החציל האצטקי
New member
החמישייה שלי
סנטר: ראשיד וואלאס הלונטיק הכי חינני בליגה. שחקן שמוציא את השגעון שלו על המגרש בצורה מאוד חיובית. אתלט בעל יד רכה ומשחק מאוד מגוון, שגם בגיל 34 המופלג נותן את שלו בשביל הקבוצה האהודה עליי - הפיסטונס. ממוקם בעמדה 5 גם בגלל המעופף שבא אחריו, וגם כי קשה לי להגיד שאני מעדיף עליו את יאו או דוויט האוורד. פאוור פורוורד: קווין גארנט האמת ששמרתי את המקום הזה ל'שיד', אבל באמת שלא יכולתי לוותר על גארנט. שחקן שקשה שלא לאהוב. אמוציונלי מאוד, עם אישיות נהדרת, אבל כמובן - שחקן יוצא מגדר הרגיל. קצת נשכח בצילם של דאנקן, קובי ולברון, שנוצצים יותר (כן, כן, דאנקן), כל אחד מסיבותיו שלו. 'רכז' גבוה כ"כ, ששומר כל כך טוב, אתלט יוצא דופן ופשוט כל-יכול על מגרש הכדורסל. יאפ. היה שווה. סמול פורוורד: כרמלו אנתוני כן... גם אני עדיין שבוי בקסמיו של מלו. הוא אולי הפך לפורע חוק בזמן האחרון אבל שאני חושב על סמול-פורוורד שאני אוהב בNBA, זה יהיה מלו. לא לברון ולא פירס, אלא כרמלו. הוא סקורר גדול שיוריד כמות נאה של ריבאונדים וימסור כמה אסיסטים מזדמנים. ות'כלס, מי צריך יותר מזה? שוטינג גארד: קובי בראיינט אני חייב להודות שמעולם לא הכרזתי על עצמי כאוהד גדול של קובי בפומבי. אבל, סעמק, הבחור פשוט גדול. אם יש שחקן שפשוט אי אפשר לעצור בליגה - זה קובי. היחיד שיכל, ועדיין יכול, הוא קובי עצמו. אחרי שנרגענו מהבעיות שמביא איתו מספר 24 מהבית, מקבלים את השחקן הכי טוב בNBA ביי-פאר. עזבו אתכם ממייקל, אני אוהב את קובי בראיינט. פוינט גארד: דרון וויליאמס קשה לי למצוא פוינט גארד כל כך מיוחד באנ.בי.איי. גבוה וחזק, בעל יד רכה ויכולת מסירה נהדרת, דרון וויליאמס הוא הרכז המועדף עליי בNBA. זה נכון שנאש, פול וקיד הם שמות גדולים יותר, אבל די-וויל פשוט אהוב עליי יותר מהם. אולי זה בגלל שהוא לבן שמשחק כמו שחור, אבל עושה זאת בחן גדול בהרבה מהשוקולד של מכבי. אולי זה בגלל שהוא שידרג את היכולת שלו כ"כ, בעונת הסופמור, רק בשביל שיפסיקו להשוות אותו לכריס פול. כנראה שזהו מכלול של הדברים, אבל אלו הסיבות לבחירה שלי בדרון וויליאמס לרכז האהוב עליי בNBA.
סנטר: ראשיד וואלאס הלונטיק הכי חינני בליגה. שחקן שמוציא את השגעון שלו על המגרש בצורה מאוד חיובית. אתלט בעל יד רכה ומשחק מאוד מגוון, שגם בגיל 34 המופלג נותן את שלו בשביל הקבוצה האהודה עליי - הפיסטונס. ממוקם בעמדה 5 גם בגלל המעופף שבא אחריו, וגם כי קשה לי להגיד שאני מעדיף עליו את יאו או דוויט האוורד. פאוור פורוורד: קווין גארנט האמת ששמרתי את המקום הזה ל'שיד', אבל באמת שלא יכולתי לוותר על גארנט. שחקן שקשה שלא לאהוב. אמוציונלי מאוד, עם אישיות נהדרת, אבל כמובן - שחקן יוצא מגדר הרגיל. קצת נשכח בצילם של דאנקן, קובי ולברון, שנוצצים יותר (כן, כן, דאנקן), כל אחד מסיבותיו שלו. 'רכז' גבוה כ"כ, ששומר כל כך טוב, אתלט יוצא דופן ופשוט כל-יכול על מגרש הכדורסל. יאפ. היה שווה. סמול פורוורד: כרמלו אנתוני כן... גם אני עדיין שבוי בקסמיו של מלו. הוא אולי הפך לפורע חוק בזמן האחרון אבל שאני חושב על סמול-פורוורד שאני אוהב בNBA, זה יהיה מלו. לא לברון ולא פירס, אלא כרמלו. הוא סקורר גדול שיוריד כמות נאה של ריבאונדים וימסור כמה אסיסטים מזדמנים. ות'כלס, מי צריך יותר מזה? שוטינג גארד: קובי בראיינט אני חייב להודות שמעולם לא הכרזתי על עצמי כאוהד גדול של קובי בפומבי. אבל, סעמק, הבחור פשוט גדול. אם יש שחקן שפשוט אי אפשר לעצור בליגה - זה קובי. היחיד שיכל, ועדיין יכול, הוא קובי עצמו. אחרי שנרגענו מהבעיות שמביא איתו מספר 24 מהבית, מקבלים את השחקן הכי טוב בNBA ביי-פאר. עזבו אתכם ממייקל, אני אוהב את קובי בראיינט. פוינט גארד: דרון וויליאמס קשה לי למצוא פוינט גארד כל כך מיוחד באנ.בי.איי. גבוה וחזק, בעל יד רכה ויכולת מסירה נהדרת, דרון וויליאמס הוא הרכז המועדף עליי בNBA. זה נכון שנאש, פול וקיד הם שמות גדולים יותר, אבל די-וויל פשוט אהוב עליי יותר מהם. אולי זה בגלל שהוא לבן שמשחק כמו שחור, אבל עושה זאת בחן גדול בהרבה מהשוקולד של מכבי. אולי זה בגלל שהוא שידרג את היכולת שלו כ"כ, בעונת הסופמור, רק בשביל שיפסיקו להשוות אותו לכריס פול. כנראה שזהו מכלול של הדברים, אבל אלו הסיבות לבחירה שלי בדרון וויליאמס לרכז האהוב עליי בNBA.
האדמירל- סתם בחירה, אין לי ממש סנטר אהוב, אני לא מת על שחקנים ענקיים (חוץ משאק P