השם שלי הוא מאור פז, והחלטתי לצאת מהארון

[מ ש ה 53]

זה "אם" גדול,הוא ניסה להוכיח לי בעבר שהוא כתב את זה בתפוז ולא היו דברים מעולם.

מקסימום זה קרה במוח שלו/למשפחה חברים שלו.

ככל שזכור לי, הוא דווקא כתב שהיו לו ניבויים על מניות כאלה ואחרות שזינקו באלפי אחוזים, אבל הוא נמנע מלתת דוגמאות באילו מניות מדובר ו/או בכמה הן עלו בטווח זמן מוגדר. הוא כל הזמן "שמר על עמימות" בתחום זה, והבטיח הישגים רק למי שישתף עמו פעולה ויסייע לו כספית.

אז נכון שאף יועץ השקעות לא יבטיח לך שיפוי במקרה של נפילת מניות, אבל עדיין: יש הבדל בין יועץ מנוסה לבין ילד שמסרב להתבגר.

 

[hrpbiiapnrpeltework]

ממש לא נכון!!!

אכן. הבעיה היא שאני לא רוצה להיכנס עם סכום קטן כי קודם כל, זה לא מכבד אותי. מה זאת אומרת "תיכנס עם העשרת אלפים שיש לך"? אני לא יודע אם אתם מבינים את זה, אבל בעיקרון, כשאתם אומרים לי "תיכנס עם מה שיש לך", כאשר יש לי כל-כך מעט, אתם הלכה למעשה אומרים לי להיכנס כמו זונה. כמו שרמוטה. כי מה זאת אומרת להיכנס עם עשרת אלפים שקל? זה לא מכובד.

או שאולי הבעיה אצלי, שאני רוסי, מגיע ממשפחה רוסית, אז אני מייחס כל-כך הרבה ערך לכבוד, אולי יותר מידי, ולכן קשה לי, ברמה העקרונית והרעיונית, להיכנס עם כל-כך מעט, ושזאת תהיה ההתחלה של הסיפור שלי, למרות שאולי באמת רוב האנשים האחרים לא היו מסתכלים על דבר שכזה בעין כל-כך עקומה כפי מה שאני מסתכל על זה כשאני חושב על האפשרות הזאת.

אני חושב על האפשרות הזאת, ואני ממש מדמיין את איך שהסיפור שלי יהיה ש"בהתחלה נכנסתי עם עשרת אלפים שקל...", וזה פשוט לא נשמע טוב. לפחות לא לי.

דונלד טראמפ לשם ההשוואה, מי שבגאונותי המופלגת חזיתי את היבחרו בבחירות 2024 כבר בתחילת פברואר של 2022, יותר מאלף ימים לפני יום הבוחר ויותר מ-250 ימים מלפני שהוא בכלל הכריז שהוא רץ לנשיאות (כן-כן, אני עד כדי כך גאון, אבל אני גם צנוע, אז מעולם לא פתחתי שרשור על הישגי זה, בשעה שמישהו אחר היה עף על עצמו של החיים. עוד משהו שלא עשיתי דרך אגב, זה להקפיץ את השרשור הזה: בחירות 2024 לנשיאות ארצות הברית-13 סיבות למה לטראמפ יש סיכוי טוב לנצח. | תפוז פורומים, שבו אני חזיתי די במדויק וכבר בספטמבר של 2023 את הסיבות לנצחונו הצפוי [צפוי על-ידי] של טראמפ בבחירות 2024), קיבל מאבא שלו הלוואה של מיליון דולר בשנת 1975, שבהתאם לאינפלציה, אנחנו מדברים על יותר מ-5,850,000 דולר של היום, כדי להתחיל להזיז עניינים ועסקים משל עצמו.

לא רק שזה הסיפור שלו, ולא רק שהסיפור שלו עד כדי כך מגניב, אלא עוד יש לו את התעוזה ואת הביצים אפילו עוד יותר להכניס את הסכין, ולתאר את זה כ"אבא שלי נתן לי הלוואה קטנה של מיליון דולר", כאילו שמדובר בדבר של מה בכך וכאילו שמיליון דולר זה לא הרבה כסף, כאשר זה כן, בטח ובטח ב-1975, כשהיה הרבה פחות כסף במחזור, ומיליון דולר של אז היו כמעט שש מיליון דולר של היום.

אנשים חושבים שהוא עד כדי כך מנותק, ושהוא לא ידע מה הוא עושה ומה הוא אומר כשהוא תיאר את זה ככה, ושהוא לא הבין שמיליון דולר זה בעצם הרבה כסף, אבל אף-אחד, מנותק ככל שיהיה, ועשיר ככל שיהיה, לא באמת חושב, ולא באמת טיפש מספיק ומנותק מספיק ועשיר מספיק בשביל לחשוב שמיליון דולר זה סכום של מה בכך, לא היום ובטח שלא אז, אפילו בשביל בני מעמד הביניים לדוגמה, ככה שהאמת היא, שכשדונלד טראמפ תיאר את זה ככה, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. הוא לקח סיפור מגניב והפך אותו אפילו למגניב יותר עם איך שהוא סיפר אותו. הוא דחף את הסכין ואז סובב. הוא זרה לנו מלח על הפצעים. והוא אפילו גרם לנו לאהוב את זה. זה כאב, אבל זה כאב טוב. קינאנו, אבל אהבנו לקנא. זה הרגיש כמו פורנו עשירים. זה היה מושלם.

זה שרף, אבל אהבנו את הדרך שבה זה כאב:

אז בסוף, למה שדונלד טראמפ, גאון ורבאלי, אמן של סיפורים, יוכל להגיד שהוא קיבל והתחיל את דרכו עם הלוואה של מיליון דולר, ועוד יוכל להגיד את זה בצורה שבה אמר זאת, שכל-כך הותירה רושם, ושהייתה הצורה הכי כואבת, הכי סקסית והכי יפיפייה שבה הוא היה יכול להגיד את זה, אבל שאני אצטרך להגיד שהתחלתי את דרכי עם פחות מ-3,000 דולר אמריקני? שזה פחות מ-600 דולר של 1975 דרך אגב. כאילו, אתה יודע, רק לשם ההשוואה.

