השיר לדיון הערב - של מר בד

jordenman

New member
אם זו פגישה עם הבורא

אין מקום הסרת החשש בתחילת השיר? כי לפני כל העשייה בשיר, צריך אולי לסגור חששות..
 

קסנדרה*

New member
למה ירדן מי אינו חושש מפגישה עם ה'?

אבל נדמה לי שזו טעות והיות ומר בד טוען שאין זו מעין נבואת נוסטרדאמוס אז אני טעיתי בהנחה שלי אם כך.
 

קסנדרה*

New member
בית שני - נתוח שלי

ברגע לפני שהעולם כבה - שוב זה העולם לפני חורבנו, יענו נבואת נוסטרדאמוס גאוות האב חיבקה את תקוות הבן. * תאור פשוט ומובן אחים לנשק נפרדו בנשיקה. * כנ"ל בת נשאה בתרמילה את אפונת דאגת אמה - מטאפור ויפה ואב התעטף באהבת ילדיו שנולדו מאהבה. תאוא פשוט אבל קיימת הגשמה, "האב התעטף"
 
זה מי זה

נזיר שחזה, כביכול, כל מיני שואות ונבואות, לפני כמה מאות שנים, ומעריציו מייחסים לו נבואות שהתגשמו, ולא עלינו - כאילו שעוד צפויות להתגשם
 

מר בד

New member
נכתב בעקבות הפיגוע בצריפין

העולם הוא עולמו של כל אחד. הרי כל אדם הוא עולם ומלואו. בעקבות הכתבה ברדיו על האנשים שהיו שם, תארתי מה כל אחד עשה / חש ברגעיו האחרונים - לפני שעולמו כבה. ניסיתי להנציח את הרגע. בו הכל נראה אופטימי ומבטיח. אבל הרגע לא יכול היה למנוע את בוא הרגע הבא: "הרגע בו כבה העולם".
 

jordenman

New member
לא הסתכלתי על כך מקודם,

שהעולם הוא בעצם דימוי לאדם- הרגע לפני שהאדם כבה נמשך רק רגע, אך די היה בו למלא אדם ומלואו. בתקווה וזכרונות די היה בו להקים חומות של תקווה אני עוזב והכל בסדר מאחורי לרפד את הדרך במחשבות רכות. אין דאגה, הרגע חלף.. לרפא עוד פצע שרק הזמן יכול. והזמן, שלו לפחות, נגמר..
 
למעלה