השיר לדיון - כף יד רשעה : רביקוביץ
- פותח הנושא קסנדרה*
- פורסם בתאריך
נסיון שלי :
נושא השיר: תיאור של חוויה שעברה על הדוברת השיר. המאורע: אביה של הדוברת הכה אותה, לא מצויין באיזה תקופה אבל אפשר לשער שמדובר בילדותה של הדוברת כי סגנון הכתיבה הוא "ילדותי"- החזרה על השורות והשפה הפשוטה. הדמויות בשיר: בבית הראשון "כל העומדים" הם לא מאופיינים רק מצויין שהם צחקו למראה האב שמכה את ביתו ולמרות שלא מצויין מיהם אפשר להבין שהם הותירו את חותמם בדוברת כי היא בחרה לציין אותם בתיאור האירוע. כמו כן דמות נוספת היא האב שמאופיין רק על פי המעשים שלו- ההכאה של ביתו באופן כללי בבית הראשון והכאת כף היד בשאר הבתים בטענה שהיא "רשעה" היחסים בין הדמויות: אני הרגשתי ניכור בין האב לביתו, יחסים שמבוססים על פחד וחוסר אמון. התחושות: הרגשתי לכל אורך השיר תחושה של פחד מהמכה עצמה אבל גם פחד מזה שלא יאמינו לדוברת שהאירוע אכן קרה, החזרה בסוף כל בית על השורה "מה שסיפרתי אמת ויציב" ו "שריר וקיים" וזו בעיני התחושה המרכזית שהשיר הזה העלה, חוסר הבטחון של הדוברת הדבריה ובמעשיה. הסמל הבולט בשיר: כף היד הרשעה. מדובר בילדה ולא מתקבל על הדעת שילדה יכולה להיות רשעה, וגם לא כתוב שהאב אמר על ילדתו שהיא רשעה אלא שכף ידה רשעה. אולי כף היד הרשעה מסמלת את אופיה של הילדה שגרם לה לעשות דברים שלא מקובלים על אביה, אולי סוג של מרדנות שהאב ניסה להפסיק ידיים מסמלות מעשים ועשייה (במו ידיי, בשתי ידיי) והאב רצה להפסיק את מעשיה של ילדתו בטענה שהם רשעים (שכן כף היד שביצעה אותם היא רשעה) לסיכום, ראיתי בשיר הזה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה שכן בבית הלפני אחרון היד שהאב כינה כף יד רשעה צימחה אצבעות והדוברת החלה להאמין שהיא אכן רשעה. האירוע הזה שקרה לה בילדותה רודף אותה וגם הפחד. אני ראיתי את הפחד לא רק מפני המכות של אביה אלא גם, ואולי בעיקר, מהתחושה שנותרה בה לאחר המכות: חוסר הבטחון במעשיה, במי שהיא. וואוו, לא ניתחתי ככה שיר מאז התיכון
(תודה קס)
נושא השיר: תיאור של חוויה שעברה על הדוברת השיר. המאורע: אביה של הדוברת הכה אותה, לא מצויין באיזה תקופה אבל אפשר לשער שמדובר בילדותה של הדוברת כי סגנון הכתיבה הוא "ילדותי"- החזרה על השורות והשפה הפשוטה. הדמויות בשיר: בבית הראשון "כל העומדים" הם לא מאופיינים רק מצויין שהם צחקו למראה האב שמכה את ביתו ולמרות שלא מצויין מיהם אפשר להבין שהם הותירו את חותמם בדוברת כי היא בחרה לציין אותם בתיאור האירוע. כמו כן דמות נוספת היא האב שמאופיין רק על פי המעשים שלו- ההכאה של ביתו באופן כללי בבית הראשון והכאת כף היד בשאר הבתים בטענה שהיא "רשעה" היחסים בין הדמויות: אני הרגשתי ניכור בין האב לביתו, יחסים שמבוססים על פחד וחוסר אמון. התחושות: הרגשתי לכל אורך השיר תחושה של פחד מהמכה עצמה אבל גם פחד מזה שלא יאמינו לדוברת שהאירוע אכן קרה, החזרה בסוף כל בית על השורה "מה שסיפרתי אמת ויציב" ו "שריר וקיים" וזו בעיני התחושה המרכזית שהשיר הזה העלה, חוסר הבטחון של הדוברת הדבריה ובמעשיה. הסמל הבולט בשיר: כף היד הרשעה. מדובר בילדה ולא מתקבל על הדעת שילדה יכולה