השיר לדיון - כף יד רשעה : רביקוביץ

[קסנדרה*]

השיר לדיון - כף יד רשעה : רביקוביץ

כף יד רשעה / דליה רביקוביץ' א קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן, וְאַבָּא שֶלִּי הִכָּה אוֹתִי. כָּל הָעוֹמְדִים צָחֲקוּ לַמַּרְאֶה, מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב. ב קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן, אַבָּא הִכָּה עַל כַּף יָדִי. הוּא אָמַר שֶהִיא כַּף יָד רְשָעָה. מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב. ג קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן, אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי. הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם. ד קַוִים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן, פַּחַד לוֹחֵךְ אֶת הַכַּף הָרְשָעָה, אַבָּא חָדַל מֵהַכּות אוֹתִי, אַךְ הַפַּחַד הַזֶּה שָרִיר וְקַיָּם.

 

[קסנדרה*]

הנחייה - חלק א'

השיר המובא כאן הוא שיר רגשי וטעון, לא אוסיף מעבר לזה, אני מצפה שנעשה זאת כאן בדיון, שיעסוק באופיו של השיר או טבעו של השיר. לעתים בקריאת שירה יש התעלמות מהשיר עצמו וההתמקדות היא "בפרטים הקטנים". רווחת ההמלצה להתעמק קודם בטקסט כפי שהוא מובא/מוגש ולנסות "להתחבר" עם/אל הכתוב ורק לאחר מכן, לאחר קריאות נוספת, ולפחות קריאה אחת או שתיים בקול, להתעכב על האמצעים האמנותיים, או בלשון משוררי ימי הביניים על "קישוטי השירה". הנחייה: 1.יש לקרוא את השיר לפחות שלוש פעמים. פעם ראשונה בקריאה שקטה, קריאה שנייה בקול רם, כדי שתשמעו את עצמכם, פעם שלישית שוב בקול, עם התמקדות באתנחתאות או בהזחות*1 - קריאה בהטעמה. לעצור ולקחת אויר אחרי פסיק – אתנחתא קצרה, ואחרי נקודה – אתנחתא ארוכה. 2.לאחר הקריאות יש להתבונן שוב על השיר כיחידה שלמה, להתעמק בטקסט ולנסות להבין את הרעיון הכללי המועבר בשיר, בשלב זה ללא התייחסות לקישוטי השיר. לעתים קיים רעיון מסגרת ורעיון פנימי. יש להבחין ביניהם. 3.עכשיו אפשר כבר להבין יותר. נתחיל עם הכותרת ונברר האם היא עונה על ציפיותינו, האם היא מייצגת את הרעיון או חלק ממנו, אולי את רעיון המסגרת ואולי את הפנימי. 4.בשלב הזה, אפשר לחזור ולקרוא את השיר תוך כדי "פירוק" לשורות ובתים. להבין כל שורה ולחפש בה אמצעים אמנותיים אם יש, לחפש סמלים, ארמזים היכולים לסייע לנו בהבנת השיר. 5.למצוא את הרצף בין השורות, והמעבר בין הבתים, את הלכידות בשיר כולו, כך נוכל שוב ללכד את הרעיון לכדי יחידה שלמה לאחר הפירוק. 6.והגענו לסיום – האם יש בסיום את העוצמה הנחוצה ביחס לשיר, לרעיון, ומה הוא מעביר לנו, האם יש פואינטה ? אם כן שינוי בהבנה הראשונית. אין שלבים אלה השלבים היחידים לקריאת שירה והבנתה, אבל הם השלבים הראשוניים הבסיסיים והחשובים. עם הזמן נתקדם לשלבים הנוספים, ונתקדם לשלבים של ניתוח שירה. *1 - הזחה - הוא הרווח שפותחים בתחילת שורה, כאשר השורה חורגת ונוטה לבלוט. תפקיד ההזחה: לגרום לקורא להשתהות, ובזמן ההשתהות להמשיך ולחשוב על המילה או השורה שנכתבה לפני ההזחה. השימוש בהזחה : כתוצאה מפער הזמן בין קריאת מילה אחת לאחרת, מביאים להדגשה של מה שלפני הפער, זאת נוסף להדגשה הגרפית שנוצרת. כתוצאה מכך, יש לנו יותר זמן להרהר בכל אחת מן המילים המודגשות ולהבין אותה גם בפני עצמה ופחות כחלק מן הרצף. כך ניתן ליצור גם רב משמעות. קסנדרה