כי כאילו, למשפחה שלי יש כסף גם כן. ולא, אנחנו לא אמידים באותה מידה כמו פרד טראמפ, ולא, אני לא מצפה למיליון דולר, בטח שלא שש מיליון דולר, שזה הרי השווי האמיתי של המיליון דולר שדונלד טראמפ קיבל מאבא שלו ב-1975, מה גם שאולי ההורים שלי הם בכל מקרה לא עד כדי כך אמידים, אני הרי לא אחשוף כמה יש להם, אבל ההורים שלי יכולים וצריכים גם כן לתרום את חלקם, לפחות בשביל שההתחלה לא תהיה עד כדי כך עלובה. אבל כאמור, הם לא רוצים להביא מתוך עיקרון, אפילו שברמה הפרקטית, 100,000 שקל זה כלום בשבילם.

חוץ מכל זה, חוץ מהעניין של הכבוד, והסיפור שיום אחד אני אהיה מסוגל לספר, יש גם עוד עניין. העניין השני, הוא שגם אם אני אכנס עם כל-כך מעט, "כמו זונה, כמו שרמוטה", כך לפי ראות עיניי, ועם השקעה ראשונית של 10,000 שקל, ואפילו עם עליות של מאות ואפילו אלפי אחוזים, זאת אומרת שאני אגיע לבסך הכול כמה עשרות אלפי שקלים או כמה מאות אלפי שקלים, שזה גם כן לא הרבה, ואז בשביל מה עשיתי תשואה של מאות או אלפי אחוזים? בשביל כמה עשרות אלפי או מאות אלפי שקלים?

באיזשהו מקום, לעשות תשואות חלומיות, של מאות ואלפי אחוזים, בשביל בסופו של יום למצוא את עצמי אפילו עם התשואות האלו, רק עם כמה עשרות אלפי שקלים או מאות אלפי שקלים ביד, זה אפילו עוד יותר גרוע ועוד יותר משפיל מלהיכנס עם עשרת אלפים. איזה סיפור אוכל לספר? מה אגיד?

"אני כל-כך גאון שעשיתי מאות ואלפי אחוזים, ובאותה נשימה אני כל-כך טיפש וחסר יכולת וחסר אמצעים שאפילו את זה הצלחתי לדפוק, ואפילו אחרי עלייה של מאות או אלפי אחוזים, ואפילו שנכנסתי, נכנסתי עם כל-כך מעט, שעדיין ולאחר מעשה, עדיין נשארתי עם כמעט כלום ביד?".

נו באמת, משה. זה יהיה הכי מפגר שלי אי-פעם.

מה שכן, בדצמבר של 2021 ובגיל 23 מצאתי דברים של מאות אלפי ומיליוני אחוזים, שזה כבר באמת ממש המון אחוזים, עד כדי כך שגם אם במקרה הגרוע ביותר איכנס רק עם עשרת אלפים שקל, זה עדיין אמור להיות בסוף מיליוני ועשרות מיליוני שקלים, ואז וואלה, בסדר, אני מוכן לספוג את ההשפלה של להיכנס רק עם עשרת אלפים שקל, ושזאת תהיה ההתחלה שלי, ושזה יהיה הסיפור שלי. אבל אם לא בשביל הדברים האלו ספציפית, לפי השקפתי, ובניגוד להשקפותיהם של אנשים מסוימים, לא שווה לי להיכנס בשביל דברים של מאות ואלפי אחוזים, שאלו סדרי גודל שאני חוזה אותם בקלות רבה וכל הזמן כמו כלום (זה שאני הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים כבר אמרנו?).

נקודה שלישית ואחרונה, היא שאני בכל מקרה מחכה לתחילת השפל, כי כידוע, יש פי חמש-שש יותר כסף מאשר מה שיש ערך, כך שהכלכלה מנופחת נומינלית פי חמש או שש מערכה הריאלי, מה שאומר שלאחר תחילת השפל, הדברים שיעלו במאות אלפי ומיליוני אחוזים יאבדו בין פי חמישה לפי שישה מערכם, מה שיגדיל פי חמישה או שישה את כוח הקנייה של עשרת אלפים השקלים שלי, כך שלאחר תחילת השפל, אוכל לקנות אז עם העשרת אלפים שקל שלי את מה שאפשר לקנות היום עם חמישים או שישים אלף שקל, מה שאומר פי חמישה או שישה יותר יחידות, ולכן פי חמישה או שישה יותר רווח, לא באחוזים כמובן, אבל בסכומים מוחלטים, בסוף הדרך, ולכן אני ממתין. עד תחילת השפל, אני ממשיך בניסיונותיי לשבור את ההורים ולתת לי כסף להשקיע בניגוד גמור לכל הערכים, העקרונות והרגשות שלהם כלפי כל העולם הפיננסי.

הוא זקוק לנעליים ללא שרוכים,

כעיקרון, ולא כולל הנעליים שאני כבר לא משתמש בהם שנים אחורה אבל המשכתי לשמור על-מנת שיגיעו לבסוף אל "מוזיאון פז" שיבנו לכבודי (לא הבית-מוזיאון שלי. אני מתכוון למוזיאון-מוזיאון שיבנו אותו לכבודי במיוחד), בכל רגע נתון יש לי שני זוגות עליים "של בחוץ". הזולות, והיקרות. היקרות הן הרגילות שאני בדרך כלל שם בחוץ. הזולות הן לכל המקומות והאירועים שלא נעים ולא מתאים להגיע עם נעליים יקרות.

