השלכות של אבחנת אוטיזם

[grayart]

דווקא בעיות התנהגות בדרך כלל מקבלות

כותרת של קושי רגשי.
לא אתפלא אם במסגרת ריגשית תמצאי את "המופרעים", ובמסגרת תקשורתית את "החנונים".

 

[אמא אוהבת שלו]

יש כיתות להפרעות רגשיות מסוגים שונים

לא נכון ש מופרעים דווקא נמצאים שם. ישנן כיתות להפרעות רגשיות בלבד וישנן כיתות להפרעות רגשיות ובעיות התנהגות. אפשר לקיים ועדה באגף החינוך בעיריה ושם לדייק את ההתאמה.

 

[שיח מדברי]

אם הבנתי נכון, האופי של הכיתות תלוי בהרכב הספציפי

של כל כיתה, לא כך?

הקשיים החברתיים שלה הם לא לגמרי "באשמתה". בתחילת השנה מאד התנכלו לה ועשו עליה סוג של חרם. זה עדיין קיים ברמה פחותה, כבר לא חרם אבל היא "מטרה" של מספר בנות.
יש לה קושי בהבנה של ניאונסים חברתיים ופרשנות של מצבים חברתיים. היא גם מדברת לא ברור לפעמים (בטון לא מותאם לסיטואציה), יש לה סף תסכול נמוך, היא מאד מפחדת מכישלון והיא מתקשה בפתרון בעיות.
כל זה כנראה מושך אש מצד כמה בנות בכיתה. בהרכב אחר של כיתה היא כנראה היתה מסתדרת הרבה יותר טוב - זה לא שהיא ילדה שקשה להסתדר איתה באופן כללי, פשוט יש שם כמה בנות שיודעות להיות רעות [זו לא דעתנו המוטה כהורים, גם הצוות בבית הספר בכלל לא חשב בהתחלה שזה קשור אליה]. אבל גם בלי הבנות האלו היא מתקשה, רק יותר בשקט... יש לה מעט חברות שהיא מסתדרת איתן יפה בדרך כלל, אבל קשה לה להתמודד כשמשהו לא הולך חלק, וכל פעם שההתנהגות החברתית עולה שלב ונהיית מסובכת יותר בהתאם לגיל היא צריכה תיווך כדי להסתגל.

הסיבה שאנחנו חושבים על כיתה קטנה דווקא היא שבכיתה קטנה הלימוד של מיומנויות חברתיות הוא יותר קרוב לשטח, וגם יש מי שישים עין על האינטראקציה החברתית מקרוב. כך לפחות נשמע שעושים בכיתה הרגשית שיש בבית הספר שלה. חממה אינטנסיבית לתקופה שיכולה להיות קצרה.
לגבי כיתה רגשית או תקשורתית - אנחנו עוד צריכים להבין מה בדיוק המעטפת שהיא צריכה. בכיתה הרגשית יהיה לימוד של מיומנויות חברתיות אבל בלי מומחיות בליקויי תקשורת. אם כיתה רגשית תספיק, אז נשמע שמה שיש בבית הספר שלה יתאים לה. יש שם קבוצה של בנות, היא תוכל להשתלב בכיתה רגילה ברוב השיעורים, וגם המעבר והניתוק מהחברים לא יהיה גדול.

האמת שלא לגמרי מדויק להגיד שאין לה בעיות התנהגות. יש לה לפעמים תגובות והתנהגויות "לא תואמות גיל" שקשורות לסף התסכול הנמוך וחוסר יכולת לפתור בעיות. דברים שבכיתה ב' הם נסלחים (בעיקר לילדה שמתנהגת נורא יפה %99 מהזמן, וגם ה-1% שלא הוא לא בדיוק התפרעות...) אבל התאקלים הקטנים האלו כבר יראו גדולים וחריגים עוד שנתיים. לא שאני אומרת שזה לא יעבור לבד עוד שנתיים. אני באמת לא יודעת אם זה נובע מקושי מהותי שלא יעבור לבד או שסתם לוקח לה קצת יותר זמן להתבגר. טוב, בשביל זה הלכנו לאבחון...