להיות רשעה, וגם לא כתוב שהאב אמר על ילדתו שהיא רשעה אלא שכף ידה רשעה. אולי כף היד הרשעה מסמלת את אופיה של הילדה שגרם לה לעשות דברים שלא מקובלים על אביה, אולי סוג של מרדנות שהאב ניסה להפסיק ידיים מסמלות מעשים ועשייה (במו ידיי, בשתי ידיי) והאב רצה להפסיק את מעשיה של ילדתו בטענה שהם רשעים (שכן כף היד שביצעה אותם היא רשעה) לסיכום, ראיתי בשיר הזה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה שכן בבית הלפני אחרון היד שהאב כינה כף יד רשעה צימחה אצבעות והדוברת החלה להאמין שהיא אכן רשעה. האירוע הזה שקרה לה בילדותה רודף אותה וגם הפחד. אני ראיתי את הפחד לא רק מפני המכות של אביה אלא גם, ואולי בעיקר, מהתחושה שנותרה בה לאחר המכות: חוסר הבטחון במעשיה, במי שהיא. וואוו, לא ניתחתי ככה שיר מאז התיכון
מקווה שלא איחרתי את הרכבת
אז: א – נושא השיר – הפחד שהושרש בנפש בכותבת בעקבות מערכת יחסים טראומטית עם אביה – שמועברת באמצעות אירוע אחד קשה ומסמל. ב-ג- המאורע המוזכר – אביה מעניש אותה בעונש כפול על שקר שאולי שיקרה, (אולי בעיניין עישון? האם היא נחשדה כמעשנת והכחישה?) – העונש הוא הכאה פיזית אבל היא לא מדווחת על כאב פיזי, אלא על ההשפלה הפומבית שאביה הוסיף לעונש, נוכחות האנשים הצוחקים – והכינוי שהוא הדביק ליד – יד רשעה (כמובן זה דו משמעי כי היד הרשעה בעצם היא זו המכה). מדובר באירוע אחד – בכל ארבעת הבתים – מתקופת ילדותה (צורת ההתבטאות התייחסות הילדותית לאבא הלשון הארכאית של אבא והדבקות הילדותית בגירסה (נכונה או לא) "מה שסיפרתי אמת ויציב". אבל הארוע האחד הזה מדווח כל בית מפרספקטיבה שונה של זמן – כל בית היא גדולה יותר, נושאת את הארוע איתה ורואה אותו אחרת. ג- הדמויות בעיני הן רק אבא והיא – הקהל תפקידו רק במובן להעצים את העונש, אין לו פנים וזהות. האבא גם הוא כולו יד מכה, והיא כולה הפכה ליד מוכה, ויותר משניתן ללמוד על היחסים בינהם, ניתן ללמוד על הדיסטנס והפער בינהם. אין יחסי קירבה, הוא צורב בה רק תוכחה ופחד, לא מלמד או מעורר כבוד. אולי אפילו מלמד אותה בהתנהגותו לשקר. ד- עוברים בשיר תחושות – במעמד הראשון של השפלה, כאב נפשי, ניכור (יד מכה על יד לא אב את ביתו) ובשיר כולו יש רגשות אשם, מעין טענה שהגשימה את עצמה, היד החפה מפשע הפכה לרשעה, לאשמה. נפשה של הילדה המוכה, גדלה השתחררה מאיומו הפיסי של אביה, ולמדה להודות במעשיה, ולעשות אותם כרצונה, ועם זאת הפחד, הושרש בה לעד. (ברמת ניחוש) – האם היא ניזכרת בזה כל פעם שהיא מעשנת, ועשן הסיגריה מתלכסן מבין אצבעותיה? ה- התחושה הבולטת ביותר – היא הפחד, הפחד לא לומר את האמת, להיות באמת רשעה. כי גם היום שבגרה, והיא יכולה לעשות כרצונה בריש גלי – ללא פחד מעונש, ולא צריכה לשקר ולהסתיר את מעשיה (אולי גם במובן זה היד צימחה אצבעות, שכן ליפני כן היא היתה קפוצה, הסתירה את אצבעותיה, את מעשיה) היא עדיין מפחדת מרשעותה של היד, המכה , ובעיקר מהיד שלה שמא תתגלה כרשעה ושקרנית באמת. ו- הסמל הבולט בשיר הוא – היד כמובן, מסמלת את נפשה המתחבטת, המוכה, האשמה של הכותבת, וברובד אחר, את רישעותו ואטימותו של האב. זה מה שהצלחתי לדלות – ועכשיו אקרא את השירשור ותודה קסנדרה על הזדמנות מאלפת ללמוד