נראה שאתה מתייחס אל הנעליים היקרות שלי, אבל האמת שהפוסט הזה כאמור נכתב באוגוסט, ועברו מאז ארבע חודשים והן כבר התחילו להיות ישנות, אז החלפתי אותן מאז בנעליים יקרות חדשות, גם הן בלי שרוכים. לנעליים הזולות הנוכחיות שלי מנגד, יש שרוכים.

אני בכל מקרה, ודרך אגב, לא משלם על הבגדים שלי. ביגוד זה ההורים משלמים. לא הבנתי מה חשבת לעצמך בדיוק. שבזבזתי דמי כיס של חודש שלם על זוג נעליים? כן, בטח

את רוב הביגוד שלי אני בכל מקרה קונה באינטרנט (אפילו את התחתונים אני קונה מיוחדים מאמריקה), ואז זה עם הכרטיס אשראי של אמא ואז ההורים משלמים ישירות.

תיאורטית, יכול להיות מקרה נדיר יחסית שאני אכנס לחנות בגדים באיזשהו מקום ואז באותו הרגע אני אשלם בעצמי, אבל אחר-כך ההורים יחזירו לי את הכסף הזה.

לבילוי עם נשים ולג'ינסים עם קרעים.

לא, אני דווקא לא לובש ג'ינסים. לא אוהב. ג'ינס זה מכנס לוחץ, שעשוי מבד קשיח וגס. אני אוהב דברים משוחררים יותר, עם יותר מקום.

אז איך יישאר לו עודף למניות? הרי הקטע של הפרשת 1000 ש"ח מדי חודש ע"מ לרכוש מניות מהווה דרישה מופרזת עבור ילד השמנת הלז.

אם לסכם את כל שנאמר קודם, ובראשי פרקים, די פדיחה להיכנס רק עם 10,000 שקל, אני מנסה קודם להשיג סכום יותר רציני מההורים בשביל להיכנס איתו, ואני בכל מקרה מחכה לתחילת השפל.

אילו היית מעט חכם יותר, היית משעבד 500 ש"ח בכל חודש מהקצבה שאתה מקבל מהוריך ומשקיע אותם בגאונות בבורסה. בלי טובות. בלי לבלבל את המוח להוריך. כן. מכספך שלך. אבל אתה רק מקשקש. אז תמשיך כך. תגיע רחוק.

כנ"ל.

ככה מדבר הסוגד מס' 1 של המחפני"ק??

כפרה עליו, הוא מתבייש

עזוב אותו, הוא יספר כשהוא ירגיש בנוח

או לעולם לא. גם זאת זכותו

לי בכל מקרה נמאס ללחוץ עליו בנושא, בוודאי לאחר ניסיון העידוד האחרון והגדול ביותר שלי אותו אי-פעם לספר לכולם, שכלל וידוי אישי מצידי על סיפור ההערצה המביכה שלי עצמי, על-מנת שיוכל להשתחרר מן הנטל של הסוד הזה, שקרוב לוודי מעיק ומכביד עליו, ניסיון שכמו כל הקודמים, העלה חרס:

מחשבות על הסוגד SupermanZW. | תפוז פורומים

אחרי זה, החלטתי פשוט להפסיק לנסות. יש גבול. מה גם, שזה לא כזה חשוב, ולא על זה אני הולך להשקיע עכשיו את הכוחות שלי.

שלא לדבר על זה שבכל מקרה וממילא כולם יודעים ועל מי הוא חושב שהוא עובד בכלל? אבל זה כבר סיפור אחר...

או קיי. היה חוסך בכל חודש 500? היה צובר 6000 בשנה. כלומר, בשנתיים היה יכול להיות לו די כדי לפתוח תיק.

יש לי יותר מ-10,000. זה די והותר בשביל לפתוח תיק.

לחסוך 500 בחודש? זה מעט מידי לחסוך בחודש. עדיף לא להתחיל כבר. גם אם כן, הדבר לא היה יכול לקרות ללא פגיעה באורחות חיי.

כבר עכשיו הקצבה הנוכחית בקושי מספיקה. בטח במדינה כמו זאת, בטח עם ההתייקרויות האחרונות, ובטח עם הטעם היקר שלי כילד שמנת מפונק אירופאי-רוסי זין מניאק אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני מהאריסטוקרטיה מהסוג שכולם כל-כך אוהבים לשנוא, ושחייב לקנות את הכי טוב מכל דבר.

לא פעם אני נשאר עם מאות שקלים אחרונים בארנק ומשווע כבר להגעת הראשון לחודש, יום דמי הכיס.

 

[מ ש ה 53]

אכן. הבעיה היא שאני לא רוצה להיכנס עם סכום קטן כי קודם כל, זה לא מכבד אותי. מה זאת אומרת "תיכנס עם העשרת אלפים שיש לך"? אני לא יודע אם אתם מבינים את זה, אבל בעיקרון, כשאתם אומרים לי "תיכנס עם מה שיש לך", כאשר יש לי כל-כך מעט, אתם הלכה למעשה אומרים לי להיכנס כמו זונה. כמו שרמוטה. כי מה זאת אומרת להיכנס עם עשרת אלפים שקל? זה לא מכובד.

או שאולי הבעיה אצלי, שאני רוסי, מגיע ממשפחה רוסית, אז אני מייחס כל-כך הרבה ערך לכבוד, אולי יותר מידי, ולכן קשה לי, ברמה העקרונית והרעיונית, להיכנס עם כל-כך מעט, ושזאת תהיה ההתחלה של הסיפור שלי, למרות שאולי באמת רוב האנשים האחרים לא היו מסתכלים על דבר שכזה בעין כל-כך עקומה כפי מה שאני מסתכל על זה כשאני חושב על האפשרות הזאת.