 

[קסנדרה*]

הבנת השיר - חלק ב'

שלבים להבנת השיר: אנחנו לא ננתח את השיר, שימו לב להבדל, אנחנו נקרא נכון ונבין את השיר, לפי ההנחיות הבאות: • מה נושא השיר ? • מהו המאורע המוזכר בשיר, מאיזו תקופה האירוע ? • האם קיימת דמות נוספת בשיר, אם כן, האם היא מאופיינת ? • מה ניתן ללמוד על הדמויות והיחסים ביניהן. • האם יש דמויות נוספות, מה תפקידן בשיר? • אלו תחושות ניתן לזהות בשיר? • איזו תחושה היא הבולטת ביותר ? • מה הסמל הבולט בשיר, מה לדעתכם הוא מסמל ? אנחנו בשלב הטקסט השלם, אז לא להתעכב על "הקישוטים" קרי, האמצעים האמנותיים. אני מציעה לענות על כל סעיף בנפרד ובסוף להעלות מעין סיכום, מה הבנתם מהשיר. בהצלחה

קסנדרה

 

[aiziq]

שלב הטקסט השלם:

נושא השיר הוא אירוע מעצב מילדותה של הדוברת שרישומיו ניכרים בה גם בבגרותה. האירוע היה כנראה בילדותה: אביה היכה אותה על ידהּ בנוכחות אנשים אחרים ואמר שכף היד שלה רשעה. דמות האב מאופיינת במעשים ( מכה, אומר, חדל להכות )- אבל דווקא ההימנעות מאפיון מעמיק וכוללני יותר מלמדת על מערכת היחסים אולי של הדוברת עם אביה, על ריחוק, על הקרבת הקירבה על מזבח המשמעת והכבוד. מהאמירה על כף היד שהיא רשעה, אמירה המיוחסת לאב, ניתן אולי ללמוד על יחסו השלילי לילדה, התיוג "רשעה" הינו חמור ומחמיר, וכשהוא מלווה בגינוי פיזי והשפלה של הלבנת פנים בנוכחות אחרים הצוחקים למראה- זה יוצר אצל הדוברת טראומה ופוצע את אישיותה. הדוברת בשיר, לא נוקטת עמדה רגשית כלפי אביה היא כנראה מקבלת את מרותו ואת התיוג שלו אותה כרשעה. מבחינת תחושות מצאתי בשיר: השפלה, עלבון, פחד ( ואצלי התעוררו חמלה וכעס ) התחושה הבולטת ביותר היא תחושה של : אני לא טובה, תחושה עצמית קשה, הגורמת לדוברת לחיות בפחד תמידי שמא הרוע יפרוץ מתוכה. הסמל הבולט ביותר הוא כף היד- היא מסמלת הן את מעשיו של האדם. כאן היד מכה או מוכה, גדלה ( מצמחת אצבעות ) או מתמעטת ( מלוחוכת) והמשמעות היא המעשים - כשהאב היכה את יד ביתו הוא בעצם תייג אותה כרשעה ולכן היא עשתה דברים מרושעים כדי להצדיק את התווית שהוצמדה לה וכעת היא נמנעת מלעשות משהו מחשש שמה שתעשה יהיה מרושע. ויד האב - היד המכה מסמלת את השפעתו של האב על הילדה ואת תרומתו לעיצוב אישיותה- הוא היכה אותה, השפיל אותה, דיכא אותה. מחכה לשלב הבא

איציק.