אז: א – נושא השיר – הפחד שהושרש בנפש בכותבת בעקבות מערכת יחסים טראומטית עם אביה – שמועברת באמצעות אירוע אחד קשה ומסמל. ב-ג- המאורע המוזכר – אביה מעניש אותה בעונש כפול על שקר שאולי שיקרה, (אולי בעיניין עישון? האם היא נחשדה כמעשנת והכחישה?) – העונש הוא הכאה פיזית אבל היא לא מדווחת על כאב פיזי, אלא על ההשפלה הפומבית שאביה הוסיף לעונש, נוכחות האנשים הצוחקים – והכינוי שהוא הדביק ליד – יד רשעה (כמובן זה דו משמעי כי היד הרשעה בעצם היא זו המכה). מדובר באירוע אחד – בכל ארבעת הבתים – מתקופת ילדותה (צורת ההתבטאות התייחסות הילדותית לאבא הלשון הארכאית של אבא והדבקות הילדותית בגירסה (נכונה או לא) "מה שסיפרתי אמת ויציב". אבל הארוע האחד הזה מדווח כל בית מפרספקטיבה שונה של זמן – כל בית היא גדולה יותר, נושאת את הארוע איתה ורואה אותו אחרת. ג- הדמויות בעיני הן רק אבא והיא – הקהל תפקידו רק במובן להעצים את העונש, אין לו פנים וזהות. האבא גם הוא כולו יד מכה, והיא כולה הפכה ליד מוכה, ויותר משניתן ללמוד על היחסים בינהם, ניתן ללמוד על הדיסטנס והפער בינהם. אין יחסי קירבה, הוא צורב בה רק תוכחה ופחד, לא מלמד או מעורר כבוד. אולי אפילו מלמד אותה בהתנהגותו לשקר. ד- עוברים בשיר תחושות – במעמד הראשון של השפלה, כאב נפשי, ניכור (יד מכה על יד לא אב את ביתו) ובשיר כולו יש רגשות אשם, מעין טענה שהגשימה את עצמה, היד החפה מפשע הפכה לרשעה, לאשמה. נפשה של הילדה המוכה, גדלה השתחררה מאיומו הפיסי של אביה, ולמדה להודות במעשיה, ולעשות אותם כרצונה, ועם זאת הפחד, הושרש בה לעד. (ברמת ניחוש) – האם היא ניזכרת בזה כל פעם שהיא מעשנת, ועשן הסיגריה מתלכסן מבין אצבעותיה? ה- התחושה הבולטת ביותר – היא הפחד, הפחד לא לומר את האמת, להיות באמת רשעה. כי גם היום שבגרה, והיא יכולה לעשות כרצונה בריש גלי – ללא פחד מעונש, ולא צריכה לשקר ולהסתיר את מעשיה (אולי גם במובן זה היד צימחה אצבעות, שכן ליפני כן היא היתה קפוצה, הסתירה את אצבעותיה, את מעשיה) היא עדיין מפחדת מרשעותה של היד, המכה , ובעיקר מהיד שלה שמא תתגלה כרשעה ושקרנית באמת. ו- הסמל הבולט בשיר הוא – היד כמובן, מסמלת את נפשה המתחבטת, המוכה, האשמה של הכותבת, וברובד אחר, את רישעותו ואטימותו של האב. זה מה שהצלחתי לדלות – ועכשיו אקרא את השירשור
ותודה קסנדרה על הזדמנות מאלפת ללמודפרח תרבותי
New member
איזה דיון מעניין ומאלף../images/Emo39.gif
קוראת אתכם ונהנית. אני לא מוציאה את עצמי מהכלל וכו', אלא ששוחחתי בעניין עם קס, אז זו "לא חוכמה". בכל אופן - היתה לי פרשנות נוספת על הסיטואציה האישית, וכנראה שממש לא הייתי בכיוון.
קוראת אתכם ונהנית. אני לא מוציאה את עצמי מהכלל וכו', אלא ששוחחתי בעניין עם קס, אז זו "לא חוכמה". בכל אופן - היתה לי פרשנות נוספת על הסיטואציה האישית, וכנראה שממש לא הייתי בכיוון.
פרח תרבותי
New member
הלכתי הרבה יותר רחוק...../images/Emo39.gif../images/Emo13.gif
הקטע של התעללות מינית הוא קרוב ואפשרי. עלה בראשי. אבל אני הלכתי, לא תאמין... טוב - אני אשמור את זה לאחר שהדיון יסתיים.