אני חושב על האפשרות הזאת, ואני ממש מדמיין את איך שהסיפור שלי יהיה ש"בהתחלה נכנסתי עם עשרת אלפים שקל...", וזה פשוט לא נשמע טוב. לפחות לא לי.

דונלד טראמפ לשם ההשוואה, מי שבגאונותי המופלגת חזיתי את היבחרו בבחירות 2024 כבר בתחילת פברואר של 2022, יותר מאלף ימים לפני יום הבוחר ויותר מ-250 ימים מלפני שהוא בכלל הכריז שהוא רץ לנשיאות (כן-כן, אני עד כדי כך גאון, אבל אני גם צנוע, אז מעולם לא פתחתי שרשור על הישגי זה, בשעה שמישהו אחר היה עף על עצמו של החיים. עוד משהו שלא עשיתי דרך אגב, זה להקפיץ את השרשור הזה: בחירות 2024 לנשיאות ארצות הברית-13 סיבות למה לטראמפ יש סיכוי טוב לנצח. | תפוז פורומים, שבו אני חזיתי די במדויק וכבר בספטמבר של 2023 את הסיבות לנצחונו הצפוי [צפוי על-ידי] של טראמפ בבחירות 2024), קיבל מאבא שלו הלוואה של מיליון דולר בשנת 1975, שבהתאם לאינפלציה, אנחנו מדברים על יותר מ-5,850,000 דולר של היום, כדי להתחיל להזיז עניינים ועסקים משל עצמו.

לא רק שזה הסיפור שלו, ולא רק שהסיפור שלו עד כדי כך מגניב, אלא עוד יש לו את התעוזה ואת הביצים אפילו עוד יותר להכניס את הסכין, ולתאר את זה כ"אבא שלי נתן לי הלוואה קטנה של מיליון דולר", כאילו שמדובר בדבר של מה בכך וכאילו שמיליון דולר זה לא הרבה כסף, כאשר זה כן, בטח ובטח ב-1975, כשהיה הרבה פחות כסף במחזור, ומיליון דולר של אז היו כמעט שש מיליון דולר של היום.

אנשים חושבים שהוא עד כדי כך מנותק, ושהוא לא ידע מה הוא עושה ומה הוא אומר כשהוא תיאר את זה ככה, ושהוא לא הבין שמיליון דולר זה בעצם הרבה כסף, אבל אף-אחד, מנותק ככל שיהיה, ועשיר ככל שיהיה, לא באמת חושב, ולא באמת טיפש מספיק ומנותק מספיק ועשיר מספיק בשביל לחשוב שמיליון דולר זה סכום של מה בכך, לא היום ובטח שלא אז, אפילו בשביל בני מעמד הביניים לדוגמה, ככה שהאמת היא, שכשדונלד טראמפ תיאר את זה ככה, הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. הוא לקח סיפור מגניב והפך אותו אפילו למגניב יותר עם איך שהוא סיפר אותו. הוא דחף את הסכין ואז סובב. הוא זרה לנו מלח על הפצעים. והוא אפילו גרם לנו לאהוב את זה. זה כאב, אבל זה כאב טוב. קינאנו, אבל אהבנו לקנא. זה הרגיש כמו פורנו עשירים. זה היה מושלם.

זה שרף, אבל אהבנו את הדרך שבה זה כאב:

אז בסוף, למה שדונלד טראמפ, גאון ורבאלי, אמן של סיפורים, יוכל להגיד שהוא קיבל והתחיל את דרכו עם הלוואה של מיליון דולר, ועוד יוכל להגיד את זה בצורה שבה אמר זאת, שכל-כך הותירה רושם, ושהייתה הצורה הכי כואבת, הכי סקסית והכי יפיפייה שבה הוא היה יכול להגיד את זה, אבל שאני אצטרך להגיד שהתחלתי את דרכי עם פחות מ-3,000 דולר אמריקני? שזה פחות מ-600 דולר של 1975 דרך אגב. כאילו, אתה יודע, רק לשם ההשוואה.

כי כאילו, למשפחה שלי יש כסף גם כן. ולא, אנחנו לא אמידים באותה מידה כמו פרד טראמפ, ולא, אני לא מצפה למיליון דולר, בטח שלא שש מיליון דולר, שזה הרי השווי האמיתי של המיליון דולר שדונלד טראמפ קיבל מאבא שלו ב-1975, מה גם שאולי ההורים שלי הם בכל מקרה לא עד כדי כך אמידים, אני הרי לא אחשוף כמה יש להם, אבל ההורים שלי יכולים וצריכים גם כן לתרום את חלקם, לפחות בשביל שההתחלה לא תהיה עד כדי כך עלובה. אבל כאמור, הם לא רוצים להביא מתוך עיקרון, אפילו שברמה הפרקטית, 100,000 שקל זה כלום בשבילם.

חוץ מכל זה, חוץ מהעניין של הכבוד, והסיפור שיום אחד אני אהיה מסוגל לספר, יש גם עוד עניין. העניין השני, הוא שגם אם אני אכנס עם כל-כך מעט, "כמו זונה, כמו שרמוטה", כך לפי ראות עיניי, ועם השקעה ראשונית של 10,000 שקל, ואפילו עם עליות של מאות ואפילו אלפי אחוזים, זאת אומרת שאני אגיע לבסך הכול כמה עשרות אלפי שקלים או כמה מאות אלפי שקלים, שזה גם כן לא הרבה, ואז בשביל מה עשיתי תשואה של מאות או אלפי אחוזים? בשביל כמה עשרות אלפי או מאות אלפי שקלים?

באיזשהו מקום, לעשות תשואות חלומיות, של מאות ואלפי אחוזים, בשביל בסופו של יום למצוא את עצמי אפילו עם התשואות האלו, רק עם כמה עשרות אלפי שקלים או מאות אלפי שקלים ביד, זה אפילו עוד יותר גרוע ועוד יותר משפיל מלהיכנס עם עשרת אלפים. איזה סיפור אוכל לספר? מה אגיד?

