לא הסתכלתי על כך מקודם,
שהעולם הוא בעצם דימוי לאדם- הרגע לפני שהאדם כבה נמשך רק רגע, אך די היה בו למלא אדם ומלואו. בתקווה וזכרונות די היה בו להקים חומות של תקווה אני עוזב והכל בסדר מאחורי לרפד את הדרך במחשבות רכות. אין דאגה, הרגע חלף.. לרפא עוד פצע שרק הזמן יכול. והזמן, שלו לפחות, נגמר..