הקטע של התעללות מינית הוא קרוב ואפשרי. עלה בראשי. אבל אני הלכתי, לא תאמין... טוב - אני אשמור את זה לאחר שהדיון יסתיים.
קצת הרהורים על הסמלים וה"סודות"
קודם כל אני אוהב מה שאני קורא מכולם ואנחנו נכנסים לעומקו של השיר ללא "פלצנות", כל אחד מנקודת מבטו וזה מעניין ומאלף. השיר מספק לנו חידות לא פתורות שהולכות ומתגברות מן הבית הראשון עד האחרון וכך המשוררת יוצרת מתח מצטבר שלמעשה לא נפתר בסיום ונשאר הפחד. "סוד" כף היד לדעתי, קשור בכך שהילדה שלחה ידה למקומות שהצינעה יפה להם... (אבל מעצם היותה ילדה לא ידעה ולא הבינה את האיסורים הקפדניים של עולם המבוגרים שהאב מייצגם בצורה גסה ונואלת, בלי להסביר מדוע לא ועוד לפני אנשים אחרים שצוחקים), "סוד" האצבעות הצומחות - יכול להתפרש כסימבול לצמיחתה מילדה לאשה ועדיין הכאב הראשוני קיים וממשיך להיות בתוכה. האצבעות מרמזות גם על יכולת מעשית שהיד קונה לה, יכולת לתפקד אבל בתפיסתה של הדוברת היד תשאר רשעית וכך כולה. "סוד" העשן - האמת שאת זה לא לגמרי הבנתי. יתכן שיש כבר מסך עשן האופף אותה במגעה עם העולם. מעין פילטר ערפילי שאינו נותן לה לראות את הדברים באופן ישיר וממוקד ועל כן היא גם מסתכלת באלכסון, מן הצד, מוטה מן העולם הרגיל. זהו.
קודם כל אני אוהב מה שאני קורא מכולם ואנחנו נכנסים לעומקו של השיר ללא "פלצנות", כל אחד מנקודת מבטו וזה מעניין ומאלף. השיר מספק לנו חידות לא פתורות שהולכות ומתגברות מן הבית הראשון עד האחרון וכך המשוררת יוצרת מתח מצטבר שלמעשה לא נפתר בסיום ונשאר הפחד. "סוד" כף היד לדעתי, קשור בכך שהילדה שלחה ידה למקומות שהצינעה יפה להם... (אבל מעצם היותה ילדה לא ידעה ולא הבינה את האיסורים הקפדניים של עולם המבוגרים שהאב מייצגם בצורה גסה ונואלת, בלי להסביר מדוע לא ועוד לפני אנשים אחרים שצוחקים), "סוד" האצבעות הצומחות - יכול להתפרש כסימבול לצמיחתה מילדה לאשה ועדיין הכאב הראשוני קיים וממשיך להיות בתוכה. האצבעות מרמזות גם על יכולת מעשית שהיד קונה לה, יכולת לתפקד אבל בתפיסתה של הדוברת היד תשאר רשעית וכך כולה. "סוד" העשן - האמת שאת זה לא לגמרי הבנתי. יתכן שיש כבר מסך עשן האופף אותה במגעה עם העולם. מעין פילטר ערפילי שאינו נותן לה לראות את הדברים באופן ישיר וממוקד ועל כן היא גם מסתכלת באלכסון, מן הצד, מוטה מן העולם הרגיל. זהו.
בעיקר הסמלים
אינני רוצה לחזור על דברים שאני מסכים איתם בענין נושא השיר, המאורע המוזכר והדמויות. אתמקד בעיקר בשני הסמלים: העשן והיד המוכה והמכה. אין עשן בלי אש! כל כך הרבה פעמים שמענו, למה שנתעלם מכך עכשיו? אני שמתי לב לכך שבבית הראשון כתוב " קוים של...במלוכסן, ואבא שלי" וו החיבור היתה משמעותית לגביי. אני הגעתי למסקנה שהענישה היתה תוצאה של משחק אסור בגפרורים (אולי אף גרמו לדליקה קטנה). רובד נוסף בענין העשן, העשן נטוי וזה סימן לכך שהעשן "מתפנה" דרך פתח כלשהוא (חלון או דלת) עשן מסמל את הזמני, הארעי. הוא מופיע בראש כל בית. הסיומת של כל בית הינה היציבות. יש פה ניגודיות יפה, אולם נראה לי שהמשוררת רצתה מעבר לכך להעביר מסר שהדבר הקבוע אצלה הוא הזמניות. כבר אמרתי אין עשו בלי אש. רובד נוסף שהמשוררת רוצה להעביר הוא האש שבתוכה. הלהבה שממנה נוצרים שירה (אותו פחד, העלבה והשפלה) היד הצומחת. אפשר בבית השלישי להתיחס ליד המופיעה כאל היד המכה. כל עוד הכתה היתה קפוצה, משחדלה להכות נפתחה ונראו אצבעותיה. יש בעיה בפרשנות זו היות והדבר לא משתלב יפה בהמשך. אני נוטה לראות בצמיחת האצבעות (אלו המחזיקות עט וכותבות) את תגובתה המאוחרת של המשוררת לאירוע. אותה יד שהוכתה וכונתה רשעה כיום כותבת שירי והם שרירים וקיימים. לא כאותה מכה שהיא בת חלוף כאותו עשן ההולך ונמוג. ובכל זאת התוצאה של המכה היינו הפחד שריר וקיים והוא נמהל בשירתה של היד שצימחה אצבעות וכתבה שירים.