"אני כל-כך גאון שעשיתי מאות ואלפי אחוזים, ובאותה נשימה אני כל-כך טיפש וחסר יכולת וחסר אמצעים שאפילו את זה הצלחתי לדפוק, ואפילו אחרי עלייה של מאות או אלפי אחוזים, ואפילו שנכנסתי, נכנסתי עם כל-כך מעט, שעדיין ולאחר מעשה, עדיין נשארתי עם כמעט כלום ביד?".

נו באמת, משה. זה יהיה הכי מפגר שלי אי-פעם.

מה שכן, בדצמבר של 2021 ובגיל 23 מצאתי דברים של מאות אלפי ומיליוני אחוזים, שזה כבר באמת ממש המון אחוזים, עד כדי כך שגם אם במקרה הגרוע ביותר איכנס רק עם עשרת אלפים שקל, זה עדיין אמור להיות בסוף מיליוני ועשרות מיליוני שקלים, ואז וואלה, בסדר, אני מוכן לספוג את ההשפלה של להיכנס רק עם עשרת אלפים שקל, ושזאת תהיה ההתחלה שלי, ושזה יהיה הסיפור שלי. אבל אם לא בשביל הדברים האלו ספציפית, לפי השקפתי, ובניגוד להשקפותיהם של אנשים מסוימים, לא שווה לי להיכנס בשביל דברים של מאות ואלפי אחוזים, שאלו סדרי גודל שאני חוזה אותם בקלות רבה וכל הזמן כמו כלום (זה שאני הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים כבר אמרנו?).

נקודה שלישית ואחרונה, היא שאני בכל מקרה מחכה לתחילת השפל, כי כידוע, יש פי חמש-שש יותר כסף מאשר מה שיש ערך, כך שהכלכלה מנופחת נומינלית פי חמש או שש מערכה הריאלי, מה שאומר שלאחר תחילת השפל, הדברים שיעלו במאות אלפי ומיליוני אחוזים יאבדו בין פי חמישה לפי שישה מערכם, מה שיגדיל פי חמישה או שישה את כוח הקנייה של עשרת אלפים השקלים שלי, כך שלאחר תחילת השפל, אוכל לקנות אז עם העשרת אלפים שקל שלי את מה שאפשר לקנות היום עם חמישים או שישים אלף שקל, מה שאומר פי חמישה או שישה יותר יחידות, ולכן פי חמישה או שישה יותר רווח, לא באחוזים כמובן, אבל בסכומים מוחלטים, בסוף הדרך, ולכן אני ממתין. עד תחילת השפל, אני ממשיך בניסיונותיי לשבור את ההורים ולתת לי כסף להשקיע בניגוד גמור לכל הערכים, העקרונות והרגשות שלהם כלפי כל העולם הפיננסי.

כעיקרון, ולא כולל הנעליים שאני כבר לא משתמש בהם שנים אחורה אבל המשכתי לשמור על-מנת שיגיעו לבסוף אל "מוזיאון פז" שיבנו לכבודי (לא הבית-מוזיאון שלי. אני מתכוון למוזיאון-מוזיאון שיבנו אותו לכבודי במיוחד), בכל רגע נתון יש לי שני זוגות עליים "של בחוץ". הזולות, והיקרות. היקרות הן הרגילות שאני בדרך כלל שם בחוץ. הזולות הן לכל המקומות והאירועים שלא נעים ולא מתאים להגיע עם נעליים יקרות.

נראה שאתה מתייחס אל הנעליים היקרות שלי, אבל האמת שהפוסט הזה כאמור נכתב באוגוסט, ועברו מאז ארבע חודשים והן כבר התחילו להיות ישנות, אז החלפתי אותן מאז בנעליים יקרות חדשות, גם הן בלי שרוכים. לנעליים הזולות הנוכחיות שלי מנגד, יש שרוכים.

אני בכל מקרה, ודרך אגב, לא משלם על הבגדים שלי. ביגוד זה ההורים משלמים. לא הבנתי מה חשבת לעצמך בדיוק. שבזבזתי דמי כיס של חודש שלם על זוג נעליים? כן, בטח

את רוב הביגוד שלי אני בכל מקרה קונה באינטרנט (אפילו את התחתונים אני קונה מיוחדים מאמריקה), ואז זה עם הכרטיס אשראי של אמא ואז ההורים משלמים ישירות.

תיאורטית, יכול להיות מקרה נדיר יחסית שאני אכנס לחנות בגדים באיזשהו מקום ואז באותו הרגע אני אשלם בעצמי, אבל אחר-כך ההורים יחזירו לי את הכסף הזה.

לא, אני דווקא לא לובש ג'ינסים. לא אוהב. ג'ינס זה מכנס לוחץ, שעשוי מבד קשיח וגס. אני אוהב דברים משוחררים יותר, עם יותר מקום.

אם לסכם את כל שנאמר קודם, ובראשי פרקים, די פדיחה להיכנס רק עם 10,000 שקל, אני מנסה קודם להשיג סכום יותר רציני מההורים בשביל להיכנס איתו, ואני בכל מקרה מחכה לתחילת השפל.

כנ"ל.

כפרה עליו, הוא מתבייש

עזוב אותו, הוא יספר כשהוא ירגיש בנוח

או לעולם לא. גם זאת זכותו

לי בכל מקרה נמאס ללחוץ עליו בנושא, בוודאי לאחר ניסיון העידוד האחרון והגדול ביותר שלי אותו אי-פעם לספר לכולם, שכלל וידוי אישי מצידי על סיפור ההערצה המביכה שלי עצמי, על-מנת שיוכל להשתחרר מן הנטל של הסוד הזה, שקרוב לוודי מעיק ומכביד עליו, ניסיון שכמו כל הקודמים, העלה חרס:

מחשבות על הסוגד SupermanZW. | תפוז פורומים

אחרי זה, החלטתי פשוט להפסיק לנסות. יש גבול. מה גם, שזה לא כזה חשוב, ולא על זה אני הולך להשקיע עכשיו את הכוחות שלי.