 

[אנה חדשה]

למה שלא תבררי עם המורה בכיתה הקטנה?

רשמת שיש כיתה בבית הספר שלכם, אז נשמע שאת יכולה לפנות אליה ולדבר איתה. על הטיפולים, הרכב הילדים וכד'.

 

[אנה חדשה]

וזה שהיא מושכת אש, זה כן באשמתה

עובדה שמציקים לה ולא למישהו אחר.
ואני אומרת את זה כאמא לילד שדי משך אש ביסודי. והוא דווקא לא הבן המאובחן. אבל כן, יש משהו בהתנהלות שלו שגורם לאחרים לרצות להציק לו. הוא לא תמיד מקשיב, חסר סבלנות וכד'.
אז אנחנו מנסים לטפל בו, גם אחרי ששללנו אוטיזם (היה ממש ברור שאין לו, אבל רצינו לוודא).

 

[שיח מדברי]

אני מתכוונת שזה שהיא מושכת אש מהבנות הספציפיות האלו זה לא

לגמרי אשמתה. זה יותר הבנות ההן שמתאים להן לעשות חרם על מישהי מאשר הבת שלי שמתאים שיעשו עליה חרם. כמובן, ברגע שהן והיא באותה כיתה אז החרם נפל עליה (דווקא בהתחלה היה על מישהי אחרת, סיפור ארוך).
בהרכבים אחרים היא לא מושכת אש. לפחות לא כרגע בחברה של ילדים בכיתה ב'.

 

[grayart]

אשמה זו לא המילה שאני הייתי משתמש בה.

זה כמו להגיד על ילד שיש לו פרצוף שדורש כאפה ובגלל זה הוא הפך לילד כאפות, ילדים קונים את הטיעונים האלה, והופכים את הקורבן לאשם. (להגיד שהילדה אשמה באמת נשמע כמו טיעון של ילד, ולא של מבוגר).

 

[אנה חדשה]

כמו שרשמתי, בכוונה הקצנתי

כי לדוגמה, לבן האוטיסט לא מציקים. האם הוא פחות מושך אש מאחיו הגדול? סביר להניח שלא.
או שהילדים בכיתה שלו טובים יותר, או שהמורות טובות יותר, או גם וגם.
אז ברור שהילדה לא אשמה.

 

[גורג42]

אהמ אהמ... ביקשת שאגיד לך כשמשהו נקודתי מפריע לי,נכון?

אז אני אומר לך: להאשים ילד בזה שהוא קורבן של בריונות, מפריע לי.

לשלוח ילד לטיפולים בגלל הוא קרבן של בריונות - מפריע לי עוד יותר.

וכן, אני מדבר מניסיון. בתור החנון-העוף-המוזר שתמיד היה המטרה המועדפת על בריונים. אני מוחה ומתריע: זהירות! טעות! ילד לא צריך להשתנות רק בגלל הרשעות של ילדים אחרים.

לתשומת ליבך.

 

[אנה חדשה]