אינני רוצה לחזור על דברים שאני מסכים איתם בענין נושא השיר, המאורע המוזכר והדמויות. אתמקד בעיקר בשני הסמלים: העשן והיד המוכה והמכה. אין עשן בלי אש! כל כך הרבה פעמים שמענו, למה שנתעלם מכך עכשיו? אני שמתי לב לכך שבבית הראשון כתוב " קוים של...במלוכסן, ואבא שלי" וו החיבור היתה משמעותית לגביי. אני הגעתי למסקנה שהענישה היתה תוצאה של משחק אסור בגפרורים (אולי אף גרמו לדליקה קטנה). רובד נוסף בענין העשן, העשן נטוי וזה סימן לכך שהעשן "מתפנה" דרך פתח כלשהוא (חלון או דלת) עשן מסמל את הזמני, הארעי. הוא מופיע בראש כל בית. הסיומת של כל בית הינה היציבות. יש פה ניגודיות יפה, אולם נראה לי שהמשוררת רצתה מעבר לכך להעביר מסר שהדבר הקבוע אצלה הוא הזמניות. כבר אמרתי אין עשו בלי אש. רובד נוסף שהמשוררת רוצה להעביר הוא האש שבתוכה. הלהבה שממנה נוצרים שירה (אותו פחד, העלבה והשפלה) היד הצומחת. אפשר בבית השלישי להתיחס ליד המופיעה כאל היד המכה. כל עוד הכתה היתה קפוצה, משחדלה להכות נפתחה ונראו אצבעותיה. יש בעיה בפרשנות זו היות והדבר לא משתלב יפה בהמשך. אני נוטה לראות בצמיחת האצבעות (אלו המחזיקות עט וכותבות) את תגובתה המאוחרת של המשוררת לאירוע. אותה יד שהוכתה וכונתה רשעה כיום כותבת שירי והם שרירים וקיימים. לא כאותה מכה שהיא בת חלוף כאותו עשן ההולך ונמוג. ובכל זאת התוצאה של המכה היינו הפחד שריר וקיים והוא נמהל בשירתה של היד שצימחה אצבעות וכתבה שירים.
מחשבה נוספת
בקשר לסמל -כף היד הרשעה קודם האב מפסיק להכות את הבת שגדלה, וכנראה יחס הכוחות קצת השתנה, כבר לא הילדה הקטנה הכנועה, הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם, שוב - כמו שנאמר, הנבואה שמגשימה את עצמה, הבת עושה , או מאמינה שהיא עושה מעשי עוול, והיא רק מצפה לעונש שהיא הורגלה לקבל בעקבות התנהגותה, האב כבר לא קיים , נותר רק הפחד. ולא בטוחה לגבי הפירוש השני, אולי חרגתי. הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם- לפני זה מצויין שאבא חדל להכות אותי, אולי בעקבות מה שנגרם לו ע"י היד הרשעה שצמחה אצבעות, כלומר חנק
בקשר לסמל -כף היד הרשעה קודם האב מפסיק להכות את הבת שגדלה, וכנראה יחס הכוחות קצת השתנה, כבר לא הילדה הקטנה הכנועה, הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם, שוב - כמו שנאמר, הנבואה שמגשימה את עצמה, הבת עושה , או מאמינה שהיא עושה מעשי עוול, והיא רק מצפה לעונש שהיא הורגלה לקבל בעקבות התנהגותה, האב כבר לא קיים , נותר רק הפחד. ולא בטוחה לגבי הפירוש השני, אולי חרגתי. הַיָּד הָרְשָעָה צִמְּחָה אֶצְבָּעוֹת וְכָל מַעֲשֶיהָ שָרִיר וְקַיָּם- לפני זה מצויין שאבא חדל להכות אותי, אולי בעקבות מה שנגרם לו ע"י היד הרשעה שצמחה אצבעות, כלומר חנק
ניתוח ופרשנות - כף היד רשעה