שלא לדבר על זה שבכל מקרה וממילא כולם יודעים ועל מי הוא חושב שהוא עובד בכלל? אבל זה כבר סיפור אחר...

יש לי יותר מ-10,000. זה די והותר בשביל לפתוח תיק.

לחסוך 500 בחודש? זה מעט מידי לחסוך בחודש. עדיף לא להתחיל כבר. גם אם כן, הדבר לא היה יכול לקרות ללא פגיעה באורחות חיי.

כבר עכשיו הקצבה הנוכחית בקושי מספיקה. בטח במדינה כמו זאת, בטח עם ההתייקרויות האחרונות, ובטח עם הטעם היקר שלי כילד שמנת מפונק אירופאי-רוסי זין מניאק אשכנזי לבן פריבילגי אליטיסטי ובורגני מהאריסטוקרטיה מהסוג שכולם כל-כך אוהבים לשנוא, ושחייב לקנות את הכי טוב מכל דבר.

לא פעם אני נשאר עם מאות שקלים אחרונים בארנק ומשווע כבר להגעת הראשון לחודש, יום דמי הכיס.

ווווא ווואו וווווואו
כמה קשקשת...
בחיאת! קח את הקצת יותר מ-10,000 שלך ותתחיל. דווקא תהיה גאווה גדולה לומר בעתיד, ש'בניגוד לטראמפ, אני התחלתי ב-10,000 ותראו לאן הגעתי!'
ובכלל.. נניח שאכן יש לך 10,000 או יותר. מה אתה עושה בהם? האם אתה משכיב אותם בבנק כדי שיאבדו מערכם וכל זה 'רק בגלל הכבוד המפוקפק שלך'? הצחקת!

 

[hrpbiiapnrpeltework]

לא פעם אני נשאר עם מאות שקלים אחרונים בארנק ומשווע כבר להגעת הראשון לחודש, יום דמי הכיס.

ואגב... שאלתי אותו כבר יותר מפעם, כיצד הוא היה מבטיח למשקיעים שלו שכספם יהיה בטוח ושהסכום שישקיעו לא יילך לאיבוד. הוא נמנע מלהשיב.

אני אחזיר את הכסף מהכסף של ההורים. או אלך לעבוד, מה שבכל מקרה לא ייקח עוד יותר מידי זמן. אבל בכל מקרה כבר די ירדתי מהרעיון להשיג סכום רציני להשקיע שלא מההורים

הכול בסדר, אני פשוט אשבור אותם. זה מה שאני עושה. אני משתמש בחוסר הנסבלות שלי כדי להתיש אנשים עד לכדי שבירתם על-ידי ונתינתם לי את מבוקשי.

לא שאני באמת בדיוק בלתי נסבל. אולי אם אני רוצה משהו ולא נותנים לי ואז אני יכול להיות בלתי נסבל בכוונה, אבל זה משהו אחר.

אני רק מקווה לשבור את ההורים לפני תחילת השפל, אחרת אצטרך באמת לעבור לתוכנית ב'-להיכנס עם ה-10,000 שיש לי.

הוא ממש לא רוצה ולא מתכוון לעבוד. מלך לא אמור לעבוד.

בסוף-בסוף אני אעבוד.

אם הוא יגיע ל-200,000? הוא כבר לא יזדקק לעוד 40,000 מהוריו.

היגיון של המומחה. לך תבין

בוא. כאדם מבוגר שהצליח לחסוך סכום כלשהו, הייתי מצפה לייעוץ מפי אדם מנוסה שבקיא בתחום הבורסה. וגם אז, המומחה ישאל אותך תמיד, מה ההעדפה שלך: תיק סולידי שאולי מרוויח פחות, אבל במקרה כזה, גם הנפילות לא תהיינה גדולות ורמת הסיכון תהיה נמוכה.
או שאולי תרצה ללכת על רמת סיכון גבוהה, ואז תוכל לרכוש מניות שהוכיחו עלייה ניכרת, אלא שאז, גם הנפילה עלולה להיות כואבת.
סביר שאדם שמנוסה בתחום, יידע לנתב אותך עפ"י רצונותיך למניות ש'הכי מתאימות' לך, לגילך ולמטרות החיסכון שאתה מעוניין בו: האם אתה רוצה ללכת על טווח זמן ארוך? או שאתה רוצה לחסוך לקראת יעד שיגיע בקרוב? ומעבר לזה... מה גילך? הלוא אם מדובר באדם מבוגר, הוא לא יוכל לחכות 20 שנה, עד שהתיק יתפח. נכון? אז לכל יעד, אתה תקבל עצה שונה.
ואיזה ניסיון יש לאדון מח"פ?
אז הוא הצליח לנחש עלייה כלשהי. ומה הלאה?

+

ככל שזכור לי, הוא דווקא כתב שהיו לו ניבויים על מניות כאלה ואחרות שזינקו באלפי אחוזים, אבל הוא נמנע מלתת דוגמאות באילו מניות מדובר ו/או בכמה הן עלו בטווח זמן מוגדר. הוא כל הזמן "שמר על עמימות" בתחום זה, והבטיח הישגים רק למי שישתף עמו פעולה ויסייע לו כספית.

אז נכון שאף יועץ השקעות לא יבטיח לך שיפוי במקרה של נפילת מניות, אבל עדיין: יש הבדל בין יועץ מנוסה לבין ילד שמסרב להתבגר.