 

[קסנדרה*]

יופי איציק, הבנה יפה, ויש עוד ../images/Emo13.gif

 

[aiziq]

טוב אז אני אעבור לרובד העמוק יותר

אני שם לב לשינויים הקלים: 1 . אַבָּא שֶלִּי הִכָּה אוֹתִי 2. אַבָּא הִכָּה עַל כַּף יָדִי 3. אַבָּא חָדַל מֵהַכּוֹת אוֹתִי.(נקודה ) 4. אַבָּא חָדַל מֵהַכּות אוֹתִי, אַךְ במשפט הראשון יש באמת ילדותיות, הילדה אינה מבחינה היכן היא הוכתה, מבחינתה היא קיבלה מכות מאבא שלה, ננזפה, הושפלה, נענשה- המכה כאן היא לא במובן הפיזי שלה אלא במה שהיא מסמלת, מה שהיא באה להגיד: את לא בסדר, אני כועס עליך וכו'. במשפט השני יש כבר הבחנה- אבא היכה על כף ידי, זה כבר יותר ספציפי ופחות בומבסטי זה כבר לא אבא נתן לי מכות אלא משהו נקודתי. במשפט השלישי יש ציון עובדה. מידע שנמסר ביבשושיות מה, כאילו הרגש כבר נעלם, אין מעבר לכך כלום. פשוט ככה וזהו. בהקשר לזה אני רוצה להוסיף שאם קודם אמרנו שהאב מאופיין ע"י מעשיו הרי שכאן יש אפיון ע"י אי עשייה ( אמנם מבורכת בהקשר של אלימות ), אך נראה לי שעבור ילד שהיחס היחיד שהוא מקבל זה מכות אז יש מעט צער אצלו כשגם היחס הזה חדל להינתן. אפשר גם שהילדה בגרה ושוב אין זה לעניין להכות אותה או אולי האב כבר לא מכה משום שראה שאין בכך תועלת- בין כה וכה הרשעות דבקה בילדה והוא מוותר. במשפט הרביעי יש אבל ( אך ) והאבל תמיד הופך את המשמעות או לכל הפחות מחבל בשלמותה. אם קודם הייתה עובדה מוגמרת בא לכאן האבל ואומר: בעצם לא ממש מוגמרת... לא. איציק.

 

[קסנדרה*]

איציק עלית על נקודה חשובה

במעבר בין הבתים. המשך עוד יבוא..... קסנדרה

 

[milim]

כף יד רשעה-בשלבים

הכותרת היא כף יד רשעה והנושא הוא העוולה שנגרמה לדוברת והפחד שדבק בנפשה. בנוסף לדוברת, לאביה ולצוחקים בצד קיימת הדמות המרכזית בשיר- היד המוכה שהופכת לסמל. האב המכה הוא דמות שטוחה שתפקידה להבליט את הדמות המרכזית- היד הרשעה. בבית הראשון הדוברת מתארת סיטואציה מאוד מביכה. לא רק עצם ההכאה לפני אחרים, העומדים- צוחקים. האב מכה אותה ואין תאור מה בדיוק מוכה. בבית השני יש קלוז אפ- האב מכה חלק גוף מסוים שהוא כף היד ומכנה אותה בשם -רשעה. בכנוי השם היד הופכת לדמות. בבית הבא האב חדל מלהכות והיד מצמיחה אצבעות. כאן יש חלק שדרוש פענוח כי מדוע היא מצמחת אצבעות? מה בדיוק צימח? כאן בסיסו של הסמל- היד המצמחת לא צפרניים כי אם אצבעות מכוונת לגדילה במובן פיזי אבל גם במובן הנפש הצומחת. כף היד הרשעה היא הנפש של הדוברת. בבית האחרון האב הוא כבר משני אבל הפחד הוא הגורם המרכזי בתחושות. הכף הרשעה- ששמה דבק בה, משרה פחד על הדוברת - המלה פחד פעמיים. הנפש של הדוברת מאוימת מעצמה.