אגיד לך למה אני לא מסכימה

אבל קודם כל, אתה צודק שזה לא נכון להאשים קורבן. הקצנתי רק כדי להבהיר שיש סיבה למה הילדה קורבן קל.
ולמה אני לא מסכימה לגבי הטיפול - כי הבן שלי אומלל בלי חברים. ובכמה מקרים אקראים יצא לי לקרוא את ההתכתבות שלו עם החברים החדשים שלו.
וממה שקראתי, לא פעם הוא היה חסר סבלנות ואפילו מגעיל כלפיהם. בלי שהגיע להם.
והוא ילד טוב, הוא פשוט לא יודע להתנהל. והוא יאבד אותם בסוף (כיתה חדשה וחברים חדשים).
לכן דיברתי איתו שכדאי לקרוא את ההודעות לפני שהוא שולח ולבדוק איך היה מרגיש אם היה מקבל הודעה כזאת בעצמו.
זה, אגב, היה אחרי שהפסיק את הטיפול. הלוואי שהייתי יודעת על ההתנהלות הזאת לפני הטיפול. והוא רצה ללכת לטיפול כדי לשנות את המצב. מדובר בילד בן 12 שמבין מה עוזר לו. וכשביקש להפסיק (כי הפסיכולוגית עזבה והוא לא אהב את החדשה), ישר הפסקנו. אבל כן הייתי רוצה להחזיר אותו לטיפול.

 

[grayart]

מי שעברה תקיפה מינית

זה באשמתה?
אולי זה בגלל ההתנהגות שלה?
אולי היא "הזמינה את זה?"
לא!!! , לא מקובל עלי, והיום זה כבר לא מקובל גם על רוב החברה.
לילדים אכזריים עדיין מוותרים, כי זה "בסך הכול ילדים", אבל התאכזרות לאחר זו התנהגות שצריך להוקיע אותה.
אני בטוח שגם אם ההתנהגות של הבן שלך הייתה שלילית היא לא נבעה מאכזריות.

את צריכה ללמד את הילד שיש ילדים שלא שווה לשמור כחברים.
אני לא הייתי מנסה לקחת ילד שילדים אחרים התעללו בו, ולשנות אותו כך שיקבלו אותו לשורותיהם.
לא תודה.
הטיפול הוא שיבין שיש אנשים שונים, ילדים מיוחדים צריכים חברים מיוחדים (לוא דווקא אוטיסטים, יכולים להיות גם נ"ט).
ללמוד להתרחק מהנבלות (קשה לי לקרוא לילדים בשם נבלות, אבל יש לא מעט שיכולים כלפי ילדים מסויימים להיות ממש נבלות, וכלפי אחרים לא)
שימצא את מי שמתאים לו ושיישאר מי שהוא.

 

[אנה חדשה]

לכן העברתי את הילד לבית ספר אחר

לא ביקשתי שיהיה חבר של ילדים שהתאכזרו אליו. יותר מזה, אחד הילדים פתאום נהיה נחמד לבן שלי, ודווקא אמרנו לו להיזהר ולא לסמוך יותר מדי.
לכן העברנו אותו לבית ספר קטן ונעים יותר עם ילדים שדומים לו יותר. ופה הוא רכש חברים נחמדים. אבל תוך חצי שנה פתאום הם כבר לא חברים. ועכשיו יש לו חברים חדשים אחרים, נחמדים ומתאימים לו באופי (לפחות כך זה נראה). ואני לא רוצה שיאבד אותם. ומה שיותר חשוב, הוא ממש לא רוצה לטבד אותם.

 

[grayart]

יש מצב, שבכל מקום זה יהיה דומה...

יש לי השארה שהחברה שלנו, או לפחות חלק ממנה מבוססת על כוח ושליטה.
כמו אצל בעלי חיים, הגורים מבססים את המעמד שלהם בצעירותם, והחזק ישפיל את החלש ממנו, ויבסס את המקום הנמוך של האחר לעתיד לבוא.
ממש משהו מובנה, מגיל אפס, מי שיכול להוריד את האחר , יעשה את זה ודרך כך הוא דואג שגם בעתיד הוא לא יהיה לו לתחרות.

ולראיה, ילדים שהושפלו בילדותם על ידי "קבוצת השווים" יתבגרו למבוגרים שמרגישים את עצמם במעמד נמוך וחלשים ביחס לכלל.