עזוב, הכול טוב. ממזמן ירדתי מכם בנושא הזה. כבר תקופה ארוכה שאני עובד בחזית הזאת רק מול ההורים.

 

[מ ש ה 53]

אני אחזיר את הכסף מהכסף של ההורים. או אלך לעבוד, מה שבכל מקרה לא ייקח עוד יותר מידי זמן. אבל בכל מקרה כבר די ירדתי מהרעיון להשיג סכום רציני להשקיע שלא מההורים

הכול בסדר, אני פשוט אשבור אותם. זה מה שאני עושה. אני משתמש בחוסר הנסבלות שלי כדי להתיש אנשים עד לכדי שבירתם על-ידי ונתינתם לי את מבוקשי.

לא שאני באמת בדיוק בלתי נסבל. אולי אם אני רוצה משהו ולא נותנים לי ואז אני יכול להיות בלתי נסבל בכוונה, אבל זה משהו אחר.

אני רק מקווה לשבור את ההורים לפני תחילת השפל, אחרת אצטרך באמת לעבור לתוכנית ב'-להיכנס עם ה-10,000 שיש לי.

בסוף-בסוף אני אעבוד.

היגיון של המומחה. לך תבין

+

עזוב, הכול טוב. ממזמן ירדתי מכם בנושא הזה. כבר תקופה ארוכה שאני עובד בחזית הזאת רק מול ההורים.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
עובד מול ההורים ומקבל אפס. ההורים הלוא יודעים טוב מכולנו מי אתה ומה אתה שווה.
חוצמזה...
ככל שידוע לי, בורוקר אמור להתמחות בתחום ומעבר לכך, הוא גם מחתים את לקוחותיו, שהמלצותיו היו ויישארו תמיד בגדר המלצות, והם יהיו אלה שיישאו בתוצאות,
אם לטוב ואם לרע. כלומר: הוא מסיר מראש את אחריותו להפסדים שעלולים לנחות על לקוחותיו, כי מה לעשות? הוא יועץ, אבל הוא אינו נביא.

ואילו אתה? אתה בכלל לא בא כברוקר וכממליץ. אתה מבקש לקבל כסף, כדי שאתה תוכל לעשות בו שימוש עפ"י ראות עיניך, תוך שאתה מנסה לשדל את המשקיעים שכדאי להם לחלוק עמך ברווחים העתידיים 50/50%.

אז בוא. האם זה חוקי בכלל? האם אדם נטול כל רקע וידע בנושא, רשאי להחתים "לקוחות" כדי לקבל מהם כספים להשקעה בבורסה?
ונניח שכן. רק נניח, שתבוא ותאמר, שמה שסוכם בין 2 אנשים בוגרים, תופס עפ"י חוק. לכן, העובדה שאדם סמך על רעהו, די בכך כדי לפטור את מי מהם מחובת הצגת תעודת מומחה בתחום. הצעת? קיבלתי? חתמתי כאדם בוגר וכאדם אחראי למעשיו? יופי. די בכך.

אבל אנחנו הלוא אנשים בוגרים, ולכן עלינו לחשב צעדים לפני שנשגה. הבנת?

 

[hrpbiiapnrpeltework]

ווווא ווואו וווווואו
כמה קשקשת...

אם זה לא קשקשת זה לא מאור

בחיאת! קח את הקצת יותר מ-10,000 שלך ותתחיל. דווקא תהיה גאווה גדולה לומר בעתיד, ש'בניגוד לטראמפ, אני התחלתי ב-10,000 ותראו לאן הגעתי!'

הההמממ...

אתה מציע לספר את אותו סיפור, אבל לספר אותו בצורה הנכונה, כדי לשלוט בנרטיב...

מחוכם. ואפשרי.

אם יגיע השפל, שזה כאמור רגע האמת, וההורים עדיין לא יישברו, אז בכל מקרה התכוונתי להיכנס רק עם העשר אלף, אבל אתה מציע רעיון מעניין של איך לספר את זה נכון בעתיד.

ובכלל.. נניח שאכן יש לך 10,000 או יותר. מה אתה עושה בהם? האם אתה משכיב אותם בבנק כדי שיאבדו מערכם וכל זה 'רק בגלל הכבוד המפוקפק שלך'? הצחקת!

השפל יתלווה בהפחתה משמעותית בערכו של הדולר האמריקאי וערכם של 10,000 השקלים שלי בהשוואה אל הדולרים האמריקאים דווקא יגדל. השפל גם יחתוך את המחיר של הכול בפי חמש-שש, וכוח הקנייה שלי גם כן יגדל. לא צריך לדאוג בנוגע לאינפלציה. זה נכון עבורי לחכות לשפל.

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
עובד מול ההורים ומקבל אפס.

אני אשבור אותם בסוף

זאת מלחמת התשה

מלחמות התשה הן המומחיות שלי

ההורים הלוא יודעים טוב מכולנו מי אתה ומה אתה שווה.

זה לא ככה

חוצמזה...
ככל שידוע לי, בורוקר אמור להתמחות בתחום ומעבר לכך, הוא גם מחתים את לקוחותיו, שהמלצותיו היו ויישארו תמיד בגדר המלצות, והם יהיו אלה שיישאו בתוצאות,
אם לטוב ואם לרע. כלומר: הוא מסיר מראש את אחריותו להפסדים שעלולים לנחות על לקוחותיו, כי מה לעשות? הוא יועץ, אבל הוא אינו נביא.

ואילו אתה? אתה בכלל לא בא כברוקר וכממליץ. אתה מבקש לקבל כסף, כדי שאתה תוכל לעשות בו שימוש עפ"י ראות עיניך, תוך שאתה מנסה לשדל את המשקיעים שכדאי להם לחלוק עמך ברווחים העתידיים 50/50%.