כף יד רשעה נושא השיר: הרגשת אשמה ופחד מעונש. המכה הוא העונש שקיבלה הילדה על כף היד שחטאה (במשהו), ובבגרותה, העונש הפך לפחד שהופנם כתוצאה מתחושות: בושה ואשמה. מה שבולט בשיר הוא הקשר בין האירוע בילדות לבין השלכותיו בבגרות. החזרות בשיר מאפיינות את הדוברת. הדוברת משחזרת חוויה מהילדות והחזרה מאפיינת לשון דיבור ילדותית. מבנה השיר: בשיר ארבעה בתים. האנאפורה מושכת את תשומת לב הקורא, ויש איזו תמיהה, למה השורה החוזרת וממקדת את הקורא המה שקרה באירוע המתואר בשיר. יש הנחה ששורה זו מתייחסת לאוירה שבה התרחש האירוע, אולי חדר אפוף עשן סיגריות ואולי קשור לעובדה שהזכרון עצמו מעורפל, ויתכן שהחדר היה אפוף עשן ואור שחדר דרך חרכי התריס שיווה לעשן מראה של קווים אלכסוניים. הזכרון כמו מבעד למסך עשן מעצים את המאורע וכיצד? הזכרון חד וברור למרות מסך העשן, הערפול והזכרון החד הזה שנותר בזכרונה של הדוברת הוא זה שהוביל במשך השנים לתחושת האשמה והפחד. יש ניגוד בין השורה החוזרת בפתיח של כל בית לבין השורות המסיימות. בשורות המסיימות, קיים בטחון (שריר וקיים, אמת ויציב ואילו השורה המסיימת מאופיינת במיסוך ואי בהירות. בתים א' ו-ב' בשני הבתים הראשונים יש התייחסות לאירוע מהעבר, תאור סיטואציה העוברת כעובדה: מעשה האב ותגובת הנוכחים, אבל תחושת הדוברת לא מתוארת בבתים אלו. בשני הבתים יש מסגרת קבועה, שורה פותחת זהה ושורה מסיימת זהה. תבנית זו מבליטה שני דברים: א. "אבא שלי" – יחס של קירבה לאבא ב. והתייחסות כללית למכות, ההתייחסות אל כף היד. כף היד כאן היא מטונימיה, ויכולה לייצג איבר/ים נוספים בגופה של הדוברת. סמל: כף היד היא סמל לכוח (בין שאר הסמליות שבה) היד הרשעה יכולה להיות היד המכה של האבא ויכולה להיות היד המוכה של הדוברת. בבית הראשון יש ניגוד: ההתייחסות המשעשעת מצד הנוכחים לאירוע ובין חשיבותו לדוברת. בעוד שהאירוע היה משעשע לנוכחים, מכאן ניתן להסיק שהמכה לא הייתה כזו שמלווה בכאב פיזי או התעללות, לדוברת מכה זו הסבה בושה ועלבון ולכן נחקקה בזכרונה. בבית השני מתחדדת הבעיה. הפגיעה הנפשית העמוקה של הדוברת היא דווקא משום שהאב לא גינה את המעשה והוא גינה את זה שעשה את המעשה, כשטען שכף היד רשעה, בכך למעשה טען שהילדה עצמה רשעה. והיות וכבר הזכרנו שכף היד היא מטונימיה, גם כאן כף היד היא הילדה – כלומר הילדה רשעה. הכותבת שיערה שתהייה תמיהה בלב הקוראים, איך האבא הכה את בתו בנוכחות אנשים, והנוכחים צחקו. כדי להסיר תמיהה זו, חוזרת הדוברת על דבריה: "כל מה שסיפרתי אמת ויציב." בבחינת אמנם הדברים מוזרים אבל זה באמת מה שקרה. בתים ג' ו-ד' בתים אלה מתייחסים לתוצאות האירוע מן העבר והשפעתו על הדוברת. מה שארע בבית הראשון לובש בבתים אלה ממדים מאיימים ומקבלים משמעות רחבה ועמוקה ואפילו מפחידה. גם בבתים אלה יש שורות חוזרות המכריחות את הקורא לבחון את סיבת החזרות ומה הן באות להבליט ובמה הכותבת מבקשת שהקורא יתמקד. הבית השלישי: בבית זה יש התייחסות לתהליך ההתבגרות. הילדה הפנימה את תחושת האשמה שהטיח בה האב. כאילו היד/הילדה מלאה את הציפיות השליליות של האב ממנה והנה היא מממשת את הרשעות שהאב ייחס לה ומצמיחה אצבעות העושות מעשים