 

[קסנדרה*]

מלים, יש חלקים שהבנת יפה, ויש חלק

שאיפשרת לעצמך חופש וחרגת מהטקסט

אבל אנחנו פה ונשלים בהמשך. אבל הגישה שלך טובה, הכוון נכון. קסנדרה

 

[milim]

וכל כך השתדלתי לא להסחף

 

[סקיפי]

נסיון שלי

הנושא: אירוע שחוותה הדוברת המאורע: האבא מכה את הדוברת, כנראה בילדותה, מאחר והוא מכה על כף היד דווקא, מה שנתפס כלא אכזרי אלא מחנך [ועל ילדים קטנים מאיימים "אני אתן לך מכה על היד"] דמות נוספת בשיר: האב, שמאופיין במעשים שלו – אבא הכה, הוא אמר – וכן מנקודת מבטה של הילדה, שנדמה כאילו היא מקבלת את ה"עונש" בתור משהו שמגיע לה, ובבית השלישי היא כמעט מצדיקה אותו. היחסים בין הדמויות: האבא אגרסיבי ואקטיבי והילדה שותקת, אבל בפנים חוזרת שוב ושוב למקרה. גם כשהיא כאילו גדלה, היא מתחמקת מלהתייחס לאבא, אלא למה שהוא עשה ואמר. "מה שספרתי אמת ויציב" – יכול להיות שזה מתייחס לסיטואציה מקדימה לאירוע ההכאה עצמו, או אולי למקרה – הילד מספרת שהאב הכה אותה, וזה אמת ויציב [גרם לי לחשוב – כשמאשימים אדם סמכותי כמו הורה בדבר רע, ואף אחד לא מאמין, יש חזרה על הדברים – אפילו שכולם מסביב עומדים וצוחקים]. דמויות נוספות: כל העומדים. הרבה אנשים שנתפסים כישות אחת,כי ברור לילדה שכולם נגדה. כל העומדים צחקו למראה אבל זו החזרה היחידה בשיר, מכאן שהטראומה של הילדה לא נובעת דווקא מההשפלה אלא מהבגידה כביכול של האב. תחושות מן השיר: השפלה ועלבון, הלם, שנאה עצמית – גם כשהאבא מפסיק להכות, הילדה מתייחסת לעצמה ככף היד הרשעה. [קצת אירוניה, אולי, כי היד הרשעה לא באמת שייכת לילדה אלא לאב המכה] תחושב בולטת: הלם, אולי – החזרה על מה שספרתי אמת ויציב, הילדה לא מאמינה שזה מה שקרה והיא נזקקת לשכנוע מסיבי. הסמל הבולט: קווים של עשן, שחוזרים בתחילת כל בית. מסך עשן הוא ביטוי מוכר – לא יכולים לראות דרכו, ועד כמה שאני יודעת די מקובל להשתמש בו במצבים של העלמה וטשטוש מכוונים – פיזר מאחוריו מסך עשן, כאילו כולם מתכחשים למשהו שקרה, והילדה נאבקת בהכחשה הכללית הזאת, ומתעקשת על שלה. עשן הוא גם דבר שצורב את העיניים כשמפנים אותו אליך, ושוב התחושה שכולם נגד הדוברת, פונים כנגדה כדי להסתיר משהו שהיא בטוחה שקרה למרות שכולם טוענים שלא. פעם ראשונה שלי [זה דווקא כיף...] אני מקווה להשתפר בפעם הבאה

 

[טאסנים]

בהתיחסות לסמל

השורה הראשונה שחוזרת בכל בית- קַוִּים שֶל עָשָן נִטּוּ בִּמְלֻכְסָן אין כאן שינוי או תמורה, קוי העשן נשארים באשר הם בכל בית, עד לאחרון. עשן משתווה אצלי לvague משהו מעורפל, וכאן מוספת העצמה של "נטו במלכסן" אפשר שזה מדגיש את האי בהירות בקשר לארוע הקשה המתואר בבתים הראשונים. וזה מערער את הביטחון שזה אכן התקיים במציאות. הניגוד בין העירפול לבין "כל מה שסיפרתי אמת ויציב", תורם לחוסר הבהירות.

