שאני אוהב בו כתבתי בשרשור הגמר מול לברון ג'יימס. עבר: דניס רודמן- שחקן מעניין וצבעוני, שחקן הגנה ענק. ג'ו דומארס- המנהיג השקט האולטימטיבי. האקים אולאג'ואן- השחקן האהוב עליי אי פעם כי בעוד כל הגבוהים חשבו בצורה מסוימת הוא בא ופתח אפיק חדש שלא היה קיים עד אז. דוגמה מצוינת לאדם ששינה את פני המשחק. מייקל ג'ורדן- לא חושב שזה בנאלי לבחור בג'ורדן כשחקן אהוב- הוא הדבר שהכי דומה למלך הדור כבוד שהיה אי פעם בספורט. צ'ארלס בארקלי- שחקן שהיה יכול לשנות את פני המשחק אם היו מספיק שחקנים אציליים היום- יחיד במינו בהקרבה. מעבר לזה אני גם מאוד אוהב את סטוקטון, עבדול ג'אבר, אנתוני מייסון, ביל למבייר, וויליס ריד וקווין ג'ונסון

 

[איצטגנון ים תיכוני]

שחקני עבר

החלום-- אישיות מיוחדת , שחקן גדול, פייד אוואי ג'אמר קטלני....שתי טבעות ...קריירה מפוארת. קלייד דרקסלר -- אתלט ענק , ספורטאי גדול ,מהיר כברק , מסיים נהדר מתפרצות. סקוטי פיפן ---- עשה הכל על המגרש , לג'ורדן אין אף טבעת בלעדיו ....האף הכי יפה בליגה. גארי (הכפפה) פייטון--- שחקן הגנה גדול , קלע מצויין משלוש , רכז אמיתי , מנהיג , ימיו הגדולים בסיאטל יחד עם שון קמפ לא ישכחו , נעשה עמו צדק היסטורי כשלקח טבעת עם ל.א . סאם (I AM) קאסל ---מה הוא לא פרש כבר ? שחקן אדיר ולפי דעתי לא מוערך מספיק (רק פעם אחת אולסטאר) , קלע מוסר ומנהיג , אוהב את רגעי ההכרעה , שתי טבעות וחבר בכיר ביוסטון באלופה...אחד השחקנים המכוערים ביותר ב-15 השנים האחרונות (סטקהאוס וג'מאל מאשבורן מתחרים איתו על המקום הראשון. חן ליפין--- שמר על קוקוץ' בגמר , אבל גם זה לא עזר....(מישהו יודע מה הוא עושה היום? )....זה היה סתם בצחוק.

 

[ikrmr]

פיפן בלי ג'ורדן גם לא לוקח תואר

בס"ד אם ג'ורדן היה ללא פיפן, שקאגו הייתה טובה יותר מאשר הייתה עם פיפן ללא ג'ורדן. לגבי ליפין, צחוק צחוק, אבל הוא היה בנב"א.

 

[ikrmr]

בסוף צ"ל 'אבל הוא לא היה בנב"א'

 

[Or Amit]

המממ... טוב

את החמישיה העכשווית שלי כתבתי כבר בפורום כדורסל, אבל שיהיה: אייברסון טי-מאק, מלו, ג'וש סמית' ודוייט הווארד בגדול אני יכול להגיד שאני מאד אוהב את מה שמכונה "דור ההיפ-הופ" בNBA (אגב, החמישיה השניה שלי היא ג'יי וויל, פול, בוש, אמארה ו... המממ... אולי שיד, אולי לברון, אולי זו. קשה לי להחליט. מארבורי יכנס בשלישית). הרבה מחשיבים ארבה מהחמישיה הראשונה שלי לסוליסטים ו\או אוברייטדים, אבל באופן אישי אני מאד אוהב את אלו שמייצרים מהלכים, ומשתדלים לשחק את הכדורסל שלהם לפי החוקים של עצמם. לטי-מאק אני זוכר עוד חסד נעורים אפילו מהימים ששיחק פוינט-גארד בטורונטו, את אייברסון אני אוהב מהשניה שנכנס לליגה, כנ"ל לגבי כרמלו. בג'וש סמית' התאהבתי רק בשנה שעברה (עוד לפני הפנטזי) והווארד? הוא איזשהי הכלאה בין קינג קונג לבייבי-יואי. אפשר לראות שהוא נהנה כשהוא משחק (ובתחרות ההטבות באול-סטאר ראו את זה עוד יותר). בעבר? מג'יק - פשוט השחקן הכי מוכשר ששיחק אי-פעם כדורסל. טים הארדווי\קווין ג'ונסון - ולו רק בגלל שפתחו את הדלת לרכזים דוגמת אייברסון מאלין - מאד אהבתי את הקליעה שלו ואת העובדה שלמרות חסרונות פיזיים ברורים הוא הפך להיות כוכב בליגה דניס רודמן - האישיות הכי מעניינת ששיחקה כדורסל אי-פעם. יואינג - זה שהביא בעצם את האהבה שלי לניקס.

 

[Or Amit]

חמישיות נוספות

השני מבין KJ והבאג כריס וובר לטרל ספריוול האקים אלן יוסטון חמישיה עכשווית שלישית: מארבורי ארטסט ג'רלד גרין ונניח שיד וזו שלא נכנסו לראשונה.

 

[ikrmr]

מי זה הבאג? KJ זה קווין ג'ונסון?

בס"ד מה זאת אומרת "השני מבין KJ והבאג", מי זה השני, ומי זה הראשון?

 

[Or Amit]

טים הארדוויי

 

[ikrmr]

תודה!