ממשיים. "צמחה אצבעות" – ביטוי זה הוא תהליך ביולוגי ומסמל את צמיחתה של הילדה וצמיחתו של הרשע. לפי תחושתה של הדוברת היא הופכת ליד רשעה. מעתה היא באמת רשעה ולא רק נאמר עליה כך. היד צימחה אצבעות מעצמה, כאילו מנותקת מהגוף. כאן ניתן להוסיף הסבר פסיכולוגי: הילד רואה בעצמי שלו, תופס את עצמו כפי שהחברה ובעיקר ההורים מייחסים לו דברים ותכונות. הבית הרביעי: התהליך מסתיים למרות שהאב כבר אינו מכה, אבל הפחד עדיין שריר וקיים והוא עוטף ולוחך את כך היד. המילה לוחך מרמזת לאש מכלה, שורפת ומתקשרת לעשן שהוזכר בכל הבתים. בשיר לא מוזכרות הנסיבות שהביאו את האב להכות/להעניש את הילדה. גם אם הן זכורות לדוברת, הן לא מוזכרות. אבל היא כן מודעת לבושה ולפחד ועל זה שהם משפיעים על הדרך בה היא מקבלת את עצמה. הפחד עומד במרכז השיר ולא כף היד, למרות החזרה על הביטוי. בשיר ישנן שתי דמויות המתארות את החוויה, הילדה והבוגרת. את ההבדל ניתן למצוא בבתים א' ו-ב' – בשפה הילדותית לעומת השפה הגבוהה בבתים ג' ו-ד'. ניתוח היצירה כאן התבסס על פרשנות כפי שהיא מפורסת בספרי עזר ואתרי לימוד שונים, קיבצתי את עיקרי הדברים וכמובן הוספתי את חלקי. תודה לגל מי שנטל חלק, אם התרגיל כאן יסייע במשהו, הרי שהיה שווה, אבל אם חוזרים לפורום ההענייני וממשיכים לקרוא ולהבין ללא הסתייעות בשלבים, אז אולי זה היה מיותר
כף יד רשעה נושא השיר: הרגשת אשמה ופחד מעונש. המכה הוא העונש שקיבלה הילדה על כף היד שחטאה (במשהו), ובבגרותה, העונש הפך לפחד שהופנם כתוצאה מתחושות: בושה ואשמה. מה שבולט בשיר הוא הקשר בין האירוע בילדות לבין השלכותיו בבגרות. החזרות בשיר מאפיינות את הדוברת. הדוברת משחזרת חוויה מהילדות והחזרה מאפיינת לשון דיבור ילדותית. מבנה השיר: בשיר ארבעה בתים. האנאפורה מושכת את תשומת לב הקורא, ויש איזו תמיהה, למה השורה החוזרת וממקדת את הקורא המה שקרה באירוע המתואר בשיר. יש הנחה ששורה זו מתייחסת לאוירה שבה התרחש האירוע, אולי חדר אפוף עשן סיגריות ואולי קשור לעובדה שהזכרון עצמו מעורפל, ויתכן שהחדר היה אפוף עשן ואור שחדר דרך חרכי התריס שיווה לעשן מראה של קווים אלכסוניים. הזכרון כמו מבעד למסך עשן מעצים את המאורע וכיצד? הזכרון חד וברור למרות מסך העשן, הערפול והזכרון החד הזה שנותר בזכרונה של הדוברת הוא זה שהוביל במשך השנים לתחושת האשמה והפחד. יש ניגוד בין השורה החוזרת בפתיח של כל בית לבין השורות המסיימות. בשורות המסיימות, קיים בטחון (שריר וקיים, אמת ויציב ואילו השורה המסיימת מאופיינת במיסוך ואי בהירות. בתים א' ו-ב' בשני הבתים הראשונים יש התייחסות לאירוע מהעבר, תאור סיטואציה העוברת כעובדה: מעשה האב ותגובת הנוכחים, אבל תחושת הדוברת לא מתוארת בבתים אלו. בשני הבתים יש מסגרת קבועה, שורה פותחת זהה ושורה מסיימת זהה. תבנית זו מבליטה שני דברים: א. "אבא שלי" – יחס של קירבה לאבא ב. והתייחסות כללית למכות, ההתייחסות אל כף היד. כף היד כאן היא מטונימיה, ויכולה לייצג איבר/ים נוספים בגופה של