העובדה שיש א"סים ויש נ"טים לא מבטלת את העובדה שיש גם אחרים שהם לא נ"ט ולא א"ס.
אני חושב שפסיכופתיה זו תכונה מולדת, וגם בה יש מעיין ספקטרום-פסיכופתי.
צריך ללמד את הילד הא"ס לזהות את אותם אלו שהזכרתי, ולהתרחק מהם כמו מאש.
בניגוד לא"ס לפסיכופת הבנה מצויינת "מי נגד מי" ואיך לתמרן בתוך החברה.
הוא כריזמטי וייסחוף אחריו ילדים נוספים.
כשזה משרת את האינטרס שלו, הא"ס יהיה החבר הכי טוב שלו, וכשזה ייגמר, הוא יצלוב אותו.

 

[arana1]

לא בדיוק

ילדים שמתעללים בהם יתבגרו לא פעם גם לאנשים חלשים ביחס לכלל כי מה שקורה בילדות, בבתי הספר ובגנים די משקף את מבנה החברה בכלל, ומבנה החברה הוא כזה שמעדיף כל מה שמושחת ורע ואלים, כך שכל מי שנולד להיות רגיש וצריך ליחס אנושי ובין אישי מהותי תמיד יהיה חלש ושולי בחברה ולא משנה באיזה גיל.

פסיכופאטים וסוטי מין אכן מיומנים מאוד לזהות את החולשה הזאת גם אצל ילדים וגם אצל בוגרים ולכן כמו שכתבת הדבר הכי חשוב ואולי היחיד שאפשר לספק לילדים זה את המיומנות שתאפשר להם לזהות מראש את הפסיכופאט,
שזה פחות או יותר כל האנשים הנורמטיבים (שזו גם הסיבה שבכל המוסדות והמימסדים מגני הילדים ועד הממשלה כל מי ומה שרע מקבל תמיכה וכל מי ומה שטוב זוכה לבוז והשפלה).

המצב הזה משתנה עם הזמן אבל להערכתי יקח לפחות עוד מיליון שנה עד שנזכה לחברה שיודעת לזהות ולכבד גם אנשים הגונים וטובים ואוהבים, וגם זה לא בטוח.

 

[אנה חדשה]

ואם לוקחים את האנלוגיה שלך

אם יש מישהו שמחפש קורבן לתקיפה מינית, יש סיכוי גדול יותר שהוא יתקוף מישהי שלבושה בצורה מינית.
היא לא אשמה בכך שהתוקף סוטה. אבל הלבוש שלה גרם לו לבחור דווקא בה. שוב, זה לא תמיד נכון.

 

[grayart]

היא יכולה להיות גם ילדה תמימה...

אני חושב שהעדויות שעולות כל הזמן מנשים, מראות שאין חוקיות.
את הסיבה מייצר התוקף לא הקורבן.

 

[אנה חדשה]

אני לגמרי מסכימה איתך

ברור שהתוקף הוא זה שתמיד אשם.

 

[מלאת תקוות]

במקרה של אונס, אם אישה היתה מספיק חזקה פיסית

היתה יכולה להגן על עצמה ולמנוע את האונס.
גם במקרה של הצקות. אם ילד מספיק חזק מבחינה תקשורתית (לא מדברת על פיזית כי להרביץ. זה לא הפתרון) הוא יכול להחזיר למציקים ולהגן על עצמו. ואז למנוע הצקות.
אולי את זה כן אפשר ללמד במיומנויות חברתיות.

 

[אנה חדשה]

לבן שלי הסייעת מאד עזרה

והוא ילד מצטיין ביותר, ללא בעיות התנהגות.

 

[שיח מדברי]

את יכולה לפרט מה הסייעת עושה?

כרגע נראה שמה שהבת שלי צריכה זה בעיקר לימוד מיומנויות חברתיות, וממה שהבנו עד עכשיו זה לא משהו שסייעת יכולה לעשות [או כמו שאמרו בועדת שילוב - אם היתה סייעת שהיא קלינאית תקשורת, זה היה יכול להיות טוב...]