 

[קסנדרה*]

טאסנים בקשר לסמל

את לא נגעת בסמל, יש בשיר סמל בולט. לגהי העשן, יש משהו בדברייך, אם כי זה לא הכל. קסנדרה

 

[טאסנים]

"קוים של עשן

נטו במלוכסן", תהליך ההכאה, הביא לתנודת העשן , בגלל שנטיית קוי העשן מתקיימת באותו אופן, בכל אחד מהבתים, אני מניחה שתהליך ההכאה עדיין נותר וזה הועבר מהאב לבת, (הלקאה עצמית).

 

[טאסנים]

ועוד משהו בקשר לעשן

אני כל הזמן חושבת על קין והבל,ורואה לנגד עיני את העשן שהתמר מהקרבת הקורבן של הבל לעומת הקורבן שלא התקבל מידיו של קין ואז העשן לא התמר כלפי מעלה ואולי נטה במלוכסן.

 

[קסנדרה*]

טאסנים יקירתי בענין העשן

כל מה שכתבת יכול להיות, אבל במקרה הזה העשן הוא יותר כמסך עשן ולאלכסוניות יש סיבה קצת אחרת - בסיכום הדיון, אעלה את הניתוח המקובל והמלומד (בבתי הספר). קסנדרה

 

[טאסנים]

../images/Emo9.gif תודה, כפי שאת רואה העניין הציק

לי, אחכה בסבלנות

 

[milim]

בענייני עשן

עוד לא חושבת שפצחתי אבל אולי מעבר הזמנים. מנקודת ראיה של בוגרת את הילדות ואל חויה טראומטית עובר דרך מסך של משהו עמום -השנים שעברו. הדוברת מצליחה לראות מבעד השנים - ראיתה מחודדת למאורע שעצב את נפשה.

 

[קסנדרה*]

מלים יפה מאד, זה נכון ויש עוד ../images/Emo13.gif

 

[יו אל]

כף יד רשעה - תחילת ניתוח

אני מנסה את כוחי ע"פ ההנחיה שלך קסנדרה. תודה על היוזמה הברוכה הזו שתלמד אותנו עוד ועוד בתחום השירה. א. הנושא - המקור להתפתחות הפחד אצל הדוברת. ב. מאורע מוזכר בשיר - כפי הנראה הילדה הקטנה הדוברת (ואח"כ נדון מדוע זו ילדה ולא בחורה או אשה), סיפרה דבר מה לא מקובל על אביה ולכן הכה אותה על כף ידה לפני אנשים שצחקו. ג. דמות נוספת והיחסים בין הדמויות - "כל העומדים." בבית הראשון מוזכרים לרגע, צחוקם הלא תואם למצב רק חיזק את החוויה הטראומטית שהדוברת חוותה. עוד דמות היא כמובן האב, שהטיפול שלו במצב לא רצוי מבחינתו הוא בדרך תוקפנית שהביאה את הדוברת לחרדה עמוקה, להתקעות יותר עקשנית במה שאמרה, "מַה שֶּסִּפַּרְתִּי אֱמֶת וְיַצִּיב." ד. תחושות שעולות - כאמור נוצרת הקבעות רעיונית אצל הדוברת לסיפורה האישי מבלי כל יכולת להיפרד ממנו (במידה ואינו נכון, דבר שלא נודע בתוך היצירה), מבחינה פסיכולוגית זו תחילתה של חשיבה אובססיבית המשמשת כהגנה מן החרדה העמוקה העולה בה כתוצאה מן המכות שהאב מכה אותה על גב ידה,והיא בעצם אינה יודעת מדוע היא נענשת. התחושה הבולטת ביותר היא של דימוי עצמי נמוך (שכן כף היד כבר הופכת בתוכה לרשעית ונוכל להניח כי כולה הופכת לרעה ודחויה) והפחד שעוטף אותה מאז ועד עתה:" אַבָּא חָדַל מֵהַכּות אוֹתִי, אַךְ הַפַּחַד הַזֶּה שָרִיר וְקַיָּם." את ההמשך אשאיר לאחרים...