אז בוא. האם זה חוקי בכלל? האם אדם נטול כל רקע וידע בנושא, רשאי להחתים "לקוחות" כדי לקבל מהם כספים להשקעה בבורסה?
ונניח שכן. רק נניח, שתבוא ותאמר, שמה שסוכם בין 2 אנשים בוגרים, תופס עפ"י חוק. לכן, העובדה שאדם סמך על רעהו, די בכך כדי לפטור את מי מהם מחובת הצגת תעודת מומחה בתחום. הצעת? קיבלתי? חתמתי כאדם בוגר וכאדם אחראי למעשיו? יופי. די בכך.

אבל אנחנו הלוא אנשים בוגרים, ולכן עלינו לחשב צעדים לפני שנשגה. הבנת?

כל זה לא כבר לא רלוונטי יותר. אתה הרי רואה שממזמן ירדתי מכם ושההורים הם החזית הבלעדית שאני עובד מולה, ועל כן, ואם ההורים יתנו כסף, אז בטח ובטח שאין פה שום עניין חוקי.

לא שאם מישהו יבוא אליי מיוזמתו וירצה לתת לי כסף להשקיע בשבילנו אני אגיד לו לא, אבל מכיוון שכל הניסיונות מולכם פסקו מזמן, זה כנראה כבר לא יקרה, ולכן לא צפויים כרגע שום עניינים חוקיים סבוכים שאפשר להסתבך בהם.

הכול יהיה בסדר

 

[hrpbiiapnrpeltework]

הוא "נוכח בגאוניותו" רק ב 2021 - שהיה בן 23 לערך.

אכן. בדצמבר של אותה שנה דרך אגב, בעודי עדיין בן 23, מצאתי את שלושת הדברים שיעלו במאות אלפי ומיליוני אחוזים כל אחד בתוך שנים אחדות.

וזה הזמן שכל מי שהשקיע בבורסה בארה"ב הרויח ממניות ולפעמים הרבה,

אפילו אז, הם, לא עשו מאות ואלפי אחוזים כפי מה שמה שאני חזיתי עלה במאות ואלפי אחוזים, וזה ההבדל ביני לבינם, ורק טיפש מוחלט כמוך לא יבין את ההבדל הזה, שביני לבין כל השאר.

אבל במקרה שלו הטירוף מוחלט

אמר מטורלל הקונספירציות עם הפרעת האישיות הדלוזיונלית

הוא נהיה תאב בצע רק מהמחשבה על זה

שהיה יכול להרויח בלי להשקיע שקל.

לא. אהבתי כסף מאז ומעולם

בזמני אמר שהוא יגבה את זה בעבודה,ז"א יעבוד להרויח את זה חזרה.

אם הייתי מפסיד (לא סביר בעליל בהתחשב בעובדה המוכחת והיצוקה בבטון שאני הגאון הפיננסי הגדול ביותר בכל הזמנים אבל נגיד...) קודם הייתי מנסה להגיד להורים להביא לי, ואני מאמין שהיו משלמים ומוציאים אותי מהחובות. במקרה הלא סביר שלא היו מחזירים את החובות שלי, כן, הייתי הולך לעבוד בשביל זה.

בזמנך הוא גם לא רוצה לעבוד ולהחזיר את הכסף.

הוא ויתר גם על הרעיון הזה.

לא, למה ככה?

לא יודע מה זה "בזמנו", אבל עכשיו לעומת פעם, כבר "ירדתי מכם" כי אנני רואה שאתם לא בקטע, אז עכשיו אני עובד בחזית הזאת מול ההורים, שבאופן לא מפתיע, קרובים לשבירה יותר מאי-פעם בעבר

למה "באופן לא מפתיע"? כי קודם כל, אני עקשן ולא מוותר, והם נשחקים, ושנית כל, כי כל ההתנגדות שלהם, וכשבאמת-באמת חושבים על זה, מבוססת על כלום ושום דבר, כי אין פה שום דבר פרקטי שעומד מאחורי זה, כי זה לא כאילו שהמעמד הכלכלי שלנו היה נמצא בסכנה אם הם היו מביאים והייתי נגיד מפסיד הכול (לא סביר בעליל, אבל נגיד) או זה הרבה כסף בשבילם או אני לא יודע מה, אלא בסוף-בסוף, זה הכול הטראומה של מה שקרה לסבא, והעקרונות הכוזבים שאינם במקומם של אחרי מה שקרה לסבא שלי, לבורסה אנחנו לא מתקרבים.

ברור שהנה אני בא אני רק עושה "פו" עם הפה והכול מתחיל לקרוס כמו מגדל קלפים.

אני אשבור אותם.

הם ייכנעו.

אין שום אפשרות אחרת.

אין שום סיטואציה אחרת.

זה נגמר עוד מלפני שזה נגמר.

זהו נצחוני הבלתי נמנע.

זהו הנתיב אליו מובילות כל הדרכים.

זהו הסוף הידוע מראש.

זה "אם" גדול,הוא ניסה להוכיח לי בעבר שהוא כתב את זה בתפוז ולא היו דברים מעולם.

לא. אולי אתה פשוט כל-כך טיפש שאתה לא מבין מה אתה רואה גם כשמראים לך. כמו לדוגמה סבא של כיפה אדומה, המפגר הגדול ביותר בתפוז למעט אתה ודיברגנט:

מקסימום זה קרה במוח שלו/למשפחה חברים שלו.

גם המשפחה וחלק מהחברים נחשפו לגאונותי הפיננסית האדירה, הגדולה ביותר שנצפתה בכל הזמנים

הלאה שהוא רוצה לעבוד קל ולהרויח הרבה -"כיאה למעמדו".

לא, דווקא אין לי בעיה לעבוד קשה, אבל להרוויח הרבה, כן, זה מה שאני מצפה וראוי לו.

רק שהוא לא מבין שאין לו שום מעמד הוא לא יאיר.