הדוברת. סמל: כף היד היא סמל לכוח (בין שאר הסמליות שבה) היד הרשעה יכולה להיות היד המכה של האבא ויכולה להיות היד המוכה של הדוברת. בבית הראשון יש ניגוד: ההתייחסות המשעשעת מצד הנוכחים לאירוע ובין חשיבותו לדוברת. בעוד שהאירוע היה משעשע לנוכחים, מכאן ניתן להסיק שהמכה לא הייתה כזו שמלווה בכאב פיזי או התעללות, לדוברת מכה זו הסבה בושה ועלבון ולכן נחקקה בזכרונה. בבית השני מתחדדת הבעיה. הפגיעה הנפשית העמוקה של הדוברת היא דווקא משום שהאב לא גינה את המעשה והוא גינה את זה שעשה את המעשה, כשטען שכף היד רשעה, בכך למעשה טען שהילדה עצמה רשעה. והיות וכבר הזכרנו שכף היד היא מטונימיה, גם כאן כף היד היא הילדה – כלומר הילדה רשעה. הכותבת שיערה שתהייה תמיהה בלב הקוראים, איך האבא הכה את בתו בנוכחות אנשים, והנוכחים צחקו. כדי להסיר תמיהה זו, חוזרת הדוברת על דבריה: "כל מה שסיפרתי אמת ויציב." בבחינת אמנם הדברים מוזרים אבל זה באמת מה שקרה. בתים ג' ו-ד' בתים אלה מתייחסים לתוצאות האירוע מן העבר והשפעתו על הדוברת. מה שארע בבית הראשון לובש בבתים אלה ממדים מאיימים ומקבלים משמעות רחבה ועמוקה ואפילו מפחידה. גם בבתים אלה יש שורות חוזרות המכריחות את הקורא לבחון את סיבת החזרות ומה הן באות להבליט ובמה הכותבת מבקשת שהקורא יתמקד. הבית השלישי: בבית זה יש התייחסות לתהליך ההתבגרות. הילדה הפנימה את תחושת האשמה שהטיח בה האב. כאילו היד/הילדה מלאה את הציפיות השליליות של האב ממנה והנה היא מממשת את הרשעות שהאב ייחס לה ומצמיחה אצבעות העושות מעשים ממשיים. "צמחה אצבעות" – ביטוי זה הוא תהליך ביולוגי ומסמל את צמיחתה של הילדה וצמיחתו של הרשע. לפי תחושתה של הדוברת היא הופכת ליד רשעה. מעתה היא באמת רשעה ולא רק נאמר עליה כך. היד צימחה אצבעות מעצמה, כאילו מנותקת מהגוף. כאן ניתן להוסיף הסבר פסיכולוגי: הילד רואה בעצמי שלו, תופס את עצמו כפי שהחברה ובעיקר ההורים מייחסים לו דברים ותכונות. הבית הרביעי: התהליך מסתיים למרות שהאב כבר אינו מכה, אבל הפחד עדיין שריר וקיים והוא עוטף ולוחך את כך היד. המילה לוחך מרמזת לאש מכלה, שורפת ומתקשרת לעשן שהוזכר בכל הבתים. בשיר לא מוזכרות הנסיבות שהביאו את האב להכות/להעניש את הילדה. גם אם הן זכורות לדוברת, הן לא מוזכרות. אבל היא כן מודעת לבושה ולפחד ועל זה שהם משפיעים על הדרך בה היא מקבלת את עצמה. הפחד עומד במרכז השיר ולא כף היד, למרות החזרה על הביטוי. בשיר ישנן שתי דמויות המתארות את החוויה, הילדה והבוגרת. את ההבדל ניתן למצוא בבתים א' ו-ב' – בשפה הילדותית לעומת השפה הגבוהה בבתים ג' ו-ד'. ניתוח היצירה כאן התבסס על פרשנות כפי שהיא מפורסת בספרי עזר ואתרי לימוד שונים, קיבצתי את עיקרי הדברים וכמובן הוספתי את חלקי. תודה לגל מי שנטל חלק, אם התרגיל כאן יסייע במשהו, הרי שהיה שווה, אבל אם חוזרים לפורום ההענייני וממשיכים לקרוא ולהבין ללא הסתייעות בשלבים, אז אולי זה היה מיותר
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.